רש"י מנוקד על המקרא/ספר שמות/ד

(ב) מַזֶּה בְּיָדֶךָ – לְכָךְ נִכְתַּב תֵּיבָה אַחַת, לִדְרוֹשׁ: מִזֶּה שֶׁבְּיָדְךָ אַתָּה חַיָּיב לִלְקוֹת, שֶׁחָשַׁדְתָּ בִּכְשֵׁרִים. וּפְשׁוּטוֹ כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: מוֹדֶה אַתָּה שֶׁזּוֹ שֶׁלְּפָנֶיךָ אֶבֶן הִיא? אָמַר לוֹ: הֵן; אָמַר לוֹ: הֲרֵינִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ עֵץ (שמ"ר ג,יב).

(ג) וַיְהִי לְנָחָשׁ – רָמַז לוֹ שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל יִשְׂרָאֵל‏[1] וְתָפַשׂ אוּמָנוּתוֹ שֶׁל נָחָשׁ (שמ"ר שם).

(ד) וַיַּחֲזֶק בּוֹ – לְשׁוֹן אֲחִיזָה הוּא, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בַּמִּקְרָא: "וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ" (בראשית יט,טז), "וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבוּשָׁיו" (דברים כה,יא), "וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ" (שמ"א יז,לה). (כָּל לְשׁוֹן חִזּוּק הַדָּבוּק לְבֵי"ת לְשׁוֹן אֲחִיזָה הוּא).

(ו) מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג – דֶּרֶךְ צָרַעַת לִהְיוֹת לְבָנָה: "אִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִיא". אַף בְּאוֹת זֶה רָמַז לוֹ שֶׁלָּשׁוֹן הָרַע סִפֵּר, בְּאָמְרוֹ: "לֹא יַאֲמִינוּ לִי" (שמות ד,א); לְפִיכָךְ הִלְקָהוּ בְּצָרַעַת, כְּמוֹ שֶׁלָּקְתָה מִרְיָם עַל לָשׁוֹן הָרַע (שבת צ"ז ע"א; שמ"ר ג,יג).

(ז) וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה וְגוֹמֵר – מִכָּאן שֶׁמִּדָּה טוֹבָה מְמַהֶרֶת לָבֹא מִמִּדַּת פֻּרְעָנֻיּוֹת, שֶׁהֲרֵי בָּרִאשׁוֹנָה לֹא נֶאֱמַר "מֵחֵיקוֹ" (שמ"ר שם).

(ח) וְהֶאֱמִינוּ לְקוֹל הָאוֹת הָאַחֲרוֹן – מִשֶּׁתֹּאמַר לָהֶם: בִּשְׁבִילְכֶם לָקִיתִי עַל שֶׁסִּפַּרְתִּי עֲלֵיכֶם לָשׁוֹן הָרַע, יַאֲמִינוּ לְךָ, שֶׁכְּבָר לָמְדוּ בְּכָךְ שֶׁהַמִּזְדַּוְּגִין לְהָרַע לָהֶם לוֹקִים בִּנְגָעִים, כְּגוֹן פַּרְעֹה וַאֲבִימֶלֶךְ בִּשְׁבִיל שָׁרָה.

(ט) וְהָיוּ הַמַּיִם וְגוֹמֵר – וְהָיוּ וְהָיוּ שְׁנֵי פְּעָמִים. נִרְאֶה בְּעֵינַי, אִלּוּ נֶאֱמַר: "וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת", שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁבְּיָדוֹ הַם נֶהְפָּכִים לְדָם, וְאָז כְּשֶׁיֵּרְדוּ לָאָרֶץ יִהְיוּ בַּהֲוָיָתָן; אֲבָל עַכְשָׁו מְלַמְּדֵנוּ שֶׁלֹּא יִהְיוּ דָּם עַד שֶׁיִּהְיוּ בַּיַּבֶּשֶׁת.

(י) גַּם מִתְּמוֹל וְגוֹמֵר – לִמְּדָנוּ, שֶׁכָּל שִׁבְעָה יָמִים הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַתֶּה אֶת מֹשֶׁה בַּסְּנֶה לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ. "מִתְּמוֹל", "שִׁלְשׁוֹם", "מֵאָז דַּבֶּרְךָ", הֲרֵי שְׁלֹשָׁה, וּשְׁלֹשָׁה גַּמִּין רִבּוּיִין הַם, הֲרִי שִׁשָּׁה, וְהוּא הָיָה עוֹמֵד בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּשֶׁאָמַר לוֹ זֹאת עוֹד: "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח", עַד שֶׁחָרָה בּוֹ וְקִבֵּל עָלָיו (שמו"ר ג,יד). וְכָל זֶה שֶׁלֹּא הָיָה רוֹצֶה לִטֹּל גְּדֻלָּה עַל אַהֲרֹן אָחִיו, שֶׁהָיָה גָּדוֹל הֵימֶנּוּ וְנָבִיא הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרָיִם" (שמ"א ב,כז), הוּא אַהֲרֹן. וְכֵן: "וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם... וָאֹמַר אֲלֵיהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ" (יחזקאל כ,ז), וְאוֹתָהּ נְבוּאָה לְאַהֲרֹן נֶאֶמְרָה (תנחומא שמות, כז).
כְּבַד פֶּה – בִּכְבֵדוּת אֲנִי מְדַבֵּר, וּבִלְשׁוֹן לַעֵז בלב"א [balbe = עילג, מגמגם‏[2]].

(יא) מִי שָׂם פֶּה וְגוֹמֵר – מִי לִמֶּדְךָ לְדַבֵּר, כְּשֶׁהָיִיתָ נִדּוֹן לִפְנֵי פַּרְעֹה עַל הַמִּצְרִי?
אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם – מִי עָשָׂה פַּרְעֹה אִלֵּם, שֶׁלֹּא נִתְאַמֵּץ בְּמִצְוַת הֲרִיגָתְךָ, וְאֶת מְשָׁרְתָיו חֵרְשִׁים, שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ בְּצַוּוֹתוֹ עָלֶיךָ? וְאֶת אִסְפָּקֻלָטוּרִין הַהוֹרְגִים, מִי עֲשָׂאָם עִוְּרִים, שֶׁלֹּא רָאוּ כְּשֶׁבָּרַחְתָּ מַן הַבִּימָה וְנִמְלַטְתָּ?
הֲלֹא אָנֹכִי – שֶׁשְּׁמִי ה' – עָשִׂיתִי כָּל זֹאת (תנחומא שמות, י).

(יג) בְּיַד תִּשְׁלַח – בְּיַד מִי שֶׁאַתָּה רָגִיל לִשְׁלֹחַ, וְהוּא אַהֲרֹן. דָּבָר אַחֵר: בְּיַד אַחֵר שֶׁתִּרְצֶה לִשְׁלֹחַ. אֵין סוֹפִי לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ, וְלִהְיוֹת גּוֹאֲלָם לֶעָתִיד (פדר"א פרק מ); יֵשׁ לְךָ שְׁלוּחִים הַרְבֵּה.

(יד) וַיִּחַר אַף – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: כָּל חֲרוֹן אַף שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם, וְזֶה לֹא נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁבָּא עֹנֶשׁ עַל יְדֵי אוֹתוֹ חֲרוֹן. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: אַף בְּזוֹ נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם, "הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי", שֶׁהָיָה עָתִיד לִהְיוֹת לֵוִי וְלֹא כֹּהֵן, וְהַכְּהֻנָּה הָיִיתִי אוֹמֵר לָצֵאת מִמְּךָ. מֵעַתָּה לֹא יִהְיֶה כֵּן, אֶלָּא הוּא יִהְיֶה כֹּהֵן וְאַתָּה הַלֵּוִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי" (דה"א כג,יד) (זבחים ק"ב ע"א).
הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ – כְּשֶׁתֵּלֵךְ לְמִצְרַיִם.
וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ – לֹא כְּשֶׁאַתָּה סָבוּר, שֶׁיְּהֵא מַקְפִּיד עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה עוֹלֶה לִגְדֻלָּה. וּמִשָּׁם זָכָה אַהֲרֹן לַעֲדִי הַחֹשֶׁן הַנָּתוּן עַל הַלֵּב (שבת קל"ט ע"א).

(טז) וְדִבֶּר הוּא לְךָ – בִּשְׁבִילְךָ יְדַבֵּר אֶל הָעָם. וְזֶה יוֹכִיחַ עַל כָּל לְךָ וְלִי וְלוֹ וְלָכֶם וְלָהֶם הַסְּמוּכִים לְדִבּוּר, שֶׁכֻּלָּם לְשׁוֹן עַל הֵם.
יִהְיֶה לְךָ לְפֶה – לְמֵלִיץ, לְפִי שֶׁאַתָּה כְּבַד פֶּה.
לֵאלֹהִים – לְרַב וּלְשַׂר‏[3].

(יח) וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חוֹתְנוֹ – לִטֹּל רְשׁוּת, שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע לוֹ‏[4] (נדרים ס"ה ע"א). וְשִׁבְעָה שֵׁמוֹת הָיוּ לוֹ: רְעוּאֵל, יֶתֶר, יִתְרוֹ, קֵינִי, חוֹבָב, חֶבֶר, פּוּטִיאֵל (ראו מכילתא יתרו).

(יט) כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים – מִי הֵם? דָּתָן וַאֲבִירָם. חַיִּים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם, וְהֶעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת (נדרים ס"ד ע"ב).

(כ) עַל הַחֲמֹר – חֲמוֹר הַמְּיֻחָד. הוּא הַחֲמוֹר שֶׁחָבַשׁ אַבְרָהָם לַעֲקֵדַת יִצְחָק (בראשית כב,ג), וְהוּא שֶׁעָתִיד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לְהִגָּלוֹת עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר" (זכריה ט,ט) (פדר"א פרק לא).
וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה וְגוֹמֵר – אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר מְדֻקְדָּקִים בַּמִּקְרָא.

(כא) בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה וְגוֹמֵר – דַּע שֶׁעַל מְנָת כֵּן תֵּלֵךְ, שֶׁתְּהֵא גִּבּוֹר בִּשְׁלִיחוּתִי לַעֲשׂוֹת כָּל מוֹפְתַי לִפְנֵי פַּרְעֹה, וְלֹא תִּירָא מִמֶּנּוּ.
אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ – לֹא עַל שָׁלֹשׁ אוֹתוֹת הָאֲמוּרוֹת לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי לֹא לִפְנֵי פַּרְעֹה צִוָּה לַעֲשׂוֹתָם, אֶלָּא לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיַּאֲמִינוּ לוֹ; וְלֹא מָצִינוּ שֶׁעֲשָׂאָם לְפָנָיו. אֶלָּא מוֹפְתִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לְשׁוּם בְּיָדְךָ בְּמִצְרַיִם, כְּמוֹ "כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה" וְגוֹמֵר (שמות ז,ט). וְאַל תִּתְמַהּ עַל אֲשֶׁר כְּתִיב "אֲשֶׁר שַׂמְתִּי", שֶׁכֵּן מַשְׁמָעוֹ: כְּשֶׁתְּדַבֵּר עִמּוֹ, כְּבָר שַׂמְתִּים בְּיָדְךָ.

(כב) וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה – כְּשֶׁתִּשְׁמַע שֶׁלִּבּוֹ חָזָק וִימָאֵן לִשְׁלֹחַ, אֱמֹר לוֹ כֵּן.
בְּנִי בְכֹרִי – לְשׁוֹן גְּדֻלָּה, כְּמוֹ "אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ" (תהלים פט,כח); זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: כָּאן חָתַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְכִירַת הַבְּכוֹרָה שֶׁלָּקַח יַעֲקֹב מֵעֵשָׂו (ב"ר סג,יד).

(כג) וָאֹמַר אֵלֶיךָ – בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם.
שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְגוֹמֵר הִנֵּה אָנֹכִי הוֹרֵג וְגוֹמֵר – הִיא מַכָּה אַחֲרוֹנָה; וּבָהּ הִתְרָהוּ תְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא קָשָׁה. וְזֶה הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בְּאִיּוֹב (לו,כב): "הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ", לְפִיכָךְ "מִי כָּמוֹהוּ מוֹרֶה". בָּשָׂר וָדָם הַמְּבַקֵּשׁ לְהִנָּקֵם מֵחֲבֵרוֹ מַעֲלִים אֶת דְּבָרָיו, שֶׁלֹּא יְבַקֵּשׁ הַצָּלָה; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ, וְאֵין יְכֹלֶת לְהִמָּלֵט מִיָּדוֹ כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ אֵלָיו, לְפִיכָךְ הוּא מוֹרֵהוּ וּמַתְרֶה בּוֹ לָשׁוּב (תנחומא וארא, יד).

(כד) וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן – מֹשֶׁה.
וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ – [הַמַּלְאָךְ], לְפִי שֶׁלֹּא מָל אֶת אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ; וְעַל שֶׁנִּתְרַשֵּׁל נֶעֱנַשׁ מִיתָה. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: חַס וְשָׁלוֹם, לֹא נִתְרַשֵּׁל; אֶלָּא אָמַר: אָמוּל וְאֵצֵא לַדֶּרֶךְ – סַכָּנָה הִיא לַתִּינוֹק עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. אָמוּל וְאֶשְׁהֶה שְׁלֹשָׁה יָמִים – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוַּנִי: "לֵךְ שׁוּב מִצְרָיִם" (לעיל פס' יט). וּמִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ מִיתָה? לְפִי שֶׁנִּתְעַסֵּק בַּמָּלוֹן תְּחִלָּה. בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים (ל"א ע"ב-ל"ב ע"א). וְהָיָה הַמַּלְאָךְ נַעֲשֶׂה כְּמִין נָחָשׁ, וּבוֹלְעוֹ מֵרֹאשׁוֹ וְעַד יְרֵכָיו, וְחוֹזֵר וּבוֹלְעוֹ מֵרַגְלָיו וְעַד אוֹתוֹ מָקוֹם; הֵבִינָה צִפּוֹרָה שֶׁבִּשְׁבִיל הַמִּילָה הוּא (ראו שמ"ר ה,ח).

(כה) וַתַּגַּע לְרַגְלָיו – הִשְׁלִיכַתּוּ לִפְנֵי רַגְלָיו שֶׁל מֹשֶׁה.
וַתֹּאמֶר – עַל בְּנָהּ.
כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי – אַתָּה הָיִיתָ גּוֹרֵם לִהְיוֹת הֶחָתָן שֶׁלִּי נִרְצָח עָלֶיךָ; הוֹרֵג אִישִׁי אַתָּה לִי.

(כו) וַיִּרֶף – הַמַּלְאָךְ מִמֶּנּוּ.
אָז – הֵבִינָה שֶׁעַל הַמִּילָה בָּא לְהָרְגוֹ.
אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת – חֲתָנִי הָיָה נִרְצָח עַל דְּבַר הַמִּילָה.
לַמּוּלֹת – עַל דְּבַר הַמּוּלוֹת. שֵׁם דָּבָר הוּא, והלמ"ד מְשַׁמֶּשֶׁת בִּלְשׁוֹן 'עַל', כְּמוֹ "וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יד,ג). וְאוּנְקְלוּס תִּרְגֵּם "דָּמִים" עַל דַּם הַמִּילָה‏[5].

הערותעריכה

  1. ^ בְּאָמְרוֹ: "לֹא יַאֲמִינוּ לִי" (שמות ד,א).
  2. ^ בהרבה כת"י קוראים בלב"ו balbo (איטלקית?), אולי מפני שבצרפתית נעלמה המלה במשך ימי־הביניים והוחלפה ב־begue.
  3. ^ ראו אונקלוס.
  4. ^ שלא יזוז ממדין כי אם ברשותו (ראו שמות ב,כא ורש"י שם).
  5. ^ פס' כה: כי חתן דמים אתה לי = "בִּדְמָא דִּמְהוּלְתָּא הָדֵין אִתְיְהֵיב חַתְנָא לַנָא". וכאן: חתן דמים למולת = "אִלּוּלֵי דְּמָא דִּמְהוּלְתָּא הָדֵין אִתְחַיַּיב חַתְנָא קְטוֹל".