קטגוריה:שמות א יח

פרעה אמר "לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת" (ביאור:שמות א טו) "בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם, אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה" (ביאור:שמות א טז).

לא נאמר שפרעה 'פקד' או 'ציווה'. פרעה לא איים בעונש או הבטיח תשלום. פרעה רק 'אמר'.

לא נראה שפרעה הרגיש חזק, הן הוא לא העיז לשלוח חיילים ושוטרים לעשות את המלאכה, והוא הגביל את ההרג למעשה בסתר (התחכם), רק מיד ברגע הלידה, כאשר הולד רק יצא והוא נמצא על האבנים שהשתמשו בהם בזמן הלידה.

"מַדּוּעַ" - מאיזו סיבה; למה; מפני מה (מילוג). 'מדוע', בשאלה, דומה ל'למה'. יש כאן האשמה ברורה שדורשת התנצלות והסבר, ככתוב: "לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה" (ביאור:בראשית יב יט).

פרעה לא מגדיר מה המילדות עשו.
למעשה הוא לא יודע איך מילדים תינוק, ולבטח לא היו לו מרגלים שראו והבינו מה המילדות לא עושות.

הוא מאשים אותן ומקווה שהוא ילמד מההתנצלות שלהן מה הן עשו, ואז הוא יחליט איך להעניש אותן.

כל מה שפרעה יודע, זה שילדי העברים לא מתים, ובני ישראל לא בוכים ומתאבלים על בנים שנולדו מתים או מיד מתו.