פתיחת התפריט הראשי

ביאור:שמות א כב

שמות א כב: "וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּעריכה

כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹדעריכה

רש"י מסביר שפרעה לא הגביל לבני העברים בלבד אלא לכל בן שנולד, כולל בני המצרים.

ניתן לראות שבהתחלה פרעה רצה להקטין את מספר הגברים של בני ישראל, אולם בהמשך הוא שינה את דעתו ורצה בהם כעבדים:

  1. פרעה פחד שבני ישראל יצטרפו לאויביו, ולכן עדיף שיהיה להם פחות גברים, לוחמים, ככתוב: "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (שמות א י).
  2. פרעה נהנה מעבודתם של בני ישראל ורצה להשיבם לעבדותם, ולכן עדיף שיהיו הרבה גברים, ככתוב, "וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ" (שמות יד ה).

מכת בכורותעריכה

המכה העשירית שהביא אלוהים על מצרים היתה מכת בכורות. המכה נועדה להכות את פרעה 'מידה כנגד מידה' על שהוא פקד להרוג את כל הבנים. אלוהים אמר, "וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ" (שמות יא ה).

אנחנו חשבנו שמדובר רק בבכור, ראשית אונו של האב, ומצאנו סימוכין בדברי אלוהים למשה, "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר, כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, לִי הוּא" (שמות יג ב), "בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי" (שמות כב כח), וגם, "כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה" (שמות לד כ). ניתן להבין שהכוונה היתה רק לבן הבכור הראשון, וכך נעשתה המסורת. אולם בדברי אלוהים למשה, שנאמרו לפרעה, לפרעה בלבד אלוהים שם דגש על הבכור "הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ". כאשר הבכור מת הבן השני מקבל את בכורותו ועולה לכסא אביו כיורש העצר, ולכן הוא נעשה בן-מוות, וכך עד אחרון הבנים. פרעה הבין זאת ולכן מיהר בלילה למשה ואהרון לפני ששאר בניו ימותו (שמות יב לא).

כלומר פרעה פקד על השלכת כל הבנים למים, ומכת בכורות נועדה להכות את כל הבכורים של מצרים, ובנוסף את כל בני פרעה, לפי הסדר מהראשון עד האחרון. פרעה נכנע במהירות, קרא למשה ואהרון וכך הוא הציל את שאר בניו.

בהמשך חיי עמינו, גם המן רצה להשמיד את כל היהודים, וגם הוא הוענש במכת בכורות, עשר מכות, ולפי הסדר, כל עשרת בניו הומתו (ביאור:אסתר ט ז). כיוון שהמן כבר היה מת כאשר בניו הוענשו, הוא לא היה יכול להכנע ולהציל אותם.

חוקי חמורביעריכה

לפי חוקי חמורבי סעיף 2 ואחרים, כאשר לא ברור האם הנאשם אשם או לא, משליכים אותו למים ומחכים לראות אם הוא ינצל בעצמו. לא ברור אם פרעה היה מודע לחוקי חמורבי, למרות שמשה השתמש בתבנית של חוקי חמורבי עם שינויים רבים. בכל אופן פרעה לא פקד להטביע את הילוד אלא רק להשליך אותו למים. פרעה נתן סיכויים קטנים לתינוק להנצל. במידה מסוימת יוכבד כיבדה את החוק כאשר היא הצפינה את משה בתיבה והניחה אותה בסוף. בתנאים האלה, היה פחות סיכויים שמשה יטבע, אבל היתה סכנה שתנין יאכל אותו.

וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּןעריכה

במידה וישארו בנים בבני ישראל, אז לכל גבר יהיו מספר נשים, ובני ישראל ימשיכו לגדול.
אולם ייתכן שפרעה רצה שהמצרים יקחו את בנות ישראל לנשים, וכך כל עם ישראל יתבולל, יאבד ויכחד.
פרעה התיר לעמו, להרוג כרצונם בבני ישראל, ולחטוף כרצונם את בנות העם. פרעה הרשה למצרים לשבור את החוק האוסר לפגוע בבני איש, או לחטוף קטינים. פרעה חינך את עמו להיות רעי לב, ורוצחים שאינם מכבדים חוק אנושי, ולכן הגיע לו כל עונש שהוא קיבל.
למעשה, המצרים, כולל בתו, לא כיבדו את החוק שקבע פרעה, ולא הרשו לעצמם להפוך לפושעים.


מקורותעריכה

מבוסס על חידוש: מכת בכורות – מדוע פרעה מיהר לקרוא למשה בלילה? אילן סנדובסקי [[1]]