שיטה מקובצת על הש"ס/בבא בתרא/פרק ג/דף נט


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף נט עמוד אעריכה


תנן המזחילה יש לה חזקה בשלמא להני תרי קמאי מזחילה אינה ראויה לשינוי מפני קביעותא ואינה ראויה לקצר מפני שהמים יורדים בה במקום צר ואם יקצר אותם כשיגיעו המים לפה תחתון של מזחילה יתפזרו המים ויגיעו לכותל מה שאין כן במרזב שאין המים דוחקין בו ולעולם כשהן מקלחין הם מתרחקין מן הכותל ומקלחין לחוץ אבל במזחילה הם נדחקים אל הכותל ואינם נמשכים לאויר ומפני כך טוב לו בארוכה יותר מקצרה אלא למאן דאמר שאם רצה לבנות תחתיו בונה אם כן אפילו מזחילה נמי ומה יזיק לו אם ינסר ויקצר תחתיו והא קבל מימיו על גגו ויותר טוב הבנין שמגין על כותלו והמים לא יתפזרו ולא יגיעו על כותלו. ומשני אי במזחילה של נסרים הכי נמי אלא במזחילה של בנין עסקינן שאם יקצר הבנין מתרועע ואם קצרה היא שיוכל לבנות תחתיו בונה. ותימה ותיפוק לי משום דוושא בשלמא למאן דאמר כותל חצר לא חיישינן לדוושא שפיר אלא אי אמרת דאפילו לכותל חצר חיישינן מאי איכא למימר. ואיכא למימר דהאי בונה דאמר הכא לאו כותל אלא תקרה בעלמא שאין הדוושא נמנע משם. הראב"ד ז"ל.

מתניתין: חלון המצרי אין לו חזקה כו'. פירוש חלון המצרי כיון שאין בו היזק ראיה שהרי אין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו אין לו חזקה לפי שיכול חברו לומר לו מפני שלא היה עלי בו היזק לפיכך לא עכבתי עליו הלכך כשרוצה עכשיו לבנות כנגדו בארבע אמות אין בעל החלון יכול לעכב עליו בכך אבל חלון (המצרי) הצורי שראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה כיון שיש בה היזק לולי שמחל לו לא היה שותק ולפיכך החזיק בעל החלון ומעכב על חברו לבנות כנגדו בארבע אמות. רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן כלומר אם עשה לה פצימין שנראה שהוא חלון קבוע אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו יש לו חזקה שכיון שראה אותו שעשה לו פצימין שמוכיחים עליו שהוא חלון קבוע ושתק לו חברו יש לו חזקה פירוש ואף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו שהרי עומד הוא ורואה מה שכנגדו ויש על חברו בו היזק וכיון דשתק ודאי מחל וכיון שאין מניחו לפתוח עליו מחזיק עליו יכול הוא למחות מתחלה שלא יפתחנו שיכול לומר לו שמא יחזיק עלי בו. הר"י ן' מיגש ז"ל.

וזה לשון הראב"ד ז"ל: חלון המצרי אין לו חזקה כו'. דע והבן לא מפני שאינו יכול להביט ממנו לחצר שאם הכותל צר והחלון ארוך יכול הוא להתקרב לחלון לראות לחצר אבל מפני שאינו יכול להכניס בו ראשו ותשמישו דחוק אין הזיקו מצוי שאין אדם דוחק עצמו להביט בחצר חברו אם לא תבא לו הבטתו בנחת משום הכי אין לו חזקה ויכול לבנות כנגדו. אבל הצורי תשמישו והבטתו בנחת והיזיקו מצוי לפיכך יש לו חזקה. ורבי יהודה סבר אף המצרי כיון שעשה לו מלבן כמו מזוזה נראה דתשמישו קבוע אצלו והזיקו מצוי ויש לו חזקה והיינו דאמרינן ולאורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה מפני שהבית אפל ואין לו אורה כי אם משם בודאי תשמישו קבוע אצלו והזיקו מצוי. עכ"ל.
רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו יש לו חזקה. מהא דרבי יהודה משמע דצורי אפילו אין לה מלבן יש לו חזקה לכולי עלמא דאי תנא קמא ביש לה מלבן קאמר לא הוה ליה למימר אלא רבי יהודה אומר אפילו מצרי יש לו חזקה דהא כולהו כשיש לו מלבן עסקינן אי נמי הוה ליה למימר רבי יהודה אומר כיון שיש לה מלבן אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו יש לו חזקה. אבל בתוספתא משמע דתנא קמא נמי דהיינו רבי מאיר דסתם מתניתין רבי מאיר בשיש לה מלבן קאמר דתניא התם איזהו חלון הצורי כל שראשו של איש יכול ליכנס בתוכה דברי רבי מאיר ובלבד שתהא לה מלבן או צורת פתח. ושמא לרבי יהודה המצרי אין לו חזקה אף על פי שיש לו צורת פתח עד שיהא לה מלבן אבל הצורי בין במלבן בין בצורת פתח ומכל מקום או מלבן או צורת פתח בעינן הא לאו הכי אפילו הצורי אין לו חזקה. מלבן פירש הראב"ד ז"ל כמו מזוזה. לפי פירושו לא ידעתי מה בין צורת פתח למלבן ושמא מלבן שעושה לו כגון מזוזה וצורת פתח אינו צריך אלא שחותר בכותל ומשוה את הצדדין. אבל רבינו שמואל ז"ל פירש מלבן משקוף החלון מלמעלה ומלמטה מימין ומשמאל כעין פתח. ולפי זה איכא לפרש צורת פתח שיש לה משקוף מלמעלה ומן הצדדין אבל אין לה מלמטה וכענין שאמרו בצורת פתח בעלמא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהם.
גמרא: אמר רבי זירא למעלה מארבע אמות יש לו חזקה ויכול למחות רבינו חננאל ורבינו שמואל והראב"ד והרב אב בית דין ז"ל כולם פה אחד פירשוה בחלון הצורי אבל המצרי אפילו למטה מארבע אמות אין לו חזקה דלעולם אין לו חזקה אלא חלון שיש לו קביעות דהיינו כל שראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו. ועוד שיהא הזיקו מצוי דהיינו כל שהוא למטה מארבע אמות מקרקע ביתו שיכול להביט ממנו להדיא אלא אם כן הוא עשוי לאורה וכדאמר שמואל בסוף השמועה. וגם נראה שהוא דעת הריא"ף ז"ל שכתב משנת הצורי ואחריה הביא דברי רבי זירא וחלון זה לפי דעת הריא"ף ז"ל בחלון שיש בו היזק ראיה דאלו אין בו היזק ראיה לעולם אין לו שיעור דצורי שאין אדם סובלו וכקוטרא ובית הכסא הוא וקשה מינייהו אי משום צניעותא אי משום לישנא בישא אלא בחלון העשוי לזון בו את עיניו ולהביט ממנו לגנות ופרדסים ולדבר עם שכניו הוא. ופירושא דשמעתין הכי אמר רבי זירא למטה מארבע אמות הוא שאמרו שיש לו חזקה ויכול למחות בשכנו דכיון שהוא רחב ויכול להכניס ראשו בו להדיא ולהביט חלון קבוע הוא זה והיה לו למחות ולפיכך יש לו חזקה שאם בא לבנות כנגדו צריך להרחיק ממנו כדי שלא יאפיל וכדי שלא יחזיק עליו שלא יצטרך למחות כל שלש וגם מעכשיו יכול למחות בו שלא יפתחנו ואפילו שאינו מזיקו בהיזק ראיה וכגון שפתוח לבקעה. אבל למעלה מארבע אמות אין לו חזקה שאם בא לבנות כנגדו בונה ואינו צריך להרחיק ואינו יכול להביט על רשותו למה ימנענו ואפילו פותח על חצרו דהא אינו מזיקו כלל וזה נהנה וזה אינו חסר כלל הוא וכופין על מדת סדום. ורבי אלעאי אמר אפילו למעלה מארבע אמות אף על פי שאין לו חזקה יכול למחות אם בא לפתחו על חצרו משום דאמר ליה זימנין דמותבת שרשיפא שהוא מצוי בבית וקא חזית בי ותזקני בראיה. וקיימא לן כרבי אלעאי וכדמשדר ליה רבי אמי לרבי אבא בר ממל ואמר ליה עביד ליה כרבי אלעאי. נמצא לפי פירוש זה שהמצרי אין לו חזקה לעולם ואפילו למטה מארבע אמות ואפילו יש לו מלבן והוא אינו עשוי לאורה אבל הצורי יש לו חזקה ודוקא כשהוא למטה מארבע אמות והוא שיש לו מלבן או צורת פתח וכמו ששנינו בתוספתא ולמטה מארבע אמות יכול למחות ואפילו המצרי ואין צריך לומר הצורי וכן דעת הראב"ד ז"ל שאם שתק לו שלשים יום אינו יכול לכופו לסותמו אלא שאם בא לבנות כנגדו אין צריך להתרחק ממנו וכך דעת הרמב"ן ז"ל. ונראה שהם הולכים בזה על דרך שאמרו הגאונים ז"ל שכל שאינו מחסרו קרקע אין צריך טענה אלא החזיק מתורת סבלנות. אבל לפי מה שכתבתי בפרק קמא ובפרק לא יחפור שאין חזקה לעולם אלא אם כן בא בטענה הכא נמי כל שפתח ואין לו חזקה מה לי בשעת פתיחתו אי תוך שלשים או לאחר שלשים כאן וכאן מונעו ואם פתח מזקיקו לסתמו כן נראה לי. והא דאמר שמואל אפילו כל שהוא יש לו חזקה פירש הרב אב ב"ד ז"ל דדוקא למטה מארבע אמות דכיון דעד השתא בלמטה מארבע אמות מיירי ואפילו הצורי אין לו חזקה למעלה מארבע אמות ולא אצטריכינן למעוטי המצרי אלא בלמטה מארבע אמות אם איתא דהא דאמר שמואל בכל ענין הוא הכי הוה ליה למימר ולאורה אפילו כל שהוא ואפילו למעלה מארבע אמות יש לו חזקה אלא שמע מינה דלא בא אלא להוציאו מדין מצרי ולהעמידו בדין צורי. זהו פירוש שמועתנו של דרך מי שפירשה בחלון הצורי. ויש מקשים לפירוש זה חדא דלכאורה משמע דאמצרי קאי רבי זירא דאכתי לא איירי בצורי דבתר מאי דאמרינן מאי שנא סולם דלא מפרש ומאי שנא חלון דקא מפרש ואמרינן משום דקא בעי לאיפלוגי בסיפא רבי יהודה בתר הכי אמר רבי זירא למטה מארבע אמות יש לו חזקה. ועוד דאם כן הוה ליה למימר לא שנו אלא למטה מארבע אמות. ועוד דמדמייתינן בשמעתין דהכא הא דאמר שמואל אפילו כל שהוא יש לו חזקה משמע דעד השתא במצרי עסקינן דבהא שייכא. ועל כן פירשה רבינו תם ז"ל בשל מצרי ובדידיה הוא דמפלגי בין למעלה בין למטה אבל צורי אפילו למעלה יש לו חזקה והעיד שחזר בו אחיו רבינו שמואל ז"ל בסוף ימיו ולאורה אפילו למעלה מארבע אמות יש לו חזקה דכל שעשוי לאורה דבר קבוע הוא והיה לו למחות. ולפירוש זה קשיא לי חדא דאם איתא איך פסיק ותני במתניתין חלון המצרי אין לו חזקה והא יש לו חזקה כל למטה מארבע אמות והא דומיא דסולם המצרי וזיז פחות מטפח תני לה והנהו מילתא פסיקתא תני בהו דאין להם חזקה ומאי שנא הא. ועוד רבי אלעאי למה ליה למימר למעלה מארבע אמות אין לו חזקה ויכול למחות לא הוה ליה למימר אלא אפילו למעלה מארבע אמות יכול למחות ואנא ידענא דכל למעלה מארבע אמות אין לו חזקה חדא דאי לא הא דקתני המצרי אין לו חזקה היכי משכחת לה דלמעלה יש לו חזקה כל שכן למטה ועוד דרבי אלעאי אדרבי זירא קאי מדקאמר אפילו ורבי זירא הא קאמר דלמעלה אין לו חזקה ורבי אלעאי אמאי דקאמר אינו יכול למחות פליג ולא הוה ליה למימר ורבי אלעאי אמר אפילו למעלה מארבע אמות יכול למחות. אבל למאן דמפרש לה בצורי ודאי אצטריך ליה למימר שאין לו חזקה דאי לא הא דלמא משום דסבירא ליה דאפילו למעלה מארבע אמות יש לו חזקה כסתמא דמתניתין הוא דקאמר דיכול למחות קמשמע לן. ועוד דאי רבי זירא קאי בשל מצרי ומתניתין סתים ותני אין לו חזקה אי אתא רבי זירא לאשמעינן דמתניתין דוקא בלמעלה הוה ליה למימר לא שנו אלא למעלה מארבע אמות אבל למטה יש חזקה אי נמי ליקדים למעלה ומלמעלה למטה הוה ליה למנקט דהא מכל דפריש במתניתין דהיינו אין לו חזקה הוה ליה למנקט ברישא ולימא למעלה מארבע אמות אין לו חזקה אבל למטה יש לו חזקה. ומה שהקשו דמשמע דרבי זירא אמצרי קאי לא ידענא מאי קושיא ואדרבה לבתר דאמר דמשום דפליג רבי יהודה אמצרי סליק מנייהו ומפרש צורי דיש לו חזקה לכולי עלמא ואי משום דלא אמר לא שנו אדרבה טפי קשה לכשתמצא לומר דאמצרי קאי וכמו שכתבתי. ועוד דרבי זירא עיקריה לאו משום ולמטה אתא אלא משום הא דיכול למחות ואינו יכול למחות ועלה הוא דפליג איהו ורבי אלעאי ודשמואל נמי משום דבסיפא דמתניתין קיימי דתני דצורי דוקא יש לו חזקה אמר שמואל עלה דבחלון בעלמא הוא דאין חזקה אלא לצורי אבל העשוי לאורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה. ומיהו יש לי לדקדק מהא דאמרינן בריש פרק קמא ההוא דהוה בני אשיתא אחורי כווי דחבריה אמר ליה קא מאפלת לי עלואי אמר ליה סתרנא לה ועבידנא לך כווי מלעיל. ואם איתא מאי קאמר ליה מי איכא למימר דסתר ליה מידי דאית ליה חזקה ועביד ליה מידי דלית ליה חזקה. ויש לומר דלמא לאו לעיל מארבע אמות קאמר אלא שהיו נמוכות ועביד להו לעיל ולעולם תוך ארבע אמות. ואי נמי יש לומר דלאו לכולי עלמא דינא גמירי ושמא סבור היה זה שהיתה לו חזקה אפילו למעלה מארבע אמות. ואי נמי הוא הדין דהוה מצי לאהדורי ליה הכין אלא טענה דעדיפא מינה קאמר ליה דאפילו כי מהימן ליה דלא מערער עילויה לבתר זמן או דכתב ליה שטרא עילויה אפילו הכי לא שמע ליה דקא מרע לאשיתיה. כן נראה לי.

אמר שמואל ולאורה אפילו כל שהוא יש לה חזקה. ולאו כל שהוא ממש קאמר דטפח מיהא בעיא דגרסינן בירושלמי היו חמשה פתחים זה לפנים מזה שיעור כולם מלא מקדח ודא מסייעא למאן דאמרינן בנאי חלון שהוא פתוח לאיצטולא נעשה אלא להכניס את האורה מכיון שאין לו חזקה אין מביא את הטומאה. וכתב עליו הרמב"ן ז"ל אין פירושו ברור אבל למדנו מכאן ששיעור חלון העשוי לאורה לענין חזקה כשיעורו לטומאה ואף על פי שאמרו כל שהוא פחות מכאן אין זה חלון עד כאן. ובודאי מצאנו כל שהוא שיש לו שיעור כמו שאמרו בעירובין וצריך להגביהו מן הקרקע כל שהוא וכמה טפח. ובפרק ראשית הגז אמרינן חמש רחלות גזוזות כל שהן חייבות בראשית הגז ואמרינן כמה כל שהן מנה ומנה ופרס. ואיזהו חלון העשוי לאורה שהוא צר מבחוץ ורחב מבפנים. ומסתברא דיש לו מלבן הא אין לו מלבן אינו אלא כחור שאכלתו מלחת או שחררוהו עכברים. וכבר כתבתי למעלה דבתוספתא שנינו שאפילו הצורי אין לו חזקה אלא כשיש לו מלבן או צורת פתח והוא הדין והוא הטעם כשעשוי לאורה. וכתב הרמב"ם ז"ל חלון העשוי לאורה הוא שאין עליו תקרה אלא גלוי הוא לשמש. וכתב רבינו חננאל ז"ל חלון העשוי לאורה עשוי ליכנס ממנו אור במקום אפל. ור"ש ז"ל פירש דחלון העשוי לאורה היינו שאין לו אורה ממקום אחר אלא מכאן וכן דעת הרמב"ם ז"ל וגם הראב"ד ז"ל כתב כן לאורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה מפני שהבית אפל ואין לו אורה כי אם משם בודאי תשמישו קבוע אצלו עד כאן. אף על פי שאמרנו שעיקר שמועתנו בחלון הצורי ומינה דאפילו עשוי לאורה כל שהוא למעלה מארבע אמות ראיתי כל מקומות הארץ הזאת נוהגים על פי פירושו של רבינו תם ז"ל ואפילו למעלה מארבע אמות יש לו חזקה כל שהוא עשוי לאורה. כבר כתבנו למעלה שחלון זה השנוי במשנתינו היינו חלון העשוי לזון בו את עיניו ולדבר עם שכניו ושאין בו היזק ראיה הא אם יש בו היזק ראיה אין לו חזקה וכדעת הריא"ף ז"ל וכבר פירשתי שמועתנו על דרך זה ושלא כדברי הרא"ם ז"ל. ועוד יש לומר שאפילו נתן לו רשות לפותחו על חצרו יכול הוא לאחר מכאן למחות בו משום דאמר ליה סבור הייתי לקבל ועכשיו איני יכול לקבל וכמו שאמרו בירושלמי גבי משנתנו דחנות שבחצר יכול לעכב ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסים והיוצאין וכמו שאמרו שם. והרמב"ן ז"ל הוסיף בה דברים דאפילו כי מחל הניזק כיון דודאי אסור הוא למזיק להזיקו בראיה ולהסתכל בו לדעת ואין אדם יכול ליזהר בכך לעמוד כל היום בעצימת עינים על כרחנו נאמר לזה סתום חלונך ואל תחטא תדיר וזהו טעמם של גאונים ז"ל שדנו ברבוי הדרך שאין לו חזקה מפני שהוא צער בגוף כענין ששנינו איני יכול לישן מקול הנכנסים והיוצאין דאמר סבור הייתי לקבל ועכשיו איני יכול לקבל וכמו שאמרו בירושלמי. עד כאן. הרשב"א ז"ל.
ובשיטה לא נודע שם מחברה כתוב דבכל ענין אם הבית אפל לתשמישא בלא זה שכתב ורמב"ם ז"ל שגלוי הוא לשמש עשוי לאורה נקרא ואפשר שהוא לא אמרה אלא אף כשאין הבית אפל עד כאן. כתב הרמב"ן ז"ל ומסתברא בחלון שאין לו חזקה כגון מצרי או למעלה מארבע אמות מכיון שאינו צריך הוא לסתמו אף על פי שאין לו מכנגדו כדי שלא יאפיל אבל מלמעלה שלא יציץ ויראה ומלמטה שלא יעמוד ויראה יש לו שאם אתה מתיר לו היזק ראיה אתה מצריכו לסתמו ולא יהא אלא בבאין שניהם לבנות בבת אחת אינו בדין שנתיר לזה היזק ראיה שגיריה הוא וכיון שאינו מצריך להרחיק אין לו למחות בידו לומר סתום או אזיק אותו בגירי וראיתי למקצת המחברים האחרונים שטעו בזה עד כאן. ואין דינו ברור אצלי דהיכי ליפסד האי שלא יבנה כאשר יאות לו בשלו מפני האחר שפתח חלונו ולקח אוירו שלא ברשות אין אלו אלא דברי נביאות ומסתברא כמחברים אחרונים שאין לו לא מכנגדן ולא מלמטן ולא מלמעלן אלא יבנה כאשר יאות לו ולא יהא נפסד בכלום. עד כאן משיטה לא נודע שם מחברה.
וזה לשון הראב"ד ז"ל: למעלה מארבע אמות אין לו חזקה ויכול למחות משום דאמר ליה זימנין דמנחת שרשיפא וחזית לי. יש מי שאומר כי כן נאמר בחלון המצרי אף על פי שאין לו חזקה יכול למחות ומסתברא כוותיה לפי שיש ממנו היזק ראיה אלא שאינו מצוי וכיון שיש ממנו היזק דין הוא שימחה עליו בתחלה אבל אם הוא למעלה מארבע אמות אינו יכול למחות משום זימנין דמנח שרשיפא דהוי תשמיש דחוק ואינו מצוי כולי האי לא חיישינן. אמרו הגאונים ז"ל חזקתו שלש שנים ומדבריהם אין לו חזקה אלא בטענה ונראין דבריהם ממה דתנן החלונות בין מלמעלן בין מלמטן בין מכנגדן ארבע אמות ואלו היו נקנין חלונות בחזקת מחילה לא היינו מונעים ממנו מלבנות בחצרו בכל מקום שירצה שאם מחל לו את נזקו לא הקנה לו ארבע אמות בחצרו וכיון שמצאנו רמז בחלונות שיש בהם טענה יש לנו לומר שאין שום חלון מוחזק בלא טענה ואם תמצא לומר שיהא לו חזקה בלא טענה אין מונעים ממנו מלבנות כנגדו וגם יהיה לו חזקה בשלשים יום כעין כשורא דמטללתא. ואני תמה מאין הוציא רבינא לכשורא דמטללתא חזקתה שלשים יום וכל אלו השנוים במשנה שיש להם חזקה אפשר שיהו בלא טענה ובשלשים יום. וכללו של דבר כל חזקה שצריכה טענה צריכה שלש שנים דאי לא אמרינן ליה אחוי שטרך. ועוד כלל אחר שכל חזקה שאין עמה טענה כחלון וכיוצא בו אין מונעים ברשותו של זה מלבנות בתוך שלו כאשר אמרנו. ואם בא בטענה והוא לאחר שלש מונעים מלבנות כנגדו ואם יאמר זה מעולם לא מכרתי לו אבל מחילה היתה ואבנה כנגדה אין שומעים לו דאמרינן ליה איבעי לך למחויי כדאמרינן לענין ואם טען ואמר לפירות הורדתיו נאמן והני מילי בתוך שלש אבל לאחר שלש לא מהימן ואקשינן ואי לפירא אחתיה מאי הוה ליה למעבד ואמרינן איבעי ליה למחויי והכא נמי אי מחילה הויא איבעי ליה למחויי ולאודועי כי היכי דלא ליחזוק עלויה. עד כאן.
וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל: למעלה מארבע אמות אין לו חזקה שכיון שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה וגם אינו רואה מה שכנגדו שהרי למעלה היא נמצא שאין בה היזק לפיכך אינה חזקה לפי שיכול לומר זה ששתקתי ולא עכבתי עליו לפי שלא היתה בא עלי היזק וכיון שאינה חזקה אינו יכול למונעו מתחלה מלפתחו דאינו יכול לומר לו מתיירא אני שמא תהא עלי חזקה וגם אין בו עליו היזק וכיון שאין עליו בכך היזק משום הכי אינו יכול למנעו מתחלה מלפתחו דכופין על מדת סדום וזה שאמרנו שהחלון הוא למעלה מארבע אמות אין לו חזקה לאו למימרא שאם רצה לסתמו סותם שהרי אינו יכול למחות בידו מתחלה שלא לפתחו וכל שכן שאינו יכול לסתום עליו חלון שכבר פתחו אלא זה שאמרנו שאין לו חזקה שלא יהא חלון זה כדין כל חלון קבוע שמרחיקים ממנו מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ארבע אמות לפיכך אמרנו שזה החלון אין לו חזקה על בעל החצר כדי שלא יכול למנוע בעל החצר מלבנות כנגדו. אבל למטה מארבע אמות כיון שיש בו עליו היזק ושתק ודאי אחולי אחיל ונקבע לו עליו חלון זה ולפיכך יש לו חזקה ויכול בעל חלון לעכב על בעל החצר מלבנות כנגדו אלא אם כן הרחיק ארבע אמות כדין כל חלון קבוע כדתנן החלונות מלמעלה וכו' ורבי אלעאי אמר אפילו למעלה מארבע אמות אם פתחו אין לו חזקה לפי שאין בו עליו היזק כמו שאמרנו ואם בא לפתחו בתחלה יכול למחות בידו ולא אמרינן בכי הא כופין על מדת סדום משום דהא לאו מדת סדום היא שאף על פי שאין בו היזק ברור זימנין דמותיב שרשיפא וקאי עליה ומחזי הלכך אם פתחו כיון שהיזק זה שאמרנו אינו קבוע ודאי אלא חששא בעלמא היא אינה חזקה ואם בא לפתחו יכול למחות משום ההיא חששא דאית ביה דלמא מותיב שרשיפא וקאי עליה וחזי ליה. ורבינו האי גאון ז"ל פירש למטה מארבע אמות יש לו חזקה ויכול למחות עליו בעל חצר שלא יעבור משם משום היזק ראיה למעלה מארבע אמות אין לו חזקה ואינו יכול למחות בידו כדי שלא יעבור משם. ויש להקשות על זה הפירוש דכיון דאמר דהאי דאמרינן יכול למחות ולא יכול למחות לאו על פתיחת החלון מעיקרא הוא אלא לענין שלא לעבור משם הכי נמי הא דאמרינן אין לו חזקה לגמרי כמשמעו דאפילו סתומי נמי מסתמינן ליה וכיון שכן למעלה מארבע אמות אמאי אין יכול למחות עליו שלא לעבור משם השתא סתומי מסתם לה שלא לעבור משם מבעיא. ועוד להאי פירושא מה ענין לכופין על מדת סדום בכאן. הלכך פירושא קמא טפי עדיף מהאי פירושא והכי נמי פירשה רבינו חננאל ז"ל.

אמר שמואל ולאורה אפילו כל שהו כו'. כלומר ואם חלון זה לא עשאו כדי שיכנס ממנו הרוח אלא כדי שיכנס ממנו אורה אף על פי שאין בו היזק על בעל החצר יש לו חזקה דכיון דלאורה עשאה מידע ידע בעל חצר שהחלון קבוע הוא והיה לו לעכב עליו וכיון ששתק ולא עכב עליו ודאי אחולי אחיל ותקבע אותו חלון עליו ודינו כדין כל חלון קבוע שיש לאדם על חברו שיכול בעל חלון לעכב עליו מלבנות נגדו ולמעלה ממנו ולמטה ממנו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות כמו שאמרנו.
שמעינן השתא להאי פירושא דיש חזקה אפילו לדבר שיש בו היזק ראיה דהא חלון שהוא למטה מארבע אמות דאית ביה היזק ראיה וקאמרינן דיש לו חזקה. ואי קשיא לך הא דתנן השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר דאוקימנא בדלית בה דין חלוקה אבל אית בה דין חלוקה פלגי ועבדי מחיצה משום היזק ראיה ואף על גב דהא אחזיק דדיירי הכי מקמי דלפלוג דאלמא אין חזקה לדבר שיש בו היזק ראיה. שאני התם דקמי דלפלוג לא מסיים חולקא דכל חד מנייהו ומשום הכי לא מהניא ביה הך חזקה דאחזיקו דדיירי הכי מקמי הכי בלא מחיצה משום דמצי אמר ליה האי דלא עבדינא בהדך מחיצה מקמי הכי משום דאכתי לא פליגנא בהדך ולא אתבררא הי מנייהו חולקי והי מנייהו חולקך ואמינא כי פלגינא בהדיך עבידנא מחיצה והשתא דפליגנא בהדיך נעביד מחיצה. ועוד דאי נמי פליג ברוחות ואתברר חולקא דכל חד מנייהו ואחזוק דדיירי בה בתר הכי בהדדי בלא מחיצה אכתי לא הויא חזקה משום דלא עבד חד מנייהו מידי דליחזוק ביה אלא מיתב הוא דיתבי ולא עבדי מחיצה וכיון דהאי היזק ראיה דאית בה לאו מחמת מעשה דעביד בידים הוא אלא מחמת דיתבי ולא עבדי מעשה הוא דבעי לאחזוקי דהוה ליה כענין שב ואל תעשה לא הוי חזקה הלכך היכא דהויין שתי חצרות אי נמי שני בתים ופתח חד מנייהו על חבריה חלון דאית ביה היזק ראיה על פום מאי דאמרינן לעיל כיון דמעשה בידים קעביד וחזייה חבריה ושתק ליה מהניא ליה חזקה ולא יכול חבריה למסתמיה עליה דכיון דאחזיק אחזיק כשאר נזקים דעלמא דמהניא בהו חזקה. דלית לן היזק דלא מהניא ביה חזקה אלא קוטרא ובית הכסא בלחוד אבל שאר נזיקין מהניא בהו חזקה. ואי קשיא לך האי מעשה דאדם שפתח חלונותיו לחצר השותפין ובא לפני רבי חייא ואמר לו יגעת כו'. לאו משום דקסבר רבי חייא דחלון שיש בו היזק ראיה לא מהניא ביה חזקה הוא דאמר לך יגע וסתום אלא משום דקסבר דלאלתר לא הויא חזקה עד דאתבריר היזקא ושתיק דודאי אחולי אחיל אי נמי עד דגלי דעתיה דאחיל ליה כגון דקאתי וסייע בהדיה אבל לעולם היכא דאחזיק חזקה גמורה לבתר דאתבריר היזקא אי נמי גלי היאך דעתיה דאחיל ואפילו לאלתר מהניא ביה חזקה. תדע דהא אמרינן בתר הכי אמר רב נחמן ולסתום לאלתר הויא חזקה שאין אדם עשוי שסממין אורו בפניו ושותק אלמא טעמא דרבי חייא בפתיחת חלון משום דקסבר לא הויא חזקה לאלתר והיינו דאמר רב נחמן ולסתום לאלתר הוי חזקה כלומר ואף על גב דפתיחת חלונות לא הויא חזקה לאלתר לרבי חייא לסתום ודאי הוי חזקה לאלתר. וגרסינן בהאי פירקא רב כהנא שקיל בידקא בארעיה אזל עביד גודא בארעא דלאו דיליה אמר ליה כמאן כרבי יהודה וכרבי ישמעאל כו' אלמא רבי ישמעאל ורבי חייא הכא בלאלתר הוא דפליגי דרבי ישמעאל סבר לאלתר הויא חזקה ורבי חייא סבר לאלתר לא הויא חזקה והיינו דקאמר ליה רב כהנא והא אית לי סהדי דאתא וסייע בהדאי בגודא כלומר עד כאן לא פליג רבי חייא עליה דרבי ישמעאל בלאלתר הני מילי היכא דלא גלי דעתיה דאחיל אבל היכא דגלי דעתיה דאחיל אפילו לאלתר נמי הויא חזקה והכא גלי דעתיה דאחיל ואתא וסייע בהדאי בגודא.

אשתכח השתא דטעמא דרבי חייא משום דקסבר לאלתר לא הויא חזקה. אבל היכא דמחזיק דמתברר מיניה היזיקא ושתיק ליה דודאי אחולי אחליה יש לו חזקה ולא מצי בתר הכי לערער עליה למסתם דהא אחזיק ליה. הדין הוא סברא דילן. ואיכא מרבוותא זייל דאמרי דלית חזקה להיזק ראיה ואנן כתבינן מאי דסבירא לן. עד כאן לשונו.
אבל הרשב"א ז"ל כתב וזה לשונו: הביא הריא"ף ז"ל ראיה בתשובותיו שאין להיזק ראיה חזקה מדאמר ליה רבי חייא יגעת ופתחת יגע וסתום. ולפי דבריו אפילו לעולם קאמר ליה רבי חייא שאין חזקה דכי הוה מעשה לאחר שלש הוה. ואיכא למידק מאי קאמר לעיל גבי רב ענן דשקיל בדקא בארעיה כמאן כרבי יהודה ורבי ישמעאל דאמרו כל שבפניו לאלתר הויא חזקה ומנא לן דרבי ישמעאל אפילו לאלתר קאמר דלמא לאחר שלש ומשום דקסבר דהיזק ראיה שמיה היזק דהאי מעשה לאחר שלש הוה. ויש לומר מדלא שאל ממנו אם החזיק שלש שנים אם לאו אלא מכיון שספרו לו מעשה אמר לו החזקת בני החזקת שמע מינה דלאלתר הויא חזקה לדידיה ורבי חייא נמי דלא שאל לו אלמא לדידיה לעולם אין לו חזקה. ועדיין אינו מתיישב בעיני דע"כ אפילו לרבי ישמעאל דוקא כשפתח לפניו היא ואפילו הכי לא מצינו ששאל ממנו אם פתחו בפניו אם לא אלא ודאי מסתמא שאל ואמרו ואף על פי שלא נזכר כן בגמרא ואם כן אף נאמר ששאל רבי חייא ואמרו לו שלא החזיק שלש אלא שפתח בפניו ושתק. ויש לומר שפתח בפניו לא צריכה דאי שלא בפניו סבור היה הפותח שעל כרחך יוכל לפתוח על חצרו או שיזכה בקדימת פתיחתו הא ודאי ליכא למימר אלא דההיא על כרחך לא איצטריכא ליה למימר אבל אי לרבי ישמעאל בחזקת שלש תליא מלתא על כרחך לא סגיא דלא אשמעינן וכן נמי רבי חייא אלא שמע מינה דלרבי ישמעאל לאלתר הויא חזקה ולרבי חייא לעולם אין לו חזקה.

זימנין דמותבת שרשיפא כו'. ואם תאמר אם כן בחצר השותפין אמאי אין מחייבים אותו לבנות למעלה מארבע אמות. איכא למימר דבחצר ליכא למיחש לשרשיפא שאין מצוין שרשיפא בחצר אבל בבית יש בהם כמה שידות תיבות ושרשיפות ויש לחוש שמא יהיו סמוכים לחלון ויראה בחצר דרך חלון. הרב רבינו יהונתן ז"ל.

מתניתין. הזיז עד טפח יש לו חזקה כו'. האי מתניתין הא פירשה רב הונא ואמר הא דיכול למחות ואינו יכול למחות דקתני במתניתין לאו בעל חצר בבעל הגג הוא כענין יכול למחות ואין יכול למחות שפירשנו לענין חלון אלא האי יכול למחות ואין יכול למחות בעל הגג הוא בבעל החצר שאם יש בו טפח הרי החזיק בו בעל חצר ויכול למחות בידו שלא לבנות תחתיו כלום כדי שלא יתעכב עליו מתשמישו בזיז כלום ואם אין בו טפח אין בו חזקה על בעל חצר לפי שאין בו ממש ומשום הכי אינו יכול לעכב עליו שלא לבנות תחתיו כלום לפי שיכול לומר לו בעל חצר זה ששתקתי לך לא מפני שמחלתי והקניתי לך מקום הזיז באויר חצרי אלא מפני שאין בו ממש הוא ששתקתי. אבל בעל חצר בבעל הגג אפילו אין בו טפח כשיבא לעשותו מתחלה מעכב עליו בעל חצר ואין יכול לומר לו בעל הגג כיון שאין חזקה בו מאי נפקא לך מינה שאתה מונע אותי כדרך שאומר לו בעל חלון לבעל חצר דהתם ליכא עליה דבעל חצר היזקא דהא אין בו היזק ראיה וחזקה נמי לא מחזיק עליה הילכך כיון דליכא עליה היזקא הוה ליה זה נהנה וזה אינו חסר וכופים על מדת סדום אבל הכא הא איכא עליה היזקא דכי אתי בעל הגג לאשתמושי בהאי זיז כו'. הר"י ן' מיגש ז"ל.

הזיז עד טפח יש לו חזקה. בין בעל החצר על בעל הגג בין בעל הגג על בעל החצר והכי מוכח בגמרא דפליגי אמוראי כו'. והכי פירושו עד טפח יש לו חזקה לאחר שלש כיון דמסתמא תשמישתא דקביעותא היא איבעי ליה לבעל החצר למחויי כדי שלא יחזיק זה ויעכב עליו מלבנות תחתיו ולהגביה למעלה מן הזיז וכמו שכתבנו בדין חלון דאיבעי ליה למחויי על העתיד אף על גב דלא אחזיק ליה השתא מידי ויכול למחות בעל החצר השתא תוך שלש ולסלק היזקו כדי שלא יחזיק עליו. עוד נראה לי שיכול בעל החצר למחות משום היזק ראיה ואפילו לרב יהודה דאמר גבי זיז פחות מטפח דאפילו בעל החצר בבעל הגג אין יכול למחות דליכא משום היזק ראיה משום דאמר ליה לתשמישתא לא חזי למאי חזי למיתלא ביה מידי מהדרנא אפאי ותלינא הני מילי בזיז פחות מטפח אבל על טפח חזי לתשמישתא ומסדרים כלים עליו ואין מסדרין בהחזרת פנים פן יפלו הכלים וישתברו אבל פחות מטפח דלא חזי לתשמישתא לסדר עליו כלים אלא למיתלי ביה מידי יכול לתלות בהחזרת פנים ולפיכך יש עליו חזקה משום דאיבעי ליה למחויי משום היזק ראיה ובעל הגג יכול למחות על בעל החצר שלא יתלה בזיז ולא ישתמש בו וסתם מחאת בעל הגג לאחר שלש שכבר החזיק ומחאת בעל החצר תוך שלש שלא החזיק כולה. פחות מטפח אין לו חזקה ואינו יכול למחות. בעל הגג אינו יכול למחות אפילו לאחר שלש דכיון דאין לו חזקה ודאי רשאי בעל החצר להשתמש בזיז ולא מיבעיא לרב הונא דאמר בעל החצר בבעל הגג יכול למחות משום היזק ראיה דכיון דיכול בעל החצר לבנות תחתיו ולהגביה למעלה מן הזיז רשאי להשתמש נמי בזיז אלא אפילו לרב יהודה דאמר דאינו יכול למחות משום דליכא היזק ראיה ואשתכח דהא דאינו יכול למחות היינו משום דכופין על מדת סדום הילכך כיון שסובל בעל החצר להוציא הזיז ברשותו ודאי אין לו לבעל הגג לעכב עליו מלהשתמש בו כן נראה לי. ורבותי זכרונם לברכה דחקו לפרש מחאת בעל הגג עליו מלהשתמש בזיז דלא יתרע אשיתיה מהכותל של בעל הגג אבל בפחות מטפח אין דרך להשתמש. והר"י הלוי ז"ל פירש יש לו חזקה ויכול למחות בעל הגג לאחר שלש שלא יבנה הבעל החצר הזיז ויגביה למעלה מן הזיז וכולה חדא מילתא היא. לרב הונא דאמר בעל החצר בבעל הגג יכול למחות אפילו הכי אין לו חזקה לבעל הגג דאמר בעל החצר לא הקפדתי למחות משום היזק ראיה פורתא דכיון דלא חזי פחות מטפח לתשמישתא אלא למיתלא ביה הוה מהדר אפי ותלי וכההיא דאמר רבי אלעאי למעלה מארבע אמות אין לו חזקה ויכול למחות. עליות הר"י ז"ל.

הזיז עד טפח כו'. לא ידענו מושכו לאויר חצר בכמה אבל מכיון שלא נתן בו שיעור אחר נראה בין באורך בין ברוחב בטפח ואם היה ארוך טפח ואין ברחבו טפח אין לו חזקה. ואמרינן בגמרא שאם החזיק בטפח במשך ארבעה גם החזיק ברחב ארבעה לאיזה צד שירצה אבל לא לארבעת צדדיו יחד כן נראה לי. ואני תמה למה ואם ויתר לחתור בכותלו חור של טפח יתיר לו לחתור ברחב ארבעה ויתן שם דף שיהא ארבעה על ארבעה אין אלו אלא דברי נביאות. ואולי נאמר שאם בא להפך משך הזיז שהוא ארבעה טפחים לרחב הכותל ולא יצא לאויר כי אם טפח יכול לעשות ודבר זה הדעת מקבלו לפי שאינו מקבל תשמיש כל כך וממעט במשא הכותל אף על פי שהוא מרבה בחורים שמכניס בו הזיז. הראב"ד ז"ל.
וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל: החזיק בטפח במשך ארבעה טפחים החזיק בארבעה טפחים. פירש רבינו חננאל ז"ל החזיק בזיז שארכו ארבעה טפחים ורחבו טפח והוציאו מכותלו באוירו של חברו החזיק כנגדו בחצר חברו בארבעה טפחים ברוחב טפח שתחת הזיז כלומר שיכול לעכב על בעל החצר שלא לבנות תחתיו כלום. ויש לפרש החזיק בזיז שרחבו טפח והמשיכו מכותלו באוירו של חברו ארבעה טפחים שנמצאו ארכו של זיז ארבעה טפחים ורחבו טפח אף על פי שאין לו רשות להוציא זיז אחר באוירו של חברו יש לו להרחיב זה הזיז עד ארבעה טפחים כדי שיהא מרובע ארבעה על ארבעה טפחים. עד כאן לשונו.


דף נט עמוד בעריכה


לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנה כו'. לא יפתחנה לתוך ביתו הפתוחה לחצר השותפין שנמצא מרבה דיורין בבית שלקח בחצר אחרת ויוצאין משם דרך בית זה לחצר השותפין שנמצא מרבה על שותפין הללו את הדרך כדמפרש טעמא בגמרא ואין צריך לומר שלא יפתחנה לחצר השותפין להדיא לעשות לו פתח בחצר דהא איכא טעמא אחרינא דקא שקיל ארבע אמות בחצר ואפילו אם לא לקח בית בחצר אחרת אין לפתוח פתח חדש בביתו לחצר השותפים וטעמא דגמרא לא קאי אלקח בית בחצר אחרת אלא אפילו בנה עליה על גבי ביתו שיש לו בחצר השותפין לפי שמרבה דיורין בכך כי לפי דירות הבתים והעליות דרים שם בני אדם או משכיר מקצתן היום ולמחר לבני אדם אחרים והכי מוכח בגמרא ומכל מקום יכול להשתמש באותה עליה דרך ארובה שאין מרבין דיורין שם שהרי אין דרך לדור שם.

אבל בונה את החדר לפנים מביתו. בגמרא הוינן בה והלא מרבה עליהם את הדרך ומאי שנא רישא. ומשני מאי חדר שחלקו לחדר לשנים ומאי עלייה אפתא. פירוש אין לו להוסיף בבנין או לבנות את החדר או להגביה כותלים ולבנות עליהם לפי שאינו רשאי לרבות שם בדיורין בלא רשות השותפין מפני שמרבה עליהם את הדרך בכך אלא חולק הוא חדרו לשנים שאינו מוסיף בבנין בכך ובונה אפתא על גבי ביתו והוא יציע ואינו מוסיף בכך על בנין הכותלים הראשונים אלא נותן קורות בעובי הכותלים באמצע ובונה שם יציע כך פירשו הרשב"ם ז"ל והרב אב ב"ד. וראיתי בתשובת הרב ז"ל כי חכמי נרבונה כך היו מורין שלא להוסיף על הבנין כלל. וקשיא לי לישנא דגמרא דקאמר שחולק חדרו לשנים והוה ליה למימר שחולק ביתו לשנים ובונה שם חדר. ויש לפרש דודאי אינו רוצה לומר לחלוק ביתו לשנים אף על פי שאינו מוסיף בבנין לפי שהוא מרבה בדיורין על ידי כן אבל חולק חדרו לשנים כלפי פנים מביתו שאין רבוי דיורין בכך כי אין ראוי שידורו בני בית בחדר הפנימי וידורו אחרים בחיצון לפי שנמצאו בני החדר הפנימי דורסין על החיצון ובני אדם מקפידין על כך לפי שהחדרים הקטנים אינם עשוים אלא לצניעות אבל ודאי אינו רשאי לחלוק החדר לשנים ולפתוח פתח אחר לכותל בית החיצון והיינו דקתני לפנים מביתו. ומאי עלייה אפתא ואף על פי שמוסיף על הבנין ומגביה הכותלים לפי שאין אפתא ראויה לדירה אלא לתשמיש עצים וכלים ונמצא שאין מרבה בדיורין בכך כן נראה לי. מיהו אם היה בית גבוה ורוצה לחלק גבהו חציו לבית וחציו לעלייה אינו רשאי אף על פי שאינו מוסיף על הבנין דהא מכל מקום מרבה בדיורין הוא. ויש מפרשים בנה עלייה על גבי ביתו על גבי בית שבחצר אחרת לא יפתחנה לחצר השותפין אף על פי שהוציא מן החצר האחרת לחצר השותפין בטורח שצריך לעלות לעליה ולרדת שם ולהכנס בבית שיש לו חצר השותפין. עליות.

וזה לשון הראב"ד ז"ל: לקח בית בחצר אחרת כו'. ואמרינן בגמרא מאי טעמא מפני שמרבה עליהם את הדרך. פירש הרב ז"ל שמא יעמיד דיורין אחרים ויעברו דרך החצר ואקשינן אי הכי אימא סיפא כו'. כמה קשה עלי הדין הזה שאפילו לבנות על ביתו מונעים ממנו ובשביל חשש דיורין וכל זה למה נמנענו מלהוסיף בה דיורין ולא נמנענו מלבנות בשלו. ועוד מי שיש לו שנים או שלשה בתים בחצר השותפים מונעים ממנו שלא ישכיר אותם לאחרים והלא לא מיחו אלא בחנות שבחצר או שלא יעשה אחד מהם אומן וגרדי מחמת הנכנסים והיוצאים אבל בהרבות דיורין אחרים לא שמענו. ואם תאמר כל שכן מפני שמרבה עליהם תשמיש קבוע בחצר והוא קשה להם מן הנכנסים והיוצאים ומה יעשו כשישאו בניו של זה נשים ויהיו לו בנים או בנות ויעמיד אותם כל אחד בבתים שיש לו בחצר הלא הרבה להם דיורין תשמישיו בחצר והטענה הקשה שבכולן הלא אמרו כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסי כו' וגם זה יבנה בשלו מה שירצה ונמנע ממנו שלא יושיב שם דיורין אחרים. על כן נראה בעיני כי טוב הוא לדחוק מעט בלשון משנתנו ולסבול הדוחק ההוא ולא להוציא משפט מעוקל ואומר כי הכל נאמר על דרך אחרת וכך פירושה לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפין פירוש בכותל החולק בין חצר זו לחצר אחרת ואפילו היה לו פתח רחב שמנה בחצר ומיעטו לארבע אמות ורוצה לפתוח הבית שקנה בחצר אחרת לחצר זו כנגד אותם ארבע אמות שמחל לבני חצרו אפילו הכי לא יפתחנו והטעם שמא יעברו בני אותה חצר דרך חצר זו והוא לא יוכל למנוע שכניו מעבור בו וכן בנה עלייה על גבי ביתו שקנה באותה חצר לא יפתחנו בכותל החולק לחצר השותפים אף על פי שהבית שלמטה ממנו אינו פתוח שמא דרך הבית יעלו לאותה עלייה ומעלייה זו ירדו למטה ויעברו דרך חצר זו אבל בונה החדר באותה החצר שאחרת לפנים מביתו שיש לו בזה החצר ובונה עלייתו על גבי אותו בית ופותחו לתוך בית זה ועל זה מקשינן ומה הפרש יש בין הפותחו בכותל מחיצה החולקת בין שתי החצרות לפי שפותחה לבתים הפתוחים לחצר זו הלא עוברים מזו לזו דרך הפתחים ההם ואף על פי שאין הדרך מזומן להם כל כך שהרי הם עוברים דרך ביתו של זה אפילו הכי יש לחוש לפי שאין אדם מונע ביתו לשכניו מלעבור בו לקצר את דרכו. והשיב רב הונא מאי חדר שחלק חדרו לשנים פירוש שחלק אותו בית שקנה שם לשנים ומעט תשמישו וכגון זה אף על פי שפותח החדרים לתוך ביתו שבחצר השותפים אין דרך זרים שיעברו מחצר לחצר דרך חדר קטן או מפני הדוחק או משום צניעות. מאי עליה שהוא בונה על אותו בית ופותח לתוך ביתו זאת שבחצר השותפין. אפתא. היא חצי קרוי שעושים אותו לתשמיש צנוע בקצה הבית יהוא פתוח מצד אחד לבית ואין דרך לעבור בו זרים. זה נראה לי ומי שיעזור זה הפירוש המקום יעזרהו כי הוא עוזר האמת והישר. עוד אדבר על חזקת המחילות שהם לנוכח לבי ואומר שאין חזקה אלא לאותו הענין ולאותו דבר שהחזיק בו בלבד לא להוסיף עליו ולא לחדשו ולא למעט קרקע של זה. עתה אפרש למעט קרקעו של זה כבר כתבתי אותו בשני מקומות. לא להוסיף עליו כגון מהודרי לכשורי ומנטפי לשופכי וכיוצא בהם אלא בטענה ובחזקת שלש שנים אבל תוך שלש שנים אמרינן ליה אחוי שטרך ככל מכר ודאי שטרא כתיב עליה דלא שדי איניש זוזי בכדי ואפילו מתנה נמי אי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא יהיב ליה וכמוכר דמי. ולא לחדשו כגון שהחזיק בחלון בשתיקה וכבר אמרנו כמו שחזקתו קלה כך תפיסתו חלושה שלא למנוע בניינו של זה כאשר אמרנו גם אם נפל הכותל שבו החלון ובנה אותו אם בא לפתוח לו חלון תחת הראשון בעל חצר מעכב עליו מפני שזה עתה פנים חדשות הוא ולא מחל לקבל היזקו של זה אלא לאותה שעה אבל שיחזור ויבנה ויפתח לא מפני שנראת כפותח תחלה וכן בהוצאת זיזין לחצר חברו וכן בנטפי לחצר חברו אם נפל וחזר ובנה לא יוציא והשכל מורה על זה. גם יש לתמוך זה הדבר ממקומות אחרים שהרי אמרו בענין המוכר בית לחברו ואומר על מנת שדיוטא עליונה שלי דיוטא עליונה שלו ואמר רב פפא רצה לבנות על גבה בונה ואם נפל הדר בני לה ומה היה צריך זה השתא חזקת מחילה אם נפל בני לה ופתח שם האי דשייר לנפשיה מבעיא אלא שמע מינה דכהאי גוונא בחזקת מחילות ולא הדרא וכי שייר מיהא הדרא. ואם נפשך לומר הרי אמרו בחצר ובה זיזין וגזוזטראות שאם נפלה חוזר ובונה אותה הכא הוא דחוזר ובונה אותה ומוציא בה זיזין משום דיש עמו טענה שהם טוענים ללוקח אימר כונס בתוך שלו הוא הא בעלמא שאין עמו טענה אם חזר ובנה אינו מוציא דאי לאו הכי למה ליה למימר הכא. בין ותדע. עד כאן לשונו.