שיטה מקובצת על הש"ס/בבא בתרא/פרק ג/דף נו

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף נו עמוד א

אין שם לא מצר ולא חצב מאי. פירש רבי מרינוס משמו של רבי יוחנן שאמר שהמצר והחצב מפסיקים בנכסי הגר כל שנקרא' על שמו. קשיא לי והא אמרינן לעיל אינה מסויימת במצריה עד כמה אמר רב פפא כדאזיל תיירא דתורי והדר. ואיכא למימר התם לדעת רב הכא רבי מרינוס לדעת רבי יוחנן ומשמו של רבי יוחנן. מיהו הא קשיא לי הרב ז"ל שהביא דברי שניהם היה לו להביא דברי רב ודברי רב פפא דהוא בתרא דמפרש מילתיה דרב. הראב"ד ז"ל. והרא"ש ז"ל תירצה בפסקיו עיין שם.

מתניתין: שנים מעידין שאכלה שלש שנים והוזמו משלמין את הכל. נראה לי דהא דקתני את הכל לאו לרבות את הפירות קאמר שהרי אפילו בלא עדותם של אלו הפסיד את הפירות שהרי הוא אינו מודה באכילתו שאלו הוא מודה באכילתו כבר הודה בחזקתו ואבד קרקע ופירות ותדע שהרי לא מצאנו שיהא משלם פירות אלא כשיש לו עדים שאכלה שתי שנים ואי נמי בעד אחד של שתי שנים ומודה כדאמרינן לעיל אי דמיא דרבי אבא לתרתין שנין ולפירי וכן כתב רבינו יצחק הזקן ז"ל וכמו שכתבתי למעלה. אלא כלפי שהוא עתיד לומר שנים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית והוזמו משלמין ביניהם שנה כאן משלמין את הכל ואף על פי שאינה צריכה ואי נמי משלמין את הכל אף פירות של שלש שנים פחות משהו אם יש לו עדים שאכלו שלש שנים פחות או חדש או יום אחד אלא שאין לשון הכל מחוור לפי פירוש זה שאין הכל ממש משלמין כמו שאמרנו כן נראה לי. וכך מצאתיה בירושלמי דגרסינן התם אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי שיש לי בה שני חזקה והביא עדים שיש לו בה שני חזקה והלך והוזמו עדיו ונתן לו את השדה ואוכל פירות של שלש שנים. משלשין ביניהם. ודוקא במרמזי רמוזי הא לאו הכי ראשונה ושניה לא היו מפסידין ממנו כלום אדרבה מוציא פירות מן המחזיק על ידי עדותם. הרשב"א ז"ל.

דף נו עמוד ב

שלשה אחין ואחד מצטרף עמהם. כלומר שלשה אחין כל אחד מהם מעיד על שנה ועד אחד נכרי מצטרף עם כל אחד מהם בשנה שמעיד עליה הרי אלו שלש עדיות ועדותם עדות גמורה היא לפי שהשנה שמעיד עליה זה האחד אין מעיד עליה אחיו והן עדות אחת להזמה כלומר אף על פי שאמרנו שעדות כל שנה עדות בפני עצמו והכשרנו בשלשה אחין שיהא כל אחד מהם מעיד הוא ואחד עמו על שנה בפני עצמה לגבי הזמה מיהא שלש עדיות אלו אחת היא חשובה משום דקיימא לן שאין העדים נעשים זוממין עד שתהא עדותן מועלת בדין וכיון שהחזקה אינה מתקיימת אלא בשלש שנים נמצא שעדים שאינם מעידים אלא בשנה אחת או בשתי שנים שאינם נעשים זוממין שהרי עדותן אינה מועלת כלום והוא הדין נמי בעד אחד שמעיד ואפילו בשלש שנים כולם של חזקה שכיון שעדותו אינו מועלת כלום אינו נעשה זומם. ואם היו שלש כתי עדים מעידים בשלש שנים של חזקה כל כת מהם בשנה שלא יתכן שתעשה אחת מהן זוממת אלא אם כן ידעה כל אחת מהן בחברתה שמעידה עמה בתשלום שני חזקה כגון שבאו לבית דין ומרמזי רמוזי וכדאוקימנא בריש פרק בענין שור המועד וכיון שכן אם היו שלש כתי אלו אחין כפי מה ששנינו במשנתנו שלשה אחים ואחד מצטרף עמהם אף על פי שהשנה שמעיד בה זה האח אינה השנה שמעיד בה זה האח ונמצאו שהן שלש עדיות לענין הזמה מיהא עדות אחת היא שהרי ההזמה אינה מתקיימת על אחת מהן אלא בעדות חברו ולולי אחיו שהעיד עם אחר על תשלום החזקה לא היתה מועלת עדותו כלום כדי שיוזם הלכך נעשה כאלו האחין העידו על השנים כולם שאין עדותם מועלת כלום כדי שיוזמו לפי שכשם שאין האח מעיד על אחיו כדי שלא יתחייב על פיו כדכתיב לא יומתו אבות על בנים לא יומתו בעדות בנים כך אין האח מעיד עם אחיו כדי שלא תגרם לו הזמה על ידו כדגרסינן בירושלמי ומנין שלא יהו העדים קרובים זה לזה הגע עצמך אם הוזמו לא מפיהן הם נהרגים. הר"י ן' מיגש ז"ל.
אלא למעוטי שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה הריא"ף ז"ל והרב רבי יוסף הלוי ן' מיגש ז"ל פירשו גבה ממש וכריסה ממש ואפילו ראו אותם כת אחת אין מעידים בגדולה דשתי שערות במקום אחד בעינן כרבנן דאמרי הכי בנדה פרק יוצא דופן. וכתב הריא"ף ז"ל בהלכות דהא שמעתא מקשו בה רבוותא מאי שנא גבי חזקה דמתקיימת עדות בשלש כתי עדים ומאי שנא גבי שערות דאין מתקיימת בשתי כתי עדים. ותירץ הוא ז"ל דשאני עדות חזקה מגו דהויא כל כת וכת לפירי דהא אי לא אתיא שלישית ולא מקיימת חזקה הוה מחייב לאהדורי פירי אפומא דהלין תרי כתי עדים קמאי הילכך כי אתיא כת שלישית מצטרפת בהדייהו דהא מלו תלת שנין אבל שתי שערות כל חד שערה חצי דבר הוא ולא מידי דעבידי בה עובדא וכמאן דליתא דמיא. ואיכא למידק שהרי שנינו בפרק התקבל האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כתי עדים אחת שאומרת בפנינו אמרה לו ואחת שאומרת בפנינו קבל וקרע והא עדות דבפנינו אמרה לו לאו עדות הוא דעביד בה עובדא כי לא מצטרפי בהדי הנך דאמרי בפנינו קבל וקרע. ויש לומר דעדות דבפנינו אמרה לו עדות גמורה היא דשויתיה שליח אבל לא מסהדי כלום בגרושיה והילכך אינם צריכים להצטרף עם האחרים. ואם תאמר מכל מקום אותם שאמרו בפנינו קבל וקרע צריכים על כל פנים לצרוף השנים שאמרו בפנינו אמרה לו. יש לומר דאפילו רבי עקיבא לא בעי בעדות אחרונה דבר בפני עצמו וכדאמרינן בבבא קמא פרק מרובה דהא מודה בשנים אומרים בפנינו גנב ושנים אומרים בפנינו טבח ומכר משום דשנים שהעידו על הגנבה עדות גמורה היא בלא צירוף לחייב בתשלומי כפל וכיון שכן אף עדות טביחה דלאו מידי עבדא אלא בצירוף כת ראשונה הויא עדות אפילו לרבי עקיבא. אלא שהר"ז הלוי ז"ל שדא בה נרגא דהאי טעמא למסקנא דמסקינן התם ואנן מקמי דקיימינן אההוא טעמא אקשינן שנים אומרים בפנינו גנב ושנים אומרים בפנינו טבח ומכר כו' לימא מתניתין דלא כרבי עקיבא ואם כדברי הריא"ף ז"ל הא דלא כרבי עקיבא ודלא כרבנן היא והוה ליה למימר הא מני. ומסתברא לי דאי משום הא לא איריא דאנן אשכחן ליה לרבי עקיבא דדריש בהדיא דבר ולא חצי דבר ואמר בהדיא דשנים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית אינם מצטרפין דדבר שלם בעינן אבל רבנן לא מצינו להם בהדיא דמודו בהא כלל לא בהכי ולא בהכי אלא אנן הוא דשיילינן רבנן האי דבר מאי דרשי ביה ואקרינן אילימא להא או להא לפיכך אקשינן התם לימא דלא כרבי עקיבא אבל רבנן אכתי לא ידעינן אי מודו בהא או לא דלא שמעינן להו בהדיא ולמסקנא אתיא ככולי עלמא. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.
והר"י ן' מיגש ז"ל פירש וזה לשונו: אלא שרבי עקיבא חלוק בדבר שהיה אומר דבר ולא חצי דבר והכא כיון שכל כת מינייהו לא קא מסהדי בחזקה גמורה אלא במקצת חזקה קא מסהדא כל עדות מינייהו לאו כלום ורבנן פליגי עליה ואמרי כי אמרינן דבר ולא חצי דבר הני מילי היכא דאסהיד במידי דלא מצטרף כגון שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה שלא תאמר כיון דאלו היו הני שתי שערות בגבה אי נמי שתיהן בכריסה עדות גמורה היא כי אמרי נמי אחת בגבה ואחת בכריסה תצטרף שערה שבגבה עם שערה שבכריסה ותהוי עדות גמורה קמשמע לן דבר ולא חצי דבר שאף על פי שאלו היו שתיהן בגבה היתה עדות גמורה אי נמי שתיהן בכריסה היתה עדות גמורה כיון שלא ראו העדים שתי שערות אלו במקום אחד אלא אחת בגבה ואחת בכריסה הויא לה כל שערה מהם חצי דבר ולא מצטרפת עם חברתה והוא הדין נמי אם אמרו שנים ראינו אחת בגבה ואחת בכריסה שאינה עדות לפי שכל שערה מהן אינה מצטרפת עם חברתה והוה ליה כאלו אמרו שנים ראינו שערה אחת בלבד שהוא חצי דבר והא דמיא להיכא דמסהדי לענין חזקה דאכל שלש שנים שאינם רצופות דלא שנא אסהידו להו כת אחת בכולהו אי נמי שתי כתי עדים כיון דאשלש שאינם רצופות קא מסהדי כל שתא ושתא חצי דבר הוא ולא מצטרפי. והא דאמרינן שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה לאו למימרא דאלו הוו כת אחת עדות גמורה היא אלא אפילו הוו כת אחת לאו עדות היא דהא על חצי דבר קא מסהדי ולא מצטרף האי חצי להאי חצי אלא הא דאמרינן שנים אומרים ושנים אומרים משום דמעיקרא בשתי כתי עדים קא משתעי. אבל היכא דמסהדי במידי דמצטרף כגון שלש שנים רצופות בשני חזקה שהן מצטרפות זו לזו אף על גב דהני מסהדי במקצת והני מסהדי במקצת מצטרף האי מקצת להאי מקצת אחרינא והויא לה עדות גמורה ולא אמרינן בכי הא דבר ולא חצי דבר דכיון דמצטרף דבר גמור הוא ולא איכפת לן בין אסהידו להו כולהו כת אחת בין אסהידו להו שתי כתי עדים. הדין הוא פירושא דאסתבר לן בהאי שמעתא. וחזינן לרבוותא ז"ל דקא הוו בה דמאי שנא לגבי חזקה דמתקיימת בשלש כתי עדים ומאי שנא גבי שערות דאינה מתקיימת בשתי כתי עדים כו'. ואיכא מינייהו מאן דפריק דהיינו טעמא דשניא חזקה משערות משום דעדות כל שתא ושתא אף על גב דחצי דבר הוא לענין חזקה כל שתא מינייהו דבר מעליא הוא לענין פירות כו'. הדין הוא פירוקא דפריק רבינו הרב ז"ל. ובודאי אי איתא להאי קושיא דאקשו האי פירוקא דפריק פירוקא מעליא הוא מיהו מסתברא לן דהאי קושיא מעיקרא ליתא משום דלא דמיא שלש שנים דחזקה לאחת בגבה כו' דאלו שלש שנים דחזקה כי מסהדי כת אחת בשנה ראשונה וכת אחת בשנה שניה וכת אחת בשנה שלישית מצטרפי הני שלש שנים להדדי כדאמרינן לעיל וקמה ליה חזקה בהו דכיון דמצטרפי להדדי והוה ליה דבר לא איכפת לן אי כת אחת היא דקא מסהדא בהו אי שתי כתי עדים אבל שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה הני שתי שערות לא מצטרפי אהדדי דהא שתי שערות במקום אחד בעי הא לא דמיא הני שלש כתי עדים דאסהידי בשלש שנים דחזקה אלא לשנים אומרים כו' בגבה מימין ושנים אומרים אחת בגבה משמאל דכיון דתרווייהו במקום אחד נינהו מצטרפי אהדדי והויין להו דבר אבל שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה כיון דהני שערות דמסהדי בה כת אחת נמי לא מצטושפי אהדדי כלל ליכא לדמוייה לשנים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית היכא דמסהדי בהו רצופות דהא כולהו מצטרפי להדדי והויא להו דבר הא לא דמיא אלא דהיכא דמסהדי בלא רצופות דלא מצטרפי אהדדי ואפילו כי מסהדי בה נמי כת אחת כדאמרינן לעיל תדע דטעמא דמילתא משום דלא מצטרפי אהדדי מדאמרינן למעוטי שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה ואי סלקא דעתך כל חצי דבר ואף על גב דאיכא כת אחרת דמסהדי בחצי אחר ותרווייהו מצטרפי אהדדי קאמרי רבנן דלאו דבר גמור הוא למה לי לפלוגי הני שתי שערות בגבה ובכריסה לפלוגי בהו בגבה גופיה או בכריסה גופיה ונימא הכי למעוטי שנים אומרים אחת בגבה מימין ושנים אומרים אחת בגבה משמאל ומדלא מפלגי להו להני שתי שערות בשני מקומות בגבה אי נמי בשני מקומות בכריסה מכלל דטעמא דמילתא בשנים אומרים אחת בגבה כו' משום דהני שתי שערות לא מצטרפי אהדדי אבל אלו מצטרפי אהדדי בהא הוא דאפלגו רבי עקיבא ורבנן דרבי עקיבא סבר אף על גב דמצטרפי נמי כיון דכל כת מינייהו לא מסהדת בדבר גמור אלא בחצי דבר כל כת מינייהו לאו עדות היא דהא לא מסהדי בדבר גמור ורבנן סברי כיון דמצטרפי אהדדי ואף על גב דכל כת מינייהו בחצי דבר הוא דמסהדי מכי מצטרפי להדדי הוה ליה דבר גמור דלא איכפת לן בעדות דבר גמור אי קיימא מעדות כת אחת או מעדות שתי כתי עדים.
נקטינן השתא לרבנן דהיכא דמסהדי בחצי חצי דבר והנך שני חצאין מצטרפי אהדדי מכי אצטרפי אהדדי ממילא הוו להו דבר דהא לא איכפת לן בדבר דעדות אי קיימא מכת אחת או משתים ושלש כתות ואי הנך דחצאין לא מצטרפי אהדדי בהא הוא דאמרינן דבר ולא חצי דבר שלא תאמר כיון דכל חצי מינייהו במקום הראוי הוא. תדע שהרי אלו היה חצי אחר עמו במקום אחד היתה העדות נגמרת עכשיו שהם בשני מקומות וכל מקום מהם מקום ראוי לאותו דבר הוא ניהוו הני חצאי דבר כמו דבר שהרי הדבר ידוע שני חצאין מכל דבר שבעולם שקולין הן כנגד דבר גמור של אותו ענין קמשמע לן דכיון דלא מצטרפי אהדדי ואף על פי ששקולין הן כנגד דבר גמור לא הויא עדות כלל דדבר אמר רחמנא דמשמע דבר שלם ולא שני חצאי דבר ואף על פי שהן שקולין כנגד דבר שלם. ואם תשאל לרבנן כיון דאמרת דהיכא דמצטרפי אהדדי לא בעי עד דמסהדי כל כת מינייהו בדבר גמור אלא אף על גב דכל כת מינייהו בחצי דבר הוא דמסהדי מכי מצטרפי אהדדי והוי דבר גמור דבר קרינא ביה וטעמא דמילתא דשנים אומרים אחת בגבה ושנים כו' משום דלא מצטרפי אהדדי הוא אי הכי האי דבר ולא חצי דבר דבר ולא חצי חצי דבר מיבעי ליה אי נמי דבר ולא שני חצאי דבר דמשמע דמשום דלא מצטרפי היא. תשובתך דהאי דאמרינן דבר ולא חצי דבר לא בסברייהו דרבנן הוא דאמרינן ליה אלא בסבריה דרבי עקיבא הוא דאמרינן ליה דהכי הוא דאמרינן שהיה רבי עקיבא אומר דבר ולא חצי דבר. והאי דאמרינן ורבנן האי דבר ולא חצי דבר מאי עביד הכין פירושה כלומר ורבנן האי דבר ולא חצי דבר דקא דריש רבי עקיבא מאי עבדי ליה ואוקימנא למעוטי שנים אומרים אחת בגבה כו' וכיון דאוקימנא הכי ממילא שמעת דלא דבר ולא חצי דבר היא דדרשי רבנן כדקא דריש רבי עקיבא אלא דבר ולא חצי חצי דבר אי נמי דבר ולא שני חצאי דבר. עד כאן לשונו.

ואינו מחוור שנצטרך לדחוק דכי נקט שנים ושנים לאו דוקא וחצי דבר לאו דוקא. אלא אפילו לכשתמצא לומר דהכא נקט אליבא דרבנן דאמרי התם בפרק יוצא דופן דשתי שערות במקום אחד בעינן הכא במקום אחד נינהו ובמקום הערוה אלא כנגד כ~ייסה וכנגד גבה קאמר וכאלו אמר אחת מימין ואחת משמאל ודוקא בשתי כתי עדים הא בכת אחת דבר שלם איכא. ואף ר"ש ז"ל כן פירשה שתי שערות אחת בגבה יאהת בכריסה באותו מקום. אלא שאני תמה במה שכתב במסכת נדה אמרו אפילו אחת בגבה ואחה בכריסה באותו מקום דמאן דאמר התם אחת בגבה ואחת בכריסה לא בעי באותו מקום אלא אפילו אחת בגבה ואחת בין קשרי אצבעותיה ולרבנן דאמרי דבעינן להו במקום אחד אחת בגבה ואחת בכריסה שומא בעלמא נינהו כדאיתא התם. ואלא מיהו אחת כנגד כריסה ואחת כנגד גבה לכולי עלמא גדולה היא. ולפי פירושו הדרא קושית הריא"ף ז"ל למקומה וצריכין אנו לתירוצו. ור"ש ז"ל כתב דגבי קטנה היינו טעמא דלא מצטרפי משום דכל כת וכת בקטנה קא מסהדי וכאומר אני קטנה ראיתי שאין אחד מהן מעידה לא על גדלות ולא על התחלת גדלות שאפילו קטנה שבקטנות יש אפשר שיהא שער אחד וכשאתה מעמידה על אותה חזקה על חזקת קטנה אתה מעמידה שאפילו עמדה בשער זה כל ימיה קטנה היא אבל גבי חזקה כל כת וכת מעידה שהוא מוחזק בה כאדם המחזיק בשלו שהוא טוען אני לקחתיה ואין אנו צריכים אלא שיהא אוכלה כאדם שאוכל את שלו והרי אלו מעידין כן אלא שאנו חוששים שמא יצאת מרשותו ולא עמדה על אותה חזקה אלא אותה שנה ראשונה ולפיכך אנו צריכים לעדות אחרים ומכל מקום כשאתה מעמידה בעדות זו שלו היא ונמצאת עדות זו התחלת עדות השניה שהרי העידו שראו אותה ברשותו של זה ולא יצאת מרשותו של זה בפניהם ושלו היא אלא אם כן נולד שם דבר אחר שהוא מוציאו מרשותו הילכך עדות שניהם כדבר אחד הוא וזה נכון. גם בספר המאור תירץ בשם הראשונים ז"ל דגבי חזקה כיון ששלש הכתות מעידות בשלש שנים כל אחת ואחת בשנתה וזמנה של זו לא זמנה של זו ולפיכך לא היה להם לראות כל אחת שאין אנו מטריחין על העדים להתעכב ולראות שלש שנים הילכך כשראה מה שלא ראה זה העדות מתקבלת מהן כי עדותן תלויה בזמן ושמא לא היה יכול לראות זה מה שראה זה אבל בשתי שערות אפילו למאן דאמר לא בעינן להו במקום אחד בזמן אחד בעינן להו וכיון ששתיהם בזמן אחד והיה יכול לראות זה מה שראה זה ולא ראה הוה ליה חצי דבר ולפיכך אין עדותם מתקבלת מהן עד כאן. ולא ירדתי לסוף תירוץ זה דמכל מקום התורה דבר ולא חצי דבר אמרה ומה לי שהיו יכולין לראות בזמן אחד או לא מכל מקום עדות דבר שלם בעינן ואדרבה כל שהיה הדבר שלם בזמן אחד אף על פי שלא ראו אותו כולו שנים ליתכשר דאטו שנים אומרים גנב בתחלת שעה ראשונה במקום פלוני ושנים אומרים בפנינו טבח ומכר מיד סמוך לאותה שעה ובאותו מקום מי נימא כיון שהיו יכולין אלו לראות מה שראו אלו ולא ראו אין מקבלים עדותם אלא יש לומר שגם טביחה ומכירה אחר גנבה הם באין וכעדות חזקה אבל עדות שערות בזמן אחד ממש איתנהו. הרשב"א ז"ל.
ולי אני תלמידיהם נראה דגבי שערות שביאתן הוא הגדלות אמרינן ביה חצי דבר אבל בחזקה שאינה אלא לראיה ואינו גוף הקניה לא אמרינן ביה חצי דבר והרי זה נכון. עד כאן משיטה לא נודע שם מחברה.

אחד אומר אכלה חטים כו'. הרי זו חזקה. כגון שמעידין על שנה אחת ומכחישין זה את זה בחטים ובשעורים זה אומר אכלה חטים וזה אומר אכלה שעורים וכדמסיק ואזל עלה בין חטים לשעורים כו'. וטעמא דמילתא דהויא חזקה אף על פי שמכחישים זה את זה כדרב יהודה דאמר עדיות המכחישות זו את זו בבדיקות כשרה בדיני ממונות אבל לענין דיני נפשות קיימא לן אחד אומר כליו שחורין ואחד אומר כליו לבנים אין זה נכון. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שלישית חמישית ואחד אומר אכלה שניה רביעית ששית הכי נמי דהויא חזקה וכגון שמעיד כל אחד על חזקה גמורה קאמר כגון באתרא דמוברי באגי דזה אומר אכלה ראשונה שלישית חמישית ואוברה שניה רביעית ששית וזה אומר בהפך דאי במפוזרות איירי מאי קושיא שאני התם שכל אחד מהם אינו מעיד על חזקה גמורה והוה ליה חצי דבר וחצי עדות כמו אחד אומר בגבה ואחד אומר בכריסה. ואם תאמר מאי שנא דלא מקשי ברצופות ממש כגון אחד אומר אכלה ראשונה שניה שלישית ואחד אומר רביעית חמישית ששית וכגון שמכחישין זה את זה דאלו כשאין מכחישין זו את זו ודאי הרי זו חזקה דקיימא לן כרבי יהושע בן קרחה דאמר אפילו בזה אחר זה ואמרינן בפרק דיני ממונות מודים חכמים לרבי יהושע בן קרחה בעדות בכור ובעדות חזקה. נראה לי דרב נחמן בר יצחק אורחא דמלתא נקט שאין דרך להניח השדה שלש שנים בורה אבל כך דרכו של דבר דזרעי לה חדא שתא ומוברי לה חדא שתא. וכי תימא אי אקשי ליה נמי אחד אומר אכלה ראשונה שניה שלישית ואחד אומר רביעיה חמישית ששית בכי אורחא דמילתא הוה מתוקמה כגון שאחד אומר אכלה ראשונה שניה ושלישית ואחד אומר לא התחיל להחזיק בה עד רביעית חמישית ששית לא היא דהא ודאי הוה ידע רב נחמן דלא דמיא להכחשת חטין ושעורין דלהכי הויא חזקה כשאחד אומר אכלה חטין ואחד אומר אכלה שעורים אף על פי שמכחישין זה את זה משום דאמרינן כיון דבחדא שתא קא מסהדי על חזקה אחת ודבר אחד הם מעידים שהרי הן שוים שאכל פירות של אותם השנים ועדות אחת היא הילכך לא איכפת לן בהכחשתן בחטין ושעורים אבל כשאחד אומר אכלה ראשונה שניה שלישית ואחד אומר אותם פירות של ראשונה שניה שלישית לא אכלן זה המחזיק הרי הכחישן בעיקר עדותם והוה ליה כל אחד מינייהו עד אחד בהכחשה אלא לרב נחמן בר יצחק הכי קשה ליה אם איתא דלא איכפת לן בהכחשתן בחטים ובשעורים אם כן כשאחד אומר אכלה ראשונה שלישית חמישית ואחד אומר אכלה שניה רביעית ששית ושניהם שוין שהיתה בידו שש שנים ואכל כל הפירות שהיו שם בשש שנים נימא נמי על חזקה אחת הן מעידים ועדות אחת היא אלא שזה אומר הפירות היו שם בראשונה שלישית חמישית ולא בשניה רביעית ששית וזה אומר בהפך ומאי איכפת לן בהכחשתן בכך ומה לנו מתי היו שם הפירות כיון שהן שוין שהיתה בידו כל שש שנים וכל הפירות שהיו שם הוא אכלן. ועוד מטעם שני לא שייך לאקשויי דתיהוי חזקה כשאחד אומר אכלה ראשונה שניה שלישית ואחד אומר רביעית חמישית ששית ולא היתה בידו ראשונה שניה שלישית דהא ליכא למימר דלא דייקינן בהא דליכול ראשונה שניה שלישית חדא ולאו אדעתיה ומסהיד על רביעית חמישית ששית דהא ודאי אית ליה למידק שאם אכלה אחד ראשונה שניה שלישית המחזיק אחר כך ברביעית חמישית ששית זכה דמצי טעין מינך זבינתה. אבל הא קשיא לרב נחמן בר יצחק כשאחד אומר ראשונה שלישית חמישית ואחד אומר שניה רביעית ששית ושוין הן שהיתה בידו שש שנים נימא דנא (דלא) דייקי מתי היתה אכילה ומתי היתה הוברה והילכך לא איכפת לן בהכחשתן בזה. ומפרקינן דלא דמי דהתם בשתא דמסהיד מר כו' ותו לא מידי. וכשהקשה מראשונה שלישית חמישית שניה רביעית ששית ידוע הדבר שכשמעידים שהיתה בידו שש שנים מיירי דקיימא לן דבמפוזרות לא הויא חזקה ואלו היה מקשה מראשונה שניה שלישית רביעית חמישית ששית בהכחשה היה צריך להאריך ולפיכך כשמעיד כל אחד שהיתה בידו שש שנים והוברה שלש שאם לא היה מפרש כן היה אפשר לשמוע שזה אומר אכלה רביעית חמישית ששית ובעלים הראשונים ראשונה שניה שלישית ולא היתה קושיא זו כלום כמו שפירשתי. עליות.
וזה לשון הראב"ד ז"ל: ראיתי מתמיהים בזה למה לא אמרו כסדרן ראשונה ושניה ושלישית רביעית חמישית ששית. ותירץ אחד מן החברים שאם היתה העדות כך חזקה היא שכל אחד מעיד על חזקה גמורה והויא לה כמנה שחור ומנה לבן וכמו ארנקי ישנה וארנקי חדשה דהויא עדות לפיכך לא הקשה לו כסדרן זהו טופס דבריו. והנה טעה משני פנים. האחד דאי פשיטא ליה דהכל הויא לה חזקה כל שכן חטין ושעורים דהוי כמנה שחור ומנה לבן דבחדא שתא קא מסהדי. ועוד עדות מפוזרות היא זו ואינה עדות כלל ואפילו שניהם אומרים כך ואם כן מאי אקשי ליה מהאיך. אלא כך אני מפרש אחד אומר אכלה ראשונה והוברה שניה באתרא דמוברי באגי כו' ותרווייהו בחזקה קא מסהדי וכחדא חזקה דמיא דליכא פלוגתא בינייהו כו'. ושני ליה לא דמי התם ודאי הכחשה היא דשתא דמסהיד האי לא מסהיד האי או מפני הפך האכילה להוברה או מפני שאין שוין בהתחלת חזקה ובהשלמתה אבל הכא תרווייהו בהדא שתא מסהדי כו'. עד כאן לשונו.
וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל: מתקיף לה רב נחמן אחד אומר אכלה ראשונה שלישית חמישית ואחד אומר שניה רביעית ששית דתרווייהו מכל מקום הא קא מסהדי דאכלה שלש שנים הכי נמי דהויא עדות אמר ליה הכי השתא התם בשתא דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי הילכך האי שתא דקא מסהיד עלה האי ליכא עלה אלא עד אחד וכל חד מינייהו לאו עדות היא אבל הכא מכל מקום אשתא דקא מסהיד האי עלה גופא קא מסהידי האי והויא לה כל שתא ושתא בתרי סהדי ואף על גב דהא אפלוג בין חטים לשעורים הא נקטינן מסהדותייהו מכל מקום דאכלה הנך שני דקא מסהדי עלה דאכלה וקמה לה חזקה בהו והא מילתא דמיא לאחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן דתרווייהו מכל מקום אחד מנה קא מסהדי. ואם תשאל למאי דאתקיף רב נחמן אמאי אצטריך למימר באתקפתיה אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שלישית חמישית ואחד אומר שניה רביעית ששית מכדי למיהוי עדות דכל חד מינייהו דהני תרי סהדי בחזקה גמורה היא דמהדר ואף על גב דמפלגי בעדות דדמיא לאחד אומר אכלה חטים ואחד אומר אכלה שעורים לימא אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שניה שלישית ואחד אומר רביעית חמישית ששית. ועוד דהיכא דאחד אומר אכלה ראשונה שלישית חמישית ואחד אומר שניה רביעית ששית לא חד מינייהו קא מסהיד בחזקה גמורה דהא בעינן שלש שנים רצופות. תשובתך דהיינו טעמא דאצטריך לאתקופי באחד אומר ראשונה שלישית חמישית ואחד אומר שניה רביעית ששית כי היכי דניהוי שני חזקה דקא מסהיד בהו האי כשני חזקה דקא מסהיד בהו האי דומיא דאחד אמר אכלה חטים כו' דאף על גב דאיפלגו בחטים ושעורים מכל מקום תרווייהו אחדא חזקה קא מסהדי ואלו הוה אחד אומר ראשונה שניה שלישית ואחד אומר רביעית חמישית ששית הא ודאי חזקה דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי וליכא לאתקופי בהא להיכא דאחד אומר אכלה חטים כו' וכי תימא שניה רביעית וששית וראשונה שלישית חמישית לא חד מינייהו קא מסהיד בחזקה גמורה דהא בעינן שלש שנים רצופות וליכא הכי נמי קאמר אחד אומר אכלה פירות בראשונה ולא עשתה פירות בשניה כלל וחזרה ועשתה פירות בשלישית ואכלן ולא עשתה פירות ברביעית כלל וחזרה ועשתה פירות בחמישית ואכלן ואחד אומר בשני הוא שעשתה פירות ואכלן ובשלישית לא עשתה כלום וחזרה ועשתה פירות ברביעית ואכלן ובחמישית לא עשתה כלום וחזרה ועשתה בששית ואכלן דכיון דאותם שנים שמעיד כל אחד מהם שלא אכלן בשביל שלא עשתה פירות הוא שלא אכלן רצופות קרינן להו לפי שאותה השנה שלא עשתה בה פירות אין אנו רואין אותה אלא כאלו תשלום שנה שלפניה שעשתה בה פירות היא וכאלו מכללה היא וכשנה אחת הן חשובין ונעשו שש שנים אלו לדבר שני עדים אלו כשלש שנים דעלמא ונמצא ששניהם על חזקה אחת העידו אלא שזה עשה האכילה בעת שלא עשה זה וזה עשאה בעת שלא עשאה זה דהויא לה כאחד אומר אכלה חטים ואחד אומר אכלה שעורים ששניהם על חזקה אחת העידו אלא שזה עשאה האכילה חטים וזה עשאה שעורים ולפום הכי אתקיף רב נחמן בהכי ופרקינן הכי השתא כו'. עד כאן לשונו.

הכא תרווייהו בחדא שתא קמסהדי מיהו בין חטי ושעורי לא דייקי אינשי. פירוש בין חטי לשעורי לא דייקי אבל בין שתא לשתא דייקי. ואיכא למידק וכי לא הוה שמיע ליה הא דאמר רב יהודה עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כשרה בדיני ממונות הא בחקירות פסולה. ותו איכא למידק עלה דההיא דהא אשכחן דבחקירות נמי כשרה דאמרינן אחד אומר בדיוטא העליונה ואחד אומר בדיוטא התחתונה מעשה היה וצירף רבי עדותן והא ודאי חקירות היא ולענין דיני נפשות אף על פי שהיה הכל בבית אחד. ועוד לענין הכחשה מאי שנא חקירות ומאי שנא בדיקות אף על פי שחלוקים לענין איני יודע דאי סבירא לן דיני ממונות בדרישה וחקירה דגמרינן מדיני נפשות בבדיקות נמי תפסול הכחשה דאין זה נדון ואי סבירא לן דאין צריכים דרישה וחקירה אי נמי צריכים מן התורה אלא דאמור רבנן אין צריכים דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין אם כן בחקירות נמי לא תפסול הכחשה. ויש לומר דהא דאמרינן התם עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כשרה משום דלא דייקי אינשי בבדיקות כגון מנה שחור ומנה לבן הילכך כיון דדיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה עדותן כשרה דאמרינן אחדא מילתא קמסהדי כיון ששוו בעיקר העדות הילכך אין הכחשה פוסלת דלא איכפת להו למידק באותו צד שההכחשה בו דמילתא דלא דייקי בה אינשי היא וכדמפרשינן הכא טעמא דבין חיטי לשעורי לא דייקי אלמא לאו משום דרשא דשום קרא אתיא האי מילתא אלא מסברא ולהכי נקט רבי יהודה הכשירה בבדיקות משום דברוב ענין חקירות פסולה דדייקי בה אינשי כגון באיזה יום ובאיזה עיר וסימן לדבר שכותבים בכל שטרות זמן וכן כותבים ומה שהיה בפנינו במתא פלונית הילכך כיון דדייקי כשמכחישין זה את זה אמרינן שתי עדיות הן וכיון שמכחישין זה את זה הוו להו כל חדא מינייהו עד אחד בהכחשה ומיהו מדיוטא העליונה לדיוטא התחתונה לא דייקי אינשי אף על גב שהיא חקירות לגבי דיני נפשות ורב נחמן בר יצחק הוה סבירא ליה דבין קציר חטים לקציר שעורים דייקי אינשי אף על פי שהוא בדיקות וכי היכי דהוה קשיא ליה אהא דרב יהודה אמר שמואל הוה מצי נמי לאקשויי אאידך דרב יהודה דאמר עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כשרה בדיני ממונות משמע שהוא כלל לכל בדיקות. עליות הר"י ז"ל.