שיטה מקובצת על הש"ס/בבא בתרא/פרק ג/דף מ


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף מ עמוד אעריכה


מחאה בפני שני עדים ואין צריך לומר כתובו:    תימה מאי קא משמע לן פשיטא כיון דזכותו דוא זכין לאדם שלא בפניו. וליכא למימר דהכי קאמר דאפילו לא אמר כתובו מחאה מעלייתא הוא דאם כן דומיא דהכי צריכים אנו לפרש הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו והא ליתא דבכמה דוכתי בתלמוד איכא הודאה אפילו לא אמר כתובו ובפרק זה בורר נמי אמרינן דצריך לומר אתם עדי אבל כתובו משמע דאין צריך. ואיכא למימר דאשמועינן דאף על פי שנכתב שלא מדעת המערער והמחזיק מועיל השטר לראיה שמסברא היה לנו לומר שאפילו יאמר לו המערער כתובו לא תהא כתיבתם עומדת לראיה שאין חשוב שטר אלא עדות שנכתבה מדעת מי שהיא חובתו כו' ככתוב בתוספות כדאמרינן בגטין פרק מי שאחזו אלם אינו יכול להגיד מתוך הכתב דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם ובפרק ב' דכתובות כו' ככתוב בתוספות. ומכל זה נראה שלא היה ראוי לכתוב המחאה לעמוד לראיה אלא מדעת המחזיק אפילו יאמר המערער כתבו אלא תקנת חכמים היא כו' ככתוב בתוספות וסלקא דעתך אמינא אף על פי שתקנת חכמים היא שתועיל המחאה בלא דעת המחזיק מכל מקום צריך דעת המערער אף על גב דאנן סהדי דניחא ליה שיכתבו מכל מקום דעת חד מנייהו בעינן קמשמע לן דמועיל לראיה אף על פי שנכתב שלא מדעת שניהם. מיהו הוא גופא מספקא לן אם כתבו העדים עדותם וכתבו בתוכו שמדעתם נכתב כדי שיהא מלוה בשטר אם ראוי להוציא בבית דין. ומפי רבינו תם שמעתי שנוהגים לשלוח העדים כו' ככתוב בתוספות. ואם כן הוא יש תימה במאי דקאמר הכא שאין צריך לומר כתובו ואין לומר דמעיקרא לא אצטריך אלא לאשמועינן דמחאה בפני שנים ואגב הני אחריני מסיים בה הכי דבשלמא גבי מחאה אצטריך למימר לאפוקי ממאן דאמר בפני שלשה אלא מודעה למאי אצטריך. ויש לומר כו' ככתוב בתוספות. עד כאן מתוספי הרא"ש ז"ל.

הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו:    פירוש משום דניחא ליה דלא תהוי בשטר כדי שיוכל לומר פרעתי או החזרתי. ועוד שלא ישתעבדו נכסיו לטרוף מן הלקוחות. ואי נמי פעמים שיכתבו שלא מדעתו וכשיפרע הוא לא ידע לבקש שיחזיר לו שטרו ויחזור ויגבה בו. ודוקא בהודאת מטלטלים אבל בהודאת קרקע אין צריך לומר כתובו דמאי איכפת ליה וכדאיתא בפרק זה בורר. והא דאמרינן הודאה בפני שנים לאו למימרא דבעינן שנים ממש הא בפני אחד לא דהא קיימא לן כרבי יהושע בן קרחה דאמר דלא בעינן שיראו שניהם כאחד אלא אפילו הודאה אחר הודאה מצטרפים אלא משום דאמרינן דמחאה ומודעה כל שאמר בפני שנים אין צריך לומר כתובו והוא הדין להודאה בפני אחד שהמעשה מתקיים ואפילו היה בפני שלשה או ארבעה צריך לומר כתובו ועוד משום דפעמים שאם הודה בפני שלשה אין צריך לומר כתובו אמר דבשנים צריך לומר כתובו ושלשה היכי דמי כגון דכתבינהו אינהו אי נמי דאמר להו הוו עלי דייני וכדאיתא בפרק זה בורר וכולה מלתא דרבא משמיה דרב נחמן הכא מילי מילי קתני. מודעה ומחאה אינם צריכים בית דין אלא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו דלמעלת בעל הקרקע כותבים ויש לו דין שטר בספר המקנה והודאה בפני שנים לעולם צריך לומר כתובו מה שאין כן בשלשה דפעמים שאין צריך לומר כתובו וכדאמרן מה שאין כן בהלואות ומתנות ומכירות דאפילו מכר ונתן ולוה בפני שלשה ואפילו כתבינהו אינהו כולם עדים הם וצריך לומר כתובו ובקיום שטרות לעולם בפני שלשה ולא בשנים ואפילו אמר להם כתובו דבית דין בעינן הא שנים הוו להם עדים מפי עדים. הרשב"א ז"ל.

קנין בפני שנים:    על מה שכתבו בתוספות ועוד בפרק קמא דסנהדרין כו' כתוב בתוספות הרא"ש ואין נראה ראיה משום דאפשר שהקנה בפני שנים לקיים מה שיאמר היחיד מכל מקום נראה לי דאפילו ראיה אינו צריך דמאי שנא קנין חליפין ממשיכה מסירה הגבהה וחזקה דמועלת ביחיד. עד כאן.
וזה לשון הראב"ד ז"ל: אמר אברהם לכאורה הא דאמרינן להו בפני שנים לאו מפחד כפירה הוא אלא שאין מתקיים המעשה אלא בשנים ואפילו הוא מודה לו שאם מפחד כפירה הוא גם כל המעשה שיעשה אדם עם חברו מתנות ומכירות ומחילות וחלופי חפץ בחפץ והלואות כולם צריכות שנים ויש מהם צריכות כתיבה ויש אינם צריכות ומהימנו את אלו אבל נראה כי שאר הדברים מתקיימים בהודאת שניהם ואלו אין מתקיימים אלא בעדים ולפיכך הוצרך לומר קיום שטרות לומר שאין מתקיים אלא בשלשה מעתה קנין אין מתקיים אלא בעדים וכן כתב גאון ז"ל. אלא שה"ר יצחק ז"ל חולק בדבר ואני מוסיף על דברי הגאון ז"ל כי על תפיסת הסודר בלבד נאמר מפני שאין בו שום משא ומתן ושלא בעדים מחזי כחוכא וטלולא אבל בקנין האמור במקרא שלף נעלו ונתן לרעהו אין צריך לעדות אלא מה שיודה לו. כן נראה לי. עכ"ל.

קיום שטרות בשלשה:    שאין שנים יכולים לקבל עדות כו'. ואפילו לשמואל דאמר שנים שדנו דיניהם דין כו' הני מילי בדבר שיש בו משא ומתן דמוכחא מלתא דדינא קא עבדי אבל בקיום שטרות דסהדותא בעלמא הוא דקא מסהדי לא מחזי דדייני נינהו בפחות משלשה ומחזי דעד מפי עד והיכא דהן עצמן מכירים חתימת ידי העדים ואין צריכים לקבל עדות מאחרים אפילו הכי בעינן תלתא חדא דלא פלוג רבנן בקיום שטרות ועוד דאי ליכא אלא תרי לא מהניא סהדותייהו דאמרינן מפיהם ולא מפי כתבם ואף על גב דבשטר שהוא זכותו של אדם ולהיות בידו לראיה אין אומרים לו מפיהם ולא מפי כתבם כגון שטר מכר ומחאה ומודעה הני מילי במעשה הנעשה בפני העדים כדי שיתקיים הדבר בפניהם בכגון זה רשאין להעיד בשטר דגמרינן לה מספר המקנה אבל עדות שהן יודעים מעצמם כגון שמכירים חתימת ידי העדים או שראו באחד שהלוה את חברו שלא נעשה המעשה בפניהם כדי שיהא שום קיום דבר בפני עדים בכהאי גוונא ודאי לא נתנה עדות ליכתב דלא דמיא לספר המקנה. כן נראה בעיני. ואם תאמר אלא מעתה אם הזמינום בשעת שחתמו עידי השטר שהיו יודעים ומכירים חתימתם ויעידו עליה הכי נמי דמצי למכתב סהדותייהו ואף על פי שאין שם שלשה. לא היא שהרי לא היה קיום דבר על ידיהם כשהוזמנו שם אלא עיקר קיום הדבר על ידי העדים החתומים היה. עליות הר"י ז"ל.

על מה שכתבו בתוספות והא דאמרינן בפרק ב' דכתובות כו':    לא ששמואל סובר דקיום שטרות בשנים כתוב בתוספות הרא"ש ז"ל ואומר רבינו תם דלא גרסינן כשמואל סבירא להו דמשמע דאין הלכה כן ואדרבה קיימא לן כשמואל דקאי רב נחמן כותיה בסנהדרין. ונראה שיש לקיים גירסת הספרים והכי קאמר ודלמא רבנן דבי רב אשי בקיום שטרות כשמואל סבירי להו בעלמא. עד כאן.
עלה בידינו בענין הקנין קנה מידו בין בקרקע בין במטלטלים בקנין סודר בינו לבין עצמו או שחייב עצמו במנה בקנין בינו לבין עצמו הרי זה קנין גמור כיון שהוא מודה בקנין זה אינו יכול לחזור בו שלא הוצרכו העדים אלא כדי שלא יוכל לכפור בדבר. עד כאן מעליות הר"י ז"ל.
רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו לא כתבינן מודעה אלא אמאן דלא ציית דינא אבל אי ציית דינא אף על גב דאנוס לא כתבינן והאי מודעה לאו מודעה היא. אביי ורבא דאמרי תרווייהו אפילו עלי ועלך. איכא מאן דאמר דהא אביי ורבא במודעה דמתנות הוא דלא בעינן אונסא דהא לא שקיל ליה זוזי כי היכי דנבעי ביה אונסא אלא גלוי מלתא בעלמא הוא דבעינן דלא ניחא ליה למיתב ההיא מתנה אבל במודעה דזביני דקא שקיל זוזי לא הויא מודעה אלא עד דמברר לאונסיה כדאמרינן לקמן אמרי נהרדעי כל מודעה דלא כתיב ביה אנן ידענא ביה באונסיה דפלניא לאו מודעה. מודעה דמאי אי דגיטא ומתנה גלויי מלתא בעלמא הוא ואי דזביני הוא והא אמר רבא לא כתבינן מודעה אזביני. ומשני מודעה בלא אונסא הוא קאמר אבל היכא דאניס כמעשה דההוא פרדיסא כתבינן. ואנן לא חזי לן האי פירושא חדא דמודעה דגט ומתנה ליכא מאן דבעי אונסא מדקא מתמהינן לקמן ואמרינן מודעה דמאי אי דגיטא ומתנות גלוי מלתא בעלמא הוא מכלל דמלתא דברירא הוא וליכא דפליג עלה ואם כן היכי קאמר רבה ורב יוסף דלא כתבינן מודעה אלא אמאן דלא ציית דינא. ונראה לי דהכי פירושו כגון דתבע ליה ראובן לשמעון בדין ואמר ליה הב לי כך וכך דאית לי בידך ואמר ליה היאך לא היו דברים מעולם דליתא עליה אלא שבועה דר"נ ואצטריך למעבד עמיה פשרה ומקמי דליעבד עמיה מסר עליה מודעה ועלה קאמרי רבה ורב יוסף דהאי מודעה לאו כלום הוא משום דהא ציית דינא ואביי ורבא פליגי דאף על גב דציית דינא כיון דכפר לה אין לך אונס גדול מזה והלכתא כותייהו. הר"י ן' מיגש ז"ל.

אמרי נהרדעי כו':    מדקאמרינן לאו מודעה היא ולא אמרינן לא כתבינן מודעה כו' ככתוב בנמוקי יוסף ובמגיד משנה. ואפשר דאפילו למאי דאמרי מודה רבא היכא דאנוס מיכתב נמי כתבינן כנהרדעי דלא פליג רבא עלייהו כלל. דאי לא תימא הכי אף אנו נאמר דכי נפקא מודעה אף על גב דלא כתיב בה ידעינן באונסיה מודעה היא דחזקה על העדים שלא כתבו עד שלא הכירו וכמו שכתבנו. כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.


דף מ עמוד בעריכה


אי בגיטין ומתנה גלויי מלתא בעלמא הוא:    ומסתברא דזמנין דיהביה זוזי לבעל למיתן גט דהוה ליה כזביני ואין מאמינים לו. אלא צריך דידעינן באונסיה. עד כאן משטה לא נודעה למי. ועיין בתשובת הריב"ש ז"ל סי' קכ"ז.

גלוי מלתא בעלמא הוא:    הקשה ר"מ ז"ל על מה שפירשו רבינו תם ורשב"ם ז"ל גלויי מלתא בעלמא אף על גב דלא כתיב ביה אנן ידעינן באונסיה דפלניא ממילא ידעינן דאנוס גמור הוא. דאי לא הוי אנוס מי דחקו ליתן מתנה אם לא ירצה לא יתן שהרי אינו מקבל מעות. וקשה לפירושם דלמא אנסוהו זוזי שנותנים לו קרובי האשה לגרשה וגם על המתנה אינו אנוס באונס גמור אלא אדם גדול בקש ממנו שיתן לו מתנה ואינו רשאי להשיב פניו או שאמר מקבל המתנה תן לי חפץ זה עתה שאני צריך לו ואני אתן לך בו כפלים ועוד הקשה מאי טעמא לא כתבינן מודעה אזביני בשדה זו אי משום דיכול להביא עדים לבית דין ולומר שהוא אנוס ובמה הוא אנוס כפירוש רשב"ם ז"ל הא זמנין אין בית דין בעיר מזומנים או דלמא מייתי עדים ורוצים ללכת למדינת הים. ועוד לפירושו אמאי נקט לא כתבינן מודעה אזביני בגט ומתנה נמי לא כתבינן מהאי טעמא דיכול להביא עדיו לבית דין אדרבה בגיטא ומתנה לא כתבינן כלל מודעה מהאי טעמא אבל אזביני כתבינן כגון היכא דאניס כמעשה דפרדיסא והא לא שייך בגיטא ומתנה אם כן נימא סתמא דלא כתבינן מודעה ונימא דקאי נמי אגיטא ומתנה. ועוד מאי פריך והא אמר רבא לא כתבינן מודעה אטו אי כתבינן מודעה ליפוי כוח של המערער שלא ישתכח הדבר מי מחינן בידייהו הא אפילו שלא ברשותו יכתבו המודעה כדאמרינן לעיל ואין צריך לומר כתובו. פירוש ואי בגיטא ומתנה גלויי מלתא בעלמא כלומר אמאי קאמר דאי לא כתיב בה אנן ידענא באונסא לא הויא מודעה כלל וגט הוא בודאי ותנשא בו לכתחלה בלא גט שני והמתנה כמו כן ודאי מתנה ואפילו אם לא גבה עדיין המקבל מתנה מגבינן ליה לכתחלה מדלא קאמר לא מקרע קרעינן ליה לשטרא משום המודעה ולא אגבויי מגבינן ביה אלא קאמר לאו מודעה משמע כלל לא מהניא להכי פריך אמאי והא הרבה נותנים גט ומתנה כדאניסי בעל כרחם באונס גמור ואם כן אפילו אי לא הוי מפרש אונסיה הוה לן למיחש דלא אניס לגמרי ולכל הפחות גבי גט לא נתירנה לעלמא עד שיתן לה גט שני ואם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר תצטרך גט משניהם להתירה לעלמא ובמתנה לא יגבה מקבל מתנה בשטר זה דלמא אנוס הוא ומספיקא לא מפקינן ממונא. אלא מודעה דזביני ולהכי אמרת דאי לא ידעינן באונסיה לא הוי מודעה דהלך אחר הרוב מוכרים דאנסי להו זוזי. והאמר רבא לא כתבינן מודעה אזביני דאפילו אי כתוב ביה אנן ידענא באונסיה לא מהניא מידי דתלוהו וזבין הוי זביני. ואף על גב דרבא לא אמר אלא בשדה סתם אבל בשדה זו לא הוי זביני הכא פריך ממסקנא דתלמודא דלקמן דמסיק מיד בתר מלתא דרבא והלכה בכולהו תלוהו וזבין זביניה זביני ואפילו בשדה זו והא דמייתי מלתא דרבא יש לומר משום דרבא התחיל בההוא פסקא ורישא דמלתא נקט. אי נמי נוכל לומר דמסקנא נמי ממילתיה דרבא והכי נמי אשכחן לרצא גופיה בפרק מצות חליצה דאמר התם קטנה חולצת בפעוטות אמר רבא עד שתגיע לעונת נדרים והלכתא עד שתביא שתי שערות ומפרש ר"י התם מכח קושיא אחת דההוא הלכתא מדברי רבא הוא. וכן יש בפרק כל שעה גבי הנהו סכיני דפסחא דאמר רב אשי קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא ומסיק רב אשי גופיה אידי ואידי ברותחין. ומשני מודה רבא היכא דאניס כי ההוא מעשה דפרדיסא כלומר דלא אמר רבא דלא כתבינן מודעה אזביני אלא היכא דתלוהו וזבין דאגב דאניס אונס יסורים גמר ומקנה להכי לא מהניא מודעה אבל בעובדא דפרדיסא שלא היה דוחקו אלא שהוא צריך למכרו שמא יפסיד השדה לא גמר ומקנה להכי כי כתיב ביה אנא ידענא באונסיה הויא מודעה ותלינן דהעדים לא היו כותבים לו מודעה אם לא היה אנוס כהאי גוונא ואי לא כתבי בה אנן ידענא באונסיה איכא למימר דזוזי בעלמא הוא דאנסיה ולא הויא מודעה. והרב רבינו יונה ז"ל כתב אילימא בגיטא ומתנה גלויי מלתא בעלמא הוא כלומר הרי הוא מגלה דעתו במסירת המודעה שאינו נותן מתנה זו בנפש חפצה ולא ניחא ליה דליקני והרי המתנה בטלה בכך ולא דמי לזביני דכיון דמקבל זוזי גמר ומקני ומה שהוא מוסר מודעה כדי שיוכל לבטל המכר כשיהיה לו מעות ואפילו מתנה טמירתה אמרינן שהיא בטלה וכל שכן זו ואף על פי שיודע הדבר שאותה מודעה שמסר בפני עדים דברי שקר הם הויא מודעה לבטל המתנה וכן דעת הרמב"ם ז"ל. עד כאן מתוספות הרא"ש ז"ל.

אלא מודעה דזביני והאמר רבא לא כתבינן מודעה אזביני דהא אמר רבא הלכתא תלוהו וזבין זביניה זביני:    היה סבור זה המקשה דאפילו מסר מודעה נמי אמר רבא דזביניה זביני. והמתרץ כמו כן תירץ לו מלתא יתירתא דלא תימא אפילו מסר מודעה לא כתבינן ליה אלא אפילו לא מסר מודעה נמי זמנין דכתבינן ליה והיכי דמי כגון דאניס כמעשה דפרדיסא דהתם ליכא למימר אגב אונסיה גמר ומקנה דבאונס גופו אמרינן הכי אבל באונס ממונו לא מימר אמר למחר תבענא ליה בדינא אפשר דקא מודה ליה הלכך כי מתבריר ההוא אונסא שהכמין לו עדים אחורי הגדר ושמעו שלא נתרצה לו למכור אלא בהכרח ושהיה מוסר דין עליו וכשיצאו וראו שכתב לו שטר המכר והחזיר לו שטר המשכונא או שקרעה כגון זה מעידים על אונסו ומבטלין המכר שלא במסירת מודעה וכן בכל אונס ממון שידעו באונסו. פירוש אחר אמרי נהרדעי כל מודעה דלא כתיב בה אנן ידעינן באונסיה דפלניא אפילו מסר מודעה לאו כלום הוא. ואקשינן מודעה דמאי כו'. אלא מודעה דזביני וכי מסר מודעה וידעי באונסיה מיהא כתבינן והאמר רבא לא כתבינן מודעה אזביני כו' וקסלקא דעתך אף על גב דמסר מודעה וידעי באונסיה קאמר ופליגא דנהרדעי ושני ליה מודה רבא היכא דאנוס כלומר היכא דידיע דאניס עם מסירת מודעה והיינו כנהרדעי אבל מסר מודעה ולא ידיע אונסיה אי נמי ידיע אונסיה ולא מסר מודעה עלויה לא כתבינן וכי אמר רבא תלוהו וזבין זביניה זביני בדלא מסר מודעה דתרווייהו בעינן ידיעת האונס ומסירת מודעה על האונס. ואם ישאל שואל מעשה דפרדס מאי בעי הכא להאי פירושא והוה ליה למימר מודה רבא היכא דידיע דאניס כמעשה דטבי ודפפי דההוא הוה ידיע אונסיה טפי ממעשה דפרדיסא. תשובתו חדא דאשמועינן אונס ממון אונס הוא עם מסירת מודעה ועוד ממעשה דפרדיסא שמעינן טפי דאף על גב דלא הוה ידיע בפרהסיא אלא בהכמנה כדפרישית לעיל ידיעת אונס הוא ואי מתהפך בתחבולותיו ומסבב הענין לדברים אחרים אין שומעים לו אלא הכל לפי דעת השומעים ולא עוד אלא שנלמד מכאן כי ההכמנה היא כמסירת מודעה. כן נראה לי. הראב"ד ז"ל.

וזה לשון הר"י בעליות: אי בזביני הא אמר רבא לא כתבינן מודעה אזביני:    וקסלקא דעתך דאף על גב דידעינן באונסיה לא כתבינן מודעה משום דתלוהו וזבין זביניה זביני דאגב אונסיה גמר ומקנה ואף על גב דמסר מודעה נמי זביניה זביני. ופרקינן מודה רבא היכא דאניס וכמעשה דפרדיסא פירוש מודה רבא שאם אמת הדבר שהוא אנוס כתבינן מודעה שאף על פי שאין האונס מבטל המכר אבל האונס ומסירת המודעה מבטלים אותו וכדאמרינן לקמן אי לאו מודעה מאן דחתם אאשקלתא שפיר חתם וכי קאמר רבא לא כתבינן מודעה אזביני כגון דלא ידעינן ביה באונסיה ולשון מודעה הודעת דברים שזה מוסר מודעה בפנינו והכי קאמר אף על גב דכתבינן מודעה אגיטא ומתנה ואף על גב דלא אניס אזביני מיהת לא כתבינן אלא היכא דאניס אבל בסתמא לא כתבינן משום דבסתמא לית לן לאחזוקי דאניס ואצטריך דרבא דאי מנהרדעי הוה אמינא נהי דלאו מודעה היא אבל מכל מקום כותבים מסירת דבריו של זה שמא ימצא עדים שיודעים באונסו ועל ידי העדות ומסירת המודעה שמסר יבטל המקח קא משמע לן רבא דלא כתבינן דכיון שאין לנו להאמינו על האונס בלי שום אמתלא ויש לתלות דמשום דאצטריך לזוזי הוא אנוס חל המכר ומפני כן הוא מוסר מן מודעה לבטל המכר אין לנו לכתוב עצם מסירת מודעה שמוסר ולאורועי כח המכר שהמכר ודאי ואחזוקי עליה אונסא בלא שום אמתלא לא מחזיקים ואי כתבינן עליה מודעה תתזיל ארעיה ואף על פי שלא יעידו אלא שמסר דברים אלו בפנינו מפני שיאמרו לא לחנם חתמו עדים על מודעה זו ויחושו בני אדם שמא ימצא לו עדות על האונס ויתבטל המכר על ידי מודעה זו. כן נראה בעיני פירוש דבר זה. וראיתי בה הרבה לשונות ולא עמדתי עליהם. הא דנקט וכמעשה דפרדיסא לרבותא נקטיה ולפרש לך דמעשה דפרדיסא נמי כמאן דידעינן ביה באונסא דמי אף על פי שלא ידענו אלו יתבענו בבית דין אם היה כופר בו או שמא היה מחזירה לו לסוף שני המשכנתא ולא היה אוכל שדהו בגזלה שעדיין לא שלמו ימי המשכונא כשאמר לו זבנה ניהלי וכן כתב רבינו חננאל ז"ל דטפי משני חזקה משכן לו הפרדס ואפילו הכי כיון שהיה בידו לגרום לו ההפסד כמו שהוא מאיים עליו ראוי לזה להתיירא מדבריו ולחוש ולמכור לו מאונס אימת ההפסד. ומעשה דפרדיסא פירשו הגאונים ז"ל דהיינו אותו מעשה שהוזכר בפרק איזהו נשך דההוא גברא דמשכן פרדיסא לחבריה ואכלה תלת שנין. אמר ליה אי מזבנת ליה ניהלי שפיר ואי לא כבישנא ליה לשטר משכנתא ואמינא לקוחה היא בידי ולאו למימרא שהיה שם מסירת מודעה דהא אמרינן התם אזיל אקנייה לבנו קטן אלא הכי קאמרינן כי ההוא מעשה הוי אונסא שיש לו להתיירא שמא יכפור בו בבית דין ויחזיק בפרדס בלא דמים הלכך אלו מסר עליו מודעה ואחר כך מכרו לו ונודע שהפחידו קודם המקח ואמר ליה אי לא כבישנא לשטר משכנתא ואמינא לקוחה היא בידי כגון שהלוקח עצמו הודה כן לאחר המקח שהיה סבור שאין המקח מתבטל עוד בודאי כהאי גוונא הוי כמאן דידעינן באונסיה אף על פי שאין אנו יודעים אלו תבעו בבית דין אם היה כופר בו וכתבינן ידעינן באונסיה לפי שהמכר בטל במסירת מודעה על אונס כגון זה. כן נראה לי. וכתב רבינו חננאל ז"ל ככתוב בנמוקי יוסף. והנה דברי רבינו חננאל ז"ל סיוע למה שכתבנו דלהכי נקט מעשה דפרדיסא לרבותא וכמו שכתבנו למעלה. ומעשה דפרדיסא פירש רבינו חננאל ז"ל אם הוא מוסר מודעה עליו כגון מעשה דפרדיסא ומודיע דברים אלו לעדים ואומר להם אני אתבענו בפניכם כו' ככתוב ברשב"ם ז"ל. וצריכים אנו לפרש לפי הענין הזה דכשהמוכר תובעו בבית דין מוציא הלוקח שטר מקח שבידו והלה טוען באונס מכרתיה לך מפני שהיית כופר במשכונה אף על פי שזה יכול לטעון מתחלה היתה לקוחה בידי וכשחזרתי ולקחתיה אמינא אזבין דינאי לא ישית אל לבו לטעון כן אי נמי כיון שלא טען כן בשעה שאמר זה מכירה זו באונס היתה שוב אינו חוזר וטוען לאחר שיצא מבית דין אי נמי כגון שטען בפירוש ואמר אף על פי שהייתי מאיים עליך בדברים בדעתי היה להחזירה לך מאחר כלות שני המשכונא והרי נתברר כאן כי מתחלה לא היתה לקוחה בידו וכי מה שכפר בו קודם המכר אונסא הוי ונתבטל המקח מחמת אותו האונס עם מסירת מודעה. אי נמי שתבעו זה שיחזיר לו שטר המשכונא בפני עדים ואם לא החזיר לו בפני עדים יכול לטעון אתה צוית לכתוב שטר המשכונא זו שלא בפני ולא הגיע לידי מעולם. מיהו אם שטר המשכונא מקוים אינו יכול לטעון כן דמלוה הוא דמקיים לשטרא. הא דאמרי נהרדעי דמודעה דלא כתיב בה ידעינן כו' אף על גב דלא כתבינן מודעה אזביני היכא דלא ידעינן באונסיה דאמרינן לא היו יודעים דלא כתבינן מודעה אזביני וכתבו המודעה אף על פי שלא היו יודעים באונסו דאם איתא שהיו יודעים באונסו היו כותבים שהם יודעים באונסו של זה. עד כאן לשונו. עליות הר"י ז"ל.
וזה לשון שטה לא נודעה למי: ולפי זה קשה לן דהוה לן לתלמודא למפרק ולמימר דלא אמר רבא מעולם הכי דלא כתבינן מודעה אזביני דהא דקאמר תלוהו וזבין בדלא מסר מודעה הוא אבל בדמסר מודעה מודה דבטלי זביניה ומאי בעי מעשה דפרדיסא הכא. ומסתברא לי תשובה דהדין קושיא דאורחא דתלמודא בהכי למסתם בפירכי ופירוקי שהמתרץ הבין וידע דעת המקשה שמדברי רבא דאמר תלוהו וזבין הוא דגמיר לה וקאמר הכי ולפיכך תירץ לו מלתא לא כדקאמרת היא דנהי דרבא קאמר תלוהו וזבין זביניה זביני מודה הוא באונס כמעשה דפרדיסא דמתידע על ידי מסירת מודעה דבטלי זביניה. ויש שפירשו דמעשה דפרדיסא לא הוה שם מסירת מודעה ואיברא דהכי דינא דאפילו לא קאמר לסהדי מוסרני מודעה בפניכם שאין אני מוכר מדעתי ותסהידו לי בזה כי היכי דליבטלו זביניה אלא שהודיעם תראו אונסי שעושה לי פלוני בטלי זביני דלא דמי לאונסא אחרינא דאיכא למימר אגב דשביק ליה מההיא אונסא גמר ומקנה אבל הכא ליכא למימר הכי דאי גמר ומקנה מאי מרווח הא מאי דהוה מצי לאנוסי הוא בההוא מידי דלישתאר בידו ולהוי דיליה ואף על גב דאיכא זוזי דמרווח ושקיל דמי ארעיה לא גמר ומקנה בשביל כן דלא קפיד כל כך במשקל זוזי כיון דלא מפיק מיניה כלום. עד כאן לשונו.
נקטינן השתא בגיטא ומתנתא אף על גב דלא ידעינן באונסיה כתבינן וכן נמי אם תלה מודעתו בדבר שאינו אונס אפילו הכי מבטל גיטיה ומתנתיה ואף על פי שנראה מדברי הרמב"ן ז"ל דכל שתלה מודעתו בדבר שאינו אונס אין בדבריו כלום מה שכתבנו נראה עיקר. וכן מטין דברי הרמב"ם ז"ל כמו שכתבנו. וכן נמי כל היכא דידעינן באונסיה אף על גב דלא מסר מודעה גיטו ומתנתו בטלים וכדמוכח עובדא דההוא גברא דבסמוך דמסקינן ולא היא התם הוא דמוכחא מלתא דמחמת אונסא הוא דכתב לה כלומר דלאו משום דכתב לבריה מתנתא טמירתא איבטלה לה מתנתא דאתתיה אלא מתנתא דידיה איפסילא משום דגלי אדעתיה דאניס הוא ולא ברעות נפשיה אקני לה וכלשון הזה כתב רבינו חננאל ז"ל שלא כדברי מי שאומר דבמסקנא נמי הכי קאמרינן דהכא בלחוד הוא דהויא מודעה לחברתה משום דמודעה גופא מוכח דמחמת אונסא הוא וליתא אלא כדאמרינן. ובזביני כל היכא דלא ידעינן באונסיה אף על גב דמסר מודעה לא מבטלינן זביניה. וכן נמי אפילו ידעינן באונסיה אי לא מסר מודעה לא מבטלינן אבל מסר מודעה וידעינן באונסיה מודעה הוא וזביניה לא הוי זביני. הר"ן ז"ל.
עלה בידינו מי שמוסר מודעה על גט או על מתנה אף על פי שאין העדים יודעים באונסו של זה המגרש והנותן הגט בטל והמתנה בטלה ואפילו אם נתברר להם כי דברי המודעה שמוסר דברי שקר הם שהרי גלה דעתו במסירת המודעה שאינו נותן הגט או המתנה בלב שלם. אבל המכר אין כותבין מודעה עליו עד שיודע להם אונסו של מוכר ואף על פי שיאמר כתבו שמסרתי מודעה זו בפניכם וכשיודע על פי עדים האונס שאנסוני תצטרף עדותכם לבטל המקח אין שומעין לו לפי שיש בכתיבת המודעה הורעת כח מקחו של זה ויזולו נכסיו שבני אדם אומרים לא לחנם חתמו העדים על דברי מודעה זו אלא מפני שהכירו שדברי אמת הן והן יעידו על האונס ויבטל המכר או המקח. וכל מודעה דזביני שאין כתוב בה אנן יודעים באונסו של מוכר אינה כלום וכשהעדים יודעים שנאנס המוכר במכירה ומסר מודעה בפניהם המכר בטל ואף על פי שאמרו תלו אותו ומכר ממכרו קיים אבל אונס עם מסירת המודעה מבטלים המקח. ומי שהפחיד את חברו ומטיל עליו אימה ואומר אם לא תמכור לי שדה זו בכך וכך זאת וזאת אעשה לך ויש לאל ידו הרי זה אונס וכיון שיודעים העדים זה האונס ומסר המוכר מודעה בפניהם המכר בטל ואף על פי שזה האיש שנתן חתימתו עליו הוא מן השומעים בקול בית דין מאחר שמפחידו והיכולת בידו הרי זה אונס ואין אומרים חזקתו של זה שלא היה גורם לו נזק והפסד שהרי מכל מקום הביא מורך בלבבו. ואם אנסוהו עד שמסר המודעה ובטל מכרו קיים וכן הדין בגט ומתנה. ואם המוכר מוסר מודעה על המכר ועל כל שיבטל ובטל המודעה באונס כגון שאנסוהו לבטל כל המודעות הרי נתבטלו בביטולם ואגב אנסו גמר בלבו ובטלם ואין כח מסירת המודעה על הבטול יותר מכח מסירת המודעה על המכר שאנו דנין בה ואומרים כשמבטל המודעה מתוך האונס שגמר בלבו והקנה וכן דעת רבותי ז"ל. ולענין גט יש לחוש בדבר להחמיר. עליות הר"י ז"ל.

אמר רבא האי מתנה טמירתא:    פירוש האי מתנה טמירתא איכא למימר דלא הויא אלא מתנה דלית בה קנין דלא מכוון לאקנויי ליה אלא בשטרא ומשום הכי בעינן עד דאמר להו תיתבו בשוקא ובברייתא וכתיבו ליה כי היכי דלא תהוי מתנה טמירתא דבהאי שטרא הוא דקא מכוון לאקנויי ליה אבל אי קנו מיניה לא צריך למימר להו תיתבו בשוקא ובברייתא וכתובו דמכי קנו מיניה קנה ושטרא לראיה בעלמא הוא וכיון דלראיה בעלמא הוא לא איכפת לן אי אמר להו תיתבו בשוקא ובברייתא וכתובו ליה אי לא אמר. ואיכא למימר דאפילו היכא דקנו מיניה דקיימא לן דסתם קנין לכתיבה עומד וכמו דאמר להו כתובו דמי אי לא אמר להו פרסמו בשוקא ובברייתא וכתובו ליה דלא מגבינן ביה. ואף על גב דלא דמי האי שטרא להאי שטרא דאלו התם שטרא למקני ביה הוא דעביד ואלו הכא לראיה בעלמא הוא דעביד דהא מעידנא דקנה מיניה הוא דקנה ושטרא לראיה בעלמא הוא מכל מקום כיון דלא אמר להו בשעת קנין פרסמוה להאי מתנתא חיישינן דלמא למתנתא טמירתא הוא דאיכוון כי היכי דלענין שטרא היכא דאיכוון לאקנויי ביה בעינן דלהוי ההוא שטר מפורסם הוא הדין נמי לענין קנין בעינן דלהוי מפורסם ואי לא פרסימו ליה חיישינן דלמא למתנתא טמירתא הוא דאיכוון ולא מגבינן ביה. והאי טעמא בתרא טפי עדיף ומסתבר ועבדינן כותיה. אמר רבא והויא מודעה לחברתה. כלומר האי מתנתא טמירתא אף על גב דלית בה ממשא לגבי דידה למקני בה אית בה ממשא למהוי מודעה לחברתה כגון שאמר לעדים כתובו לפלוני מתנה גלויה ומפורסמת והדר אמר להו מקמי דלכתבו אי נמי מקמי דלמטוה לידא דמקבל זילו ואיטמרו וכתובו מתנה לפלוני ולא אמר להו גלויה ומפורסמת אף על גב דהאי מתנה שניה מתנה טמירתא היא ולא מגבינן בה הויא מודעה לחברתא ומבטלה לה לההיא מתנתא קמייתא דהא גלי אדעתיה דלא ניחא ליה בה מדאמר להו בתר הכי כתובו מתנה אחריתי לפלניא דאף על גב דהאי מתנה אחריתי לית בה ממשא לגבי דידה לבטולי לה למתנתא קמייתא מיהא אית בה ממשא דהא נקטינן מינה מכל מקום דלא ניחא ליה בהאי מתנתא קמייתא דהוה ליה כמאן דאמר להו לא תכתבינהו לקמייתא. ולהאי פירושא מאי דאמרינן הויא מודעה לחברתה לא משכמת לה אלא היכא דהויא הך מתנתא טמירתא בהנהו נכסי גופייהו דאיכתיבא להו האי מתנתא קמייתא דלאו טמירתא ובהנהו סהדי גופייהו דאי לסהדי אחריני הוא דקאמר להו כתובו ליה להאי מתנתא טמירתא בהני נכסי אכתי כל כמה דלא קאמר להני סהדי קמאי גופייהו לא תכתבוה לקמייתא אי קדמי הנך סהדי קמאי וכתבו לה לקמייתא וממטו לה לידה דמקבל קני לה ההוא מקבל קמא ולא הויא האי אחריתי מודעה לה הלכך להאי פירושו לא משכחת לה דהויא הך אחריתי מודעה לה אלא בדאמר להו להני סהדי גופייהו ובהנהו נכסי גופייהו. ויש לפרש דהאי דאמרינן והויא מודעה לחברתה לאו משום דאמר להו לסהדי לא תכתבו לקמייתא הוא דמבטלינן לה לקמייתא כי היכי דאצטריך לאוקמי בהנהו נכסי גופייהו ובדאמר להו להנהו סהדי גופייהו אלא טעמא דמלתא משום דכיון דחזינן ליה דכתב בתר הכי האי מתנתא טמירתא גלי דעתיה דהני מתנות כולהו לא ניחא ליה בהו לא שנא קמייתא ולא שנא בתרייתא. ואף על גב דהא חזינא דקמייתא גלויה ומפורסמת כהוגן הות כיון דכתבה להאי בתרייתא טמירתא הוה ליה כמאן דמסר מודעה אקמייתא דאיהו לא ברעות נפשיה כתב לה דקיימא לן דההיא מודעה היא וההיא מתנה לאו כלום היא כדאמרי נהרדעי כל מודעה דלא כתיב בה ידעינן באונסיה דפלניא לאו מודעה היא מודעה דמאי אי דגיטי ומתנות גלוי מלתא בעלמא הוא דשמע מינה דמאן דמסר מודעה אמתנה ואף על גב דההיא מתנה גלויה ומפורסמת כהוגן הות כיון דגלי דעתיה בההיא מודעה דלאו ברעות נפשיה הוא דכתב לה ולא הוי ניחא ליה בההיא מתנה לאו כלום היא וכיון דטעמא דמלתא משום דהוה ליה כמאן דמסר מודעה אקמייתא ולא ברעות נפשיה הוא דכתב לא שנא הויא לה האי מתנה טמירתא אחריתא דהויא מודעה לה בהנהו נכסי גופייהו לא שנא הויא לה בנכסי אחריתי לא שנא אמר להו להנהו סהדי קמאי גופייהו לא שנא אמר לסהדי אחריני מכי כתבה להאי מתנתא אחריתי טמירתא הויא מודעה להאי מתנה קמייתא וגלי דעתיה דאיהו נמי לא ניחא ליה בה ולא ברעות נפשיה הוא דכתב לה. ודייקא נמי מדקאמרינן והויא מודעה לחברתה אלמא טעמא דמלתא משום דחזינן ליה דכמאן דמסר מודעה עלה דקמייתא הוא כדין כולהו מודעי דמסירי אמתנות שמע מינה. וזה הפירוש האחרון הוא הנכון. ועלה אמרינן והא דרבא לאו בפירוש כו' אלא מכללא כו' דההוא כו' עד אתא לקמיה דרבא אמר להו לא מר קנה ולא מר קנה מאן דחזא כו' ולא היא התם הוא דמוכחא מלתא דההוא קמייתא לאו בלב שלם הוא דכתבה ניהליה אלא מחמת דלא בעיא לאקדושי ליה ומשום הכי הויא האי בתרייתא מודעה לה ולא גמר לאקנויי ליה מידי דכיון דאמר להו בתר הכי כתובו ליה להאי מתנה טמירתא גלי אדעתיה דהני מתנות כולהו לא ניחא ליה בהו וכמאן דמסר מודעה אמתנתא קמייתא דמי דאלו לא אמר להו כתובו לה להאי אחרינא מתנתא טמירתא לא גלי אדעתיה דלא גמיר לאקנויי ליה לחד מינייהו ובכי הא הוא דמבטיל ההיא בתרייתא לההיא קמייתא והויא מודעה לה משום דאנן סהדי דלאו בלב שלם כתבה ניהליה אלא מחמת דלא בעיא לאקדושי ליה אבל היכא דמתנה קמייתא לא אגלי לן דמחמת אונסא הוא דכתבה לא מבטל לה בתרייתא ולא הויא מודעה לה דאיכא למימר דכיון בקמייתא אמר להו גלויה ומפורסמת ובבתרא אמר להו איטמרו וכתובו ליה גלי דעתיה דקמא ניחא ליה דלקני ובתרא לא ניחא ליה דלקני.
נקטינן השתא להאי פירושא דמאן דכתב מתנה לחבריה אף על גב דמוכחא מלתא דמחמת אונסא הוא דכתבה ולאו ברעות נפשיה כיון דהוה ליה למימסר מודעה ולא מסר מתנה גמורה היא דאיכא למימר דאגב אונסיה גמר ומקנה דהא הכא דקא מוכחא מלתא דמחמת אונסא הוא דכתב לה וטעמא דאיכא האי אחריתי דהויא מודעה לה אבל היכא דליכא אחריתי דהויא לה מודעה ומוכחא עלה לא מבטלינן לה אלא אמרינן אגב אונסיה גמר ומקנה עד דמסר מודעה עלה. אלא מיהו דוקא אונסא דאתי מחמת נפשיה ולא אתי מחמת אחריני כגון מעשה דההוא גברא דאמר לה לההיא איתתא איתקדשי לי כו' דכיון דאונסא דאתי מחמת נפשיה הוא ולא מחמת אחריני ואלו בעי למיכף יצריה לא הוה אינש דכאיף ליה למכתב לה מידי אמרינן אגב אונסא גמר ומקנה עד דמסר מודעה עלה אבל אונסא דאתי ליה מחמת אחריני כגון דאנסי ליה למכתב מתנה התם ודאי כיון דליכא זוזי וההוא אונסא אונסא דלא יכיל לאצולי נפשיה מיניה הוא אף על גב דלא מסר מודעה נמי מתנתו לאו מתנה היא דהא אמרינן לקמן אמר רב הונא תלוהו וזבין זביניה זביני מאי טעמא אגב אונסיה גמר ומקנה ואותביה עליה מהא דתנן לקח מן הסקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל ואמאי הכי נמי נימא אגב אונסיה גמר ומקנה כו' עד דאמר רבא מודה שמואל היכא דיהיב זוזי דאלמא היכא דיהיב זוזי אמרינן אגב אונסיה גמר ומקנה אבל בלא זוזי לא אמרינן. ושמע מינה דמתנה הואיל וליכא זוזי לא אמרינן אגב זוזי גמר ומקנה הלכך היכא דתלוהו וכתב מתנה כיון דליכא זוזי אף על גב דלא מסר מודעה נמי מתנתו לאו מתנה היא. ויש לפרש מאי דאמרינן ולא היא התם הוא דמוכחא מלתא דמחמת אונסיה הוא דכתב ליה הכי כלומר התם לאו משום דהאי מתנה טמירתא הויא מודעה לההיא קמייתא הוא דקאמר לא מר קנה ולא מר קנה אלא לעולם מתנה טמירתא לא הויא מודעה לחברתה כלל והאי דקאמר לא מר קנה ולא מר קנה היינו טעמא דבטלה למתנה קמייתא ואף על גב דגלויה ומפורסמת הוא משום דמוכחא מלתא דמחמת אונסא הוא דכתב לה. ונקטינן מינה להאי פירושא דמאן דכתב לחבריה מתנה ומוכחא מלתא דלאו ברעות נפשיה הוא דכתבה אלא מחמת אונסא ואף על גב דההוא אונסא אונסא דאתי ליה מחמת נפשיה ואי בעי ליה לדחויה לההוא אונסיה מצי דחי ההיא מתנה ולאו כלום היא ולא צריך לממסר עליה מודעה כלל ולהכי נהוג עלמא למכתב בשטרי מתנות בלבב שלם בלא שום אונס כלל והדבר צריך עיון. הר"י ן' מיגש ז"ל.