שיטה מקובצת על הש"ס/בבא בתרא/פרק ג/דף לז

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף לז עמוד א

לאו אמר רבי ישמעאל חד פירא הוי חזקה כו': דהא דתנן אסף תבואתו ומסק את זיתיו כו' בנטיען עשרה לבית סאה מיירי וטעמא דמלתא כיון דנקנה הקרקע בקניה דכשמחזיק באילנות מחזיק בקרקע הלכך כיון שאין צורך להחזיק בקרקע בבהמה ומשטח פירי אלא באכילת האילנות סגי ליה באכילת הפירות הצומחים באילנות אף על גב דמקצתם לא אפיק והוא דבזע בזועי והוי כמאן דמחזיק בכל הקרקע. ואף על גב דאמרינן אכלה כולה חוץ מבית רובע קנאה כולה חוץ מבית רובע. שאני הכא דכיון דכל הקרקע צריך לאילנות ומחזיק בקרקע על ידי חזקת האילנות הויא חזקה באכילת פירות הצומחים אבל כשמחזיק על ידי חזקת הקרקע בידו להחזיק בכולה ארעא כשמשטם בה פירי הלכך כי לא אחזיק בבית רובע קנאה כולה חוץ מבית רובע. הר"י בעליות.

והוא דבזע בזועי: פירשו רוב המפרשים דעל לא אפיק קאי ולומר שאפילו לא אפיק אלו אותן עשרה לא היו מפוזרים בשדה לא עלתה לו חזקה לכל השדה אלא לאותו קצה שאכל ולפי פירוש זה הא דתנן מסק את זיתיו וכנס את קייצו כשהזיתים והתאנים מפוזרים בשדה ואינם נטועים אלו שורה לעצמן ואלו שורה לעצמן וכן פירש ר"ש ז"ל שכן דרכן של בני אדם לפזרן בשדה ולא לנ.טוע אלו בשדה לעצמן ואלו בשדה לעצמן. ולפי פירוש זה שלשים אילנות דוקא ולאו דוקא ממש שלשים אלא שיש שם הרבה מפוזרים אילך ואילך אבל שלשה הנטועים ממטע עשרה לבית סאה לא שאף על פי שאכל שנה זו אחד ובשנייה אחר ובשלישית האחר לא הויא חזקה וכן פירשו בתוספות אבל הראב"ד ז"ל הקשה לא בזע בזועי היכא דלא אפיק אמאי לא הויא חזקה אי בדידיה תליא מלתא הא אכל כל מה דאפיק ומאי הוה ליה למעבד. ולפיכך פירש הוא ז"ל דאסיפא קאי דכי אמרינן דאפיק ולא אכל דלא הויא חזקה היכא דבזע לאכילה דידיה דדמי כמאן דשמיט ואכיל אבל אכלן רצופין הויא אכילה גמורה והויין חזקה אהדדי הואיל וכלהו אכל בתלת שנין. ולפי פירוש זה אתיא מתניתין שפיר בכל ענין ואפילו בנטועים אלו שורה לעצמן ואלו שורה לעצמן ושלשים לאו דוקא אלא שהדבר קצת קשה היאך אפשר דאפיק ולא אכל אף על גב דאכל קצה אחד רצוף דהויא חזקה לקצה האחר והכא לא אכל ולא החזיק בו ובאכילה אחת איך תעלה לו חזקה. הא דאמרינן הני מילי היכא דלא אפיק תימה איך תפסו הענין בדבר רחוק ושאינו מצוי לעולם שיוציאו אלו שנה זו ולא האחרים ואלו שנה השניה ולא האחרים וכן אלו שנה השלישית ולא האחרים. על כן פירש רבינו חננאל ז"ל בבנות שוח דמשעת חניטתן עד שעת לקיטתן שלש שנים והא דקאמר אבל אפיק ולא אכל לא הויא חזקה הכי קאמר אבל בשאר אילנות שטוענים בכל שנה ואפיק ולא אכל לא הויא חזקה. הרשב"א ז"ל.

זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע: כלומר שנים שקנו מאחד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע שהאילנות עומדים בתוכה אי נמי שנים שהמזיקו בנכסי הגר זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע שהאילנות עומדים בתוכה זה קנה קרקע וזה קנה אילנות בלי קרקע. הר"י ן' מיגש ז"ל.

זה קנה אילנות כו': טעמא דרב זביד מפרש לה ואזיל בשמעתין דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות כו'. ופירושא דמלתא אף על פי שהוא לוקח שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה וקיימא לן קנה שלשה אילנות קנה קרקע שאני התם שהמוכר עשוי לשעבד הקרקע ללוקח כשהוא מוכר שלשה אילנות נטועים בסאה דחשיבי שדה בכך למכור קרקע שביניהם בכלל מכירתן אבל כשהוא מוכר לזה אילנות ולזה קרקע אין בדעת המוכר לשעבד את הלקוחות זה לזה אלא לזה מוכר מה שבכלל לשון מקחו ולזה מה שבכלל לשון מקחו דסתם קרקע כל דקרקע במשמע שהמוכר כל השדה מכר ולא חציו הלכך אין לנו לומר שהוא משייר לבעל האילנות בחלק בעל הקרקע משום עין יפה כדי שיהו לו שם אילנות לעולם ואם מתו יטע אחרים במקומן ואין לנו לומר כן אלא לא קנה בעל האילנות קרקע כלל ואם מתו לא יטע אחרים תחתיהם מן הטעם שפירשנו. מתקיף לה רב פפא וכי מאחר דאין לו לבעל האילנות בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך ושקול וזיל. ואם תאמר הרי קונה שני אילנות בשדה חברו דלא קנה קרקע ואם מתו דלא יטע אחרים במקומם ואפילו הכי לא מצי אמר עקור אילנך ושקול וזיל הכא נמי אף על פי שאין לו לבעל האילנות בקרקע כלום למה יאמר לו עקור אילנך ושקול וזיל הלא יש לו לקיים אותם בשדהו כל זמן שהן קיימין. יש לומר בשלמא קונה שני אילנות בשדה חברו כיון דשקיל מוכר זוזי מיניה איכא למימר דמשעבד קרקע שלו להעמיד שם אילנותיו כל זמן שהם קיימים אבל הכא גבי שני לקוחות כיון דלית ליה לבעל האילנות בקרקע כלום אף על פי שלקח שלשה אילנות משום דאמרינן שאין דעתו של מוכר לשעבד הלקוחות זה לזה וכדמפרש ואזיל ליה טעמא דמלתא משום דאמר ליה כו' אם כן לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל דהא לא משעבד קרקע שלו לאילנותיו של זה שאיו לשני לקוחות הללו זה על זה כלום. עליות הר"י ז"ל.

וזה לשון הראב"ד ז"ל: זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע כו': זאת הסוגיא הביא הרב ז"ל והוסיף לדבר עליה בפרק המוכר את הבית ואף על פי כן לא האיר אותה כפי הצורך. וכך היא הצעתה שנים אמרו לאמד מכרת לנו זה הקרקע והאילנות שבו אמר להם לכו והמזיקו בהם וכל אחד מכם יקנה מה שיחזיק בו ואחד יקנה הקרקע ואחד יקנה האילנות והחזיק זה בקרקע וזה באילנות ואין לחוש אם החזיקו בבת אחת או בזה אחר זה שהרי ההקנאה בבת אחת ולא שייר לעצמו כלום באותה מכירה רב זביד אמר בין בשני אילנות בין בשלשה זה קנה אילנות לבדם וזה קנה קרקע לבדו ודבר זה מתברר למטה ממה שאמרו מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלדגתא דרבי עקיבא ורבנן לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר יש לו קרקע ואפילו לרב זביד דאמר אין לו הני מילי בשני לקוחות דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות כו' והא שני אילנות לרבי עקיבא כשלשה אילנות לרבנן וקא מפליג בין שני לקוחות ללוקת אחד מהאי טעמא גופיה ואפילו לרב זביד מיהו קיימא לן כרבי עקיבא ואפילו בלוקח אחד ואפילו בשני אילנות והיינו כדאמר ליה רב פפא לרב זביד ואי לית ליה לבעל אילנות בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל. עוד אני צריך לברר מה טעם לרב פפא פשיטא ליה שאין לו לבעל הקרקע באילנות כלום והלא המוכר שדה לחברו ויש בו אילנות קנה הקרקע והאילנות כדאיתא בפרק המוכר את הספינה ואף על גב דלא אמר ליה קנה לך דקל הוצין ותאלי קני להו בסתמא ואם כן בין לרב פפא בין לרב זביד אמאי פשיטא להו דאין לבעל הקרקע באילנות כלום. ולא היא התם כיון שהוא שדה אילן מדלא שייר אילנות ודאי אגב שדה מזדבני דאי לא שדה למאי מיבעי ליה אבל היכא דשייר או זבין לה לאיניש אחרינא הא שייר. ואם תאמר כשמכר אילנות ושייר קרקע לפניו או מכרו לאחר נמי נימא הכי דהא שיירא לארעא כי הכא ואמאי יש לו לבעל האילנות בקרקע התם משום דאילנות לא קיימי אלא בקרקע וכיון דמכר לו אילן עושה פירות ודאי על דעת שיהיה לו קרקע הצריך להם מכר לו. עד כאן לשונו.

אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע כו': פירשו רבינו חננאל ז"ל והר"י ן' מיגש ז"ל חצי קרקע לאו דוקא אלא בעל האילנות קנה קרקע תחתיהן וביניהם וחוצה להם כמלא אורה. וכתב ר"ש ז"ל חצי קרקע דוקא וכגון שהקרקע כולו צריך לאילנות שהם נטועים ממטע עשרה לבית סאה ואין שם קרקע אחר אלא הצריך לאילנות הלכך על כרחך קרקע שבין האילנות מכר לזה שמחזיק בקרקע ולזה שמחזיק באילנות כיון דשלשה אילנות יש להם קרקע יש לנו לומר שהקנה לו קרקע הלכך הוה ליה כמי שמכר לזה קרקע ולזה קרקע וחולקים את הקרקע. אלו דבריו ז"ל. ולא עמדתי על דבריו שאם אין שם קרקע אלא הצריך לאילנות כיון שמכר לזה קרקע שבין האילנות ולזה אילנות ודאי כל הקרקע מכר לו והרי זה כמי שפירש שלא יהא קרקע לבעל האילנות דאף על גב שהקונה שלשה אילנות סתם יש לו קרקע כי משייר קרקע שביניהם וחוצה להם תנאו קיים ואין לך שיור תנאי מפורש מזה כיון שמכר לזה אילנות חוץ מן הקרקע ואין שם אלא קרקע שביניהם כלום אמרינן דחוץ מחצי קרקע קאמר והא נמי להא דמיא ואין הדעת סובלת לחלוק ביניהן דכיון שמכר לזה אילנות ולזה הקרקע ואין שם אלא קרקע שביניהם ודאי הוי כמי נמכר לזה אילנות חוץ מן הקרקע. ותו קשה לי הא דאמרינן לקמן ואפילו לרב פפא דאמר יש לו הני מילי גבי שני לקוחות דאמר ליה כי היכי דלדידך בעין יפה זביני לך כו' ואם איתא דכשאין שם קרקע אלא שבין האילנות עסקינן מה מכרו לבעל הקרקע בעין יפה והלא פחתו לו מדינו ומדקאמר זביני לך משמע שיש שם מכר קרקע בעין יפה ואלו הוה קאמרינן כי היכי דלדידך בעין יפה מזבני לך היית יכול לפרש כי היכי דאתית למימר דבעין יפה מזבני לך וכל הקרקע מכרו לך כן יש לומר דלדידי מכרו בעין יפה ויש לי בקרקע ונראה לי שאם אין שם אלא הצריך לאילנות ודאי זה קנה כל הקרקע ומה שתחתיהם וביניהם וחוצה להן וזה שקנה אילנות יש לו ליטע אחרים במקומם משום דאמרינן כי היכי דלהאי בעין יפה להאי נמי בעין יפה וסוגיא דשמעתין נמי הכי מוכיח כדבעינן למכתב ואם באנו לפרש חצי הקרקע דאמר רב פפא חצי ממש מפרשינן לה לשמעתא כשיש שם קרקע מלבד הצריך לאילנות ואמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה כל הקרקע ואפילו קרקע שבין האילנות דקרקע סתם קאמר ליה דמשמע כל הקרקע שהאומר שדה זו אני מוכר לך אף על פי שלא אמר כל השדה מכר את כולה ואף על גב דזבין להאי שלשה אילנות וקיימא לן קנה שלשה אילנות קנה קרקע הכא גבי שני לקוחות אמרינן כיון דעיקר מקחו של זה אילנות ועיקר מקחו של זה בקרקע אין בדעת המוכר לשייר במקחו של זה לצורך מקחו של זה אלא שלזה מכר כל האילנות ולזה מכר כל הקרקע והיינו דאמרינן לקמן דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות כו'. ואתקיף לה רב פפא אי הכי כיון דלא שייר במקחו של בעל הקרקע ודעת המוכר לחלק במקחו לימא ליה עקור אילנך שקול כו'. אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע כו' דאיכא למימר דלבעל הקרקע בעין יפה זבין ליה ואפילו קרקע שבין האילנות מכר לו ולא שייר לבעל האילנות בחלק בעל הקרקע שהמוכר לשנים אינו מוכר מחלק האחד לחברו וכטעמיה דרב זביד ונהי דאמרינן יש לו קרקע ליטע אחר במקומו דאם אין לו לבעל האילנות בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל כו' אבל בשאר הקרקע חוץ ממקום האילן עצמו לא שייר לבעל האילנות מסתם מקחו של בעל הקרקע ואיכא למימר נמי כיון שהלוקח שלשה אילנות יש לו קרקע הכי נמי מסתמא לבעל האילנות מכר בתורת מקחו ודינו ולא מכר לבעל הקרקע אלא הקרקע שאינו צריך לאילנות הלכך כיון דלהאי ולהאי בעין יפה זבין ליה זה קנה אילנות וחצי קרקע מן הקרקע הצריך לאילנות מלבד שאר הקרקע שאין שם אילנות וחצי קרקע שהוא מן הצריך לאילנות קאמר דאלו בשאר הקרקע שאינו צריך לאילנות מאי עבידתיה דבעל אילנות. הר"י ז"ל בעליות.
וזה לשון הרשב"א ז"ל: זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע רוב המפרשים פירשוה דלאו בחזקה שיש עמה טענה כגון שזה אומר לקחתי וזה אומר לא מכרתי מיירי אלא בלוקח קא מיירי וכגון שאמר לשנים לאחד מכם אני מוכר האילנות ולשני אני מוכר הקרקע והלך זה בעצמו והחזיק באילנות כגון שזמר ותקן בהם כל דהו וזה הלך בעצמו והחזיק בקרקע דרפק ביה פורתא ואמר רב זביד זה קנה האילנות כולן ואין לבעל הקרקע באילנות כלום. ואף על גב דמוכר בעלמא מכר קרקע מכר גם את האילנות שבתוכו וכדאמרינן בפרק המוכר את הבית אמר רב יהודה האי מאן דמזבין ארעא לחבריה צריך למכתב ליה קני לך דיקלין ותאלין והוצין ואף על גב דכי לא כתב ליה קני אפילו הכי שופרא דשטרא הוא והכא פשיטא מלתא בין לרב זביד ובין לרב פפא דלית ליה לבעל הקרקע באילנות כלום. התם היינו טעמא דכיון דמכר את השדה סתם והיו בו אילנות בסתמא הכל מכר כיון שאין שם אילן חשוב בפני עצמו כחרוב המורכב וסדין השקמה דאם איתא דשייר פרושי הוה מפרש דעליה דידיה רמיא לגלויי כיון דבטילו אגב ארעא אבל הכא הא שיירן דהא מכרן לשני. וזה קנה קרקע כלומר כל הקרקע ואם מתו לא יטע אחרים במקומם ולא שנא שני אילנות ולא שנה שלשה ומטעמא דמפרשינן לקמן משום דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות את לית לך בקרקע ומיהו מודה רב זביד דכל זמן שהן חיין אינו יכול לומר לו עקור אילנך מעתה שקול וזיל ואף על גב דבעלמא אפילו לקח שני אילנות דאין לו קרקע ואם מתו לא יטע אחרים במקומם ואפילו הכי כל ימי העץ אינו יכול לומר לו עקור אילנך התם הוא במוכר אילנות ומשייר קרקע לפניו דחזקה דשייר ולימי העץ מכרן לו דאי לא הוה ליה לגלויי אבל הכא לרב זביד דאמר דאפילו שלשה אין להם קרקע ואפילו ליטע אחרים במקומם משום דשני לקוחות הן ואמר ליה אידך כי היכי דלדידי לית לי באילנות ולא מידי לדידך נמי לית לך בקרקע ולא מידי אם כן מהאי טעמא נמי לימא ליה אפילו מעתה תעקור אילנך דלית לך בארעא ולא מידי ואף על גב דיא מפרשינן בדרב זביד דלא מצי אמר ליה בעל הקרקע עקור אילנך וזיל אפילו הכי מדברי רב פפא דאקשי ליה הכין שמעינן דשמעה מיניה בהדיא ואי נמי מדקאמר זה קנה אילנות שמע לה דאי למעקר קיימי מהשתא לא הוה אמר זה קנה אילנות סתם אלא זה קנה אילנות וקוצץ אי נמי זה קנה עצים אי נמי אילנות לעצים ולשון ראשון נראה עיקר אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה תצי קרקע. חצי קרקע לאו דוקא אלא ליטע אחרים במקומם דמקום האילן מכר לזה כי היכי דלא לימא ליה עקור אילנך. ומסתברא דמשום דקונה שלשה אילנות יש לו שני ענינים בשדה האחר שיש לו קרקע והשני שיש לו זכות שאם מתו יטע אחרים במקומם והלוקח שנים אין לו לא לזה ולא לזה. והוצרכה המשנה לפורטם שנים וכדתנן הקונה שני אילנות בתוך שדה של חברו הרי זה לא קנה קרקע וכו' ואם מתו אין לו קרקע קנה שלשה קנה קרקע וכו' ואם מתו יש לו קרקע כלומר ליטע אחר במקומו חצי קרקע ואיידי דאמר זה קנה אילנות וחצי קרקע אמר נמי זה קנה חצי קרקע וחצי קרקע דקאמר היינו כל השאר. ויש מפרשים דרב פפא חצי קרקע דוקא קאמר ומשכחת לה במוכר שלשה אילנות ובשאין בקרקע אלא כשיעור הצריך לאילנות בצמצום ולפיכך כיון שמכר לזה שלשה ואלו במוכר אחד ולוקח אחד היה קונה כל הקרקע יש לומר שכל הקרקע הקנה לו וכיון ששייר את הקרקע ומכרו לשני אי אפשר לומר שכל הצריך לאילנות מכר שאם כן מה מכר לשני זה והלכך הוה ליה דבר המוטל בספק וחולקים. ואינו מחוור בעיני דאם כן כיון שהדין הזה דוקא במוכר שלשה אילנות ודוקא בשאין שם אלא קרקע מצומצם הוה ליה לפרושי כיון שהדין מתחלף להם בשיש בו קרקע יותר מן הצריך וא"ל בשני אילנות. והראשון נראה עיקר. ובעיקר מה שהעמדנו במוכר ולוקח ולאו בחזקה שיש עמה טענה הקשו בתוספות דאם כן מה שייכא הכא בפרק הספינה הוה ליה לאתויי ואי נמי בפרק הבית והעליה דהתם מיירי במוכר שדה ובמוכר אילנות. ועוד למה הוציאה בלשון זה החזיק וזה החזיק הוה ליה למימר המוכר אילנות לאחר וקרקע לאחר. על כן פירשוה הם ז"ל בחזקת שלש ובענין שמועתנו שהיינו עוסקים בה דדבר הלמד מעניינו הוא והכי קאמר אם החזיקו שנים בקרקע שהיה ידוע לראובן זה אכל את האילנות וזה זרע את הקרקע תחת האילנות וביניהן זה עלתה לו חזקה לאילנות ולא לקרקע וזה עלתה לו חזקה לקרקע ומינה איכא למשמע ללוקח ומוכר כדאמרינן לקמן וטעמא רבה הוא דהא הני בטענה קאתו ומימר אמרי לדידי זבינא לי מניה והאי אמר לדידי זבינא לי מיניה הלכך כל שאלו קנה במוכר לשנים זה מחזיק לעצמו וזה לעצמו עלתה להם גם כן חזקתן בשלש שנים ולפי פירושם גם כן הא דאמרינן לקמן לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר יש לו ואפילו לרב זביד דאמר אין לו הני מילי בשני לקוחות דמשמע דבלקוחות מיירי ולא בחזקת שלש לא היא אלא בטעמא דאמרן דעיקר חזקתם בטענות קנייה אתו לה ושניהם אומרים דלקוחות הן. ומיהו לפי פירוש זה אם בא בעל האילנות בטענה שקנה בפירוש הקרקע עלתה לו חזקה מיהו למקומן של אילנות במגו דאי בעי אמר מינך זבינתינהו ואכלתינהו שני חזקה ועלתה לו חזקה דאי לא איבעי ליה למחויי כי אמר נמי לדידי זבינא לה מיניה דראובן שמכר לך את השדה נאמן ולא ליטע אחרים במקומם אלא שהמקום של אילנות שלו ליטע בהן כורכמא דרישקא ואי נמי למשטח בה פירי אי נמי לחפור בו בור ודות דלא מכחשי בארעא וכדאמרינן לקמן האי מאן דזבין ליה דיקלא לחבריה קני ליה משיפולא דדיקלא ועד תהומא ואוקמה רבא בבא מחמת טענה ומסתמא לא עבדינן לרב זביד דפליג בה כן נראה לי.

פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע: פירוש אפילו שנים וכדאמר רב הונא בשלהי פרקין דלקמן המוכר את הבית אף על גב דאמרו רבנן הקונה שני אילנות בשל חברו לא קנה קרקע מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לרבי עקיבא כו' דאי לא משייר אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל מעתה ואפילו קודם שיבשו דלא דמי לקונה שני אילנות בתוך של חברו דאף על גב דלא קנה קרקע אין לו לעקרן כל ימי העץ מכר לו את הקרקע שהם נטועים שם דהתם היינו טעמא משום דסתמא דמלתא לא קנה זה לעצים אלא לפירות ומוכר נמי אם איתא דליקוץ מוכרן הוה ליה לפרושי אבל במוכר קרקע ומשייר באילנות סתמא דמלתא לא שייר במאי דזבין ולא מידי וכל הקרקע מכר לו הלכך אנן סהדי דמוכר נחית לשיורא כי היכי דלא לימא ליה לוקה מעתה עקור אילנך וזיל ומדנחית לשיורא שייר לפניו קרקע גמור הצריך לאילנות תחתיהם וביניהם וחוצה להן כמלא אורה וסלו ואם מתו יטע אחרים תחתיהם וכדאמרינן התם בשילהי המוכר את הבית דאי נפיל הדר שתיל להו ואפילו למאי דסבירי לן מעיקרא דרב הונא אפילו לרבי עקיבא אמרה אמרינן נמי הכי וכדפירש שם רש"י ז"ל והוא הנכון שבשמועה. עד כאן לשון הרשב"א ז"ל.

דף לז עמוד ב

אבל אילנות דקא מכחשי ארעא שיורי שייר כו': תימה בלא טעם דמכחשי ארעא נמי אי לא משייר מצי אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל שאני רוצה לזרוע מקום האילן דלא דמי לבור ודות דהדרך הוא דבר אחר לבדו חוץ מבור ודות אבל הכא השיור הוא מקום האילן ואי לא משייר ליה בלא טעמא דמכחשי ליה פשיטא דאמר ליה עקור אילנך שקול וזיל. ונראה לי דפשיטא ליה במקום האילן משייר למשטח ביה פירי או לזרוע בו לפי שאינו רוצה להסתלק לגמרי מן הקרקע והכי קאמר כיון דמכחיש בארעא ודאי שיורי שייר גם ליטע אחר במקומו דאי לא משייר אמר ליה עקור אילנך כו' ולא תטע אחרים אף על פי שקנה מקום האילן משום דלא תכחיש את הקרקע ואף על גב דמותר לסמוך מכל מקום יהא לו תרעומת עליו הלכך משייר מקום יניקת האילן ליטע אחר במקומו כדי שלא יוכל להתרעם עליו. מיהו קשה בלא טעם דמכחשי תיפוק ליה דבעי לשייר משום דאסור לסמוך משום עבודת הכרם. ועוד דלא מיקרי שיור כיון דבלא שיור יכול ליטע אחר תחתיו והשיור אינו אלא כדי לסלק התרעומת ממנו. ועוד דלא הוי פירושא כההיא דלעיל עקור אילנך שקול וזיל ונראה לי שיורי משייר כלומר נמית לשיורא דאי לא משייר כלום דלא נחית לשיורא אמר ליה עקור אילנך שקול לאלתר הלכך זקוק לשייר קרקע ליניקת האילן ומגו דנחית לשיורא משייר נמי קרקע לזרוע סביב האילן ולכשימות ליטע אחר במקומו ולגבי לוקח לא שייך למימר הכי מגו דזבין קרקע ליניקת האילן זבין נמי לזרוע סביב האילן וליטע אחר במקומו שהמוכר מוכר מה שרוצה ומה שרוצה משייר אבל הלוקח אינו קונה מה שהוא רוצה אלא מה שהמוכר רוצה למכור לו. תוספי הרא"ש ז"ל.

מכר אילנות ושייר קרקע מחלוקת רבי עקיבא ורבנן כו': הקשה בכאן הראב"ד ז"ל היכי דמי אי במוכר שלשה אילנות אפילו רבנן מודו דיש לו קרקע וכמו ששנינו בפרק הספינה קנה שלשה קנה קרקע ואם מתו יש לו קרקע ואם במוכר שנים אפילו רבי עקיבא מודה דאין לו קרקע וכמו ששנינו שם הקונה שני אילנות בתוך של חברו הרי זה לא קנה קרקע ורבי מאיר אומר יש לו קרקע ואם מתו אין לו קרקע וכי תימא מתניתין רבנן היא ולא רבי עקיבא הא ליתא מדקתני במתניתין דקנה שלשה הגדילו ישפה ואמרינן עלה בגמרא מתניתין דלא כרבי עקיבא דאי כרבי עקיבא אמאי ישפה הא אמר מוכר בעין יפה מוכר ואם איתא למה ליה לדמויי מדרבי עקיבא מדיוקא דאם הגדילו ישפה הא על כרחך מתניתין דלא כרבי עקיבא מדקתני רישא הקונה שני אילנות בתוך של חברו הרי זה לא קנה קרקע וכי תימא דרבי עקיבא בההיא כרבי מאיר סבירא ליה דאמר יש לו קרקע אם כן קשיא הלכתא אהלכתא דאנן כסתמא דההיא מתניתין קיימא לן וכן פסקו כל הגאונים ז"ל וקיימא לן כרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר וכדאפסיקא הלכתא לקמן בפרק המוכר את הבית. ותירץ הוא ז"ל בשם אחרים דהכא במוכר שני אילנות וכגון שלא שייר בעל הקרקע באילנות כלום שאין שם אלא אותם שנים אבל ההיא דהקונה שנים לא קנה קרקע כששייר בעל הקרקע אילנות אחרים בתוך שדהו ולכך שייר כל הקרקע לעצמו. ואין לזה טעם כי אין האילנות ששייר צריכים לאותו קרקע שהאילנות שמכר נטועין שם ולמה ישייר הקרקע מחמת האילנות ששייר. ור"ש ז"ל פירש כאן ובשילהי המוכר את הבית דרבי עקיבא ודאי סבירא ליה דקנה שנים קנה קרקע וקא דייק לה מההיא דאמרינן בשילהי המוכר את הבית גבי מימרא דרב הונא דאמר שייר שני אילנות לפניו יש לו קרקע ואקשינן עלה מדרבי שמעון דאמר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא החרוב המורכב וסדן השקמה ותאני עלה מפני שיונקין משדה הקדש ואוקימנא רב הונא כרבנן ורבי שמעון כרבי עקיבא ואקשינן ומי מצי מוקמת לה רבי שמעון כרבי עקיבא והא תניא הקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית טאה הרי זה הקדיש את הקרקע ואת האילנות שביניהם לפיכך כשהוא פודה פודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף פחות מכאן או יותר על כן או שהקדישן בזה אחר זה לא הקדיש את הקרקע ואת האילן שביניהן לפיכך כשהוא פודן פודה את האילנות בשווייהן כו' ואמרינן מני הא אילימא רבי עקיבא הא אמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש וקא פריש הרב ז"ל דהקדישן בזה אחר זה הרי זה לא הקדיש את הקרקע קא קשיא ליה דאי לרבי עקיבא מוכר בעין יפה מוכר ויש לו קרקע וכל שכן מקדיש דהקדיש את הקרקע אלמא לרבי עקיבא אפילו קנה שנים יש לו קרקע לרבי עקיבא כרבי מאיר ולפי דבריו לא קיימא לן כסתמא דההיא מתניתין דהא בהדיא איפסקא הלכתא כרבי עקיבא דמוכר בעין יפה והאי דשקלינן וטרינן התם בשילהי המוכר את הספינה בסיפא דההיא מתניתין לא מתוקמא כרבי עקיבא ואסיקנא דרבי עקיבא נמי מודה בה סיפא בלחוד הוא דמספקא להו אי רבי עקיבא מודה בה או דלמא פליג נמי בסיפא כדפליג ברישא דרישא פשיטא להו דלא מיתוקמא כרבי עקיבא ואסיקנא דבסיפא לא פליגי ולא נראה דאי אפשר לומר כן מדאמר ליה רב נחמן לרבי זירא רבי אלעזר לית ליה דשמואל רביה כלומר רבי אלעזר דאמר השתא דרך אין לו מלא אורה וסלו יש לו לית ליה דשמואל רביה דאמר הלכה כרבי עקיבא דאמר יש לו דרך ואי אמרת בשלמא דאפילו רבי עקיבא מודה בדינא דרישא אפשר לומר דכולה מתניתין רבי עקיבא תני לה ומשום הכי מתמה רב נחמן לימא לית ליה דשמואל רביה דאי אית ליה מאי דוחקיה דאמר הכי דלמא כולה מתניתין רבי עקיבא תני לה ואית ליה דרך והלכך אפשר דאית ליה מלא אורה וסלו אלא אי אמרת רישא דמתניתין על כרחך רבנן היא ולא רבי עקיבא אם כן סתמא דמלתא מאי דתני רישא תני סיפא ורבנן ורבי מאיר דנמלקו ברישא הושוו בסיפא ואפילו אם תמצא לומר רבי עקיבא נמי מודה בה מכל מקום לא מסתפקא מדרבנן וכיון דרבנן תני לה שפיר קאמר רבי אלעזר השתא דרך אין לו דהא רבי יוחנן על מתניתין קאמר כמה ופירושא דמתניתין קאמר וזה פשוט מדקא מהדר ליה רבי זירא לרב נחמן לא מתוקמא ליה מתניתין כרבי עקיבא מדקתני הגדילו ישפה אלמא פירושא דמתניתין היא ואם כן למאן דתני מתניתין דהיינו רבנן שפיר קאמר רבי אלעזר השתא דרך אין לו מלא אורה וסלו יש לו ואם כן מנא ליה מהכא דרב נחמן לית ליה דשמואל רביה. אלא על כרחך אין לנו לומר כן דרבי עקיבא פליג ברישא דמתניתין אלא מודה בה הוא לרבנן דקנה שנים לא קנה קרקע אין זה נכנס בעין רעה ובעין יפה וגם בתוספות פירשו בשם ר"י הזקן ז"ל הידוע בעל התוספות דאפילו רבי עקיבא מודה בקונה שנים דאין לו קרקע וטעמא דמלתא משום דאינו נקרא שדה אילן בפחות משלשה מדאוקימנא התם בפרק הספינה מתניתין דהגדילו ישפה אפילו כרבי עקיבא שמע מינה דכולה מתניתין רבי עקיבא היא ולא אמרינן רישא רבנן וסיפא רבי עקיבא והא דאמרינן התם בשילהי המוכר את הבית מני הא אילימא רבי עקיבא הא אמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש לאו אהקדישן בזה אחר זה לא הקדיש את הקרקע קא קשיא ליה אלא רישא קא קשיא ליה דקתני הקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה כו' כשהוא פודן פודה בית זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף ואלו רבי עקיבא דאית ליה מקדיש כשהוא פודה פודה את האילנות בשוויהן וחוזר ופודה את הקרקע בית זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף וכדאמר רב הונא בערכין בריש פרק יש בערכין דאמרינן התם אמר רב הונא הקדיש שדה מלאה אילנות כשהוא פודן פודה את האילנות בשוויהן וחוזר ופודה בית זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף ואמרינו התם אלמא קסבר רב הונא מקדיש בעין יפה מקדיש ואותביה רב נחמן לרב הונא מההיא ברייתא דבפרק המוכר את הבית דקתני המקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה הרי זה הקדיש את הקרקע וקתני כשהוא פודן פודה בית זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף וכי תימא פודה וחוזר ופודה קאמר והא מדקתני בסיפא ולא עוד אלא אפילו הקדישן בזה אחר זה ואחר כך הקדיש את הקרקע כשהוא פודן פודה אילנות בשויהן וחוזר ופודה בית זרע חמר שעורים מכלל דרישא לא ופריק הא מני רבי שמעון היא דאמר מקדיש בעין רעה מקדיש דתנן המקדיש את השדה הקדיש את כולן רבי שמעון אומר לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדין השקמה אלמא שמעינן מההיא דערכין דלרב הונא כל מאן דאית ליה מקדיש בעין יפה מקריש אית ליה פודה האילנות בשויהן וחוזר ופודה בית זרע חמר שעורים בחמשים שקל כסף והלכך אקשינן התם בפרק המוכר מני הא אילימא רבי עקיבא הא אמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש וכיון שכן לדידיה פודה וחוזר ופודה כדעת רב הונא דעליה אתינא לאקשויי ולתרוצי כל ההיא סוגיא דהתם וכן נמי כרבנן לא אתיא דהא לדידהו נמי מקדיש בעין יפה הוא מקדיש מדקתני המקדיש את השדה הקדיש את כולן ולא מתוקמא להו אלא כרבי שמעון דאית ליה מקדיש נמי בעין רעה מקדיש וכדאוקמה נמי רב הונא התם בפרק יש בערכין. וזה נכון ומתוקן הרבה. ושמעתין דהכא במכר שלשה אילנות ואין שם אלא קרקע הצריך לאילנות ושייר את הקרקע בפירוש ואפילו הכי לרבי עקיבא אהני ליה עין יפה דיש לו קרקע ליטע אחרים במקומם ומוכר זורע תחתיהם וביניהם וחוצה להן כמלא אורה וסלו ולרבנן דאמרי מוכר בעין רעה מוכר כיון דשייר את הקרקע בפירוש הרי זה כאלו פירש לו שאין מוכרן לו אלא לפירות ואם מתו לשקול וליזיל ואי נמי אפילו יש שם קרקע יתר מן הצריך לאילנות ובאומר הריני משייר כל הקרקע. ומורי הרב ז"ל הוסיף יש שם יתר מן הקרקע הצריך לאילנות ולא אמר כל הקרקע אני משייר אלא שמשייר את הקרקע סתם ממילא כל הקרקע שייר דאי לשיורי קרקע שאינו צריך לאילנות למה ליה דשייר הא ממילא דשייר הוא אלא כיון דאמר מלתא יתירתא לטפויי מלונא קאמר ואפילו הצריך לאילנות שייר וכדתנן בפרק המוכר את הבית מכר את הבית לא מכר את הבור ולא את הדות ואין צריך ליקח לו דרך רבי עקיבא אומר צריך ליקח לו דרך ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך ודייקינן מינה בפרק יש נוחלין בסופו דכל מאן דאמר מלתא יתירתא לטפויי קאמר והכא נמי לא שנא. הרשב"א ז"ל.

וזה לשון הר"י ז"ל בעליות: מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן קשה לי היכי דמי אי במוכר שני אילנות כו': והך קושיא דמוקי בה קצת רבנן טובא ואיכא מאן דמוקי לה במוכר שני אילנות וקאמר דשני אילנות לרבי עקיבא יש לו קרקע וקא דחיק בסוגיא דהתם דמשמע דכרבי עקיבא נמי אתיא וקאמר דרישא דמתניתין ודאי דלא כרבי עקיבא דאלו כרבי עקיבא בקונה שני אילנות נמי יש לו קרקע ואסיפא הוא דמהדר התם לאוקמא כרבי עקיבא וכמו שדעתנו לכתוב שם בעזר השם יתברך ודברי הרב הגאון הגדול רבינו יצחק ז"ל מוכיחים דקיימא לן כאותה משנה אף על גב דהלכתא כמאן דאמר מוכר בעין יפה מוכר ועוד דחיקא מלתא טובא לאוקמי לשון מכר אילנות סתם במוכר שני אילנות דוקא ולא בשלשה שאם כן הוה ליה למימר מכר שני אילנות. ור"י ז"ל פירש דהכא במאי עסקינן שאין שם קרקע אלא הצריך לאילנות הלכך כיון דמשייר הקרקע בפירוש הרי זה שייר קרקע הצריך לאילנות מיהו לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר יש לו קרקע ליטע אחרים במקומם דאמרינן לא שייר אלא קרקע שמחוץ אילנות וביניהם וחוצה להם ולא שייר מקרם נטיעתם כיון שיש לו לקיימן שם. ולפי הפירוש זה יש לנו להעמיד פלוגתא דרב זביד ורב פפא גם כן כשאין שם קרקע אלא הצריך לאילנות דודאי כדי לפרש ענין האילנות הנזכר בשמועה על דרך אחת נצטרך לומר כן ונצטרך לומר דחצי קרקע דקאמר רב פפא היינו מקום נטיעת האילנות כמו שכתבתי למעלה וכמו שאמרנו כאן דלרבי עקיבא אית ליה מקום נטיעת האילנות אף על פי ששייר קרקע ופירוש לשון חצי למקצת הקרקע הצריך לאילנות. עוד פירשה ר"י ז"ל בשיש שם קרקע מלבד הצריך לאילנות וכגון ששייר כל הקרקע בפיריש ואפילו הכי לדעת רבי עקיבא אמרינן דלא שייר מקום נטיעת האילנות ולרבנן אף על פי שיש שם קרקע מלבד הצריך לאילנות כיון שהוצרך שיעור קרקע בפירוש אפילו דלא אמר שהוא משייר כל הקרקע ודאי קרקע הצריך לאילנות שייר דאלו שייר הקרקע שאין בו מטע אילנות לא הוצרך לשיירו שהרי ידוע היא שאם מכר אילנות ולא מכר השדה שלא מכר מן השדה כי אם הקרקע הצריך להם אלא ודאי לא הוזקק מוכר זה לשייר אלא הקרקע הצריך לאילנות וגדולה מזו שנינו בזמן שאמר ליה חוץ מאלו אין צריך ליקח לו דרך ומפורש בסוף פרק יש נוחלין דטעמו של דבר משום דכל מילתא יתירה לטפויי אתיא ועוד דכיון דאמר שהוא משייר הקרקע סתם הלשון משמע שהוא מתנה על מכירת האילנות שלא מכר קרקע בכללן דלשון שיור משמע שהוא משייר ממה שהיה נמכר בכל האילנות במקום שלא שייר ואפילו לא דייקינן לישנא יתירה משמעו של לשון כך הוא. אי נמי שאין שם אלא קרקע הצריך לאילנות ושיירו ואפילו הכי לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר אמרינן דמכר לו קרקע ליטע אחר במקומו והקרקע הפנוי שייר ולא מקום האילנות ואל תתמה על מה שאמרו בסתם לרבי עקיבא אית ליה דסתם לשון יש לו קרקע על מקום האילן הוא כדתבן ואם מתו אין לו קרקע ועל הקרקע שתחתיהם וביניהם וחוצה להן קתני קנה שלשה קנה קרקע מלבד מקום האילנות ולא קתני יש לו אלמא מלשון יש לו קרקע לא משתמע אלא מלשון קנה שקנה קרקע חוץ למקום האילן אבל לשון יש לו קרקע לא משמע אלא למקום האילן והא דאמרינן כן לעיל מכי קרקעות ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע אף על גב דודאי יש לו קרקע תחתיהם וביניהם וחוצה להן אצטריכנא ליה לאשמועינן אפילו שאם מתו יטע אחרים במקומם כדאמרינן בפרק המוכר על מילתיה דרב הונא פשיטא הא קמשמע לן דאי נפל הדר שתיל להו לשון התלמוד מוכיח על הפירוש שפירשנו דהכא בדשייר בפירוש עסקינן מדלא אמרינן מכר שלשה אילנות ושייר הקרקע לפניו דמתניתין במוכר אילנות ואינו מזכיר שיור קרקע ושמעתין בשהזכיר שיור הקרקע. ואפילו לרב זביד דאמר אין לו. פירוש דהוה ליה למימר כי היכי דאמר רב זביד במוכר לזה אילנות ולזה הקרקע שכל הקרקע מכר זה ואין לו לבעל האילנות בקרקע כלום ואפילו ליטע אחרים במקומם דלשון הקרקע כל הקרקע במשמע הכי נמי במוכר אילנות ומשייר קרקע לעצמו כל הקרקע בכלל ואין לו ללוקח בקרקע כלום אפילו הכי לא דמיא דהני מילי גבי שני לקוחות דאמר ליה כו' וכמו שפירשנוהו למעלה. ואפילו לרב פפא דאמר יש לו כו'. פירוש דהוה לן למימר כי היכי דאמר רב פפא במוכר לזה אילנות ולזה קרקע לא אמרינן כל הקרקע מכר לו כיון דשלשה אילנות קנה קרקע הכי נמי במשייר קרקע לפניו אין כל הקרקע בכלל כיון דיש קרקע לקונה שלשה אילנות ויש קרקע לבעל האילנות ליטע אחרים במקומם אפילו הכי לא דמיא לדרב פפא דהני מילי גבי שני לקוחות דאמר ליה כי היכי דלדידי בעין יפה כו' כן פירוש השמועה בדרך ישר ועולה כהוגן ועוד יש לנו לפרש לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה אית ליה תחתיהן וביניהם וחוצה להן כמלא אורה וסלו ואף על גב דסתם כל הקרקע משמע כיון דשלשה אילנות יש להם קרקע אמרינן דלא שייר אלא הקרקע שאינו צריך לאילנות ולא דייק לישנא יתירה כיון דמוכר בעין יפה מוכר ומילתא בעלמא הוא דמשתעי אינשי הכי אף על פי שאינם צריכים וכההיא דמקשינן בפרק יש נוחלין דילמא בראוי בחובו קאמר פירוש ולישנא יתירה בעלמא הוא דקאמר ולא דמיא להא דתנן ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך דהתם צריך הוא דרך לבורות הילכך אף על גב דבעין יפה מוכר דייקינן לישנא יתירה ואמרינן דשייר דרך. גם יש לומר דהכא כששייר קרקע דרך הוא ששייר שלא יהא לו דרך לבעל האילנות. לרבנן לית ליה ואפילו לרב פפא דאמר יש לו מצי קרקע דמספקא לן אם כל הקרקע מכר לזה או שמא לא מכר לו אלא קרקע שאינו צריך לאילנות ויחלוקו והכא נמי הוה לן למימר כיון דאיכא למימר כל הקרקע שייר ואיכא למימר לא שייר אלא קרקע שאינו צריך לאילנות מספיקא אמרינן דחצי קרקע מכר אפילו הכי לאו לדרב פפא דמיא דהני מילי גבי שני לקוחות וכו' אבל הכא מוכר בעין רעה מוכר ואמרינן כוליה קרקע שייר. ומסתברא כלשון ראשון שכתבנו שהמשייר קרקע סתמו של דבר על הראוי למכור בכלל האילנות התנה.

עלה בידינו: מכר אילנות השדה או שלשה מהם לאחד והקרקע מכר לאחר וזכה שטר מכר לשניהם בבת אחת אין לומר הואיל ומכר הקרקע לזה בסתם כל הקרקע מכר לו אלא קנה בעל האילנות קרקע הצריך לאילנות שהוא כל הקרקע שתחתיהן וביניהם ותוצה להם כמלא אורה וסלו. במה דברים אמורים בשיש שם קרקע מלבד הקרקע הצריך לאילנות אבל אם אין שם אלא קרקע הצריך לאילנות כיון שמכר לזה קרקע הרי זה כאלו התנה עם בעל האילנות ואמר לו בפירוש האילנות מכורים לך חוץ מן הקרקע ולא קנה בעל האילנות קרקע שתחתיהם וביניהם אבל אם מתו יטע אחרים במקומם לפי שבעין יפה מכר לו מקום האילנות הואיל ושלשה אילנות הן. מכר הקרקע ושייר אילנות לפניו אף על פי שלא שייר אלא שני אילנות יש לו קרקע ואף על פי שאמרו מוכר בעין יפה מוכר הרי המשייר אילנות כשהוא משייר בחלק הלוקח משייר הוא כל מה שצריך לדבר ששייר וזה ודאי בחלק הלוקח שייר שאם אתה אומר בעין יפה מכר לו כל הקרקע אם כן יאמר לו הלוקת עקור אילנותיך מעתה שהרי מכחישין הן ויונקים בקרקע שלי אף על פי שאמרו הקונה שלשה אילנות קנה קרקע שתחתיהם וביניהם אם פירש ואמר ליה האילנות מכורים לך והקרקע אני משייר לעצמי הרי שייר בלשון הזה כל הקרקע שתחתיהם וביניהם שאלו הקרקע שאינו צריך לאילנות לא הוצרך לשייר שהרי הדבר ידוע שהמוכר אילנות לא מכר את השדה אלא הקרקע הצריך לאילנות שייר. אף על פי שיש בלשון הזה כל הקרקע שתחתיהם וביניהם דוקא שייר אבל מקום האילנות עצמן לא שייר ואם מתו יטע אחרים במקומם שהמוכר בעין יפה מוכר. וללשון שני שייר הקרקע לא שייר בקרקע הצריך לאילנות כלום אלא קרקע שאינו צריך לאילנות ואף על פי שלא היה צריך לשיירו פעמים שאדם אומר דברים שלא לצורך. אף על פי שאמרו הקונה שני אילנות לא קנה קרקע החזיק בשני אילנות או באילן אחד שלש שנים והוא טוען ואמר הקרקע מכר לי בפירוש עם האילן כיון שהחזיק באילן הרי החזיק במקום האילן וקנה הקרקע שתחתיו לחפור בו כחפצו עד התהום. מכר המוכר בפני שנים ואמר הוו יודעים שלא מכרתי לפלוני אלא האילן בלבד שוב אין חזקה עולה לו. עד כאן מעליות הר"י ז"ל.

אמרי נהרדעי אכלן רצופים: פירוש אם היו אילנות אלו רצופים כגון שאין בין אילן לאילן כדי עבודת אילנות שהיא שלשה אילנות לבית סאה ואם היו נטיעות כגון שלא היו נטועים ממטע עשרה לבית סאה אינה חזקה לפי שהאילנות אלו סופן לייבש ויש לו לבעל הקרקע לומר האי דלא מחאי משום דאמינא כיון דרצופים נינהו לאו כלום נינהו דהא סופן לייבש ולית בהו הנאה וכיון דאינה חזקה אין לו בקרקע כלום. מתקיף לה רבא אלא מעתה אספסתא שהיא ירק במאי קני לה כלומר הנה האספסתא אינה אלא הנאת שעה ואפילו הכי כי אכיל לה לארעא באספסתא קני לה ולא יהיו אילנות אלו כאספסתא שאילנות אלו אף על פי שסופן לייבש מכל מקום הנאת שעה יש בהן שהרי אכלן שלש שנים ואמאי לא קני לה לקרקע באכילתם כמו שקונה אותו אלו זרע בו אספסתא ואכלה שהאספסתא נמי אינו עומד שם לעולם אלא להנאת שעה בלבד הוא שיש בו וכשאוכל הירק יבש העיקר כמו אילנות אלו. אלא אמר רבא הכי אתמר אם מכרן לאילנות רצופים כגון שאין בין זו לזו כדי עבודת אילן אין להם קרקע שכיון שסופן לייבש כעצים בעלמא הן חשובים והך מימרא דרבא אוקמוה כתנא דתניא כרם שהוא נטוע על פחות פחות מארבע אמות אינו כרם רבי שמעון אומר כרם ורואים את האמצעיות כאלו אינם ורבא כתבא קמא ורבי שמעון פליג עליה ואמר אף על גב דרצופים נינהו אית להו קרקע ורואים את האמצעיות כאלו אינם הר"י ן' מיגש ז"ל.
אבל הר"ן ז"ל גורס כגירסת הספרים שלנו וזה לשונו: מכר רצופים אין לו קרקע וקיימא לן כותיה וכיון דאוקימנא למילתיה בתנאי וקם ליה רבא כרבי שמעון הכי קיימא לן דאינו כרם ואינו צריך להרחיק ממנה אלא ששה טפחים כדין גפן יחידית אלא אם כן היו שלש שורות של גפנים וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ז' מהלכות כלאים. עד כאן לשונו.

אמרי נהרדעי האי מאן דזבין דיקלא לחבריה קני ליה משיפולא דדיקלא ועד תהומא: פירשו רבינו חננאל ז"ל ור"ש ז"ל דאם מת יטע אחר במקומו. ואינו מחוור דאם כן תקשי להו מתניתין לנהרדעי דהא תני בפרק הספינה הקונה שני אילנות בשל חברו הרי זה לא קנה קרקע ואם מתו אין לו קרקע כלומר שלא יטע אחרים במקומם וכי אקשי להו רבא מסברא בעלמא לימא ליה כורכמא דרישקא זבני לך ליקשי ממתניתין ואפילו רבי מאיר דפליג התם ואמר קנה קרקע מודה הוא באם מתו אין לו קרקע דההיא דברי הכל היא. ויש מפרשים דנהרדעי כרבי מאיר סבירי להו דאמר הקונה שני אילנות יש לו קרקע ולא ליטע אהר תחתיו קאמר אלא שיש לו קרקע גמור תחתיו וחוצה לו כמלא אורה וסלו למשטח ביה פירי או לחפור בו שיח ומערה אלא דאתו נהרדעי לאשמועינן דרבי מאיר לאו דוקא שנים קאמר אלא אפילו אחד ואמר לו רבא דלא דאפילו רבי מאיר לא אמר אלא בשנים אבל באחד לא ואין דברים אלו מחוורים לי כלל דהא קתני בברייתא בהדיא הקונה אילן אחד בתוך של חברו מביא ואינו קורא לפי שלא קנה קרקע דברי רבי מאיר ומייתי לה לקמן בפרק הספינה ואפילו למאי דמפרש רבא התם דרבי מאיר ספוקי מספקא ליה באילן אחד אם קנה קרקע אם לאו ושמא לא קנה קרקע קאמר מכל מקום גם לגבי מוכר מספיקא לא קנה קרקע דאוקי קרקע בחזקת מאריה ואם כן ליקשי ליה רבא מההיא ברייתא אלא הפירוש הנכון דנהרדעי אפילו לרבנן קאמרי וסבירי להו דהא דקתני קנה שנים אין לו קרקע הני מילי תחתיהם וביניהם וחוצה להם כמלא אורה וסלו אבל מקומו של אילן קני הוא למשטח ביה פירי ולחפור בורות ואמר ליה רבא דלא מכר ליה אלא כורכמא דרישקא דוקא לימי העץ ומשום משיבותו של אילן דעומד לפירות לא יאמר לו בעודנו חי שיעקרנו דלא לעצים מכרו לו דכורכמא דרישקא זבין ליה אלא לכשיבש אומר לו עקור כורכמך ושקיל. אלא אי איתא הכי איתא בבא מחמת טענה דהרי זה אוכל את הקרקע שהוא נטוע בו וממזיק בו והלכך איבעי ליה לאידך למחויי וכדמסיק בגמרא וקיימא לן כרבא וכן פסק הרמב"ם ז"ל ומה שהשמיטה הריא"ף ז"ל כתב הרמב"ן ז"ל רבא מדרך הפשיטות קאמר להו לנהרדעי אם שמעתם כך שמעתם וגם היא אינה צריכה דפשיטא ודרכו של הרב ז"ל לקצר ומחמת פשיטותא קצרה דדבר פשוט בכל מחזיק ובא מחמת טענה דיש לו חזקה. הרשב"א ז"ל.
ורבינו מאיר ז"ל הקשה מאי טעמא נקט דיקלא לימא אילן סתם ופירש דוקא בדקל הוא דקאמר דקני ליה ליטע אחר במקומו דלא שדי איניש זוזי בכדי דכיון דאין גזעו מחליף אם כן מיד כשמתחיל להתייבש למעלה אינו ראוי אלא להסקה דבשלמא שאר אילנות מתקיימים מאה שנה או יותר דכשמתייבש מלמעלה קוצץ קצת מן הענפים וחוזר וצומח כבתחלה ולהכי אם מתו לגמרי אין לו קרקע ולא קנה אלא כל ימי עמידתו אבל בדקל שאין גזעו מחליף אנן סהדי דלא שדי איניש זוזי בכדי וזיל בתר דעתיה דלוקח ומדלא פירש המוכר שאינו רוצה ליתן לו קרקע ודאי יש לו קרקע לעולם והכי אמרינן לקמן בדקלים מומר ומסרס לפי שאין גזעו מחליף. ופריך ליה רבא ולימא כורכמא כו' כלומר מאי טעמא קא אזלת בתר דעתא דלוקח אדרבה זיל בתר דעתיה דמוכר דהמוציא מחבירו עליו הראיה ויכול לומר לו מוכר לא מכרתיו לך אלא להיותו שלך כל ימי עמידתו ואז יעקור אותו כמו שעושים לכורכמא דרישקא. אלא אמר רבא בבא מחמת טענה ואשמועינן אף על גב דלא החזיק קרקע אלא קני לה דיקלא בטפשיתא טצי למטען בעל הקרקע חזקה לומר החזקתי בקרקע ליטע אחר במקומו. תוספי הרא"ש ז"ל.
וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל: קני ליה משיפולא עד תהומא. כלומר יש לו קרקע ואין לו לבעל הקרקע לומר עקור אילנך שקול וזיל.