פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה

בדם בהמה וחיה נמי אין איסור כרת אלא בדם הנפש שהנשמה יוצאה בו, אבל דם האברים אינו אלא בלא תעשה. והני מילי כשפרש מן האבר ויצא לחוץ, או שנצרר בחתיכה, או שפרש ממקומו ונתעורר לצאת ונבלע במקום אחר, אבל אם לא פרש ולא נצרר, מותר:


סעיף בעריכה

לפיכך, מותר לאכול בשר חי בהדחה בלא מליחה, ובלבד שלא יהא בו מהחוטין שדם בהם, שהדם שבחוטין הוא ככנוס ועומד בכלי. (ועיין לקמן סי' ע"ו):


סעיף געריכה

השובר מפרקתה של בהמה, אסור לאכול מבשרה חי, אלא אם כן מולחו יפה. וע"י מליחה מותר אפילו לקדירה, ולצלי מותר אפילו בלא מליחה.

הגה: ונהגו להחמיר לחתכו ולמלחו אף בצלי. והוא הדין אם חותך בשר מבית השחיטה קודם שתצא נפשה (ר"ן). י"א שיש ליזהר לכתחילה לשבור מפרק הבהמה או לתחוב סכין בלבה כדי לקרב מתתה, משום שמבליע דם באיברים (בנימין זאב וב"י בשם שבלי לקט):


סעיף דעריכה

נצרר הדם מחמת מכה, אסור לבשלו עד שיחתוך המקום וימלחנו יפה, אבל מותר לצלותו בין בשפוד בין על גבי גחלים, אפילו בלא חתוך ומליחה:

הגה: וי"א דמשום זה יש להחמיר לקלף בית השחיטה או לחתוך באותו בשר קודם מליחה, הואיל ונצרר שם הדם בשעת שחיטה (ארוך כלל א' וכל בו):


סעיף העריכה

בשר שלא נמלח, ונתנוהו בחומץ כדי להצמית דמו בתוכו, אם נתאדם הבשר זהו סימן שנעקר הדם ממקומו והחומץ אסור, וגם הבשר אסור לאכלו חי, ואין לו התר אלא בצלי. ואם לקדרה, צריך חתיכה ומליחה. ואם לא נתאדם הבשר, החומץ מותר וגם הבשר מותר לאכלו חי:


סעיף ועריכה

חומץ שנתנו בו בשר פעם אחת להצמיתו, לא יצמית בו בשר אחר מפני שכבר תשש כוחו. אבל כל שלא חלטו בו כלל, מותר לחלוט בו אף על פי שאינו חזק:

הגה: יש אומרים בזמן הזה אין בקיאין בחליטה ואסור לצמת בחומץ (רבנו ירוחם כ"כ בית יוסף בשמו), וכן נוהגין במדינות אלו שאין מצמיתין בשר בחומץ קודם מליחה, ואין לשנות. ומכל מקום בדיעבד, מותר. ועין לקמן סימן ע"ג: