פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה

הצלי אין צריך מליחה לפי שהאש שואב הדם שבו מעצמו. אבל אם דם אחר נטף על הצלי, אפילו אותו דם הוא צונן -- לא אמרינן שהאש שואבו, ואוסר ממנו כדי נטילה.

סעיף בעריכה

רצה למלוח צלי ולאכלו בלא הדחה -- עושה, ואין לחוש לדם שעל המלח. ויש מי שאומר דהני מילי כשמולחו וצולהו מיד אבל אם שהה במלחו -- המלח בולע ונאסר; לפיכך מדיחו יפה קודם צלייה.

הגה: ויש אומרים דצלי בעי הדחה תחילה (רמב"ן). ויש אומרים דצריך גם כן קצת מליחה תחילה (רש"י). והמנהג להדיחו תחילה וגם למלחו קצת כאשר נתחב בשפוד וצולהו מיד קודם שיתמלא המלח דם (הגה' ש"ד). מיהו אם לא הדיחו ולא מלחו כלל או מלחו בלא הדחה תחילה ונצלה כך -- מותר ובלבד שלא שהה כך במליחתו בלא הדחה שיעור מליחתו. אבל אם שהה כל כך קודם שצלאו -- אסור (כך משמע בארוך כלל ה).
ואין חילוק בכל זה בין אווזות ושאר עופות החלולים (מרדכי וש"ד וב"י ועת"ח כ"ט ד"ו) ובלבד שלא יהיו מלואים בבצים או בשאר בשר. אבל אם מלואים -- דינם כבשול וצריכים מליחה תחילה כמו לקדרה (ש"ד).
ונהגו להחמיר כשצולין בשר בלא מליחה שלא להפוך השפוד תמיד כדי שיזוב הדם (ארוך כלל ט). ובדיעבד אין לחוש. ואין חילוק בכל זה בין אם רוצה לאכלו כך צלי או רוצה לבשלו אחר כך, רק שיצלנו תחילה כדי שיהא ראוי לאכילה דהיינו כחצי צלייתו.
יש אומרים דכל צלי צריך הדחה אחר צלייתו משום דם הדבוק בו (אגודה ואגור). וכן נוהגין לכתחלה. מיהו אם לא הדיחו ואפילו בשלו כך -- מותר (עיין לעיל סימן עג). ואפילו נמלח קודם צלייתו ולא הודח אחר המליחה -- אפילו הכי מותר ולא חיישינן לדם ומלח שעליו; דנורא משאב שאיב (או"ה).


סעיף געריכה

לא נקב הורידים [בעוף] בשעת שחיטה -- אסור לאכלו ואפילו צלי עד שיחתוך אבר אבר ויצלה. רצה לאכול ממנו בשר חי -- אסור עד שיחתוך וימלח.
ואם נקר הבשר מחוטי דם -- אוכל אפילו בלא מליחה חי או צלי; ואפילו כולו כאחד. ויש שהחמירו שלא לאכלו כולו כאחד אפילו בצלי אלא לאחר חתיכת הורידין ורוב שני הסימנים.

סעיף דעריכה

  • יש מי שאוסר לחתוך בסכין צלי שאצל האש שלא נמלח כל זמן שאינו נצלה כל צורכו מפני דם שנבלע בסכין.
  • ויש מי שאוסר השפוד שצלו בו בשר בלא מליחה.
  • ויש מי שהורה שאסור להשהות הצלי על השפוד לאחר שהוסר מן האש לאחר שפסק הבשר מלזוב, שמא יחזור הבשר החם ויבלע ממנו.
  • ויש מתירין בכל זה. וכן המנהג להתיר.
    (ואנו נוהגין לכתחלה ומתירין בדיעבד) (מהרא"י בהגהת ש"ד ואו"ה כלל לז)

סעיף העריכה

צלי שלא נמלח וחתכו על גבי ככר, אף על פי שיש בככר מראה אודם -- מותר אם נצלה עד כדי שהוא ראוי לאכילה לרוב בני אדם (דהיינו חצי צלייתו. והוא הדין שהמוהל בלא ככר נמי שרי) (ב"י בשם הרשב"א)

סעיף ועריכה

בשר שצולין בלא מליחה -- אין נותנין כלי תחתיו לקבל שמנונית הנוטף ממנו עד שיצלה עד שיהא ראוי לאכילה על ידי צליה זו.