שולחן ערוך יורה דעה יח
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · יורה דעה · סימן יח | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור יורה דעה ·
לבוש ·
ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:
פרי חדש · ש"ך · ט"ז · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ
סעיף א עריכה
השוחט בסכין בדוקה, ונמצאת פגומה (אפילו מן הצד) (דעת עצמו) – הרי זה נבילה. ואפילו נגע בעצם המפרקת, אין תולין שנפגמה בו אחר שחיטה, אלא חיישינן שמא בעור נפגמה, ונמצא ששחט בסכין פגומה. ואפילו בעוף.
סעיף ב עריכה
שיעור פגימה: כל שהוא, ובלבד שתאגור בה כל שהוא אפילו חוט השערה.
סעיף ג עריכה
צריך לבדוק הסכין קודם שחיטה. ואם לא בדק – לא ישחוט. ואם עבר ולא בדקה תחילה ואח"כ בדקה ומצאה יפה – שחיטתו כשרה.
סעיף ד עריכה
סכין שתבדק בהולכה, ולא הרגיש שיש בה פגם, וכשהחזיר אותה בהבאה הרגיש שיש בה פגם – זו הנקראת "מסוכסכת", אם שחט בה דרך הולכה ולא הביא – שחיטתו כשרה. ואם הביא – שחיטתו פסולה. והני מילי: כשהרגיש בה קודם שחיטה, אבל אם מצא סכינו יפה קודם שחיטה, ואחר שחיטה מצא בה פגימה מסוכסכת ואמר ברי לי שלא עשיתי אלא הולכה לבד – שחיטתו פסולה.
- הגה: ויש מחמירים דכל מסוכסכת אסורה עד דקיימא ארישא דסכינא ממש אם שחט בהולכה, ואסיפא דסכינא ממש אם שחט בהבאה (הלכות שחיטות ישנים, והגהות סמ"ק ופוסקים הנ"ל). ולפי שאין אנו בקיאין היכן מקרי רישא דסכינא – יש להטריף הכל (דעת עצמו, גם הג"ה בשחיטת מהרי"ו, וכן משמע במרדכי וכל-בו ואגודה וכן כתב האגור שכן המנהג) והכי נהוג.
סעיף ה עריכה
סכין שיש בה פגימות הרבה: אפילו כולן מסוכסכות – אפילו שחט בה בדיעבד פסולה, דמתוך שפגמותיה מרובות – חיישינן שמא השיב ידו מעט ולא הרגיש.
סעיף ו עריכה
סכין חדה שהושחזה, והרי אינה חלקה, אלא מגעתה כמגע ראש השבולת שהוא מסתבך באצבע: הואיל ואין בה פגם – שוחטין בה (לשון הרמב"ם פ"א מהלכות שחיטה דין י"ח).
- הגה: ואין אנו נוהגים לשחוט בו לפי שאין אנו בקיאין בדבר (אגור וב"י ומהרש"ל פ"ק דחולין סימן ל"ז).
סעיף ז עריכה
סכין שפיה חלק ואינה חדה: הואיל ואין בה פגם – שוחטין בה, ואע"פ שהוליך והביא כל היום עד ששחטה – שחיטתו כשרה. (לשון הרמב"ם שם דין י"ז) (ועיין לקמן סימן כ"ג דבבהמה כהאי גוונא לפעמים טריפה, וכן כתב בית יוסף).
סעיף ח עריכה
סכין שהיא עולה ויורדת כנחש ואין בה פגם – שוחטין בה לכתחילה.
סעיף ט עריכה
בדיקת הסכין צריכה אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא, דהיינו, שמוליכה ומביאה על בשר אצבעו, ואח"כ מוליכה ומביאה על ציפורנו משלש רוחותיה, שהם פיה ושני צדדיה, כדי שלא יהיה בה פגם כלל. ויבדוק לאט ובכוונת הלב שלא יפנה לבו לדברים אחרים. וצריך לשנות הצפורן אחר קצת בדיקתה שמא נפגם הציפורן בחודה של סכין, ואולי יש פגימה בצדדין שלא הרגיש בה לפי שעוברת בתוך פגימת הצפורן.
- הגה: ולא יבדוק שני צדדי הסכין ביחד אלא כל אחד בפני עצמו (מהרי"ו).
סעיף י עריכה
סכין שיש לה פגימה – אסור לשחוט בה אפילו אם מכוין לשחוט שלא כנגד הפגימה. וביום טוב: נוהגין היתר לכרוך מטלית על הפגימה כיון שאין יכול להשחיזה. ואם הוא שעת הדחק שאין לו הכנה להשחיזה – אפילו בחול מותר לשחוט ע"י כריכת מטלית על הפגימה.
- הגה: ועיין לעיל סימן ו' סעיף א'. סכין שיש לה ב' פיות – צריך לבדוק שני הצדדין (טור סימן ו').
סעיף יא עריכה
השוחט בהמות רבות או עופות הרבה – צריך לבדוק בין כל אחד ואחד. שאם לא עשה כן, ובדק באחרונה ונמצאת סכין פגומה – הרי הכל ספק נבילות ואפילו הראשונה.
- הגה: ומי שרוצה להכניס עצמו לספק זה – אין צריך לבדוק סכין בין שחיטה לשחיטה (תרומת הדשן סימן קפ"ד, ובית יוסף בשם בעל המאור, והרשב"א, ועיין ס"ק י"ח).
סעיף יב עריכה
אף על פי שבדק הסכין קודם שחיטה – צריך לחזור ולבדוק אחר השחיטה. והני מילי שהסכין לפנינו, אבל אם נאבד – שחיטתו כשרה, הואיל ובדקה קודם שחיטה, ואפילו שחט בה הרבה זה אחר זה. ואם נגע במפרקת של אחת מהן – יש להחמיר ולחוש לכל אותן שנשחטו אחר כך (טור בשם הגאונים ורשב"א בשם רבותיו ור"ן).
סעיף יג עריכה
שחט בסכין בדוק ונאבד קודם שיבדקנו אחר שחיטה, ואח"כ נמצא והוא פגום – שחיטתו כשרה, הואיל ויצא בהיתר, וזה שנמצא פגום – אימור: שיבר בה עצמות, ולאו אדעתיה, דאוקי סכין אחזקתיה.
סעיף יד עריכה
אם לא בדק הסכין, ושחט בה, ונאבד אחר שחיטה – שחיטתו פסולה. במה דברים אמורם: בסתם סכין, אבל טבח שיש לו סכין מיוחד לשחיטה ומקום מיוחד שמצניעו שם תמיד – בחזקת בדוק הוא, ואם שחט בה בלא בדיקה ונאבד – שחיטתו כשרה.
- הגה: וראוי לכל טבח שיהא לו סכין מיוחד לשחיטה, ואסור לעשות בו שום דבר, ויצניענו שלא יפגמו (רש"י ד"ה אחר ששוחט, חולין ח' ע"ב, וכל – בו והגהות אשר"י, דרכי משה סוף סימן ו'. ועיין טור וב"י שם). ומכל מקום לא ישחוט בו לכתחילה בלא בדיקה (רשב"א וב"י סוף סימן ו').
סעיף טו עריכה
השוחט בסכין בדוק, ואחר השחיטה שיבר בו עצמות דרך שבירה שלא בדרך הולכה והבאה (רשב"א ור"ן ורבינו ירוחם) ובדקו ונמצא פגום – שחיטתו כשרה, דאנו תולין שבשבירת העצמות נפגמה, וכן כל כיוצא בזה, כגון שנפל על גבי קרקע קשה. ודווקא שראינו שנפל על חודו, אבל מספיקא אין תולין לומר שנפל על חודו. ואם שיבר בו עצם המפרקת אפילו דרך שבירה – אין תולין בו, מפני שהוא רך.
- הגה: ואין חילוק בכל זה בין שבדק הסכין תחילה סמוך לשחיטה או שהיה בחזקת בדוק תחילה ולא בדקו סמוך לשחיטה דאפילו הכי מקרי סכין בדוק (דעת עצמו מהגהות מרדכי פ"ק דחולין והגהות אשר"י ואגודה ועוד פוסקים. ועיין סעיף י"ד).
סעיף טז עריכה
אם בדק הסכין אחר שחיטה והצניעו, ואח"כ נמצא פגום – לית לן בה, דאימור: בדבר אחר נפגם, או שיבר בו עצמות ולאו אדעתיה.
סעיף יז עריכה
טבח שלא הראה סכינו לחכם (ונמצא יפה. טור) – היו מנדין אותו.
- הגה: ואם נמצא פגום, היו מנדין אותו ומעבירין אותו (טור). ובנמצא יפה – יכול החכם למחול ואין צריך לנדותו (הגהות אלפסי פ"ק דחולין).
והאידנא נהגו למנות אנשים ידועים על השחיטה והבדיקה, ולהם מחלו חכמים כבודם, כי הם זהירים וזריזים. והרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין, הלא תראה כי יבדוק אדם פעמיים שלש ולא הרגיש בפגימה דקה ואח"כ ימצאנה כי הכין לבו באחרונה, ובחינת חוש המישוש כפי כוונת הלב (רבינו יונה בספר שערי תשובה).
סעיף יח עריכה
הטבח צריך שיטול שכר מן הטריפות כמו מן הכשרות.
- הגה: שלא יבא להקל להכשיר כדי לקבל שכרו מן הכשרות (ב"י בשם שו"ת ריב"ש סימן ת"ק). ולכן נהגו בקצת מקומות שאין אדם שוחט ובודק לעצמו אלא אותן הממונים מן הקהל.
סעיף יט עריכה
ראובן שאמר לשמעון בדוק סכין זה, ובדקו שתי פעמים מהי"ב שצריך, ונתנה לראובן, וראובן היה הולך לשחוט, ולקחו לוי מידו, ומצאו פגום (וראובן מתנצל ואומר שעדיין היה רוצה לבדקו כהוגן) (הכל בתשובת הרשב"א סימן תקצ"ד) – מעשיו מוכיחים עליו שהיה די לו באותה בדיקה, ולפיכך מעבירין אותו. ואם נראים הדברים שהיה כעין שגגה ושהוא אדם כשר – מחזירין אותו, ובלבד שיקבל עליו שלא ישוב עוד לדבר כזה.
סעיף כ עריכה
טבח, שנמצאת פגימה בראש הסכין, ואמר: זאת הפגימה, מפני שאני מכסה דם העופות בראש הסכין, ושאני שוחט, אני נזהר שאיני נוגע בפגימה – מעבירין אותו, וקרוב לומר שהכלים אסורים.