פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים תקס

סעיף אעריכה

משחרב בית המקדש, תקנו חכמים שהיו באותו הדור שאין בונים לעולם בניין מסוייד ומכוייר כבניין המלכים, אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד. והלוקח חצר מסויידת ומכויירת (פירוש מצויירת) הרי זו בחזקתה, ואין מחייבים אותו לקלוף בכותלים.

סעיף בעריכה

וכן התקינו שהעורך שולחן לעשות סעודה לאורחים, מחסר ממנו מעט ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות הראויות לתת שם. וכשהאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב, משיירת מין ממיני התכשיט שנוהגת בהם, כדי שלא יהיה תכשיט שלם. וכשהחתן נושא אשה, לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין.

הגה: ויש מקומות שנהגו לשבר כוס בשעת חופה, או לשום מפה שחורה או שאר דברי אבילות בראש החתן.

וכל אלה הדברים, כדי לזכור את ירושלים, שנאמר: "אם אשכחך ירושלים" וגו', "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".

סעיף געריכה

וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם:

הגה: ויש אומרים, דווקא מי שרגיל בהם, כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה (טור).

ואסור לשומעם, מפני החורבן. ואפילו שיר בפה על היין אסורה, שנאמר: "בשיר לא ישתו יין". וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאות וזכרון חסדי הקדוש ברוך הוא על היין.

הגה: וכן לצורך מצווה, כגון בבית חתן וכלה, הכל שרי (תוספות וסמ"ג והגהות מיימוני).

סעיף דעריכה

וכן גזרו על עטרות חתנים שלא להניח כלל, ושלא יניח החתן בראשו שום כליל, שנאמר: "הסר המצנפת והרם העטרה". וכן גזרו על עטרות הכלה, אם היא של כסף, אבל של גדיל מותר לכלה. ודווקא לחתן וכלה, אבל בשאר כל אנשים ונשים לא גזרו.

סעיף העריכה

אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה.