שולחן ערוך אורח חיים תקס ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

וכן התקינו שהעורך שולחן הלעשות דסעודה לאורחים, ומחסר ממנו מעט זומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות הראויות לתת שם. וכשהאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב, חמשיירת מין ממיני התכשיט שנוהגת בהם, כדי שלא יהיה תכשיט שלם. וכשהחתן נושא אשה, לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין.

הגה: ויש מקומות שנהגו טלשבר כוס בשעת חופה, או לשום מפה שחורה או שאר דברי אבילות בראש החתן.

וכל אלה הדברים, כדי לזכור את ירושלים, שנאמר: ה"אם אשכחך ירושלים" וגו', "אם לא אעלה את ירושלים על יראש שמחתי".

מפרשים

 

לעשות סעודה לאורחים. ז"ל הרמב"ם בגמרא לא איתא אלא סתם סעודה ונראה דהרמב"ם רבותא קמ"ל דאפי' סעודת מצוה שייך דין זה וא"כ ה"ה בכל סעודת מצוה כגון מילה וחתונה יש לנהוג כן:

מקום פנוי. כן פי' הרמב"ם מ"ש בגמ' ומשייר דבר מועט וקש' שהרי בגמרא אר"פ כסא דהרסנא וכ"כ הטור ומשייר דבר מועט אפי' כסא דהרסנ' וצ"ל דגם הרמב"ם ס"ל דמחסר מידי דשייך לסעודה אלא דלא יהיה ניכר החסרון ע"כ יניח מקום פנוי שבזה ירגישו שהי' ראוי עוד תבשיל אלא שנחסר והטור דלא נקט מקום פנוי היינו דס"ל דיחסר תבשיל הראוי ורגיל בכל הסעודו' ממילא ירגישו בזה כנלע"ד:

כדי לזכור את ירושלים שנא' אם אשכחך ירושלים וגו'. וראיתי בקצת קהלות שהשמש אומ' הפסוק הזה והחתן אומר אחריו מלה במלה ונכון הוא:


 

(ה) מחסר ממנו מעט:    כלומר שאין נותן כל תבשילין הראוים לסעודה אלא מחסר מעט אפי' כסא דהרסנא:

(ו) שנוהגת בהם:    כלומר שלא תתקשט בכלם כא' אלא תשייר בכל פעם א':

(ז) ראש שמחתי:    אמרי' בשבת דף ס"ב דתענוג דאית ביה שמח' אסור תענוג דלית ביה שמחה שרי:
 

(ד) סעודה:    אפי' בסעודת מצוה כמילה וחתונה וכ"ש בשאר סעודות. ט"ז.

(ה) אשכחך:    ויש מקומות שאומר השמש הפסוק הזה והחתן אומר אחריו מלה במלה. ט"ז.
 

(ה) לעשות סעודה לאורחים – אפילו סעודת מצווה, כמילה וחתונה, וכל שכן שאר סעודות. ועיין במור וקציעה, דבסעודת שבת ויום טוב לא יחסר שום דבר.

(ו) מחסר ממנו מעט – כלומר, שאין נותן כל תבשילים הראוים לסעודה, אלא מחסר מעט, אפילו כסא דהרסנא די בזה [מ"א].

(ז) ומניח מקום פנוי – דאי לאו הכי, לא יהיה ניכר החיסרון. אבל כשיניח פנוי, ירגישו שהיה ראוי עוד תבשיל, אלא שנחסר [ט"ז]. והנה הלבוש השמיט תנאי זה, אפשר דסבירא ליה דמחסר מעט לבדה סגי.

(ח) שנוהגת בהם – היינו אם יש לה הרבה מיני תכשיטין, לא תשים כולם עליה בבת אחת, רק בכל פעם תשייר אחת, לזכור החורבן. ונשים המתקשטות במילוי גורמין לבד זה רעות רבות מאומות העולם המתקנאים בהם.

(ט) לשבר כוס בשעת חופה – וזו היא גם כן הטעם של שבירת כלי בשעת כתיבת התנאים. ויראה לשבור תחת החופה כוס שלם, ואין בו משום בל תשחית, כיוון שעושין כן לרמז מוסר, למען יתנו לב.

(י) ראש שמחתי – אמרינן בשבת סב ב דתענוג דאית ביה שמחה – אסור, ודלית ביה שמחה שרי [מ"א].
 

(*) וכן התקינו שהעורך שולחן וכו':    וכשהאשה עושה וכו' וכשהחתן נושא אשה וכו'. וצ"ע שכל זה אין נוהגין כלל [ח"א]:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש