פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך

וכן גזרו על עטרות חתנים שלא להניח כלל, ושלא יניח החתן בראשו שום כליל, שנאמר: "הסר המצנפת והרם העטרה". וכן גזרו על עטרות הכלה, יזאם היא של כסף, יחאבל של חגדיל מותר לכלה. ודווקא לחתן וכלה, יטאבל בשאר כל אנשים ונשים לא גזרו.

מפרשים

מגן אברהם

באר היטב

(ח) גדיל:    כתב הט"ז דמה שמכסין הכלה בהינומא של משי ויש שם חוטי כסף או זהב יש איסור לכסות הכלה ע"ש.


משנה ברורה

(יז) אם היא של כסף – הוא הדין של מרגליות ואבנים טובות, יש לומר כל שכן דאסור.

ואימתי נקראת כלה? יש לומר, כל שבעת ימי המשתה בבתולה [וכן כתב ים של שלמה פרק קמא דגיטין דף ז'], גם לילה שלפני החופה. ואם כן, אותן המניחין בראש כלה תכשיטין בראש שקורין בינד"א וכדומה, צריך עיון [פמ"ג].


(יח) אבל של גדיל מותר לכלה – כדי שלא לנוולה.

ועיין בב"י, דמסתפק לדעת הרמב"ם אם היה עיקרה של גדיל וקבועים משבצות של כסף וזהב, אם שרי. וכהיום אין משגיחין בזה העולם ומקילין בזה. וכתב האליה רבה דסומכין על דעת הרמב"ן, דסובר דעיקרו של גדיל שרי אף שיש בו כסף וזהב. והעושין הינומא מיוחדת לכלה קרוי"ן של כסף וזהב, אף שיכרוך הכסף על משי יש לאסור, וצריך עיון [פרי מגדים].


(יט) אבל בשאר וכו' – שלא גזרו אלא בשעת שמחה.

ביאור הלכה

▲ חזור לראש