רש"י על ויקרא כד
<< · רש"י על ויקרא · כד · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 16 פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 17 פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
"צו את בני ישראל" - זו פרשת מצות הנרות ופ' ואתה תצוה לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן לפרש צורך המנורה וכן משמע ואתה סופך לצוות את בני ישראל על כך
"שמן זית זך" - שלשה שמנים יוצאים מן הזית הראשון קרוי זך והן מפורשים (במנחות דף כו) ובת"כ
"תמיד" - מלילה ללילה כמו עולת תמיד שאינה אלא מיום ליוםפסוק ג (כל הפסוק)
"לפרכת העדת" - שלפני הארון שהוא קרוי עדות (שבת כב ת"כ) ורבותינו דרשו על נר מערבי שהוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים
"יערוך אתו אהרן מערב עד בוקר" - (ת"כ) יערוך אותו עריכה הראויה למדת כל הלילה ושיערו חכמים חצי לוג לכל נר ונר והן כדאי אף ללילי תקופת טבת ומדה זו הוקבעה להםפסוק ד (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
"שש המערכת" - שש חלות המערכה האחת
"השלחן הטהר" - של זהב טהור ד"א על טהרו של שלחן שלא יהיו הסניפין מגביהין את הלחם מעל גבי השלחן (מנחות צו ת"כ)פסוק ז (כל הפסוק)
"ונתת על המערכת" - על כל אחת משתי המערכות היו שני בזיכי לבונה מלא קומץ לכל אחת
"והיתה" - הלבונה הזאת
"ללחם לאזכרה" - שאין מן הלחם לגבוה כלום אלא הלבונה נקטרת כשמסלקין אותו בכל שבת ושבת והיא לזכרון ללחם שעל ידה הוא נזכר למעלה כקומץ שהוא אזכרה למנחהפסוק ט (כל הפסוק)
"והיתה" - המנחה הזאת שכל דבר הבא מן התבואה בכלל מנחה היא
"ואכלהו" - מוסב על הלחם שהוא לשון זכרפסוק י (כל הפסוק)
"ויצא בן אשה ישראלית" - (ת"כ) מהיכן יצא רבי לוי אומר מעולמו יצא רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא לגלג ואמר ביום השבת יערכנו דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום שמא פת צוננת של תשעה ימים בתמיה ומתניתא אמרה מבית דינו של משה יצא מחוייב בא ליטע אהלו בתוך מחנה דן אמרו לו מה טיבך לכאן אמר להם מבני דן אני אמרו לו (במדבר ב) איש על דגלו באותות לבית אבותם כתיב נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב עמד וגדף
"בן איש מצרי" - הוא המצרי שהרגו משה
"בתוך בני ישראל" - מלמד שנתגייר
"וינצו במחנה" - על עסקי המחנה
"ואיש הישראלי" - זה שכנגדו שמיחה בו מטע אהלופסוק יא (כל הפסוק)
"ויקב" - כתרגומו ופריש (סנהדרין פז) שנקב שם המיוחד וגדף והוא שם המפורש ששמע מסיני
"ושם אמו שלומית בת דברי" - שבחן של ישראל שפרסמה הכתוב לזו לומר שהיא לבדה היתה זונה
"שלמית" - דהות פטפטה שלם עלך שלם עלך שלם עליכון מפטפטת בדברים שואלת בשלום הכל
"בת דברי" - דברנית היתה מדברת עם כל אדם לפיכך קלקלה
"למטה דן" - מגיד שהרשע גורם גנאי לו גנאי לאביו גנאי לשבטו כיוצא בו (שמות לא) אהליאב בן אחיסמך למטה דן שבח לו שבח לאביו שבח לשבטופסוק יב (כל הפסוק)
פסוק יד (כל הפסוק)
"השמעים" - אלו העדים
"כל" - להביא את הדיינים
"את ידיהם" - אומרים לו דמך בראשך ואין אנו נענשים במיתתך שאתה גרמת לך
"כל העדה" - (ת"כ) במעמד כל העדה (מכאן) ששלוחו של אדם כמותופסוק טו (כל הפסוק)
פסוק טז (כל הפסוק)
"ונקב שם" - אינו חייב עד שיפרש את השם ולא המקלל בכינוי
"ונקב" - לשון קללה כמו (במדבר כג) מה אקבפסוק יז (כל הפסוק)
פסוק כ (כל הפסוק)
פסוק כא (כל הפסוק)
"ומכה בהמה ישלמנה" - למעלה דבר בהורג בהמה וכאן דבר בעושה בה חבורה
"ומכה אדם יומת" - אפילו לא הרגו אלא עשה בו חבורה שלא נאמר כאן נפש ובמכה אביו ואמו דבר הכתוב ובא להקישו למכה בהמה מה מכה בהמה מחיים אף מכה אביו ואמו מחיים פרט למכה לאחר מיתה לפי שמצינו שהמקללו לאחר מיתה חייב הוצרך לו' במכה שפטור ומה בבהמה בחבלה שאם אין חבלה אין תשלומין אף מכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהם חבורה