רש"י על ויקרא כו
<< · רש"י על ויקרא · כו · >>
פסוק א
"ואבן משכית" - ל' כסוי כמו (שמות לג) ושכותי כפי שמכסין הקרקע ברצפת אבנים
"להשתחוות עליה" - אפילו לשמים לפי שהשתחואה בפשוט ידים ורגלים היא ואסרה תורה לעשות כן חוץ מן המקדשפסוק ב
פסוק ג
פסוק ד
פסוק ה
פסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
"חמשה מאה ומאה רבבה" - (ת"כ) וכי כך הוא החשבון והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו (יש מדקדקים בל' רש"י שהוא כמו כפל ואריכות וכי כך הוא החשבון והלא לא היה צ"ל וכמו כן מדקדקים כל גדולי המפרשים וחשוביהם בל' רש"י בפרשת בראשית לא היה צריך להתחיל ומה טעם פתח שג"כ כפל וע"ש בישובם וכאן נראה לפרש למורי הגאון המופלג מוהר"ר משה חריף נר"ו שמלת רבבה סובל ב' פירושים פי' א' עשרת אלפים וע"ז מקשה רש"י וכי כך הוא החשבון ופי' ב' רבבה מספר מרובה על שם ריבוי וזה הפירוש שולל רש"י באומרו והלא לא היה צ"ל כו' ודו"ק) אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובים העושין את התורה
"ונפלו איביכם וגו'" - שיהיו נופלין לפניכם שלא כדרך הארץפסוק ט
"והפריתי אתכם" - (ת"כ) בפריה ורביה
"והרביתי אתכם" - (ת"כ) בקומה זקופה
"והקימתי את בריתי אתכם" - (ת"כ) ברית חדשה לא כברית הראשונה שהפרתם אותה אלא ברית חדשה שלא תופר שנאמר (ירמיהו לא) וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית וגו'פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
"מטת" - כמין יתד בשני ראשי העול המעכבים המוסרה שלא תצא מראש השור ויתיר הקשר כמו (ירמיהו כז) עשה לך מוסרות ומוטות קביליי"א בלע"ז
"קוממיות" - בקומה זקופהפסוק יד
פסוק טו
"משפטי תגעל נפשכם" - שונא החכמים
"לבלתי עשות" - מונע את אחרים מעשות
"את כל מצותי" - כופר שלא צויתים לכך נאמר את כל מצותי ולא נאמר את כל המצות
"להפרכם את בריתי" - כופר בעיקר הרי שבע עבירות הראשונה גוררת השניה וכן עד השביעית ואלו הן לא למד ולא עשה מואס באחרים העושים שונא את החכמים מונע את האחרים כופר במצות כופר בעיקרפסוק טז
"שחפת" - חולי שמשחף את הבשר אנפולי"ש בלע"ז דומה לנפוח שהוקלה נפיחתו ומראית פניו זעופה
"קדחת" - חולי שמקדיח את הגוף ומחממתו ומבעירו כמו (דברים לב) כי אש קדחה באפי
"מכלות עינים ומדיבת נפש" - העינים צופות וכלות לראות שיקל וירפא וסוף שלא ירפא וידאבו הנפשות של משפחתו במותו כל תאוה שאינה באה ותוחלת ממושכה קרויה כליון עינים
"וזרעתם לריק" - תזרעו ולא תצמח ואם תצמח ואכלוהו אויביכםפסוק יז
"ורדו בכם שנאיכם" - כמשמעו ישלטו בכם אגדת ת"כ מפרשה זו
"אף אני אעשה זאת" - איני מדבר אלא באף וכן אף אני אלך עמם בקרי
"והפקדתי עליכם" - שיהיו המכות פוקדות אתכם מזו לזו עד שהראשונה פקודה אצלכם אביא אחרת ואסמכנה לה
"בהלה" - מכה המבהלת את הבריות ואיזו זו מכת מותן
"את השחפת" - יש לך אדם שהוא חולה ומוטל במטה אבל בשרו שמור עליו ת"ל שחפת שהוא נשחף או עתים שהוא נשחף אבל נוח ואינו מקדיח ת"ל ואת הקדחת מלמד שהוא מקדיח או עתים שהוא מקדיח וסבור הוא בעצמו שיחיה ת"ל מכלות עינים או הוא אינו סבור בעצמו שיחיה אבל אחרים סבורים שיחיה ת"ל ומדיבות נפש
"וזרעתם לריק זרעכם" - זורעה ואינה מצמחת ומעתה מה אויביכם באים ואוכלים ומה ת"ל ואכלוהו אויביכם הא כיצד זורעה שנה ראשונה ואינה מצמחת שנה שניה מצמחת ואויבים באים ומוצאים תבואה לימי המצור ושבפנים מתים ברעב שלא לקטו תבואה אשתקד ד"א וזרעתם לריק זרעכם כנגד הבנים והבנות הכתוב מדבר שאתה עמל בהם ומגדלן והחטא בא ומכלה אותם שנאמר (איכה ב) אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם
"ונתתי פני בכם" - כמו שנאמר בטובה ופניתי אליכם כך נאמר ברעה ונתתי פני משלו משל למלך שאמר לעבדיו פונה אני מכל עסקי ועוסק אני עמכם לרעה
"ונגפתם לפני איביכם" - (ת"כ) שיהא המות הורג אתכם מבפנים ובעלי דבביכון מקיפין אתכם מבחוץ
"ורדו בכם שנאיכם" - (ת"כ) שאיני מעמיד שונאים אלא מכם ובכם שבשעה שאומות העולם ע"א עומדים על ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי שנאמר (שופטים ו) והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם וגו' ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ אבל בשעה שאעמיד עליכם מכם ובכם הם מחפשים אחר המטמוניות שלכם וכן הוא אומר (מיכה ג) ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו וגו'
"ונסתם" - מפני אימה
"ואין רודף אתכם" - מבלי כחפסוק יח
"ויספתי" - עוד יסורין אחרים
"שבע על חטאתיכם" - (ת"כ) שבע פורעניות על ז' העבירות האמורות למעלהפסוק יט
פסוק כ
"ולא תתן ארצכם את יבולה" - (ת"כ) אף מה שאתה מוביל לה בשעת הזרע
"ועץ הארץ" - (ת"כ) אפי' מן הארץ יהא לקוי שלא יחניט פירותיו בשעת החנטה
"לא יתן" - משמש למעלה ולמטה אעץ ואפרי
"לא יתן פריו" - כשהוא מפרה משיר פירותיו הרי שתי קללות ויש כאן שבע פורעניותפסוק כא
פסוק כב
"ושכלה אתכם" - אין לי אלא חיה משכלת שדרכה בכך בהמה שאין דרכה בכך מנין ת"ל (דברים לב) ושן בהמות אשלח בם הרי שתים ומנין שתהא ממיתה בנשיכתה ת"ל (שם) עם חמת זוחלי עפר מה אלו נושכין וממיתין אף אלו נושכין וממיתין כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית ערוד נושך וממית
"ושכלה אתכם" - אלו הקטנים
"והכריתה את בהמתכם" - מבחוץ
"והמעיטה אתכם" - מבפנים
"ונשמו דרכיכם" - שבילים גדולים ושבילים קטנים הרי שבע פורעניות שן בהמה ושן חיה חמת זוחלי עפר ושכלה והכריתה והמעיטה ונשמופסוק כג
פסוק כה
"ונאספתם" - מן החוץ אל תוך הערים מפני המצור
"ושלחתי דבר בתוככם" - וע"י הדבר ונתתם ביד האויבים הצרים עליכם לפי שאין מלינים את המת בירושלים וכשהם מוציאים את המת לקברו נתנים ביד אויבפסוק כו
"בשברי לכם מטה לחם" - אשבור לכם כל מסעד אוכל והם חצי רעב
"ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד" - מחוסר עצים
"והשיבו לחמכם במשקל" - שתהא התבואה נרקבת ונעשית פת נפולה ומשתברת בתנור והן יושבות ושוקלות את השברים לחלקם ביניהם
"ואכלתם ולא תשבעו" - זה מארה בתוך המעים בלחם הרי ז' פורעניות חרב מצור דבר שבר מטה לחם חוסר עצים פת נפולה מארה במעים ונתתם אינה מן המנין שהיא החרבפסוק ל
"חמניכם" - מין ע"א שמעמידין על הגגות וע"ש שמעמידין בחמה קרויין חמנים
"ונתתי את פגריכם" - תפוחי רעב היו ומוציאים יראתם מחיקם ומנשקים אותם וכרסו נבקעת ונופל עליה
"וגעלה נפשי אתכם" - (ת"כ) זה סילוק שכינהפסוק לא
פסוק לב
פסוק לג
"והריקתי" - כששולף החרב מתרוקן לד הנדן ומדרשו חרב הנשמטת אחריכם אינה חוזרת לה מהר כאדם שמריק את המים ואין סופן לחזור
"והיתה ארצכם שממה" - שלא תמהרו לשוב לתוכה ומתוך כך עריכם יהיו חרבה נראות לכם חרבות שבשעה שאדם גולה מביתו ומכרמו ומעירו וסופו לחזור כאלו אין כרמו וביתו חרבים כך שנויה בת"כפסוק לד
"והרצת" - למלך את שבתותיה
"כל ימי השמה" - ל' העשות ומ"ם דגש במקום כפל שממהפסוק לה
פסוק לו
"ונסו מנסת חרב" - כאילו רודפים הורגים אותם
"עלה נדף" - שהרוח דוחפו ומכהו על עלה אחר ומקשקש ומוציא קול וכן תרגומו קל טרפא דשקיף ל' חבטה שדופות קדים שקיפן קידום לשון משקוף מקום חבטת הדלת וכן תרגומו של חבורה משקופיפסוק לז
פסוק לח
פסוק לט
פסוק מא
"או אז יכנע" - כמו (שמות כג) או נודע כי שור נגח הוא אם אז יכנע ל' אחר אולי שמא אז יכנע לבבם וגו'
"ואז ירצו את עונם" - יכפרו על עונם ביסוריהם