פתיחת התפריט הראשי


תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תעשו לכם אלילם" - (ת"כ) כנגד זה הנמכר לנכרי שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו הואיל ורבי עובד ע"א אף אני כמותו הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו לכך נאמרו מקראות הללו ואף הפרשיות הללו נאמרו על הסדר בתחלה הזהיר על השביעית ואם חמד ממון ונחשד על השביעית סופו למכור מטלטליו לכך סמך לה וכי תמכרו ממכר (מה כתיב ביה או קנה מיד וגו' דבר הנקנה מיד ליד) לא חזר בו סוף מוכר אחוזתו לא חזר בו סוף מוכר את ביתו לא חזר בו סוף לוה ברבית כל אלו האחרונות קשות מן הראשונות לא חזר בו סוף מוכר את עצמו לא חזר בו לא דיו לישראל אלא אפילו לנכרי

"ואבן משכית" - ל' כסוי כמו (שמות לג) ושכותי כפי שמכסין הקרקע ברצפת אבנים

"להשתחוות עליה" - אפילו לשמים לפי שהשתחואה בפשוט ידים ורגלים היא ואסרה תורה לעשות כן חוץ מן המקדש

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אני ה'" - נאמן לשלם שכר חסלת פרשת בהר

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם בחקתי תלכו" - יכול זה קיום המצות כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו הרי קיום המצות אמור הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה

"ואת מצותי תשמרו" - הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים כמו שנאמר (דברים ה) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בעתם" - (ת"כ תענית כב) בשעה שאין דרך בני אדם לצאת כגון (בלילי רביעית רש"י ישן) בלילי שבתות

"ועץ השדה" - (ת"כ) הן אילני סרק ועתידין לעשות פירות

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והשיג לכם דיש את בציר" - שיהא הדיש מרובה ואתם עסוקים בו עד הבציר ובבציר תעסקו עד שעת הזרע

"ואכלתם לחמכם לשבע" - (ת"כ) אוכל קמעא והוא מתברך במעיו

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונתתי שלום" - שמא תאמרו הרי מאכל הרי משתה אם אין שלום אין כלום ת"ל אחר כל זאת ונתתי שלום בארץ מכאן שהשלום שקול כנגד הכל וכן הוא אומר (ישעיהו מה) עושה שלום ובורא את הכל

"וחרב לא תעבר בארצכם" - (ת"כ) א"צ לומר שלא יבאו למלחמה אלא אפי' לעבור דרך ארצכם ממדינה למדינה

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לפניכם לחרב" - (ת"כ) איש בחרב רעהו

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ורדפו מכם" - (ת"כ) מן החלשים שבכם ולא מן הגבורים שבכם

"חמשה מאה ומאה רבבה" - (ת"כ) וכי כך הוא החשבון והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו (יש מדקדקים בל' רש"י שהוא כמו כפל ואריכות וכי כך הוא החשבון והלא לא היה צ"ל וכמו כן מדקדקים כל גדולי המפרשים וחשוביהם בל' רש"י בפרשת בראשית לא היה צריך להתחיל ומה טעם פתח שג"כ כפל וע"ש בישובם וכאן נראה לפרש למורי הגאון המופלג מוהר"ר משה חריף נר"ו שמלת רבבה סובל ב' פירושים פי' א' עשרת אלפים וע"ז מקשה רש"י וכי כך הוא החשבון ופי' ב' רבבה מספר מרובה על שם ריבוי וזה הפירוש שולל רש"י באומרו והלא לא היה צ"ל כו' ודו"ק) אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובים העושין את התורה

"ונפלו איביכם וגו'" - שיהיו נופלין לפניכם שלא כדרך הארץ

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ופניתי אליכם" - אפנה מכל עסקי לשלם שכרכם מלה"ד למלך ששכר פועלים וכו' כדאיתא בת"כ

"והפריתי אתכם" - (ת"כ) בפריה ורביה

"והרביתי אתכם" - (ת"כ) בקומה זקופה

"והקימתי את בריתי אתכם" - (ת"כ) ברית חדשה לא כברית הראשונה שהפרתם אותה אלא ברית חדשה שלא תופר שנאמר (ירמיהו לא) וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית וגו'

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואכלתם ישן נושן" - (ת"כ) הפירות יהיו משתמרין וטובים להתיישן שיהא ישן הנושן של שלש שנים יפה לאכול משל אשתקד

"וישן מפני חדש תוציאו" - שיהיו הגרנות מלאות חדש והאוצרות מלאות ישן וצריכים אתם לפנות האוצרות למקום אחר לתת החדש לתוכן

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונתתי משכני" - זה בה"מ

"ולא תגעל נפשי" - אין רוחי קצה בכם כל געילה ל' פליטת דבר הבלוע בדבר כמו (שמואל ב א) כי שם נגעל מגן גבורים לא קבל המשיחה שמושחין מגן של עור בחלב מבושל כדי להחליק מעליו מכת חץ או חנית שלא יקוב העור

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והתהלכתי בתוככם" - אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני יכול לא תיראו ממני ת"ל והייתי לכם לאלהים

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אני ה' אלהיכם" - כדאי אני שתאמינו בי שאני יכול לעשות כל אלה שהרי הוצאתי אתכם מארץ מצרים ועשיתי לכם נסים גדולים

"מטת" - כמין יתד בשני ראשי העול המעכבים המוסרה שלא תצא מראש השור ויתיר הקשר כמו (ירמיהו כז) עשה לך מוסרות ומוטות קביליי"א בלע"ז

"קוממיות" - בקומה זקופה

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם לא תשמעו לי" - להיות עמלים בתורה ולדעת מדרש חכמים יכול לקיום המצות כשהוא אומר ולא תעשו וגו' הרי קיום מצות אמור הא מה אני מקיים ואם לא תשמעו לי להיות עמלים בתורה ומה ת"ל לי אין לי אלא זה המכיר את רבונו ומתכוין למרוד בו וכן בנמרוד (בראשית י) גבור ציד לפני ה' שמכירו ומתכוין למרוד בו וכן באנשי סדום (שם יג) רעים וחטאים לה' מאד מכירים את רבונם ומתכוונים למרוד בו

"ולא תעשו" - (ת"כ) משלא תלמדו לא תעשו הרי שתי עבירות

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם בחקתי תמאסו" - מואס באחרים העושים

"משפטי תגעל נפשכם" - שונא החכמים

"לבלתי עשות" - מונע את אחרים מעשות

"את כל מצותי" - כופר שלא צויתים לכך נאמר את כל מצותי ולא נאמר את כל המצות

"להפרכם את בריתי" - כופר בעיקר הרי שבע עבירות הראשונה גוררת השניה וכן עד השביעית ואלו הן לא למד ולא עשה מואס באחרים העושים שונא את החכמים מונע את האחרים כופר במצות כופר בעיקר

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והפקדתי עליכם " - וצויתי עליכם

"שחפת" - חולי שמשחף את הבשר אנפולי"ש בלע"ז דומה לנפוח שהוקלה נפיחתו ומראית פניו זעופה

"קדחת" - חולי שמקדיח את הגוף ומחממתו ומבעירו כמו (דברים לב) כי אש קדחה באפי

"מכלות עינים ומדיבת נפש" - העינים צופות וכלות לראות שיקל וירפא וסוף שלא ירפא וידאבו הנפשות של משפחתו במותו כל תאוה שאינה באה ותוחלת ממושכה קרויה כליון עינים

"וזרעתם לריק" - תזרעו ולא תצמח ואם תצמח ואכלוהו אויביכם

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונתתי פני" - פנאי שלי פונה אני מכל עסקי להרע לכם

"ורדו בכם שנאיכם" - כמשמעו ישלטו בכם אגדת ת"כ מפרשה זו

"אף אני אעשה זאת" - איני מדבר אלא באף וכן אף אני אלך עמם בקרי

"והפקדתי עליכם" - שיהיו המכות פוקדות אתכם מזו לזו עד שהראשונה פקודה אצלכם אביא אחרת ואסמכנה לה

"בהלה" - מכה המבהלת את הבריות ואיזו זו מכת מותן

"את השחפת" - יש לך אדם שהוא חולה ומוטל במטה אבל בשרו שמור עליו ת"ל שחפת שהוא נשחף או עתים שהוא נשחף אבל נוח ואינו מקדיח ת"ל ואת הקדחת מלמד שהוא מקדיח או עתים שהוא מקדיח וסבור הוא בעצמו שיחיה ת"ל מכלות עינים או הוא אינו סבור בעצמו שיחיה אבל אחרים סבורים שיחיה ת"ל ומדיבות נפש

"וזרעתם לריק זרעכם" - זורעה ואינה מצמחת ומעתה מה אויביכם באים ואוכלים ומה ת"ל ואכלוהו אויביכם הא כיצד זורעה שנה ראשונה ואינה מצמחת שנה שניה מצמחת ואויבים באים ומוצאים תבואה לימי המצור ושבפנים מתים ברעב שלא לקטו תבואה אשתקד ד"א וזרעתם לריק זרעכם כנגד הבנים והבנות הכתוב מדבר שאתה עמל בהם ומגדלן והחטא בא ומכלה אותם שנאמר (איכה ב) אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם

"ונתתי פני בכם" - כמו שנאמר בטובה ופניתי אליכם כך נאמר ברעה ונתתי פני משלו משל למלך שאמר לעבדיו פונה אני מכל עסקי ועוסק אני עמכם לרעה

"ונגפתם לפני איביכם" - (ת"כ) שיהא המות הורג אתכם מבפנים ובעלי דבביכון מקיפין אתכם מבחוץ

"ורדו בכם שנאיכם" - (ת"כ) שאיני מעמיד שונאים אלא מכם ובכם שבשעה שאומות העולם ע"א עומדים על ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי שנאמר (שופטים ו) והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם וגו' ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ אבל בשעה שאעמיד עליכם מכם ובכם הם מחפשים אחר המטמוניות שלכם וכן הוא אומר (מיכה ג) ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו וגו'

"ונסתם" - מפני אימה

"ואין רודף אתכם" - מבלי כח

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם עד אלה" - ואם בעוד אלה לא תשמעו

"ויספתי" - עוד יסורין אחרים

"שבע על חטאתיכם" - (ת"כ) שבע פורעניות על ז' העבירות האמורות למעלה

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושברתי את גאון עזכם" - זה בית המקדש וכן הוא אומר (יחזקאל כד) הנני מחלל את מקדשי את גאון עוזכם

"ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה" - זו קשה משל משה ששם הוא אומר (דברים כח) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת וגו' שיהיו השמים מזיעין כדרך שהנחשת מזיעה והארץ אינה מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע והיא משמרת פירותיה אבל כאן השמים לא יהיו מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע ויהא חורב בעולם והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיעה והיא מאבדת פירותיה

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותם לריק כחכם" - (ת"כ) הרי אדם שלא עמל שלא חרש שלא זרע שלא נכש שלא כסח שלא עדר ובשעת הקציר בא שדפון ומלקה אותו אין בכך כלום אבל אדם שעמל וחרש וזרע ונכש וכסח ועדר ובא שדפון ומלקה אותו הרי שניו של זה קהות

"ולא תתן ארצכם את יבולה" - (ת"כ) אף מה שאתה מוביל לה בשעת הזרע

"ועץ הארץ" - (ת"כ) אפי' מן הארץ יהא לקוי שלא יחניט פירותיו בשעת החנטה

"לא יתן" - משמש למעלה ולמטה אעץ ואפרי

"לא יתן פריו" - כשהוא מפרה משיר פירותיו הרי שתי קללות ויש כאן שבע פורעניות

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם תלכו עמי קרי" - רבותינו אמרו עראי במקרה שאינו אלא לפרקים כן תלכו עראי במצות ומנחם פירש לשון מניעה וכן (משלי כה) הוקר רגלך וכן יקר רוח (משלי יז) וקרוב ל' זה לתרגומו של אונקלוס ל' קושי שמקשים לבם להמנע מהתקרב אלי

"שבע כחטאתיכם" - שבע פורעניות אחרים במספר שבע כחטאתיכם

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והשלחתי" - ל' גירוי

"ושכלה אתכם" - אין לי אלא חיה משכלת שדרכה בכך בהמה שאין דרכה בכך מנין ת"ל (דברים לב) ושן בהמות אשלח בם הרי שתים ומנין שתהא ממיתה בנשיכתה ת"ל (שם) עם חמת זוחלי עפר מה אלו נושכין וממיתין אף אלו נושכין וממיתין כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית ערוד נושך וממית

"ושכלה אתכם" - אלו הקטנים

"והכריתה את בהמתכם" - מבחוץ

"והמעיטה אתכם" - מבפנים

"ונשמו דרכיכם" - שבילים גדולים ושבילים קטנים הרי שבע פורעניות שן בהמה ושן חיה חמת זוחלי עפר ושכלה והכריתה והמעיטה ונשמו

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תוסרו לי" - לשוב אלי

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נקם ברית" - ויש נקם שאינו בברית כדרך שאר נקמות וזהו סמוי עיניו של צדקיהו ד"א נקם ברית נקמת בריתי אשר עברתם כל הבאת חרב שבמקרא היא מלחמת חיילות אויבים

"ונאספתם" - מן החוץ אל תוך הערים מפני המצור

"ושלחתי דבר בתוככם" - וע"י הדבר ונתתם ביד האויבים הצרים עליכם לפי שאין מלינים את המת בירושלים וכשהם מוציאים את המת לקברו נתנים ביד אויב

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מטה לחם" - לשון משען כמו (ירמיהו ח) מטה עז

"בשברי לכם מטה לחם" - אשבור לכם כל מסעד אוכל והם חצי רעב

"ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד" - מחוסר עצים

"והשיבו לחמכם במשקל" - שתהא התבואה נרקבת ונעשית פת נפולה ומשתברת בתנור והן יושבות ושוקלות את השברים לחלקם ביניהם

"ואכלתם ולא תשבעו" - זה מארה בתוך המעים בלחם הרי ז' פורעניות חרב מצור דבר שבר מטה לחם חוסר עצים פת נפולה מארה במעים ונתתם אינה מן המנין שהיא החרב

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

"במתיכם" - מגדלים ובירניות

"חמניכם" - מין ע"א שמעמידין על הגגות וע"ש שמעמידין בחמה קרויין חמנים

"ונתתי את פגריכם" - תפוחי רעב היו ומוציאים יראתם מחיקם ומנשקים אותם וכרסו נבקעת ונופל עליה

"וגעלה נפשי אתכם" - (ת"כ) זה סילוק שכינה

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונתתי את עריכם חרבה" - יכול מאדם כשהוא אומר והשימותי אני את הארץ הרי אדם אמור הא מה אני מקיים חרבה מעובר ושב

"והשימותי את מקדשיכם" - יכול מן הקרבנות כשהוא אומר ולא אריח הרי קרבנות אמורים הא מה אני מקיים והשימותי את מקדשיכם מן הגדודיות שיירות של ישראל שהיו מתקדשות ונועדות לבא שם הרי שבע פורעניות אכילת בשר בנים ובנות והשמדת במות הרי שתים כריתת חמנים אין כאן פורענות אלא ע"י השמדת הבירניות יפלו החמנים שבראשי הגגות ויכרתו ונתתי את פגריכם וגו' הרי שלש סלוק שכינה ארבע חרבן ערים שממון מקדש מן הגדודיות ולא אריח קרבנות הרי שבע

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והשמתי אני את הארץ" - זו מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם שתהא שוממה מיושביה

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואתכם אזרה בגוים" - זו מדה קשה שבשעה שבני מדינה גולים למקום אחד רואים זה את זה ומתנחמין וישראל נזרו כבמזרה כאדם הזורה שעורים בנפה ואין אחת מהן דבוקה בחבירתה

"והריקתי" - כששולף החרב מתרוקן לד הנדן ומדרשו חרב הנשמטת אחריכם אינה חוזרת לה מהר כאדם שמריק את המים ואין סופן לחזור

"והיתה ארצכם שממה" - שלא תמהרו לשוב לתוכה ומתוך כך עריכם יהיו חרבה נראות לכם חרבות שבשעה שאדם גולה מביתו ומכרמו ומעירו וסופו לחזור כאלו אין כרמו וביתו חרבים כך שנויה בת"כ

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אז תרצה" - תפייס את כעס המקום שכעס על שמטותיה

"והרצת" - למלך את שבתותיה

"כל ימי השמה" - ל' העשות ומ"ם דגש במקום כפל שממה

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את אשר לא שבתה" - שבעים שנה של גלות בבל הן היו כנגד ע' שנות השמטה ויובל שהיו בשנים שהכעיסו ישראל בארצם לפני המקום ארבע מאות ושלשים שנה שלש מאות ותשעים היו שני עונם משנכנסו לארץ עד שגלו עשרת השבטים ובני יהודה הכעיסו לפניו מ' שנה משגלו עשרת השבטים עד חרבות ירושלים הוא שנאמר ביחזקאל (יחזקאל ד) ואתה שכב על צדך השמאלית וגו' וכלית את אלה וגו' ושכבת על צדך הימנית ארבעים יום ונשאת את עון בית יהודה ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמישית לגלות המלך יהויכין ועוד עשו שש שנים עד גלות צדקיהו הרי ארבעים ושש וא"ת שנות מנשה חמשים וחמש היו מנשה עשה תשובה שלשים ושלש שנה וכל שנות רשעו עשרים ושתים כמו שאמרו באגדת חלק ושל אמון שתים ואחת עשרה ליהויקים וכנגדן לצדקיהו צא וחשוב לארבע מאות ושלשים ושש שנה שמיטין ויובלות שבהם והם שש עשרה למאה י"ד שמיטין וב' יובלות הרי לארבע מאות שנה ששים וארבע לשלשים ושש שנה חמש שמיטות הרי שבעים חסר אחת ועוד שנה יתירה שנכנסה בשמטה המשלמת לשבעים (נ"א ואותו יובל שגלו שלא נגמר בעונם נחשב להם) ועליהם נגזר שבעים שנה שלמים וכן הוא אומר בדברי הימים (דברי הימים ב לו) עד רצתה הארץ את שבתותיה וגומר למלאות שבעים שנה

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והבאתי מרך" - פחד ורך לבב מ"ם של מרך יסוד נופל הוא כמו מ"ם של מועד ושל מוקש

"ונסו מנסת חרב" - כאילו רודפים הורגים אותם

"עלה נדף" - שהרוח דוחפו ומכהו על עלה אחר ומקשקש ומוציא קול וכן תרגומו קל טרפא דשקיף ל' חבטה שדופות קדים שקיפן קידום לשון משקוף מקום חבטת הדלת וכן תרגומו של חבורה משקופי

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכשלו איש באחיו" - כשירוצו לנוס יכשלו זה בזה כי יבהלו לרוץ

"כמפני חרב" - כאילו בורחים מלפני הורגים שיהא בלבבם פחד וכל שעה סבורים שאדם רודפם (ת"כ) ומדרשו וכשלו איש באחיו זה נכשל בעונו של זה שכל ישראל ערבין זה לזה

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואבדתם בגוים" - כשתהיו פזורים תהיו אבודים זה מזה

"ואכלה אתכם" - אלו המתים בגולה

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בעונת אבותם אתם" - (ת"כ) כשעונות אבותם אתם כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם

"ימקו" - לשון המסה כמו ימסו וכמו (זכריה יד) תמקנה בחוריהן (תהלי' לח) נמקו חבורותי

פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והבאתי אתם" - (ת"כ) אני בעצמי אביאם זו מדה טובה לישראל שלא יהיו אומרים הואיל וגלינו בין האומות ע"א נעשה כמעשיהם אני איני מניחם אלא מעמיד אני את נביאי ומחזירן לתחת כנפי שנאמר (יחזקאל כ) והעולה על רוחכם היו לא תהיה וגו' חי אני וגו' אם לא ביד חזקה וגו'

"או אז יכנע" - כמו (שמות כג) או נודע כי שור נגח הוא אם אז יכנע ל' אחר אולי שמא אז יכנע לבבם וגו'

"ואז ירצו את עונם" - יכפרו על עונם ביסוריהם

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וזכרתי את בריתי יעקוב" - בחמשה מקומות נכתב מלא ואליהו חסר בחמשה מקומות יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו

"וזכרתי את בריתי יעקוב" - למה נמנו אחורנית כלומר כדאי הוא יעקב הקטן לכך ואם אינו כדאי הרי יצחק עמו ואם אינו כדאי הרי אברהם עמו שהוא כדאי ולמה לא נאמרה זכירה ביצחק אלא אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומונח על המזבח

פסוק מג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יען וביען" - גמול ובגמול אשר במשפטי מאסו

פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואף גם זאת" - ואף אפי' אני עושה עמהם זאת הפורענות אשר אמרתי בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים לכלותם ולהפר בריתי אשר אתם

פסוק מה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ברית ראשונים" - של שבטים

פסוק מו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והתורת" - אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני