רש"י על הש"ס/חולין/פרק יא

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו גרשום | מאירי | ריטב"א | רשב"א | רמב"ן
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש
על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים




פרק אחד עשרה - ראשית הגז

מתני' ראשית הגז - כל הגוזז צאנו בין טלאים ובין זקנים ואפילו גוזזן מאה פעמים נותן ממנה מתנה לכהן ושיעורא מפרש לקמן מחמש גיזות שיש בכל אחד מנה ופרס היה נותן משקל חמש סלעים:

' - נוהגין בבקר ובצאן. דכתיב (דברים יח) אם שור אם שה:

ובמועט - אפילו לא שחט אלא אחת:

אלא ברחלים - דגז צאנך כתיב ועזים לאו גז איקרו כדמפרש בגמרא:

מנה מנה ופרס - כל אחת מנה וחצי ובציר מהכי לא חשיב גז שזו פחותה שבגיזות:

כל שהן - בגמרא מפרש מאי היא:

וכמה נותן לו - בגמרא מפרש אהיכא קאי:

צואי - שלא נתלבן עדיין כולו:

שצבעו - ישראל זה:

פטור - דקנייה בשינוי דהוה ליה כמזיק מתנות כהונה או שאכלן:

לבנו ולא צבעו - אין זה שינוי ואכתי בעיניה הוא:

הלוקח - גז צאנו של עובד כוכבים. במחובר:

פטור - דגז צאנך כתיב והאי צאן לאו דידיה הוא ואצאן דידיה קפיד קרא ולאו אגיזין דידיה:

שחופות - לא שחור ולא לבן:

זה נותן לעצמו - בגמרא מפרש טעמא:

גמ' בקדשי בדק הבית - דמותרין בגיזה אתא קרא למעוטינהו מחיובא דראשית הגז:

מדרבנן - תירוצא הוא::

היכא - דעבר אדרבנן וגזז אמינא ליחייב להכי אתא קרא:

והא קדשה לה - והיכי תיסק אדעתין דניחייב למיתב ליה מידי דהקדש ולמה לי למעוטינהו כל הקדוש בבעלי חיים טעון העמדה והערכה היכא דאקדיש בהמה גופה והיכי משכחת לה דניחייב דאיצטריך קרא למעוטי והא אחר שגזז אינו יכול להעמיד הגיזה:

הניחא למ"ד - בתמורה (דף לב:):

קדשי בדק הבית לא היו בכלל כו' - איצטריך האי קרא דלא נימא ניפרוק וניתיב ליה:

הכי גרסינן סלקא דעתך אמינא ליגזוז וליתיב ליה - כלומר יגזוז לכתחלה וליתיב ליה דהא גז לא הקדיש:

אי הכי - דבחוץ מגיזתה אוקימתה חוץ מגיזתה שהוא מותר לגוזזה שהגיזה שלו מאי דוחקך לאוקומה בקדשי בדק הבית אפילו קדשי מזבח נמי ובדעבר וגזז:

ומשני מכחש - הגיזה הניטלת מכחשת הבשר ואסור לגוזזה:

אפילו הכי - דאמר חוץ מגיזתה קדשה נמי גיזתה דאיידי דקדושת הגוף חמורה פשטה בכל המחובר בה אבל קדושת דמים כגון קדשי בדק הבית מאי דלא אקדיש לא אקדיש:

והלא במוקדשים - כלומר בתחלת הקדש האומר רגלה של זו עולה כולה עולה אף בתמורה כשיאמר רגלה של זו תמורה תהא כולה תמורה ופליג אדרבי מאיר דאמר אין ממירין באברין ולא אברין בשלמין ובפרק בהמה המקשה היא מפורשת:

ואפילו לר"מ דאמר אין כולה עולה - בפרק בהמה המקשה מייתי לה בגמרא אבל במקדיש דבר שהנשמה תלויה בו מוקמינן בתמורה דמודי ר"מ דקדשה כולה:

רבא אמר - לא תטרח לאוקומי מתניתין במקדיש חוץ מגיזה וכחישתה אלא במקדיש גיזה לבדה וטעמא דמתניתין לאו מגז צאנך יליף דהכא צאנך הוא אלא מדסמך נתינה לגיזה:

סלקא דעתך אמינא ליפרוק וליתיב - קא משמע לן דאמר קרא גז תתן מי שאינו מחוסר אלא גיזה ונתינה והכא משום העמדה. והערכה ליכא דכי כתיבא העמדה במקדיש בהמה עצמה כתיבא: השתא דאתית להכי לא גרסינן:

אלא צאנך - דמשמע מיעוטא למאי אתא למעוטי שותפות עובד כוכבים לרבנן או שותפות ישראל לרבי אלעאי ולא של שותפות. דרוש הכי צאנך המיוחד לך:

למעוטי שותפות דעובד כוכבים - אבל דישראל מיוחד לך קרינא ביה הואיל ושניהם בני חיוב וכל ישראל קרוים בלשון יחיד:

ראשית הפסיק הענין - מדלא כתבינהו בחד ראשית ש"מ לא איתקוש הילכך איצטריך לפרושי בה מיעוטא לשותפות עובד כוכבים:


ורבנן לא לכתוב רחמנא לא וי"ו ולא ראשית - רבנן אמרי לך אי ס"ד איתקוש למידי לא נכתוב לא ראשית לאפסוקינהו ולא וי"ו למהדר ערבינהו אלא ודאי אפסקינהו ולא תקשינהו להכי כי היכי דאייתר. לך צאנך לשותפות ישראל אבל דגנך למעוטי שותפות עובד כוכבים מתרומה וצאנך לשותפות העובד כוכבים בגז אבל לשותפות ישראל לא אייתר קרא: תרומה קדושת הגוף שאסורה לזרים וראשית הגז קדושת דמים ממונא בעלמא וקדושה לאו דוקא:

פסיק - אורחיה לאפסקינהו והדר עריב להו למילף פטורא דשותפות דעובד כוכבים מהיקשא דתרומה והדר אייתר צאנך למיפטר שותפות דישראל:

ואיבעית אימא שותפות עובד כוכבים בתרומה רבנן חיובי מחייבי - חלקו של ישראל ולא מצי למפטר שותפות דעובד כוכבים בראשית הגז בהיקשא דתרומה הילכך צאנך למעוטי שותפות עובד כוכבים אתא ודגנך למעוטי דיגון עובד כוכבים כגון עובד כוכבים שלקח שדה של ישראל ומירחה הלוקח אותה תבואה מן העובד כוכבים פטור מלעשר ואף על פי שגדלה בשדה של ישראל כדאמרינן במנחות בפרק רבי ישמעאל (דף סז.) מירוח העובד כוכבים פוטר אי נמי דגנך ולא דגן עובד כוכבים ולאשמועינן דיש קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר וחלקו של עובד כוכבים פטור שאם חזר ומכרו לישראל אינו חייב לעשר אבל חלקו של ישראל חייב ואע"ג דמצאנך משמע להו ולא שותפות עובד כוכבים לא משמע להו מדגנך למעוטי של שותפות עובד כוכבים דדגן כמאן דפליג דמי שהרי חולקין אותה במדה וקרינא ביה דגנך בחלקו של ישראל אבל צאן כל בהמה ובהמה יש לעובד כוכבים חלק בה ולא קרינא בחדא מינייהו צאנך:

שלקחו שדה - שקנו שדה בשותפות:

טבל וחולין מעורבין זה בזה - ואפילו לאחר שחלקו לא אמרינן יש ברירה וחלקו של עובד כוכבים הלך לו וזה חלק המגיע לישראל וטבל גמור הוא אלא אין ברירה וגם זה שנשאר חציו טבל וחציו חולין דיש קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע חלקו מיד מעשר ואני שמעתי שאין לו תקנה לפי שאם בא להפריש נמצא מפריש מן הפטור על החיוב ולי נראה שיש לו תקנה בשני צדדין אם יש לו טבל ממקום אחר מפריש על זה לפי חציו שאין חייב אלא חציו ואם אין לו טבל אחר מפריש מיניה וביה לפי כולו כגון אם יש לו עשרים מפריש שנים מהן שאם אין מפריש אלא אחד לא נפטר לפי שזה שהפריש יש חציו שאין שם מעשר חל עליו לפי שהוא פטור ועומד אבל כשמפריש שנים הרי השם חל על האחד ופוטר את העשרה המחוייבין והא ליכא למימר דילמא שניהם המופרשין בחלקו של עובד כוכבים גדלו ואין שם מעשר חל עליהם דתניא בגמרא דראש השנה (דף יב:) גבי חדש וישן המעורבין דקי"ל אין תורמין מזה על זה וקתני צובר את גרנו לתוכו ונמצא תורם מן החדש שבו על החדש שבו ומן הישן שבו על הישן שבו וכי היכי דפריש חדש וישן בחולין איכא נמי חדש וישן במעשר הכא נמי נמצא תורם מן החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו ואפילו למאן דפליג עליה דההוא הכא מודי דהתם הוא דאיכא למימר אין בילה לא נבללו יפה ושמא אין חדש במעשר לפי חשבון הנותר בחולין ואין ישן במעשר לפי חשבון הנותר בחולין אבל הכא יש בילה דהא בכל חטה וחטה יש לעובד כוכבים ולישראל חלק כיון דאין ברירה וכי אפריש מיניה וביה יש במעשר מן החיוב כפי החיוב ומן הפטור כפי הפטור ובתוספתא דדמאי (פרק ה) מצאתי דטבל וחולין שנתערבו אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון כלומר מפריש ממקום אחר לפי חשבון טבל זה המעורב ואם לאו נוטל מן החולין כפי תרומת מעשר שבטבל ואיני יודע מהו ורבי ורשב"ג הכי פליגי רבי סבר אם יש לו טבל אחר מפריש על זה לפי חציו ואם הפריש לפי כולו דנמצא מרבה במעשרות ומעשרותיו מקולקלים וזה מתוקן ועוד נ"מ שאין מפרישים מזה על טבל אחר ור"ש [ב"ג] סבר יש ברירה וכיון שחלקו הרי חלקו של ישראל כולו חייב ואפילו הוא בא להפריש עליו ממקום אחר מפריש לפי כולו והשם חל על מעשרותיו ומתוקנים הם ואם רצה להפריש מזה על מקום אחר מותר:

ואי בעית אימא - לא תדחק למימר הדר ערביה דתרוייהו בין שותפות עובד כוכבים בין שותפות ישראל לרבי אלעאי מצאנך נפקי דבעינן מיוחד לך ולא שותפות לא שנא דעובד כוכבים ולא שנא דישראל:

ישראל בר חיובא הוא - וכל ישראל נקראין בלשון יחיד ולא מיוחד בעינן ובלבד שאוכל לקרוא בה צאן של ישראל:

אמר רבא - אע"פ דפטר ר' אלעאי בשותפות דראשית הגז מודה. הוא בכל הני דאמר לקמיה כל חד וחד כדמפרש טעמא:

תרומותיכם - משמע לשנים:

אדרבה לילף מתרומה לחיובא - דהא בתרומה נמי כתיב ראשית ושותפות חייבת בה וקולא וחומרא לחומרא מקשינן (יבמות דף ח:):

למה לי - קרא עריסותיכם לחיובא בשותפות:

כדי עריסותיכם - במדבר ניתנה להם תורה ושם נאמר להם כדי עריסותיכם של עכשיו חייב בחלה וכמה עיסת מדבר עומר לגלגלת והעומר עשירית האיפה והחשבון עולה לחמשה לוגין צפוריים שהן שבעה רבעים ועוד מדבריות שהן מ"ג ביצים וחומש ביצה כדאמרינן בעירובין בפ' כיצד משתתפין (דף פג:) איפה שלש סאין סאה ששת קבין הרי איפה י"ח קבין קב ד' לוגין הרי איפה ע"ב לוגין עשירית דידה כמה הוה שבעה לוגין לשבעים לוג ולשני לוגין שהן י"ב ביצים עשירית שלהן ביצה וחומש הרי שבעת לוגין וביצה וחומש ביצה והלוג ששה ביצים הרי מ"ג ביצים וחומש:

ארצכם - של שנים הוא אומר:

בקרך וצאנך - כל הבכור וגו' הרי כתיב ובכורות בקרכם וצאנכם אפילו לשנים:


דרך ביאתך - לבית אתה קובע מזוזה וכשהוא נכנס לביתו רגליה דימינא עייל ברישא נמצא שהימין בכניסה הוא דרך ביאה:

מתנות - הזרוע והלחיים והקבה:

זובחי - שנים משמע:

אדרבה נילף נתינה מתרומה - ולא תבעי קרא דהא קולא וחומרא לחומרא מקשינן:

הדין עם הטבח - בפירקין דלעיל וזובחי אורחיה דקרא הוא:

ארצך - אשר תביא מארצך ארצך משמע מיעוטא ארצכם לא משמע מיעוטא כולי האי ולא ממעטא חוצה לארץ מיניה דמשמע כל מקום שיש להם ארץ אבל ארצך משמע המיוחדת לך ולא לעובדי כוכבים:

כי יפול הנופל - כל שראוי ליפול הימנו ואפילו בשותפות:

בתי כנסיות - שאין חלק לאחד מהן בו שאף לבני עבר הים הוא ועוד שאינו בית דירה:

ליתנהו להני כללי - דאמר רבא דמודי ר' אלעאי בכל הני דהא תניא דפליג ר' אלעאי בבכורה ולא מרבי לה מבקרכם וצאנכם:

ואמר ר' חנינא מסורא ליתנהו להני כללי - דרבא דהא תניא דפליג רבי אלעאי במתנות ומדפטר במתנות על כרחך פטר נמי בתרומה דאי ס"ד בתרומה מחייב היכי פטר במתנות לייתינהו לחיובא מתרומה הואיל וגמיר גזירה שוה דנתינה נתינה מסתברא דהא אגמרוה דלחומרא אית לן למידן:

אלא ש"מ בתרומה נמי פטור - דדייק דגנך והדר יליף מתנות או מתרומה או מראשית הגז בנתינה נתינה:

אי מה - כיון דמתרומה יליף רבי אלעאי לראשית הגז דאמרן לעיל שותפות דעובד כוכבים נפקא ליה מרישיה דקרא אי מה תרומה בחו"ל לא אף ראשית הגז בחו"ל לא דבפ"ק דקדושין (דף לו:) קי"ל כל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחו"ל דיליף מעבודת כוכבים שהיא חובת הגוף ונוהגת בכל מקום אבל חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ:

מנהרביל - שם מקום:

אין - ודאי:

והתניא - בניחותא:

תרומה טובלת - אוסרת משום טבל דכתיב אשר ירימו בעתידים ליתרם הכתוב מדבר באלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פג.): אין לך :

בו אלא מראשיתו ואילך - משהופרש ונעשה ראשית היא שלו אבל מעיקרא אין לו אלא שם אחד דהאי ראשית קרא יתירא הוא ואראשית דלעיל סמיך והוה ליה למכתב וגז צאנך:

מיתה - זר האוכלה במזיד:

חומש - בשוגג:

ראשון ושני - מעשר ראשון ומעשר שני:

אין לך אלא ראשיתו - אין לך נתינה אחרת להפריש ממנו מדלא כתב ומגז צאנך ש"מ מתנה ראשונה בלבד אתא ראשית לאשמועי':

תרומה מחדש על הישן לא - דכתיב היוצא השדה שנה שנה (דברים יד):

היו לו שתי רחלות גזז - שנה זו והניח:

גזז - שניה והניח עד שהיו לו חמש גיזים אין מצטרפות דאגיזים של חמש צאן קפיד רחמנא והא לית ליה:

הא חמש מצטרפות - אם היו לו חמש צאן וגוזז השתים בשנה זו ושלש בשנה שניה דהשתא איכא גיזים של חמש צאן מצטרפות ואף על גב דחדש וישן הוא:

והתניא - אידך דאפילו חמש אין מצטרפות קשיין אהדדי:

אלא לאו שמע מינה - בהא נמי פליגי רבי אלעאי ורבנן לרבי אלעאי דמקיש גז לתרומה אין מצטרפות ולרבנן מצטרפות כל הני קושייתא לרבי אלעאי:

הגדל בחיוב - כגון ישראל שלקח שדה מן העובד כוכבים כדמפרש לקמיה:

הגדל בפטור - ביד עובד כוכבים:

בחיוב - לאחר שבאו ביד ישראל:

בסוריא - ארם צובה שכבשה דוד ולא שמיה כבוש ולא חלה בה קדושת הארץ וקלה קדושתה ויש קנין לעובד כוכבים להפקיע מיד מעשר לפיכך אין ישראל חייב לעשר אלא על התוספת השני שלישים שגדלו אצלו טבל וחולין מעורבין אבל בארץ ישראל מעשר על הכל שאין קנין לעובד כוכבים בה להפקיע מן המעשר וחכמים פוטרין דכיון שהביאה שליש ביד עובד כוכבים כאילו נגמרה כולה בידו דקיימא לן (ר"ה יב: יג.) תבואה בתר שליש אזלא:

וכי תימא הכי נמי - דהגדל ביד עובד כוכבים פטור מראשית הגז אפילו בא ליד ישראל:

הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים - קודם שנגזזה:

פטור מראשית הגז - דצאנך בעינן ולא גיזותיך והכא לאו צאנו דישראל הוא:

הא צאנו לגזוז - לקח וקנה עדרו של עובד כוכבים כשהיא עומדת לגזוז הואיל והכל שלו וקרינא ביה צאנך:

חייב - ואף על פי שגדלו הגיזים אצל עובד כוכבים:


דלא כר' אלעאי - דמקיש גז לתרומה:

ממין על שאינו מינו - כגון שחורות ולבנות ואע"ג דחד פירא הוא: וב"ה אומרים תורמין: דכולו מין תאנים ות"ק פליג אדרבי יצחק ואמר לא נחלקו ב"ה בדבר זה דתרי מיני נינהו:

שחופות - פלנ"ש:

מכר לו - ישראל לישראל:

זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו - הואיל ולא שייר לעצמו מאותו המין כלום אין עליו להפריש על אותן גיזים שמכר ואע"פ שהצאן לא מכרום על הלוקח להפריש שלקח ממתנות הכהן אלמא תרי מיני נינהו ואין מפריש מזה על זה דאי מפרשי הוה ליה שיורא גבי מוכר ותנן לקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר חייב: סיפא דקתני נמי מכר זכרים אבל לא נקבות זה נותן לעצמו כו':

ה"נ דתרי מיני נינהו - ולא הוי שיורא:

אלא - ודאי שיורא הוא ואמוכר רמיא למיתב כולהו והא דקתני זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו עצה טובה קמ"ל אשמעינן תנא למוכר שלא יתן לו מן הנקבות המשומרות לו על הזכרים שמכר משום דהאי דזכרים אשון קשה והאי דנקבות רכיך לפיכך יקנה מן הלוקח כדי ראשית הגז של זכרים מצמר הזכרים:

ה"נ - גבי שחופות ולבנות משום עצה טובה הוא דגיזת הלבנות טובה משל שחופות ויקנה מן הלוקח כשיעור השחופות ויתן לו לכהן:

ששיריה נכרין - דאם אמר כל גרני תרומה לא אמר כלום:

אין והתנן - בניחותא: ה"ג ותניא אידך לא אמר כלום:

כר' אלעאי בראשית הגז - וה"ה למתנות:

אין דברי תורה מקבלין טומאה - במסכת ברכות דקתני גבי בעל קרי דצריך טבילה לדברי תורה:

חטה שעורה וחרצן - שלשתן יחד כדאמר באותו ואת בנו הזורע כלאים לוקה ואוקימנא לאפוקי מדרבי יאשיה:

חומר בזרוע כו' - כדפרישית לה במתניתין: טרפה אינה בכלל מתנות דכתיב תתנו לו ולא לכלבו:

ואי יליף - תנא דידן נתינה נתינה לילף. כו' דהא מתני' כר' שמעון אוקימתא:

ממעשר - כל מעשר בקר וצאן:

יש טרפה שאינה עוברת תחת השבט - כגון נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה ומינה יליף שאר טרפות: בבכור קדוש אפילו טרפה ובעי קבורה דהא קדישתיה רחם: מעשר וראשית הגז לא בעינן זכרים ואין נוהגים בטמאים אבל בכור אינו אלא זכר ונוהג בחמור מעשר וראשית הגז אינו אלא במרובים מעשר בעשרה ראשית הגז בחמש ואינן קדושים מרחם ואין נוהגים באדם אבל בכור נוהג ביחיד וקדוש מרחם ונוהג באדם מעשר וגז אינן נוהגים אלא בפשוטין ואינן לפני הדבור אבל בכורות קדשו במצרים: ה"ג אדרבה מבכור הוה ליה למילף שכן יתום שלקחו בשותפות נתנו . בפני כהן בקדושה ובמכירה והנך נפישין. בכור וראשית הגז נוהגין ביתום אף על פי שמתה אמו קודם לידתו כגון זה פירש למיתה וזה פירש לחיים אבל מעשר לא דגמר תחת תחת מקדשים דכתיב תחת אמו פרט ליתום אבל בכור קדוש ואפילו יתום וירעה עד שיסתאב ויאכל במומו לכהן בכור וגז נוהגים בלקוח ובשותפות אבל לקוח פטור מן המעשר. וכן השותפות דכתיב יהיה לך ולא של שותפות (בכורות דף נו:) וכן שנתנו לו במתנה במסכת בכורות בפ' בתרא (דף נה:):

בפני - בכור וגז נוהגים אף שלא בפני הבית אבל מעשר לא כדמפרש בגמ' דבכורות בפרק בתרא (דף נג.) גזרה משום לקוח ומשום יתום בכור וגז ממתנות כהונה הן ולא מעשר דנאכל הוא לבעלים כשלמים:


בקדושה - בכור אינו צריך להקדיש דקדושתו מרחם וגז נמי אין צריך להקדיש דאין קדושה חלה עליו אבל מעשר מקדישו בשבט לישנא אחרינא אמרי ליה בקדושה בכור וגז נכסי כהן לקדש בו את האשה כדתניא בגמרא דארבעה אבות (ב"ק דף יג.) בכור מוכרין אותו תם ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה אבל מעשר אינו נכסי בעלים לקדש בו את האשה דהא כתיב ביה לא ימכר ולא יגאל ולאו מלתא היא דאפ"ה ממון בעלים הוא ומקדשין בו דתנן (קדושין דף נב:) המקדש בחלקו בין בקדשים קלים כו' ואמרי' טעמא דלאחר שחיטה לאו דידיה הוא דמשלחן גבוה קא זכו אבל מחיים דידיה הוא:

ומכירה - בכור יכול כהן למוכרו וכן גז אבל מעשר אינו נמכר דתנן במסכת בכורות (דף לב.) (בבכור) [במעשר] נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט אלא אם כן הוי של יתומין:

והנך נפישין - הנך דבכור נפישין ולילף מיניה:

ונילף גיזה מבכור - דאפילו בשור אקרי גיזה ונימא מה גיזה דהתם אפילו דשור הכא נמי אפילו דשור:

לו למלבוש ולא לשקו - וגיזת שורו אין ראויה אלא לשק: להכי קרי ליה נוצה שאין דרך לגוזזן אלא לתולשן כנוצה של עוף:

ליחייב - דהא ראוי לאדם לבגדים נאים:

בעינן גיזה - והא תלישה הוא: מאן שמעת ליה הך סברא: דדריש לישנא דקרא דכתיב גז:

רבי יוסי - דאמר לקמן לקט קצירך ולא לקט קיטוף:

הא - אמרינן לקמן:

מודה ר' יוסי במידי דאורחיה - וכיון דאורחא דעזים בתלישה כגיזה דמו:

אלא - גז דאינו אלא ברחלים:

כדר' יהושע בן לוי - לקמן בפרקין דכתיב גז וגו' וסמיך ליה כי בו בחר וגו':

לעמוד לשרת דבר הראוי לשירות - לתכלת דבגדי שרד והתם צמר בעינן ואין צמר אלא של רחלים:

שצמרן קשה - כגון שהיו משונים משאר כבשים:

יתחמם - לא מיקרי גז אלא בר חימום:

הגוזז את העזים פטור - כדאמרינן אין גז אלא של רחלים דבר הראוי לשירות:

שוטף - במים בנהר ליפותן והצמר נתלש מהם:

פטור - דלאו גז הוא:

והא - דקתני שוטף פטור רבי יוסי הוא דדייק לישנא דקרא:

ולא לקט קיטוף - הקוטף בידיו שבלי קמתו אין הנושר לקט דלישנא דקרא דייקא ופליגי רבנן עליה:

במידי דאורחיה - כגון בצלים ושומים דקיטוף שלהן זהו קצירן:

קציר - קציר ארצכם:

עוקר - עם השרשים כגון עדשים:

תולש - ביד ולא עם השרשים כגון פולין:

רבי יוסי לא גרסינן בהא מתניתא - ומיהו על כרחך הני קראי דריש להו ר' יוסי מדאמר אין לי אלא קציר דאיהו דדייק לישנא דקרא ומוקי להו במידי דאורחיה:

אף אנן נמי תנינא - בהדיא דמודה רבי יוסי במידי דאורחיה:

מלבנות - שורות שבין ירק לירק:

פאה מכל אחת ואחת - מן המלבנות שהירק שבין מלבן למלבן הפסק לפאה דידה דירק אינו בכלל פאה חוץ מן השומים והבצלים כדתנן (פאה פ"א מ"ד) כל שהוא אוכל ונשמר ומכניסו לקיום ואמרינן במקום שנהגו (פסחים דף נו:) מכניסו לקיום פרט לירק ומיהו שומין ובצלים מכניסן לקיום קתני מיהא לרבי יוסי דבצלים חייבין בפאה ואע"ג דאינו קוצרן במגל אלמא מודי הוא במידי דאורחיה:

בשלמא לב"ש - אשכחן תרתי דאיקרו נמי צאן הילכך אין אתה יכול להוציאן מכלל חיוב:

חמש צאן עשויות - לישנא יתירא קדרשי מאי עשויות שעושות שתי מצות ראשית הגז ומתנות דכל כמה דלא הוו חמש לא הוו נהגי בהו אלא חדא מתנות לחודייהו:

אטו בכורה חדא מי לא מחייבא - על כרחך כי תלא רחמנא בחמש ראשית הגז הוא דתלא:

וליטעמיך מתנות נמי חדא מי לא מחייבא - אישתכח דבתרתי ובחדא נמי איכא שתי מצות בכורה ומתנות וליכא למימר דהאי עשויות הכי מדריש והא ליכא למימר עשויות שלש מצות דהיכי משמע מיעוט עשויות שתים הוו: אלא אמר רב אשי: הכי דריש:

עשויות שמעשות את בעליהן - למצוה חדשה שלא היה מצוה עליו בפחות מכן והיינו על כרחך ראשית הגז דכתיב בה צאן דמשמע מרובה דאילו בכורה דכתיב (במדבר יח) בכור שור אפילו חד וכן מתנות אם שור אם שה (דברים יח): תניא א"ר גרסינן:

דברי בריבי - שהיה גדול בדורו דקיימא לן רבי יוסי נמוקו עמו:

אנן דברי בריבי שומעין - קס"ד מפני שהוא מכריע ביניהם לא חמש כבית הלל ולא שתים כב"ש: תורת משה קרויה תורה לפי שנתנה תורה לדורות ושל נביאים לא קרי אלא קבלה שקבלו מרוח הקדש כל נבואה ונבואה לפי צורך השעה והדור והמעשה:

והאמר מר אין הכרעה שלישית מכרעת - כשזה אומר כך וזה אומר כך וזה אומר דעת שלישית אפילו אמצעית היא ביניהם אין זה הכרע כגון (פסחים דף כ:) חבית של תרומה שנתגלתה ב"ש אומר תשפך הכל וב"ה אומרים תעשה זילוף א"ר ישמעאל בר' יוסי אני אכריע בשדה תשפך הכל בבית תעשה זילוף אמרו לו אין הכרעה שלישית מכרעת והיכי הויא הכרעה כגון ההיא דקולי מטלניות דבמה מדליקין (שבת דף כט.) ר' אליעזר אומר בין מן המוכן בין שלא מן המוכן טמא ר' יהושע אומר בין מן המוכן בין שלא מן המוכן טהור ר"ע אומר מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור א"ר יוחנן עלה כל מקום שאתה מוצא שנים חולקים ואחד מכריע כו' אלמא כה"ג קרי הכרעה היכא דגלו מאי דעתייהו דשייך לפלוגי בין מוכן לשאינו מוכן אפ"ה לא פלגינן ואתא ר"ע ונתן חילוק בדבר הוי הכרעה שהכריע במוכן כר' אליעזר ונמצאו שנים מטמאים במוכן ור' יהושע יחיד מטהר ובשאינו מוכן כר' יהושע והוו שנים מטהרים בשאינו מוכן אבל גבי חבית דלא גלו דעתייהו ב"ש וב"ה דנהוי שייך חילוק בין בית לשדה שלא אמרו כך ב"ש אומר בין בבית בין בשדה תשפך הכל וב"ה אומר בין בבית בין בשדה תעשה זילוף ובא שלישי וחלק בין שדה לבית התם אין זה הכרע לדבריהם אלא דעת שלישית דהכרע לשון כף מאזנים הוי בשנים חולקין ובא שלישי ומכריע המשקל כאחד מהן או בכל הדבר או בחציו כזה ובחציו כזה:


א"ר יוחנן מפי השמועה אמרה - ר' יוסי הלכך הלכתא כוותיה:

מנה ופרס - החמשה כולן:

שיהו מחומשות - לכל אחת מהן שבעה סלעים וחצי דהוו לה כולהו מנה ופרס שהמנה מאה זוז עשרים וחמשה סלעים הרי ל"ז סלעים וחצי:

ששים - סלעים:

ונותן סלע מהם לכהן - ולקמיה פריך ליה ממתניתין:

רבי יוחנן אומר שש - סלעים הוי כל שהן ויתן מהם חמש סלעים כדתנן במתני':

ואחד לו - ואפילו הן גוזזות אלף סלעים סגי ליה נמי בחמשה סלעים לכהן:

כל שהן תנן - ואפילו אין גוזזות כולן אלא סלע אחד:

בשלמא לרב ורבי יוחנן ניחא - דרב לא איירי בנתינת כהן כלל ואיכא למימר דהוא נמי סבירא ליה דנותן מהנך ל"ז סלעים לכהן ה' סלעים:

אלא לשמואל - דאמר נותן סלע לכהן הא אנן חמש תנן ולעולא נמי דאמר כל שהוא קשיא דמהיכא יתן לכהן ה' סלעים:

ולרב מי ניחא והאמר ראשית הגז בס' - וכיון דאמר שבעה ושלשים סלעים וחצי חייבין בראשית הגז אם מחמש רחלות באו צא מהם חלק ס' מטי לשלשים סלעים חצי סלע ולשבעה סלעים וחצי דבר מועט וא"נ מוקמינן לה כדלקמן במנה בן מ' סלעים אכתי סלע הוא דהוי ואנן ה' סלעים לכהן תנן:

הא אתמר עלה - כלומר ולעולם ראשית הגז בששים בין רב למעט ומתניתין דקתני חמש סלעים לאו ארישא קאי אלא מילתא באנפי נפשה היא:

בישראל שיש לו גיזין הרבה - דחלק ששים שבהם יש בו כדי לחלק לכהנים הרבה ומבקש ליתנם לכהנים הרבה דאמרי' ליה כל חד וחד כהן לא תבצר ליה מחמשה סלעים דהואיל ויש לו ליתן בעינן נתינה ראויה לכל כהן כדלקמן והיכא דגוזזות מעט נמי סגי ליה בששים יש לשונות אחרים ואין בהם ממש:

והא תניא עין יפה אחד מארבעים - והיכי רב ושמואל אעין רעה נקטי שיעורייהו:

ומשני דאורייתא בששים - מדאורייתא סגי ליה בששים והיינו דקתני עין רעה אחד מששים רב ושמואל שיעורא דאורייתא אתו לאשמועינן וביחזקאל (מה) רמיזא וששיתם האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה מחומר השעורים חומר ל' סאין איפה שלש סאין שתות שלה חצי סאה כשתוציא חצי סאה תרומה משלשים הרי אחד מששים דרבנן מארבעים. ואתו רבנן ותקון דניהיב עין יפה מארבעים ובינונית בחמשים:

פוטרת את הכרי - ראשית דגנך ולא יהיב ביה קרא שיעור:

דאורייתא כדשמואל - מדאורייתא בכל שהן מיפטר:

דרבנן בדאורייתא בארבעים - ושעורא דרבנן אתמר בתרומה שהיא מן התורה כגון תרומת תירוש ויצהר שתנתן בארבעים:

ושיעור דרבנן בדרבנן - ושיעורא דאמור רבנן בתרומה דידהו כגון פירות האילן וירק בששים ורמיזא דיחזקאל אצרי עין אמרה:

והראיון - מפרש בגמ' דחגיגה (דף ז.) דכל כמה דבעי לאתחזויי בעזרה ברגל מיתחזי ומייתי קרבן עולת ראיה וגם הקרבן אין שיעורא לדמים אם מרובה אם מועט מן התורה אבל חכמים אמרו הראיה מעה כסף והחגיגה שתי כסף:

דאורייתא אין לה שיעור - כלל ורבנן יהבו לן בה שיעורא בששים אבל בתרומה אף על גב דמדאורייתא נמי בכל דהו מפטר נהי דמפטר ממיתה דטבל מיהו לכתחלה רמיזא שיעורא דילה חמשים וששים דתנא בתוספתא אמר רבי יוסי מנין לתרומה שהיא אחד מחמשים שנאמר במדין (במדבר לא) תקח אחד אחוז מן החמשים אחוז שאמרתי לך במקום אחר כזה ומנין אם תרם ועלה בידו אחד מששים שאין צריך לתרום שנאמר וזאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחומר החטים וגו' אלמא דמתייהב בה שיעורא הלכך לא תני לה בדברים שאין להם שיעור:

אשכחיה - רבי יוחנן לאיסי בר היני:

דמתני לבריה - מתניתין חמש רחלים גוזזות מנה מנה ופרס:

אמר ליה - איסי כדכתיב קרא קא מתני רחלים מאתים אמר ליה לשון תורה לחוד וכו':

אמר ליה - ר' יוחנן לאיסי:

מאן ריש סידרא בבבל - ראש ישיבה:

אבא אריכא - רב קרי אריכא שארוך בדורו היה כדאמרינן בהמפלת בנדה (דף כד:):

אבא אריכא קרית ליה - ולא אמרת רבינו בלשון כבוד:

דכירנא - כשהיה בכאן קודם שירד לבבל היה חשוב ממני שהיה יושב לפני רבי ואני הייתי יושב שבעה עשר שורות מאחריו:

זיקוקין - נושאין ונותנין בהלכה:

א"ל איהו - איסי לרבי יוחנן:

ראשית הגז בכמה - כמה יהיה לו ויתחייב בראשית הגז אמר ליה בששים סלעים.:

מה בין לי ולך - אם איני יודע פירושה של משנתינו יותר ממך מה אני גדול ממך אני יש בידי דכל שהוא לאו דוקא אלא איידי דאמר ר' דוסא שיעורא רבה אמור רבנן לשון שיעור מועט וגוזמא הוא ומיהו ששה סלעים בעינן כי היכי דלימטי סלע לכהן דבציר מהכי ליכא למאן דאמר דתיהוי נתינה:

בששים - חלק ששים יתן לכהן לישנא אחרינא ששים סלעים חייבים בראשית הגז:

אנחת לן חדא - אחת מדבריך יכולה להתקיים:

בשלמא דרבי יוחנן - דאמרת משמיה בששים:

אדר' יוחנן - דאמר לעיל כמה כל שהן שש חמש לכהן ואחד לו לא קשיא:

הא דידיה הא דרביה - משום רבי ינאי כדקאמרינן:

אלא דרב אדרב קשיא - דאמר רב (כולו) מנה ופרס חייבות בראשית הגז ואי ראשית הגז בששים לא מטו ליה לכהן סלע ובציר מהכי ליכא למאן דאמר:

במנה בן ארבעים סלעים - יש מנה גדול כך כדלקמן דהוו מנה ופרס ששים ומהן יתן סלע לכהן:


ופרכינן ותני תנא מנה בן ארבעים - והא מנה ופרס דרב הוא מנה ופרס דקאמר רבי דוסא בכל אחת מנה ופרס ופליגי רבנן עליה דאמרי כל שהן ופירש רב למילתייהו דכל שהן היינו בין כולן מנה ופרס:

חמת חדשה - של עור שלא גמר תפירתה ושייר בה סדק:

אע"פ שמקבלת רמונים - שאין בסדק כמוציא רמון:

טהורה - שלא נגמרה מלאכתה:

תפרה - ונגמרה מלאכתה וחל עליה שם כלי ואח"כ נקרעה כמוציא רמון טהורה אבל מקבלת רמונים טמאה דלא פקע שם כלי מינה עד שתינקב כמוציא רמון כשיעור כל כלי בעלי בתים ששיעורן כרמונים:

כפקעיות של שתי - שיעור קריעת כלי לטהר כשמוציא פקעיות של שתי שזה הוא תשמישתה של חמת ואין דרך להשתמש בה פירות וסתם פקעיות של שתי גדולים עשר סלעים משקלם ארבעה למנה:

פקעיות - למושיי"ל:

תנא - הא דקתני מתניתין חמש סלעים מלובן לא שיהא על ישראל מוטל ללבנו אלא אשיעורא קפיד דליתיב ליה בהכרע שכשיתלבן שיהא בו חמש סלעים ונפטרות כל גיזים:

אמר קרא לעמוד לשרת - בתר ראשית הגז כתיב כי בו בחר ה' מכל שבטיך לעמוד לשרת:

מאי ניהו אבנט - שהוא קטן שבבגדי כהונה וקים להו לרבנן שיכול לעשות מחמש סלעים צמר שהרי אין כולו צמר אלא כלאים הוא:

תפשת מרובה לא תפשת - ברייתא בתורת כהנים גבי זבה (ויקרא טו) ימים רבים ימים שנים רבים שלשה או אינו אלא רבים עשרה אמרת כל ששמעו מרובה ושמעו מועט תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת הואיל ולא פירש לך איזה מהן יש לך לתפוס הראשון שבמשמע שאם לא. נתפוס אלא המרובה אני משיבך מהיכן אתה ממעטו לזה המועט והלא אף הוא במשמע כשתאמר אינה זבה בפחות מעשרה אני אומר לך והלא אף שלשה במשמע וכשתאמר בשלשה ואני משיבך אינו אלא עשרה אתה אומר לי אף השלשה במשמע וגבי שירות נמי תאמר אבנט ואני משיבך ואימא מעיל אתה אומר לי והלא אף האבנט בכלל שירות ומהיכן אתה ממעטו אבל כשתאמר אין פטור אלא בכדי מעיל אני משיבך והלא אבנט ראוי לשירות וקרא שירות הוא דכתיב:

ואימא כיפה של צמר - שהיא מועטת מאבנט ואף היא בכלל שירות כדכתיב (שמות כח) על פתיל תכלת ותכלת עמרא הוא:

כיפה - כובע קטן פלטרי"י:

ושמת אותו - בציץ:

אמר קרא - גבי שירות דראשית הגז:

הוא ובניו - וציץ אינו בכהן הדיוט:

הניחא למ"ד אבנטו של כהן גדול - ביום הכפורים שהוא בוץ כדכתיב (ויקרא טז) ובאבנט בד יחגור:

לא זהו אבנטו של כהן הדיוט - של כל השנה דהא הוא הואי של כלאים כדכתיב (שמות לט) ואת האבנט שש משזר תכלת וגו' וכי כתיב אבנט דכלאים בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט דכל השנה כתיב:

שפיר - משכחת שוין אהרן ובניו באבנט של צמר כגון של שאר ימות השנה:

אלא למ"ד - אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים כשר הוא בהדיוט כל השנה דכי כתיב אבנט בכלאים גבי פרשת בגדי כהונה בכהן גדול הוא דכתיב אבל בכהן הדיוט כולו של בוץ א"כ לא משכחת צמר באבנט של הדיוט ואמאי משערת ראשית הגז באבנט הא לא שוין בה אהרן ובניו שהצמר אינו ראוי לשירות הדיוט:

שם אבנט - אע"ג דאין צמר בשירות הדיוטות הרי ראוי לשירות כ"ג ואי משום הוא ובניו הכי קאמר דברים הראויין לאבנט שהרי אבנט נוהגת בו ובבניו:

' - מכר לו שחופות כו'. הא אוקימנא עצה טובה קמ"ל דאע"ג ששייר לעצמו מן הטוב יקנה מן הלוקח ממין הרעות אחד מששים ויתן לו:

גזז ומכר ראשונה - ראשונה היה מוכר לאחר גיזתה מיד קודם שצירף חמש גיזין:

חייב - בראשית הגז דגז צאנך אמר רחמנא והא איכא דבשעת גיזה כל אחת היתה שלו:

בעידנא דקא מלי שיעורא - דחמש צאן שעל ידי גיזה החמישית הוא מתחייב בארבעה ראשונות וההיא שעתא לא הוו מצאן שלו:

תנן הלוקח צאנו של עובד כוכבים - אפילו. עד שלא נגזזה וגזזה פטור הלוקח דלאו צאנו הוא:

הא צאנו לגזוז - שמכר לו גוף הצאן זה קנה לו הגוף עד שגזז:

חייב - דצאנך קרינא ביה:

כל חדא וחדא בתר גיזה נפק מרשותיה - וקתני חייב אלמא בתר שעת גיזה דכל חדא אזלינן:

כל שלושים יום - לאו דוקא אלא שיהו כל הגופים קנויין לו עד תשלום כל הגיזים:

בתר מוכר אזלינן - למיתב אכולהו.:

קלחי אילן - אילנות עצמן לקח עם פירותיהן להכי נקט לשון קלחי שאין שדה זו שדה אילן אלא שדה לבן וגדלו בה שנים או שלשה אילנות ומכרן:

נותן - לוקח פאה מכל אילן ואילן כדכתיב (דברים כד) לא תפאר אחריך ואין אחד מהם פוטר את חבירו הואיל ואין השדה שלו שאם היתה שדה שלו היה נותן מאחד על כולן:

אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה - שום אילן בשדה לעצמו:

אבל שייר - אחד לעצמו רמיא כולה חיובו עליה ונותן פאה בקרקע בזרעים לעניים ופוטר את כל האילנות אלמא היכא דאיכא שיורא כולה חיובא רמיא עליה דאי לאו עליה רמיא היכי פטר בפאה דידיה אילנות של אחרים:

והוא שהתחיל בעל הבית לקצור - הזרעים קודם מכירת האילנות דמההיא שעתא מיחייב בפאה ופאה דידיה דההיא שעתא חזיא למפטר כולה שדה ומיהו כי לא שייר מידי אסתלק מדין פירות אילנות. ואין פאת זרעים פוטרתן וכי שייר דאכתי שייר בפירות אילנות לא נפק מחיובא קמא והוה ליה כדמעיקרא:

ובקצרכם - משמע מתחלת קצירה:

לא מיחייב בכוליה עדריה - דלא כתיב בגזזכם אלא גז. צאנכם לאחר שנקרא גז צאן:

אלא אמר רבא - טעמא דמתני' משום דאין אדם רשאי להפקיע ממונו מיד מצוה ולמכור גיזיו כדי שיהא גז של אחד וצאן של אחר לפוטרן דלא קרינא ביה גז צאנך. אלא כי קא מזבין לא קמזבין מתנות דכהן הילכך כי שייר מידי איכא למימר מדלא פריש מוכר. ללוקח חוץ ממתנותיו של כהן ודאי הכל מכר לו ושייר אצלו את מתן הכהן ואמר לוקח למוכר מתנה דכהן גבך היא


וכי לא שייר חייב הלוקח ולא משום דחיוב המצוה עליה דלאו צאנך הוא אלא משום דזה לא מכר לו חלקו של כהן:

נותנו - לוקח לכהן ואין הטבח מנכה לו כלום לפי שלא מכר לו את המתנות מסתמא:

לקח הימנו במשקל - דהשתא ודאי זבין ליה:

מנכה לו מן הדמים - משנשחטה זכו הכהנים במתנותיהן והדין על הטבח וגבי ראשית הגז ודאי אם פירש לו הכל אני מוכר לך אין כאן לכהן כלום על זה הואיל ועד . שלא נגזזה נמכרה לא חל עליה חובת ראשית הגז דלא קרינא ביה גז צאנך וטעמא דמתני' משום דלא זבניה ולטעמיה דרב חסדא אפילו פריש ליה יהיב ליה ולאו מילתא היא:

פרק שנים עשרה - שילוח הקן


מתני' שילוח הקן - אבל לא במוקדשין. בגמ' מפרש היכי דמי מוקדשין:

ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן - דכתיב (דברים כב) כי יקרא:

שקננו בפרדס - שמרדו ויצאו מן הבית ואין חוזרות לבית ונעשו מדבריות ופרדס לאו מזומן הוא שיכולים הם לברוח אבל אם בבית קננו פטור:

קננו בתוך הבית - שלא מרדו:

וכן יוני הרדסיאות - שדרכם ליגדל עם בני אדם פטור:

עוף טמא פטור - כדמפרש בגמרא צפור טהורה ולא טמאה:

עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור - אע"ג דמינא דאפרוח בר שילוח הוא:

פטור - דקן צפור בעינן שתהא האם המקננת צפור טהורה ועוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא נמי אע"ג דקן צפור הוא פטור כדמפרש בגמרא ואת הבנים תקח לך ולא לכלביך ובגמרא פריך מכלל דעוף טהור הרובץ על ביצי מין אחר כמותו טהור חייב:

קורא - עוף טמא הוא ודרכו לרבוץ על ביצי אחרים:

זכר פטור מלשלח - כדיליף טעמא בגמ':

גמ' רבי אבין ורבי מיישא - מפרשי הך מתניתין דכסוי הדם ואותו ואת בנו וגיד הנשה והזרוע והלחיים וראשית הגז ושלוח הקן דתנן בכולהו בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין מר פריש חדא ומר פריש חדא ולא פליגי ותרוייהו קא מפרשי לאידך וצריכין אנו לומר דבר בשם אומרו:

כל היכא דתנן בארץ ובחו"ל - בהנך פרקין:

שלא לצורך - הוא דלאו חובת קרקע נינהו אלא חובת הגוף ונוהגת בכל מושבות כדיליף בפ"ק דקדושין (דף לז:):

לבד מראשית הגז לאפוקי מדרבי אלעאי - דמקיש לה לתרומה וה"ה נמי במתנות נשנית לצורך דהא רבי אלעאי יליף מתנות מראשית הגז והא דנקט ראשית הגז משום דעלה א"ר אלעאי בהדיא כדאמר לעיל רבי אלעאי אומר ראשית הגז אינה נוהגת אלא בארץ: וכל היכא דתני בחולין ובמוקדשין דהיינו גיד הנשה ואותו ואת בנו:

לצורך - דאותו ואת בנו אי לאו דאשמועינן ליה הוה אמינא דאינו נוהג אלא . במוקדשין דהא בקדשים כתיב הילכך אשמועינן דנוהג הוא בחולין כדאמר התם ושור הפסיק הענין וכ"ש הנך דתנן אבל לא במוקדשין לצורך הוא דאשמועינן חילוק:

בר מגיד הנשה - דשלא לצורך תנייה דנוהג הוא דפשיטא לן דמשום דאקדשיה לא לפקע איסור גיד הנשה מיניה:

ולאו מי אוקימנא ליה - בפרק גיד הנשה (לעיל דף פט:):

בולדות קדשים - דאתא לאשמועינן דחייב משום גיד ומוקדשין דכיון דאיסור מוקדשין קדים כדמפרש התם שיצירת הולד קודמת לגידין איצטריך לאשמועינן דאתי איסור גיד וחייל עלייהו:

ומשני מ"ט דוחקת - לאוקמה בהכי משום דהיה קשיא לך למאי הלכתא תנינהו והשתא אתו רבי אבין ורבי מיישא להנך למימר לא תדחק לאוקמה בהכי דמעיקרא כי מקשת התם פשיטא לאו קושיא היא דהא איכא טובא דמתני שלא לצורך ואיידי דתנינהו כל חדא וחדא בחדא לצורך תנא נמי בהן באידך שלא לצורך וה"ה למוקדשין איידי דתנייה בכולהו לצורך תנייה נמי בהן שלא לצורך וכן בפני הבית משום אותו ואת בנו תנייה בכולהו וכן חו"ל משום ראשית הגז:

שהרג את הנפש - ואח"כ מרד ונמצא בקן:

פטור מלשלח - הואיל ובר קטלא הוא והכי דרשת ליה דקא בעי לשלח למקום הצלה והפקר והאי לאו בר הכי הוא והכי דריש קרא שלח תשלח את הראוי לשלחו ואת שאין ראוי לשלחו אל תשלחנו: