רש"י מנוקד על המקרא/ספר שמות/לד

(א) פְּסָל לְךָ – הֶרְאָהוּ מַחְצַב סַנְפִּירִינוֹן מִתּוֹךְ אָהֳלוֹ, וְאָמַר לוֹ: הַפְּסֹלֶת יִהְיֶה שֶׁלְּךָ. מִשָּׁם נִתְעַשֵּׁר מֹשֶׁה הַרְבֵּה (תנחומא כט; ויק"ר לב,ב).
פְּסָל לְךָ – אַתָּה שִׁבַּרְתָּ הָרִאשׁוֹנוֹת, אַתָּה פְּסָל לְךָ אֲחֵרוֹת. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם, וְהִנִּיחַ אֲרוּסָתוֹ עִם הַשְּׁפָחוֹת. מִתּוֹךְ קִלְקוּל הַשְּׁפָחוֹת, יָצָא עָלֶיהָ שֵׁם רָע. עָמַד שׁוֹשְׁבִינָהּ וְקָרַע כְּתֻבָּתָהּ, אָמַר: אִם יֹאמַר הַמֶּלֶךְ לְהָרְגָהּ, אוֹמַר לוֹ: עֲדַיִן אֵינָהּ אִשְׁתְּךָ. בָּדַק הַמֶּלֶךְ וּמָצָא שֶׁלֹּא הָיָה הַקִּלְקוּל אֶלָּא מִן הַשְּׁפָחוֹת. נִתְרַצָּה לָהּ. אָמַר לוֹ שׁוֹשְׁבִינָהּ: כְּתֹב לָהּ כְּתֻבָּה אַחֶרֶת, שֶׁנִּקְרְעָה הָרִאשׁוֹנָה. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: אַתָּה קָרַעְתָּ אוֹתָהּ! אַתָּה קְנֵה לָהּ נְיָר אַחֵר, וַאֲנִי אֶכְתֹּב לָהּ בִּכְתַב יָדִי. כֵּן הַמֶּלֶךְ – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַשְּׁפָחוֹת – אֵלּוּ עֵרֶב רַב, וְהַשּׁוֹשְׁבִין – זֶה מֹשֶׁה, אֲרוּסָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל; לְכָךְ נֶאֱמַר: פְּסָל לְךָ (תנחומא ל).

(ב) נָכוֹן – מְזֻמָּן.

(ג) וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ – הָרִאשׁוֹנוֹת, עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ בִּתְשׁוּאוֹת וְקוֹלוֹת וּקְהִלָּה, שָׁלְטָה בָּהֶן עַיִן רָעָה; אֵין לְךָ יָפֶה מִן הַצְּנִיעוּת (תנחומא לא).

(ה) וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה' – מְתַרְגְּמִינָן "וּקְרָא בִשְׁמָא דַּה'".

(ו) ה' ה' – מִדַּת רַחֲמִים הִיא (ספרי ריש ואתחנן, פיסקא כו בסופה), אַחַת קֹדֶם שֶׁיֶּחֱטָא, וְאַחַת לְאַחַר שֶׁיֶּחֱטָא וְיָשׁוּב (ר"ה י"ז ע"ב).
אֵל – אַף זוֹ מִדַּת רַחֲמִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי" (תהלים כב,ב), וְאֵין לוֹמַר לְמִדַּת הַדִּין "לָמָה עֲזַבְתָּנִי", כָּךְ מָצָאתִי בִּמְכִילְתָּא (שירה ג, על שמות טו,ב).
אֶרֶךְ אַפַּיִם – מַאֲרִיךְ אַפּוֹ וְאֵינוֹ מְמַהֵר לִפָּרַע, שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה (סנהדרין קי"א ע"א).
וְרַב חֶסֶד – לַצְּרִיכִים חֶסֶד, שֶׁאֵין לָהֶם זְכֻיּוֹת כָּל כָּךְ.
וֶאֱמֶת – לְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ.

(ז) נוֹצֵר חֶסֶד – שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה לְפָנָיו.
לָאֲלָפִים – לִשְׁנֵי אֲלָפִים דּוֹרוֹת.
[עָוֹן וָפֶשַׁע] – עֲוֹנוֹת, אֵלּוּ הַזְּדוֹנוֹת. פְּשָׁעִים, אֵלּוּ הַמְּרָדִים שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה לְהַכְעִיס (יומא ל"ו ע"ב).
וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה – לְפִי פְשׁוּטוֹ, מַשְׁמָע שֶׁאֵינוֹ מְוַתֵּר עַל הֶעָוֹן לְגַמְרֵי, אֶלָּא נִפְרָע מִמֶּנּוּ מְעַט מְעָט. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ, מְנַקֶּה הוּא לַשָּׁבִים, וְ"לֹא יְנַקֶּה" לְשֶׁאֵינָן שָׁבִים (יומא פ"ו ע"א).
פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים – כְּשֶׁאוֹחֲזִים מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם (ברכות ז' ע"א); שֶׁכְּבָר פֵּרֵשׁ בְּמִקְרָא אַחֵר: "לְשֹׂנְאָי" (שמות כ,ד).
וְעַל רִבֵּעִים – דּוֹר רְבִיעִי. נִמְצֵאת מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה עַל מִדַּת פֻּרְעָנוּת אַחַת לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת; שֶׁבְּמִדָּה טוֹבָה הוּא אוֹמֵר: "נוֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים" (תוספתא סוטה ד,א).

(ח) וַיְמַהֵר מֹשֶׁה – כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה שְׁכִינָה עוֹבֶרֶת וְשָׁמַע קוֹל הַקְּרִיאָה, מִיָּד וַיִּשְׁתָּחוּ.

(ט) יֵלֶךְ נָא ה' בְּקִרְבֵּנוּ – כְּמוֹ שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ, מֵאַחַר שֶׁאַתָּה נוֹשֵׂא עָוֹן. וְאִם עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְיַמְרוּ בְּךָ, וְאָמַרְתָּ עַל זֹאת: "פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ" (שמות לג,ג), אַתָּה תִּסְלַח לַעֲוֹנֵנוּ וְגוֹמֵר. יֵשׁ "כִּי" בִּמְקוֹם "אִם".
וּנְחַלְתָּנוּ – וְתִתְּנֵנוּ לְךָ לְנַחֲלָה [ס"א: שֶׁתִּתֵּן לָנוּ נַחֲלָה] מְיֻחֶדֶת. זוֹ הִיא בַּקָּשַׁת "וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ" (שמות לג,טז), שֶׁלֹּא תַּשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ עַל הָאֻמּוֹת (ברכות ז' ע"א).

(י) כֹּרֵת בְּרִית – עַל זֹאת.
אֶעֱשֶׂה נִפְלָאוֹת – לְשׁוֹן "וְנִפְלִינוּ", שֶׁתִּהְיוּ מֻבְדָּלִים בָּזוֹ מִכָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁלֹּא תִּשְׁרֶה שְׁכִינָתִי עֲלֵיהֶם.

(יא) אֶת הָאֱמוֹרִי וְגוֹמֵר – שֵׁשׁ אֻמּוֹת יֵשׁ כַּאן, כִּי הַגִּרְגָשִׁי עָמַד וּפָנָה מִפְּנֵיהֶם (ויק"ר יז,ו).

(יג) אֲשֵׁרָיו – הוּא אִילָן שֶׁעוֹבְדִים אוֹתוֹ.

(יד) קַנָּא שְׁמוֹ – מְקַנֵּא לְהִפָּרַע וְאֵינוֹ מְוַתֵּר. וְזֶהוּ כָּל לְשׁוֹן קִנְאָה, אוֹחֵז בְּנִצְחוֹנוֹ וּפוֹרֵעַ מֵאוֹיְבָיו [ס"א: מֵעוֹזְבָיו].

(טו) וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ – כְּסָבוּר אַתָּה שֶׁאֵין עֹנֶשׁ בַּאֲכִילָתוֹ, וַאֲנִי מַעֲלֶה עָלֶיךָ כְּמוֹדֶה בַּעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה בָּא וְלוֹקֵחַ מִבְּנוֹתָיו לְבָנֶיךָ (ע"ז ח' ע"א).

(יח) חֹדֶשׁ הָאָבִיב – חֹדֶשׁ הַבִּכּוּר, שֶׁהַתְּבוּאָה מִתְבַּכֶּרֶת בְּבִשּׁוּלָהּ.

(יט) כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי – בָּאָדָם.
וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר וְגוֹמֵר – וְכָל מִקְנְךָ אֲשֶׁר תִּזָּכָר בְּפֶטֶר שׁוֹר וָשֶׂה, אֲשֶׁר יִפְטוֹר זָכָר אֶת רַחְמָהּ. פֶּטֶר – לְשׁוֹן פְּתִיחָה, וְכֵן: "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן" (משלי יז,יד). תָּי"ו שֶׁל "תִּזָּכָר" לְשׁוֹן נְקֵבָה הִיא, מֻסָּב עַל הַיּוֹלֶדֶת.

(כ) וּפֶטֶר חֲמוֹר – וְלֹא שְׁאָר בְּהֵמָה טְמֵאָה (בכורות ה' ע"ב).
תִּפְדֶה בְשֶׂה – נוֹתֵן שֶׂה לַכֹּהֵן, וְהוּא חֻלִּין בְּיַד כֹּהֵן, וּפֶטֶר חֲמוֹר מֻתָּר בַּעֲבוֹדָה לַבְּעָלִים (שם ט' ע"ב).
וַעֲרַפְתּוֹ – עוֹרְפוֹ בְּקוֹפִיץ: הוּא הִפְסִיד מָמוֹן כֹּהֵן, לְפִיכָךְ יֻפְסַד מָמוֹנוֹ (מכילתא פסחא יח, על יג,יג; בכורות י' ע"ב).
כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶה – חֲמִשָּׁה סְלָעִים פִּדְיוֹנוֹ קָצוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶה" וְגוֹמֵר ["כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ"] (במדבר יח,טז).
וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם – לְפִי פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא – דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא, וְאֵינוֹ מֻסָּב עַל הַבְּכוֹר, שֶׁאֵין בְּמִצְוַת בְּכוֹר רְאִיַּת פָּנִים. אֶלָּא אַזְהָרָה אַחֶרֶת הִיא: וּכְשֶׁתַּעֲלוּ לָרֶגֶל לֵרָאוֹת – "לֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם", מִצְוָה עֲלֵיכֶם לְהָבִיא עוֹלַת רְאִיַּת פָּנִים (חגיגה ז ע"א). וּלְפִי מִדְרַשׁ בָּרַיְתָא, מִקְרָא יָתֵר הוּא וּמֻפְנֶה לִגְזֵרָה שָׁוָה^[1], לְלַמֵּד עַל הַעֲנָקָתוֹ שֶׁל עֶבֶד עִבְרִי, שֶׁהוּא חֲמִשָּׁה סְלָעִים מִכָּל מִין וּמִין, כְּפִדְיוֹן בְּכוֹר. בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (דף י"ז ע"א).

(כא) בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת – לָמָּה נִזְכָּר חָרִישׁ וְקָצִיר? יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים: עַל חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית הַנִּכְנָס לִשְׁבִיעִית, וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית הַיּוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית; לְלַמֶּדְךָ שֶׁמּוֹסִיפִין מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. וְכָךְ מַשְׁמָעוֹ: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת"; וַעֲבוֹדַת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים שֶׁהִתַּרְתִּי לְךָ, יֵשׁ שָׁנָה שֶׁהֶחָרִישׁ וְהַקָּצִיר אָסוּר; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: "שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע" וְגוֹמֵר (ויקרא כה,ד). וְיֵשׁ [מֵהֶם] אוֹמְרִים, שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּשַׁבָּת; וְחָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁהֻזְכַּר בּוֹ, לוֹמַר לְךָ: מֶה חָרִישׁ רְשׁוּת, אַף קָצִיר רְשׁוּת; יָצָא קְצִיר הָעֹמֶר, שֶׁהוּא מִצְוָה וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת (ר"ה ט' ע"א; מכות ח' ע"ב).

(כב) בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים – שֶׁאַתָּה מֵבִיא בּוֹ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם מִן הַחִטִּים.
בִּכּוּרֵי – שֶׁהִיא מִנְחָה רִאשׁוֹנָה הַבָּאָה מִן הֶחָדָשׁ שֶׁל חִטִּים לַמִּקְדָּשׁ; כִּי מִנְחַת הָעֹמֶר הַבָּאָה בַּפֶּסַח, מִן הַשְּׂעוֹרִים הִיא (מנחות פ"ד ע"א).
וְחַג הָאָסִיף – בִּזְמַן שֶׁאַתָּה אוֹסֵף תְּבוּאָתְךָ מִן הַשָּׂדֶה לַבַּיִת. אֲסִיפָה זוֹ – לְשׁוֹן הַכְנָסָה לַבַּיִת, כְּמוֹ: "וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ" (דברים כב,ב).
תְּקוּפַת הַשָּׁנָה – שֶׁהִיא בַּחֲזָרַת הַשָּׁנָה, בִּתְחִלַּת הַשָּׁנָה הַבָּאָה.
תְּקוּפַת – לְשׁוֹן מְסִבָּה וְהַקָּפָה.

(כג) כָּל זְכוּרְךָ – כָּל הַזְּכָרִים שֶׁבְּךָ. הַרְבֵּה מִצְווֹת בַּתּוֹרָה נֶאֶמְרוּ וְנִכְפְּלוּ, וְיֵשׁ מֵהֶם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְאַרְבַּע, לְחַיֵּב וְלַעֲנֹשׁ עַל מִנְיַן לָאוִין שֶׁבָּהֶם וְעַל מִנְיַן עֲשֵׂה שֶׁבָּהֶם.

(כד) אוֹרִישׁ – כְּתַרְגּוּמוֹ, "אֲתָרֵיךְ". וְכֵן: "הָחֵל רָשׁ" (דברים ב,לא), וְכֵן: "וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמוֹרִי" (במדבר כא,לב), לְשׁוֹן גֵּרוּשִׁין^[2].
וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ – וְאַתָּה רָחוֹק מִבֵּית הַבְּחִירָה, וְאֵינְךָ יָכוֹל לֵרָאוֹת לְפָנַי תָּמִיד, לְכָךְ אֲנִי קוֹבֵעַ לְךָ שְׁלֹשָׁה רְגָלִים הַלָּלוּ.

(כה) לֹא תִשְׁחַט וְגוֹמֵר –  לֹא תִשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח וַעֲדַיִן חָמֵץ קַיָּם; אַזְהָרָה לַשּׁוֹחֵט, אוֹ לַזּוֹרֵק, אוֹ לְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה (פסחים ס"ג ע"ב).
וְלֹא יָלִין – כְּתַרְגּוּמוֹ [וְלָא יְבִיתוּן לְצַפְרָא (נ"א: בַּר מִמַּדְבְּחָא) תַּרְבֵּי נִכְסַת חַגָּא דְּפִסְחָא]. אֵין לִינָה מוֹעֶלֶת בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ (מכילתא כג,יח), וְאֵין לִינָה אֶלָּא בְּעַמּוּד הַשַּׁחַר (זבחים פז ע"א).
זֶבַח חַג הַפָּסַח – אֵמוּרָיו. וּמִכַּאן אַתָּה לָמֵד לְכָל הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים.

(כו) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ – מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין הָאֲמוּרִים בִּשְׁבַח אַרְצְךָ, "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וְגוֹמֵר וּדְבָשׁ" (דברים ח,ח), הוּא דְּבַשׁ תְּמָרִים (ביכורים א,ג).
לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי – אַזְהָרָה לְבָשָׂר בֶּחָלָב. וּשְׁלֹשָׁה פְעָמִים כָּתוּב בַּתּוֹרָה: אֶחָד לַאֲכִילָה, וְאֶחָד לַהֲנָאָה, וְאֶחָד לְאִסּוּר בִּשּׁוּל (חולין קט"ו ע"ב).
גְּדִי – כָּל וָלָד רַךְ בְּמַשְׁמָע, וְאַף עֵגֶל וָכֶבֶשׂ. מִמַּה שֶּׁהֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת: "גְּדִי עִזִּים" (בראשית לח,יז, ועוד), לָמַדְתָּ שֶׁגְּדִי סְתָם, כָּל יוֹנְקִים בְּמַשְׁמָע (חולין קי"ג ע"ב).
בַּחֲלֵב אִמּוֹ – פְּרָט לְעוֹף שֶׁאֵין לוֹ חֲלֵב אֵם, שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים (חולין קיג ע"א).

(כז) אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – וְלֹא אַתָּה רַשַּׁאי לִכְתֹּב תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה (גיטין ס ע"ב).

(כט) וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה – כְּשֶׁהֵבִיא לוּחוֹת אַחֲרוֹנִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
כִּי קָרַן – לְשׁוֹן קַרְנַיִם, שֶׁהָאוֹר מַבְהִיק וּבוֹלֵט כְּמִין קֶרֶן. וּמֵהֵיכָן זָכָה מֹשֶׁה לְקַרְנֵי הַהוֹד? רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: מִן הַמְּעָרָה, שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדוֹ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשַׂכֹּתִי כַפִּי" (שמות לג,כב; תנחומא, לז).

(ל) וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו – בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל עֲבֵרָה, שֶׁעַד שֶׁלֹּא פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בָּעֲבֵרָה מַהוּ אוֹמֵר? "וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כד,יז), וְלֹא יְרֵאִים וְלֹא מִזְדַּעְזְעִים; וּמִשֶּׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, אַף מִקַּרְנֵי הוֹדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הָיוּ מַרְתִּיעִים וּמִזְדַּעְזְעִים (ספרי נשא, א).

(לא) הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה – כְּמוֹ נְשִׂיאֵי הָעֵדָה.
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵיהֶם – שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם. וּלְשׁוֹן הֹוֶה הוּא כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה.

(לב) וְאַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ – אַחַר שֶׁלִּמֵּד לַזְּקֵנִים, חוֹזֵר וּמְלַמֵּד הַפַּרְשָׁה אוֹ הַהֲלָכָה לְיִשְׂרָאֵל. תָּנוּ רַבָּנָן: כֵּיצַד סֵדֶר הַמִּשְׁנָה? מֹשֶׁה הָיָה לוֹמֵד מִפִּי הַגְּבוּרָה. נִכְנַס אַהֲרֹן, שָׁנָה לוֹ מֹשֶׁה פִּרְקוֹ. נִסְתַּלֵּק אַהֲרֹן וְיָשַׁב לוֹ לִשְׂמֹאל מֹשֶׁה. נִכְנְסוּ בָּנָיו, שָׁנָה לָהֶם מֹשֶׁה פִּרְקָם. נִסְתַּלְּקוּ הֵם, יָשַׁב אֶלְעָזָר לִימִין מֹשֶׁה וְאִיתָמָר לִשְׂמֹאל אַהֲרֹן וְכוּלֵּיהּ. נִכְנְסוּ זְקֵנִים, שָׁנָה לָהֶם מֹשֶׁה פִּרְקָם. נִסְתַּלְּקוּ זְקֵנִים, יָשְׁבוּ לַצְּדָדִין. נִכְנְסוּ כָּל הָעָם, שָׁנָה לָהֶם מֹשֶׁה פִּרְקָם. נִמְצָא בְּיַד כָּל הָעָם אֶחָד, בְּיַד הַזְּקֵנִים שְׁנַיִם, בְּיַד בְּנֵי אַהֲרֹן שְׁלֹשָׁה, בְּיַד אַהֲרֹן אַרְבָּעָה וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בְּעֵרוּבִין (דף נ"ד ע"ב).

(לג) וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה – כְּתַרְגּוּמוֹ: "בֵּית אַפֵּי" [=בית פנים]. לְשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא בִּגְמָרָא: "סְוִי לִבָּא" (כתובות ס"ב ע"ב); וְעוֹד בִּכְתֻבּוֹת (דף ס' ע"א): "הֲוָה קָא מַסְוֵי לְאַפָּהּ", לְשׁוֹן הַבָּטָה, הָיָה מִסְתַּכֵּל בָּהּ. אַף כַּאן "מַסְוֶה", בֶּגֶד הַנִּתָּן כְּנֶגֶד הַפַּרְצוּף וּבֵית הָעֵינַיִם. וְלִכְבוֹד קַרְנֵי הַהוֹד, שֶׁלֹּא יִזּוֹנוּ הַכֹּל מֵהֶם, הָיָה נוֹתֵן הַמַּסְוֶה כְּנֶגְדָּן. וְנוֹטְלוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם יִשְׂרָאֵל, וּבְשָׁעָה שֶׁהַמָּקוֹם נִדְבַּר עִמּוֹ, עַד צֵאתוֹ; וּבְצֵאתוֹ יָצָא בְּלֹא מַסְוֶה.

(לד-לה) וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – וְרָאוּ קַרְנֵי הַהוֹד בְּפָנָיו. וּכְשֶׁהוּא מִסְתַּלֵּק מֵהֶם, וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו עַד בּוֹאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ. וּכְשֶׁבָּא לְדַבֵּר אִתּוֹ, נוֹטְלוֹ מֵעַל פָּנָיו.

הערות

1. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר? יָלֵיף "רֵיקָם" "רֵיקָם" מִבְּכוֹר. "רֵיקָם רֵיקָם - לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם" (דברים טו,יג). גמ' קידושין ורש"י שם.
2. ראו לשון הגט (משנה גיטין ט,ג).