רמב"ם על סוכה ד
סוכה פרק ד
עריכה- ראו גם: נוסח המשנה סוכה ד רמבם
הוא יבאר אלו המאמרים כולם, אחד אחד:
הלולב נטילתו חובה מן התורה ביום הראשון בכל העולם, ונטילתו חובה כל שבעת הימים במקדש בלבד. וכן הוא לשון התורה "ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים"(ויקרא כג, מ), ואמר השם "ולקחתם לכם ביום הראשון"(ויקרא כג, מ) ואפילו בגבולין.
ומה שחייב שלא ליטול הלולב בזמן הזה בשבת ביום טוב הראשון, כדי שלא נחדש דבר, והוא כי אנו לא היינו נוטלין אותו בחוצה לארץ ביום הראשון שחל להיות בשבת בזמן שבית המקדש קיים, לפי שלא היינו יודעים באמת ראש חודש המכוון לקביעות בית דין של ארץ ישראל.
והדבר על עניין הראיה והעיבור שהוא בידינו, אולי נחבר בו חיבור מיוחד לבאר בו מה שנסתר על רוב בני אדם.
ומה שחייב לאסור נטילת הלולב בשבת שבתוך החג, ואפילו במקדש, גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. ולא עשינו הגזירה ביום טוב הראשון, כי מצותו כל כך חזקה עד שהיא חובה, ואפילו בגבולין, כמו שנתננו העיקר:
זו הערבה היא הלכה למשה מסיני, ליטול ערבה מלבד הערבה שבלולב, והיה מנהג הנביאים שהיו נוטלין אותה בלא ברכה.
ולא שמנו אותה שתדחה שבת ביום טוב ראשון מפני שלא יתפרסם ענייניה, אבל יאמרו מחמת הלולב שנטלו היום נטלו הערבה.
וגם כן לא שמנו אותה שתדחה שבת שבתוך החג, שמא יאמרו כמו שערבה דוחה שבת כך ידחה הלולב, וכבר ביארנו כי לולב אינו ניטל בשבת שבתוך החג.
אבל שמנו אותה שתדחה שבת כשתחול ביום השביעי, כדי שיתפרסם זכרה ויוודע שהיא חובה, וכן אמרו "כדי לפרסמה שהיא מן התורה", ובכאן לא נחוש שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, לפי שעניינה מסור לבית דין, ושלוחי בית דין בקיאין הם:
אני - משמות השם יתברך.
וכמו כן הוא, כך אמרו המפרשים לתלמוד.
ואני אומר ש"הוא" קורא ורומז למה שאומר "ראו עתה, כי אני אני הוא"(דברים לב, לט), שזה הפסוק בא בשמירת ישראל וישועתם, וכאילו אמר אתה שאמרת "ראו עתה כי אני אני הוא" הושיעה נא כמו שהבטחתנו.
ומקצת הגאונים אמרו, ש"הוא" רוצה בו מי שאני והוא בצרה הושיעה נא, וזה על דרך הפשט, והוא אמר יתעלה "עמו אנכי בצרה"(תהלים צא, טו):
רבי יוחנן אומר, כפות תמרים אחת ללולב ואחת למזבח.
ואסור לאכול האתרוג בשביעי, כי העיקר אצלנו "כיון שנאסר מקצת היום, נאסר כולו", ולפיכך אמר התינוקות, כי אינם מדקדקים באיסור והיתר.
ואין הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא:
אמר השם יתברך "והיית אך שמח"(דברים טז, טו), ואמרו לרבות יום טוב האחרון לשמחה:
החוטם שהיה בספל המים, היה דק יותר מאותו שהיה בספל היין, כי יינם היה עב יותר מן המים.
ורבי יהודה אומר, לוג של מים בלבד, היה מנסך כל שמונת ימי החג.
וניסוך המים בחג הלכה למשה מסיני, ויש לו רמזים נסתרים בתורה, ואותן שאינן מאמינין בתורה שבעל פה אינן מאמינים בניסוך המים, ולפיכך כשניסך זה המים על רגליו רגמוהו כל העם באתרוגיהם, לפי שהיה צדוקי שאינו מאמין בניסוך המים:
משנה סוכה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב