משנה סוכה ד דפוסים

<< | משנה סוכה ד דפוסים | >>

לולב וערבה, ששה ושבעה.

ההלל והשמחה, שמונה.

סוכה וניסוך המים, שבעה.

והחליל, חמשה וששה.

לולב שבעה כיצד? יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת -- לולב שבעה. ושאר כל הימים ששה.

ערבה שבעה כיצד? יום שביעי של ערבה שחל להיות בשבת -- ערבה שבעה. ושאר כל הימים ששה.

מצות לולב כיצד? (יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת), מוליכין את לולביהן להר הבית, והחזנין מקבלין מהן וסודרין אותן על גב האצטבא, והזקנים מניחין את שלהן בלשכה.

ומלמדים אותם לומר, כל מי שמגיע לולבי בידו, הרי הוא לו במתנה.

למחר משכימין ובאין, והחזנין זורקין אותם לפניהם. והן מחטפין ומכין איש את חברו.

וכשראו בית דין שבאו לידי סכנה, התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו.

מצות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלים, ונקרא מוצא.

יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה, ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח, וראשיהן כפופין על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו.

בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרים, אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא. רבי יהודה אומר, אני והו הושיעה נא.

ואותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים.

בשעת פטירתן, מה הן אומרים? יופי לך מזבח, יופי לך מזבח.

רבי אליעזר אומר, ליה ולך מזבח, ליה ולך מזבח.

כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהיו מלקטין אותן מערב שבת ומניחים אותן בגיגיות של זהב, כדי שלא יכמושו.

רבי יוחנן בן ברוקה אומר: חריות של דקל היו מביאין וחובטין אותן בקרקע בצדי המזבח, ואותו היום נקרא יום חבוט חריות.

מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן.

ההלל והשמחה שמונה כיצד? מלמד שחייב אדם בהלל ובשמחה ובכבוד יום טוב האחרון של חג, כשאר כל ימות החג.

סוכה שבעה כיצד? גמר מלאכול, לא יתיר סוכתו, אבל מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה, מפני כבוד יום טוב האחרון של חג.

ניסוך המים כיצד? צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגים היה ממלא מן השלוח. הגיעו לשער המים, תקעו והריעו ותקעו.

עלה בכבש ופנה לשמאלו, שני ספלים של כסף היו שם. רבי יהודה אומר, של סיד היו, אלא שהיו משחירין פניהם מפני היין.

ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין, אחד מעובה ואחד דק, כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת. מערבי של מים, מזרחי של יין.

עירה של מים לתוך של יין, ושל יין לתוך של מים -- יצא.

רבי יהודה אומר , בלוג היה מנסך כל שמונה.

ולמנסך אומרים לו, הגבה ידך, שפעם אחת ניסך אחד על גבי רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהן.

כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח, ומניחה בלשכה.

נשפכה או נתגלתה, היה ממלא מן הכיור, שהיין והמים המגולין פסולים לגבי המזבח.

<< | משנה סוכה ד דפוסים | >>