ברטנורא על סוכה ד

משנה סוכה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

לולב וערבה - לולב לנטילה וערבה להקיף המזבח:

ששה ושבעה - לפי שפעמים דוחים את השבת והוו להו שבעה, ופעמים שאין דוחין ולא הוו אלא ששה. ולקמן מפרש להו ואזיל:

וההלל - לגמור כל שמונה, מה שאין כן בפסח לפי שימות החג חלוקים בקרבנותיהן:

והשמחה - לאכול בשר שלמים בזמן המקדש, דכתיב (דברים יז) ושמחת בחגך, ואין שמחה בזמן המקדש אלא בבשר שלמים דכתיב (שם כו) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת:

סוכה - לישב בסוכה:

ונסור המים - בתמידי החג שחרית:

החליל - בשמחת בית השואבה היו שמחים בחג לכבוד שאיבת ניסוך המים, ומנגנים בחלילים וכנורות. ואותו חליל אינו דוחה לא את השבת ולא את יו"ט:

(ב)

לולב שבעה - דיום ראשון דוחה שבת משום דאית ליה עיקר מן התורה בגבולים דכתיב (ויקרא כג) ולקחתם לכם ביום הראשון :

ושאר כל הימים - אם חל יו"ט ראשון בשאר ימי החול, ונמצאת שבת בחול המועד, לא דחי. ואע"ג דכל שבעה הוא מן התורה במקדש, העמידו חכמים גזירתם בשאר ימי החג הואיל ואין להם עיקר מן התורה בגבולים. ובדין היה דאפילו בזמן הזה יהיה לולב דוחה את השבת ביום טוב ראשון של חג, אלא משום דלא בקיאינן בקביעא דירחא , ושמא אין זה יו"ט ראשון הלכך לא דחינן שבת מספיקא. וטעמא דגזרו שלא ליטול לולב בשבת, והרי אין בנטילתו שום מלאכה אלא טלטול בעלמא, גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד הברכה או סדר הנענועים ויעבירנו ד' אמות ברה"ר והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה :

(ג)

יום שביעי של ערבה כו' - דעבוד הכירא לדעת שהיא דאורייתא , כלומר הלכה למשה מסיני. ומשום האי הכירא תקון דשביעי שלה דוחה שבת במקדש, שבערבה היו מקיפים את המזבח. והאידנא אינה אלא מנהג נביאים שהנהיגו את העם ליטול ערבה בשביעי חוץ מערבה שבלולב, ואין מברכין עליה:

(ד)

מוליכין את לולביהן להר הבית - יו"ט ראשון של חג שחל להיות בשבת מוליכין את לולביהן מע"ש:

החזנים - שמשים שהיו שם לצרכי צבור:

על גב האצטבא - רחבה של הר הבית היתה מוקפת באצטבאות לישב שם ומסוככות למעלה מפני הגשמים:

והזקנים - הדואגים שלא ידחפום למחר כשיבואו לקחת איש לולבו:

ומלמדין - ב"ד את כל העם לומר אם יבוא לולבי אל יד חבירי הרי הוא שלו במתנה, כדי שלא יהא אצלו לא גזול ולא שאול:

(ה)

נקרא מוצא - בגמרא אומר ששמו קלני"א. ועוד היום כך שמו, והערבה מצויה שם, והמקום רחוק מירושלים מעט. ופירוש קלני"א חפשי ממס. ולפיכך נקרא מוצא שהיה מוצא ממס המלך בשביל הערבה שלוקחים משם:

מרביות - ענפים גדולים גבוהים י"א אמה , ומניחים אותם על יסוד המזבח וראשיהן זקופים ומוטין על המזבח אמה:

אני והו - בגימטריא אנא ה'. ועוד הם שני שמות שבשם ע"ב . פירוש אחר מי שאני והוא בצרה, על דרך עמו אנכי בצרה, הושיעה נא:

(ו)

גיגיות - כלים של זהב מלאים מים, כדי שלא יכמשו עליהן:

חריות - ענפים של דקל היו מביאים בין בחול בין בשבת, ולא ערבה דכתיב כפות תמרים שתים הן, אחת ללולב ואחת למזבח . ואין הלכה כר' יוחנן בן ברוקא:

(ז)

התינוקות שומטים את לולביהן - הגדולים שומטים לולבי התינוקות מידן של תינוקות:

ואוכלים - הגדולים אתרוגיהן של תינוקות. ואין בדבר משום גזל שכך נהגו משום שמחה. פירוש אחר התינוקות משליכים לולביהן מידם ואוכלים אתרוגיהן בשביעי. אבל הגדולים אין אוכלים אתרוגיהן כל אותו היום, דכיון שהוקצה למצוה למקצת היום הוקצה לכולו:

(ח)

לא יתיר - אגד שלה לסתרה. דהא כל היום חובתה:

אבל מוריד - הוא ממנה הכלים נאים ומצעות נאות שהעלה לתוכה:

מפני כבוד יו"ט - שיראה כמכין לקראתו [למקום] שיסעוד בו הלילה:

(ט)

מן השלוח - הוא מעיין הסמוך לירושלים:

מחזקת ג' לוגין - [זהו] פחות שבנסכים, רביעית ההין לכבש:

שער המים - אחד משערי עזרה נקרא כן, על שם שבו מכניסין צלוחית של מים דנסוך החג:

תקעו והריעו - משום שנאמר (ישעיהו יב) ושאבתם מים בששון:

עלה בכבש - שהיה בדרומו של מזבח:

ופנה לשמאלו - שנסכים נעשים בקרן מערבית דרומית, וכשהוא פונה לשמאלו היא הראשונה:

שהיו משחירים פניהן - מחמת היין, ודומין לכסף שהוא שחור מן הסיד:

כמין שני חוטמין דקין - חוטם אחד בספל אחד ונקב אחד בחוטמו. והכהן מערה בפי הספלים והנסכים מקלחים ויורדים דרך החוטמין על גג המזבח, ובמזבח היה נקב שבו היין והמים יורדין לשיתין של מזבח שהן חלולים ועמוקים מאד:

אחד מעובה ואחד דק - אחד מהנקבים עבה. והוא אותו של יין, ואחד דק אותו של מים. כדי שיהיו כלין שניהן בבת אחת. שהמים ממהרין לצאת יותר מן היין מפני שהיין עב יותר ומאחר לצאת, לפיכך היה הנקב של יין מעובה והנקב של מים דק כדי שיהיו כלין בבת אחת:

ה"ג מערבי של מים, מזרחי של יין - הספלים היו נתונים אצל הקרן סמוכים זה לזה, זה לפני זה, אחד לצד מערב ואחד לפנים ממנו דהיינו למזרח:

ר' יהודה אומר כו' - בתרתי פליג, אג' לוגין פליג ואז' דקאמר תנא קמא, ואתא ר' יהודה למימר אף בשמיני מנסכים. ואין הלכה כרבי יהודה:

הגבה את ידר - כדי שנראה אם תתן מים בספל. לפי שצדוקים אין מודים בנסוך המים:

שפעם אחת נסר - צדוקי אחד את המים על רגליו:

(י)

שאינה מקודשת - שלא נתחנכה לעבודת מזבח. דאי הוי מייתי במקודשת אפסילו להו בלינה שכלי שרת מקדשים כדכתיב (שמות ל) כל הנוגע בהם יקדש, וכל הקדוש קדושת הגוף נפסל בלינה:

היה ממלא מן הכיור - ואע"פ שהכיור הוקדש לכלי שרת ומקדש את מימיו, לא היו נפסלים בלינה, לפי שהיו משקיעים אותו מבערב בבור כדאמר ביומא [פ"ג] אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלים בלינה:

שהמים והיין המגולין - היינו טעמא דנתגלה ממלא מן הכיור ולא היה מנסך [מהן], שהמים [והיין] המגולין פסולים לגבי המזבח: