משנה סוכה ד רמבם
נוסח הרמב"ם
עריכה(א) לולב, וערבה - שישה, ושבעה.
- ההלל, והשמחה - שמונה.
- סוכה, וניסוך המים - שבעה.
- החליל - חמישה, ושישה.
(ב) לולב - שבעה, כיצד?
- יום טוב הראשון - של חג,
- שחל להיות - בשבת,
- לולב - שבעה.
- ושאר כל הימים - שישה.
- שחל להיות - בשבת,
(ג) ערבה - שבעה, כיצד?
- יום השביעי - של ערבה,
- שחל להיות - בשבת,
- ערבה - שבעה.
- ושאר כל הימים - שישה.
- שחל להיות - בשבת,
(ד) מצות לולב, כיצד?
- כל העם -
- מוליכין את לולביהן - להר הבית.
- והחזנין - מקבלין מידם,
- וסודרין אותן - על גג האיצטווה.
- והזקנים -
- מניחין את שלהם - בלשכה.
- ומלמדין אותן לומר:
- "כל מי שהגיע לולבי - בידו,
- הרי הוא לו - במתנה".
- "כל מי שהגיע לולבי - בידו,
- ולמחרת - היו משכימין, ובאים.
- והחזנין - מזרקין לפניהם.
- והן - מחטפין,
- ומכים - איש את חברו.
- וכשראו בית דין,
- שהם באין - לידי סכנה,
- התקינו -
- שיהא כל אחד ואחד - נוטל מביתו.
- שהם באין - לידי סכנה,
(ה) מצות ערבה, כיצד?
- מקום היה - למטה מירושלים,
- ונקרא - מוצא.
- יורדין לשם,
- ומלקטין משם - מורביות של ערבה.
- ובאים,
- וזוקפין אותן - על צידי המזבח,
- וראשיהם כפופים - על גבי המזבח.
- תקעו - והריעו, ותקעו.
- בכל יום,
- מקיפין את המזבח - פעם אחת,
- ואומרין:
- "אנא ה' - הושיעה נא,
- אנא ה' - הושיעה נא" (תהלים קיח כה).
- רבי יהודה אומר:
- "אני והוא - הושיעה נא,
- אני והוא - הושיעה נא".
- רבי יהודה אומר:
- אותו היום,
- מקיפין את המזבח - שבע פעמים.
(ו) וכמעשהו - בחול,
- כן מעשהו - בשבת.
- אלא,
- שהיו מלקטין אותן - מערב שבת,
- ומניחים אותן - בגיגיות של זהב,
- כדי - שלא יכמושו.
- רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
- חריות של דקל - היו לוקטין,
- וחובטים - על גבי המזבח.
- אותו היום נקרא -
- יום חיבוט חריות.
(ז) מיד - התינוקות,
- היו שומטין - את לולביהן,
- ואוכלים - את אתרוגיהם.
(ח) [ז] *הערה 1: ההלל, והשמחה - שמונה, כיצד?
- מלמד -
- שאדם חייב - בכבוד יום טוב האחרון של חג,
- כשאר - כל ימות החג.
- שאדם חייב - בכבוד יום טוב האחרון של חג,
- סוכה - שבעה, כיצד?
- גמר מלאכל -
- לא יתיר - את סוכתו.
- אבל -
- מוריד הוא - את הכלים,
- מן המנחה - ולמעלן,
- בשביל כבוד - יום טוב האחרון.
- מוריד הוא - את הכלים,
- גמר מלאכל -
(ט) [ח] ניסוך המים - שבעה, כיצד?
- צלוחית של זהב,
- מחזקת - שלשת לוגים,
- היה ממלאה - מן השילוח.
- מחזקת - שלשת לוגים,
- הגיעו - לשער המים,
- תקעו - והריעו, ותקעו.
- עלה - לכבש,
- ופנה - לשמאלו.
- ושני ספלים של כסף - היו שם.
- רבי יהודה אומר:
- של סיד - היו,
- אלא שהיו מושחרים - מפני היין.
- ומנוקבין - כמין שני חוטמין דקין,
- אחד - מעבה.
- ואחד - מידק.
- כדי שיהו שניהם - כלים בבת אחת.
- מערבי - של מים.
- ומזרחי - של יין.
- עירה של מים - לתוך של יין,
- או של יין - לתוך של מים,
- יצא.
- רבי יהודה אומר:
- מלוג - היה מנסך כל שמונה.
- רבי יהודה אומר:
- ולמנסך -
- אומרין לו: "הגבה את ידך".
- שפעם אחת,
- ניסך - על רגליו,
- ורגמוהו כל העם - באתרוגיהם.
(י) [ט] וכמעשהו - בחול,
- כן מעשהו - בשבת.
- אלא,
- שהיה ממלא - מערב שבת,
- חבית של זהב שאינה מקודשת - מן השילוח,
- ומניחה - בלשכה.
- נשפכה - או נתגלתה,
- היה ממלאה - מן הכיור,
- שהמים, והיין - המגולים,
- פסולים - מעל גבי המזבח.
הערות
עריכה- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
הדף הראשי של משנה סוכה ד
משנה סוכה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב