משנה סוכה ד י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ד · משנה י | >>
כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח, ומניחה בלשכה.
נשפכה או נתגלתה, היה ממלא מן הכיור, שהיין והמים המגולין פסולים לד לגבי המזבח.
כְּמַעֲשֵׂהוּ בְּחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בְּשַׁבָּת;
- אֶלָּא שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מֵעֶרֶב שַׁבָּת חָבִית שֶׁל זָהָב שֶׁאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת מִן הַשִּׁילוֹחַ,
- וּמַנִּיחָהּ בַּלִּשְׁכָּה.
- נִשְׁפְּכָה אוֹ נִתְגַּלְּתָה, הָיָה מְמַלֵּא מִן הַכִּיּוֹר,
- שֶׁהַיַּיִן וְהַמַּיִם הַמְּגֻלִּין, פְּסוּלִים לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
וכמעשהו - בחול,
- כן מעשהו - בשבת.
- אלא,
- שהיה ממלא - מערב שבת,
- חבית של זהב שאינה מקודשת - מן השילוח,
- ומניחה - בלשכה.
- נשפכה - או נתגלתה,
- היה ממלאה - מן הכיור,
- שהמים, והיין - המגולים,
- פסולים - מעל גבי המזבח.
שאינה מקודשת - שלא נתחנכה לעבודת מזבח. דאי הוי מייתי במקודשת אפסילו להו בלינה שכלי שרת מקדשים כדכתיב (שמות ל) כל הנוגע בהם יקדש, וכל הקדוש קדושת הגוף נפסל בלינה:
היה ממלא מן הכיור - ואע"פ שהכיור הוקדש לכלי שרת ומקדש את מימיו, לא היו נפסלים בלינה, לפי שהיו משקיעים אותו מבערב בבור כדאמר ביומא [פ"ג] אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלים בלינה:
שהמים והיין המגולין - היינו טעמא דנתגלה ממלא מן הכיור ולא היה מנסך [מהן], שהמים [והיין] המגולין פסולים לגבי המזבח:
היה ממלא מן הכיור. פי' הר"ב לפי שהיו משקעים אותו מבערב. וכן פי' רש"י. ועיין ביומא פ"ג משנה י' מ"ש שם בס"ד:
המגולין פסולים לגבי המזבח. מסקינן בגמרא משום הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות (מלאכי א'):
(לד) (על המשנה) המגולין פסולין. משום הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר ה' צבאות. גמרא:
חבית של זהב: בפ' ולד חטאת דמעילה קרי ליה כד כמו שכתבתי שם סי' ז' בשם תוס' ז"ל:
שאינה מקודשת: שלא נתחנכה לעבודת מזבח דאי הוה מייתי במקודשת איפסילו להו בלינה שכלי שרת מקדשין עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט רבינו עובדיה ז"ל לא פירש טעמיה דתנא דידן אי מקדש שלא מדעת או אי בעינן שיעורא דיש שיעור למים פי' דיותר משלשה לוגין אינם ראויין לנסך ובגמ' פליגי אמוראי אליביה וזעירי ס"ל דס"ל לתנא דידן דאין שיעור למים שאפי' יותר משלשה לוגין ראויין לנסך וס"ל נמי דכלי שרת מקדשין שלא מדעת דכתיב כל הנוגע בהם יקדש ואפי' אינה רוצה שיתקדשו עד מחר הכלי מקדשן מיד שלא מדעת ואיכא למ"ד אפי' תימא יש שיעור וכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת אפ"ה נפיק מיניה חורבא גזרה שמא יאמרו לקדוש ידים ורגלים לכ"ג מלאום וקדשום בכלי וכי חזו דמנסכי להו נפיק מיניה חורבא דאמרי אין לינה מועלת בנסכים פי' אין נפסלים בלינה:
שהיין והמים המגולים פוסלין לגבי מזבח: דחיישינן שמא שתה מהן נחש והארס מעורב במים ונמצא שאינו מנסך מים כשיעור שהרי הארס משלים לשיעורן ובגמ' פריך ואמאי המים המגולים פסולים ונעברינהו במסננת לימא מתני' דלא כר' נחמיה דאמר אין במסננת משום גלוי מפני שארס נחש דומה לספוג צף ועומד במקומו ות"ק פליג עליה בברייתא וס"ל דמסננת יש בה משום גלוי ומשני אפי' תימא ר' נחמיה אימור דאמר ר' נחמיה להדיוט אבל לגבוה מי אמר וכי לית ליה לר' נחמיה הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך וגומר: שהמים והיין מגולין פסולין לגבי מזבח כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:
יכין
שאינה מקודשת: שלא נתקדשה לעבודת המזבח. דבנתקדשה, היו המים נפסלים בלינה. דבשבת לא הלכו בשחר חוץ לעיר לשאוב המים, דאסור לנשאן מר"ה לרה"י:
היה ממלא מן הכיור: שמחוברין מימיו בקרקע, ולהכי אין נפסלין בלינה. מיהו באפשר שאבו ממעין השילוח, דשם היו המים יפין ביותר:
פסולים לגבי מזבח: מדלא חזי להדיוט, מחשש שתיית נחש, והקריבהו נא לפחתך [כך כ' בש"ס הכא. ואילה"ק למה לא הביא הש"ס המקרא שכ' בתורה ממבחר נדריך [כיומא דל"ד ב']. נ"ל דדוקא כשאין מום בדבר רק שאפשר שיביא מובתר יותר, ילפינן ממובחר נדריך. אבל כשיש חסרון ומום בהדבר, שייך טפי קרא דהקריבהו, ולהכי הכא [בד"נ ע"א] ובחולין [ד"צ ע"ב] מביא הש"ס קרא דהקריבהו, מדיש חסרון בגוף הדבר. ובזה תמוהים לפע"ד דברי רש"י [מנחות דס"ד א'] ד"ה אפילו נמצאת, שכ' דשחיטת קרבן כחוש יליף מהקריבהו. ודו"ק]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת