רמב"ם על יבמות ג

<< · רמב"ם · על יבמות · ג · >>

יבמות פרק ג

• ראו גם: נוסח המשנה יבמות ג רמבם

משנה א

מן העיקרים גם כן שנמשכין אחריהן בבות זאת המסכתא, שכל זמן שנפלו שתי עריות לפני אחים הראויות להם, הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, לפי שזיקת כל אח ואח נפלה על שתיהן והן כמו צרות, ולפיכך אינן מתיבמות לפי שכל אחת מהן ראויה לאחד מן האחים.

ואמרו כאן יקיימו לדברי בית שמאי, אמנם הוא דעת בית הלל. והעיקר אצלנו בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה, רצונו לומר כל זמן שתמצא בית שמאי מקילין ובית הלל מחמירין, וזה היפך המפורסם מסברתם. לפיכך תדע שהמשנה מוטעת, ושהדבר המיוחס לבית שמאי אמנם הוא חוץ מן המקומות המנויין שהם מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.

ולפיכך פסק ההלכה בכאן יקיימו:

משנה ב

זה כולו מבואר, לפי שכשאחת מהן ערוה, אין זיקה נופלת על הערוה ואינה ראויה לו, ולפיכך ייבם אחותה:

משנה ג

זאת היא המשנה אשר רמז אליה בפרק הקודם לזה (הלכה ג):

משנה ד

רבי שמעון פוטר מן החליצה ומן היבום, אחר שנפלו לפני אח אחד נעשו צרות זו לזו.

ואין הלכה כרבי שמעון:

משנה ה

מופנה - הוא מי שאין לו אשה.

ובית הלל אומרים, אין הקדושין אצלם גמורים עד שישאנה, ותדחה אחותה משום אחות אשה.

ומה שחייב שיחלוץ ויתן גט, לפי שהיבמה אינה מותרת לשאר בני אדם אלא בגט ובחליצה, והחליצה לא תתיר קשר הקדושין, ואמנם יתיר הגט קשר הקדושין, ולפיכך נותן גט וחולץ.

והנכון יותר שיתן גט תחילה ואחר כך יחלוץ, לפי שאמר בגט ובחליצה:

משנה ו

זה מבואר היטב. ואמנם הביא זאת המשנה ואף על פי שהיא מבוארת, לפי שהיא מוקדמת במשא ומתן ואחרונה בחיבור.

ורוצה לומר באמרו נכרית בכל אלו המשניות הבאות בזה העניין נכרית, שאין לה קורבה עם האחרות:

משנה ז

זה מבואר גם כן:

משנה ז [נוסח הרמבם]

הטעם מפני שהיתה אחות אשתו, ונפלה לפניו ליבום ואשתו קיימת, וכבר נתבאר שהיא אסורה עולמית.

אבל צרתה רוצה לומר נכרית, לא מצינו בה דין בתלמוד ולא דבר לאחד מן הגאונים. והדין אצלי בה שהיא חולצת ולא מתייבמת, לפי שאני מסופק אם אסורה משום ערוה ותהיה צרתה פטורה מן החליצה ומן הייבום, או אסורה עליו מדרבנן שאמרו הואיל ונאסרה עליו שעה אחת נאסרה עליו עולמית והיא כמו שנייה, וצרת שנייה או חולצת או מתייבמת, ולפיכך תחלוץ להחמיר:

משנה ח [נוסח הרמבם]

אמרו זו היא שאמרו - רוצה לומר שזאת המשנה גם כן נכללת בזה העיקר:

משנה ח

אמרו וכולם - רוצה לומר כל העריות שהיו להן קדושין או גרושין בספק, צרותיהן חולצות ולא מתייבמות.

וכל זמן שקדש אחיו אשה בספק ומת, מייבם ממה נפשך. ואם גירש אחיו אשה בספק ומת, היא כמו כן חולצת ולא מתייבמת.

ומכללי ספק גירושין שיזרוק לה גט ספק קרוב לה ספק קרוב לו, והוא שיהיו שניהם בחצר שאינה שלהן כמו שנבאר:

משנה ט

טעם זה אינו ממה שנאמר "יבמה יבא עליה"(דברים כה, ה) עד שיהא איסור דאורייתא, אבל הוא מדרבנן "גזרה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות", ואילו ייבם לשתיהן או חלץ לאחת מהן וייבם השניה, יאמרו שזה גם כן מותר בשתי יבמות הבאות מבית אחד.

ואין הלכה כרבי שמעון:

משנה יב [נוסח הרמבם]

דין זאת המשנה נקדם אצל בעלי המשנה קודם הלכה השביעית מזה הפרק, ואיחרה בחיבור אף על פי שלא היה צריך אליה אחר כן:

משנה י

טעם היותו כולל יחד אלו האסורין, לפי שהן שוגגין, ולפיכך יביאו קרבן על כל אחת מאלו העריות.

אף על פי שהעיקר אצלנו אין איסור חל על איסור, סברתנו שיתחייב באיסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת, ובאלו השלשה עיקרים יתחייב קרבנות הרבה, ועוד נבאר אלו העיקרים כולם בפרק שלישי (הלכה ה) מכריתות.

וטעם היותם פסולות מן הכהונה לפי שנבעלו בעילת זנות, (ולפי) [אפילו] שהן שוגגין נפסלו מן הכהונה אפילו היו ישראליות, לפי שהעיקר אצלנו אשת ישראל שנאנסה אף על פי שהיא מותרת לבעלה פסולה מן הכהונה.

ואמרו בכאן אם היו כהנות נפסלו מן התרומה - בארוהו אם היו כהנות נשואות לישראל נפסלו מן התרומה, רוצה לומר שזאת הכהנת לא תאכל בתרומה לעולם ואפילו גרשה זה הישראלי, לפי שהיא זונה:

משנה יבמות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב