פתיחת התפריט הראשי

עיקר תוי"ט על יבמות ג

(א)

(א) (על המשנה) ארבעה אחין. לא מבעיא ג' אחין ב' מהן נשואים ב' אחיות ומתו דתרוייהו עליה רמיא וזיקתו חמורה כו' אלא אפילו ד' רנפלי קמי תרי אחי דלא אלימא זיקתא דקמא דמיבם דמצינו למימר האיך היא דרמיא עליה ואחותה על אחיו אפ"ה אסירי. רש"י:

(ב) (על המשנה) ב' אחיות. או אשה ובתה או אשה ובת בתה וכיוצא בו. ענין הדברים שהם ב' נשים שהאחד מהן ערוה עם האחרת וא"א לישא שתיהן משום ערוה. הר"מ. ונקט אחיות משום דמינייהו ילפינן (ערפ"ק בהר"ב):

(ג) (על הברטנורא) ול"ל דכי חליץ חד לחר דליבם אידך לאידך דכל יבמה שנאסרה שעה אחת על יבמה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה לעולם ולא דמי למ"ז פ"ב דהתם לאו יבמה היא. ועתוי"ט:

(ב)

(ד) (על המשנה) אחת כו'. בגמרא, הא תני חדא זימנא, במ"ג פ"ב אחותה שהיא יבמתה כו', ומשני צריכא דאי מהתם משום דליכא למיגזר משום שני דהתם ליכא אלא חד אחא אבל הכא דאיכא למיגזר דילמא שני אתי לייבומי כאחיו אימא לגזור, קמ"ל. ואי מהכא משום דאיכא שני ולא מיבם קא מוכח דאחות זקוקתו אסורה ולא אתי למשרי בעלמא אלא ידעינן מדהאי מיבם והאי לא מיבם דטעמא משום דערוה לא רמיא קמיה אבל היכא דליכא אלא חד אחא אימא לגזור דלמא אתי למשרי אחות זקוקתו בעלמא. צריכא:

(ה) (על המשנה) אסור בשתיהן. מוקי בגמרא כגון דנפלה הך דאינה חמות ברישא דכי נפלה החמות ברישא ואזל חתן ויבם הך דאינה חמות הויא חמות לגבי אידך יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דחחזור להתירה הראשון ועתוי"ט:

(ו) (על המשנה) איסור מצוה. בגמרא הא תנינא חדא זימנא במ"ג פ"ב איסור מצוה כו'. ומשני התם איסור מצוה לחודא הכא איסור מצוה ואהותה סד"א משום מצוה עבוד רבנן שתתקיים מצות יבום ולא העמידו איסור זיקה דמדבריהם לאסור את אחותה היכא דהויא עליו איסור מצוה קמ"ל:

(ג)

(ז) (על המשנה) אחת. בגמרא הא תו למ"ל היינו הך מה לי לחד מה לי לתרי. צריכא. דאי אשמועינן התם משום דאיכא שני דמוכח אבל הכא דליכא שני דקמוכח שהרי שתיהן מתייבמות ואתו למשרי אחות זקוקה ואימא לא ליבמן קמ"ל ואי אשמועינן הכא אדרבא תרוייהו מוכחי אהדדי שזה לא יוכל לישא את האחרת. וכן זה. מוכח מלתא שזו אסורה ע"ז וזו ע"ז לפיכך ליכא אחות זקוקה אבל אידך לא צריכא:

(ח) (על המשנה) וזו כו'. גמרא זו למעוטי איסור מצוה לזה ואיסור מצוה לזה. וצריכא דמ"ד כי לא אמרינן אוקי איסור מצוה במקום איסור ערוה להתיבם אחותה היכא דאין איסור מצוה אלא באחת ולשני שתיהן זקוקות דאיכא למגזר משום שני אבל היכא דליכא למיגזר משום שני אימא להאי אוקימנא איסור מצוה במקום איסור ערוה וכן להאי יליבמו קמ"ל. ואתי נמי שפיר דלא תני וזו כו' במתניתין דלעיל דא"כ לא אתי למעוטי מידי דאיסור מצוה בהדיא קתני לה התם. תוי"מ:

(ד)

(ט) (על המשנה) אשה ובתה. דהני שכיח טפי שיהיו נשואות לשני אחין מבתו ובת בתו השנויות בתחלה בריש מכילתין להכי נקסינהו. וה"ה לכל העריות. והא דפריש להו תנא הכא נ"ל דמשום ר"ש נקטיה דלא תימא דוקא באשה אל אחותה פליג דמינה יליף ובשאר עריות מודה דכולה מתניתין משום דר"ש נקמה:

(י) (על המשנה) הרי כו' דס"ל יש זיקה. לפיכך חולצות מדאורייתא ולא מתייבמות מדרבנן. נ"י:

(יא) (על הברטנורא) היינו כשנפלו לפני אח אחד דנעשו צרות דכשנפלו לפני ב' יבמין לא פליג וה"מ דלא פליג בד' אחין לעיל. תוספ' והר"מ:

(יב) (על המשנה) אחת כו'. מפרש בגמרא דמשום ר"ש קתני לה דמ"ד הואיל וס"ל דיוקא דאורייתא לגזור באחת מהן ערוה משום אחיות דעלמא ולא ליבם, לאחותה של הערוה קמ"ל.

(יג) (על המשנה) הולצת פריך בגמרא הא אמר ר"ש דזיקה דאורייתא ולפטור בלא חליצה כו' ומשני גזירה משום דהאי איסור מצוה דעלמא שאינה אחות ערוה דאתו לפטור נמי בלא חליצה שיאמרו דאיסור מצוה הוי כערוה ויוצאת בלא חליצה ובאחותה דאיסור מצוה נמי גזרו לחלוץ. ואע"ג דבערוה לא גזרו משום אחותה שאני ערוה דכ"ע גמירי לה וידעו דלא רמיא קמיה ואחותה לאו אחות זקוקתו היא ולא אתי למשרי בעלמא. אבל ערוה דנעשות צרות לר"ש לאו כ"ע גמירי לה ואי אתיא ומפקא בלא חליצה אתי נמי למיפק אחותה שהוא א"מ בלא חליצה ונפיק מינה חורבא לאיסור מצוה דעלמא:

(יד) (על הברטנורא) וה"ה בנשוי נכרית אלא לאשמועינן דסגי ליה נמי במופנה דאלו במתניתין אחרינא לא סגי ליה במופנה. נ"י:

(טו) (על הברטנורא) ולשון רש"י ככנוסה דמיא. וכתבו והתוספ' דלב"ש אפילו מדאורייתא:

(טז) (על הברטנורא) לפי שהמאמר דוחה לאחותה דחייה גמורה. וה"מ ביבמה דחזיא לכולהו מילי דיבמה להתיבם ולחלוץ כי הכא הלכך חזיא, למקצתייהו למאמר לדחות אחותה דחייה גמורה אבל בר"פ דקודם שיעשה מאמר כבר נפלו שתיהן ולא חזיין לכולהו מילי דיבמה דהא לא מצי ליבומי הלכך למקצתה למאמר נמי לא חזיא שתדחה את אחותה דחייה גמורה ומש"ה תנן התם בש"א יקיימו דוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא מצי חד לעשות מאמר ותדחה אחותה והלה יכניסנה משום דלא חזיא לכולהו לא חזיא למקצתה כמפורש בגמרא:

(ה)

(יז) (על המשנה) זו היא כו'. למעט הך דר' יהושע דבמ"ז פי"ג דקאמר נמי אוי לו כו' אלא אי כר"נ אי כר"מ דפליגי התם. גמרא:

(יח) (על המשנה) אוי לו כו'. כלומר ראוי לו להצטער שהפסיד אשתו בלא פשיעתו ומש"ה בשאר דוכתי בפ"ד ובפי"ד דתני נמי תצא אשתו כו' לא קתני אוי לו משום דבהנהו איהו דאפסיד אנפשיה דפשע שהכניס עצמו בספק. תוספ':

(ו)

(יט) (על המשנה) הראשונה. לנפילה. רש"י:

(כ) (על הברטנורא) ותמהו התוספ' דהרי כבר תני לאפוקי מב"ש וי"ל דאי לאו משנה יתירה הוה דייקינן מתניתין כפשטא דמשמע דוקא עשה בה מאמר:

(כא) (על המשנה) הראשונה. לנשואין. רש"י והתוספ' גרסו השנייה:

(ז)

(כב) (על הברטנורא) ומהר"מ למד כן שכתב לפי שאני מסופק אם אסורה משום ערוה ותהיה צרתה פטורה מן החליצה כו' או אסורה עליו מדרבנן כו' והיא כמו שנייה וצרת שנייה או חולצת או מתייבמת ולפיכך תחלוץ להחמיר. תוי"ט. ובחבורו חזר בו ופסק בפשיטות דהיא וצרתה פטורות מן החליצה כו' והוא מבואר בגמרא דכל יבמה שאיני קורא בה בשעת נפילה כו' הרי היא כאשת אח שיש לה בנים וכ"כ כל הפוסקים להלכה מרווחת. ת"ח:

(כג) (על המשנה) גירש כו' ומת כו'. וקשה דבריש פ"א תנן וכולן שגירשו מותרין ואלו הכא טעמא שגירש ואח"כ מת נשוי נכרית אבל מת ואח"כ גירש לא הותרה לפי שקודם שגירשה היתה זקוקם לב' אחיו נשואין ב' אחות והו"ל צרת אחות אשה בזיקה והלכך אסורה עליו עולמית. ותירץ הרי"ף דהתם גבי ערוה כגון דגרשה מקמי דנפלה לה קמי יבמה מהני בה גירושין דכי נפלה צרה קמי יבם בהתירא נפלה קמיה אבל הכא גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהני בה גירושין ולא מידי וכתבו התוספ' וא"ת והאיך כנסה המגרש והא הו"ל צרת אחות אשה בזיקה וי"ל דלא חשב צרת אחות אשה בזיקה אלא כשמת אחיו ונפלו שתיהן לפניו אבל כשחי לא. ועתוי"ט שהביא דעות הפוסקים אי בעינן כנסה דוקא או אפילו לא כנסה:

(ח)

(כד) (על הברטנורא) למאי דפירש הר"ב במ"ד פ"א דב"מ דד' אמות ברה"ר (ועיין פ"ד דפאה מ"ג בהר"ב) לא תקינו הא דקאמר הכא ברה"ר לאו דוקא אלא בסימטא או בצדי רה"ר וקרו ליה רה"ר לפי שאינו רה"י. הר"נ:

(כה) (על המשנה) זהו כו'. למעוטי זמן דליכא בקדושין כמבואר בגמרא ומספקא לר"י כתב בכתב ידו ואין עליו עדים אי מהני בקדושין או לא דכיון דאין צריך זמן מה לנו אם אין עליו עדים. תוספ':

(כו) (על המשנה) גירושין כו'. הני גיטין פסולים הם ואם נשאת הולד כשר כדתנן במאן דאמר פרק ט' דגיטין והיינו טעמא דחולצת צרתה כיון דגיטא הוא דאם נשאת הולד כשר ולא מתייבמת כיון דלאו גיטא מעליא הוא הלכך אי שרית ליה אמרי אינשי צרת ערוה מתיבמת וספק גירושין דקתני לאו דוקא דהא ודאי כשר מדאורייתא ופסול ודאי מדרבנן. נ"י. וזהו דגירושין לאו דוקא דלא אתי למעוטי מידי דכל שיש בקדושין יש בגירושין אלא אגב קדושין נקט. גמרא:

(ט)

(כז) (על המשנה) נשואין. ה"מ למנקט ואחד מופנה. תוספ':

(כח) (על הברטנורא) דתנן במי"ח פ"ד דאחת פוטרת כולן ואי שרית ליה ה"א לחלוץ לבעל זיקת ב' יבמין וליבם לאידך חיישינן דלמא בשתי יבמות הבאות מבית אחד אתי נמי לחלוץ ברישא והדר ליבומי והא קאי עלה בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה. גמרא:

(י)

(כט) (על המשנה) החליפו. בגמרא תני הוחלפו דאלת"ה הא דתנן שמא מעוברות הן הא לא"ה שריין ואי במזיד מי שריא:

(ל) (על הברטנורא) ל' רש"י כשקידש ראובן את רחל תחלה נאסרה על שמעון משום אשת אח וא"א היינו בת אחת חזר שמעון וקידש לאה מגו דאסרו ליה הנך קדושין בכולהו שאר אחוותא משום אחות אשה אסרי ליה נמי באשת אחיו משום אחות אשה ואע"ג דאסורה עליה וקיימא היינו איסור כולל, ועדיין רחל זו מותרת לראובן בעלה. פירסה נדה מגו דאתוסף איסור עלה לגבי בעלה משום נדה אתוסף בה נמי איסור לגבי שמעון הרי איסור מוסיף ע"כ. וכן נאסרה לאה על ראובן כשקידשה שמעון באיסור אשת אח וא"א אע"ג דאסורה עליה וקיימא משום אחות אשה מגו דאתוסף בה איסור א"א לכ"ע ואיסור אשת אח לגבי שאר אחים אתוסף בה נמי לגבי ראובן:

(לא) (על הברטנורא) כלומר ונשואות לישראל דהשתא לא מהני זנות דאונס לאוסרה על בעלה אפ"ה נפסלו מן התרומה לאחר מיתת בעלה וכן לינשא לכהן: