רי"ף על הש"ס/עירובין/פרק ו

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ו

הדר עם העובד כוכבים בחצר או עם מי שאינו מודה בעירוב הרי זה אוסר עליו רבי אליעזר בן יעקב אומר לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה:

גמ' דכולי עלמא בין לרבי מאיר בין לרבי אליעזר בן יעקב דירת עובד כוכבים לא שמה דירה ובגזרה שמא ילמד ישראל ממעשיו של עובד כוכבים קא מפלגי דרבי אליעזר בן יעקב סבר כיון דעובד כוכבים חשוד על שפיכת דמים תרי דשכיחי דדיירי גזרי בהו רבנן חד דלא שכיח דדייר לא גזרי ביה רבנן ור' מאיר סבר זימנין דמיקרי ודייר ואמרי רבנן אין עירוב מועיל במקום עובד כוכבים ואין בטול רשות מועיל במקום עובד כוכבים עד שישכור ועובד כוכבים לא מיגר דחייש לכשפים:

שוכרין מעובד כוכבים אפילו בפחות משוה פרוטה דשלח ר' (בגמ' איתא ר' יצחק ) צדוק בר גיורי משמיה דרבי יוחנן הוו יודעין ששוכרין מן העובד כוכבים אפי' בפחות משוה פרוטה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בן יעקב ורב הונא אמר מנהג כרבי אליעזר בן יעקב ורבי יוחנן אמר נהגו העם כרבי אליעזר בן יעקב. גרסינן בתענית בפרק בשלשה פרקים (דף כו:) מאן דאמר הלכה דרשינן לה בפרקיה ומאן דאמר מנהג מדרש לא דרשינן אבל אורויי מורינן ומאן דאמר נהגו אפילו אורויי נמי לא מורינן ואי עביד לא מהדרינן להו ובהא הלכתא כמ"ד הלכה דהא אמר ליה אביי לרב יוסף הא דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"א בן יעקב וקי"ל דמשנת ר"א בן יעקב קב ונקי מהו לאורויי במקום רביה דהא דבר ברור הוא (שמותר) אמר רב יוסף אפילו ביעתא בכותחא בעאי מיניה מרב חסדא בשני דרב הונא ולא אורי לי אע"פ שדבר ברור הוא שמותר כי הביצים גמורות אינן מין בשר אמר רבא ולאפרושי מאיסורא אפילו בפניו שפיר דמי רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי חזייה לההוא גברא דקא קטר חמרא בציניתא דדקלא בשבתא רמא ביה קלא ולא אשגח אמר להוי ההוא גברא בשמתא א"ל רבינא לרב אשי כי האי גוונא מי מיתחזי כי אפקירותא א"ל (משלי, כא) אין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה' כ"מ שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב ואמר רבא בפניו אסור וחייב מיתה שלא בפניו אסור ואין חייב מיתה תניא רבי אלעזר אומר לא מתו בניו של אהרן אלא מפני שהורו הלכה בפני משה רבן מאי דרוש (ויקרא, א) ונתנו בני אהרן אש על המזבח אע"פ שאש (בגמ' איתא יורדת מן השמים) דולקת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהיה מורה הלכה בפני רבו אמר לה לאמא שלום אשתו תמיהני אם יוציא זה (ס"א שנתו) שבתו ולא הוציא (ס"א שנתו) שבתו אמרה לו וכי נביא אתה אמר לה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה אמר רבי אבא בר (בגמ' הגי' זבדא) כהנא כל המשגר כל מתנותיו לכהן אחד גורם רעה לעולם שנא' (שמואל ב, כא) עירא היאירי היה כהן לדוד וכי לדוד היה כהן ולכולי עלמא לא אלא שהיה משגר לו כל מתנותיו וכתיב שם ויהי רעב בימי דוד שלש שנים אמר רב ברונא (בגמ' הגי' הישן ודין זה לא הובא לא ברמב"ם ולא בטוש"ע וצ"ע למה) כל הלן בקילעא שאיש ואשתו שרויין בה עליו הכתוב אומר (מיכה, ב) נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה אמר רב יוסף ואפילו אשתו נדה ההוא מבואה דהוה דייר ביה (דף רי"ף יט:) המן בר רסתק אמרו ליה אוגר לן רשותך לא אגר להו בטיל לן רשותך לא בטיל להו אמר להו רבא ליזיל חד מנייכו ולישאיל מיניה דוכתא וליתיב ביה מידי דהוי כשכירו ולקיטו דאמר רב יהודה אמר שמואל אפילו שכירו ולקיטו נותן את עירובו ודיו א"ל אביי לרב יוסף היו חמשה שכירו ולקיטו מהו א"ל אם אמרו שכירו ולקיטו להקל יאמרו שכירו ולקיטו להחמיר גופא אמר רב יהודה אמר שמואל אפילו שכירו ולקיטו נותן עירובו ודיו אמר רב נחמן כמה מעליא הא שמעתא ואמר רב יהודה אמר שמואל השותה רביעית יין אל יתפלל אמר רב נחמן לאו מעליא הא שמעתא דהא אנא כמה דלא שתינא רביעית חמרא לא ציילא דעתאי אמר ליה רבא מאי טעמא אמר מר הכי והאמר רב אחא בר חנינא מאי דכתיב (משלי, כט) ורועה זונות יאבד הון כל האומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה כאילו מאבד הונה של תורה אמר ליה הדרי בי אמר רבה בר רב הונא שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה שכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה היכי דמי שתוי והיכי דמי שכור שתוי כל שיכול לדבר בפני המלך שכור כל שאינו יכול לדבר בפני המלך אמר רמי בר (בגמ' בגי' אבא ועי' ד"ס) חמא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא ששתה רביעית אבל שתה יתר מכדי רביעית כל שכן שדרך טודרתו ושינה משכרתו.אין מעבירין על האוכלין אמר רבי יוחנן אמר ר"ש בן יהוצדק לא שנו אלא בדורות הראשונים שאין בנות ישראל פרוצות בכשפים אבל בדורות האחרונים שבנות ישראל פרוצות בכשפים מעבירין תאנא שלימין מעבירין פתיתין אין מעבירין והאי דכתיב (יחזקאל, יג) ותחללנה אותי אל עמי בשעלי שעורים ובפתותי לחם ההוא דהוו שקלו באגרייהו תניא שכור מקחו מקח וממכר וממכר עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו מלקות מלקין אותו כללו של דבר הרי הוא כפקח לכל דבריו אלא שפטור מן התפלה א"ר חנינא לא שנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכולם רבי שמעון בן לקיש ותלמידי רבי חנינא אקלעו לההוא פונדק דלא הוה שוכר והוה משכיר אמרו מהו למיגר מיניה כל היכא דלא מצי מסלק ליה לא תיבעי לך דלא אגרינן מיניה כי תיבעי לך היכא דמצי מסלק ליה מאי כיון דמצי מסלק ליה אגרינן מיניה או דילמא השתא מיהא לא סלקיה אמר להם רבי שמעון בן לקיש נשכור ולכשנלך אצל רבותינו שבדרום נשאל להם אתו שיילוה לר' אפס אמר להם יפה עשיתם ששכרתם:

רבי (בגמ' הגירסא חנינא) חמא בר יוסף ורבי חייא בר אבא ורבי אסי איקלעו לההוא פונדק אתא נכרי מריה דההוא פונדק בשבתא אמרי היכי נעביד שוכר כמערב דמי מה מערב מבעוד יום אף שוכר מבעוד יום או דילמא שוכר (דף רי"ף כ.) כמבטל רשות דמי מה מבטל רשות אפילו בשבת אף שוכר אפי' בשבת אמר להו רב חמא בר יוסף נשכור רב אסי אמר לא נשכור אמר להו ר' חייא בר אבא נסמוך על דברי זקן ונשכור שכרו אתו לקמיה דרבי יוחנן אמר להם יפה עשיתם ששכרתם והאמר רבי יוחנן שוכר כמערב דמי כי קאמר רבי יוחנן שוכר במערב דמי לקולא לחומרא לא לקולא מה מערב כפחות משוה פרוטה אף שוכר בפחות משוה פרוטה ומה מערב אפילו שכירו ולקיטו אף שוכר אפילו שכירו ולקיטו ומה מערב ה' ששרויין בחצר אחת א' מערב לכולן אף שוכר ה' ששרוין בחצר אחת א' שוכר לכולן וכן הלכתא אמר שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר ואין ביטול רשות בחורבה ורבי יוחנן אמר יש ביטול רשות מחצר לחצר ויש ביטול רשות בחורבה וצריכא דאי אשמעינן מחצר לחצר בהא קאמר שמואל משום דהא רשותא דחד והא רשותא דחד אבל בחורבה דרשותא דתרוייהו חד אימא מודי ליה לר' יוחנן צריכא ואי איתמר בהא בהא קאמר ר' יוחנן אבל בהא אימא מודי ליה לשמואל צריכא וקיימא לן דשמואל ור' יוחנן הלכה כרבי יוחנן ועוד דהא רבה כר"י סבירא לי' כדבעינן למימר קמן (בס' תרלז) בענין:

ההוא ינוקא דאישתפוך חמימי פי' מיא חמימי דאיתקון ליה מערב שבת לממהל עליהו בשבתא אמר רבה לייתו ליה חמימי מגו ביתאי אמר אביי והא לא עירבו נסמוך אשיתוף הא לא אישתתופי אמרו ליה לנכרי דניזל ולייתי מגו ביתאי אמר אביי בעאי לאותובי למר ולא שבקן רב יוסף דאמר רב יוסף כי הוינן בי רב יהודה אמר לן בדאורייתא מותבינן תיובתא והדר עבדינן מעשה בדרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן תיובתא לבתר הכי אמר ליה מאי בעית לאותבי למר אמ' לי' דתניא הזאה שבות ואמירה לנכרי שבות מה הזאה שבות ואינה דוחה את השבת אף אמירה לעו"ג שבות ואינה דוחה את השבת א"ל ולא שאני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה כלומר האי דאמור רבנן אמירה לנכרי שבות לא שאני לך בין אמירה למעשה שיש בה איסורא דאורייתא ובין אמירה שאין בה איסור מעשה דאורייתא דהא מר לא אמר ליה זיל אחים לי דהוא מעשה איסור דאורייתא אלא אמר ליה זיל אייתי לי ושתיק ליה ולא מצא תשובה אמר רבה בר רב חנין לאביי מבואה דדיירי בה (דף רי"ף כ:) תרי גברי רברבי כרבנן לא ליהוי ביה לא עירוב ולא שתוף א"ל ומאי ליעביד מר לאו אורחי' אנא טרידנא בגירסאי אינהו לא משגחי ואי אקני להו ריפתא בסלא זימנין דבעו לה (ס"א מינאי) מאיתמול ולא איפשר למיהב ניהלייהו ולא הוי שיתוף דתניא אחד מבני מבוי שבקש יין ושמן ולא נתנו לו בטל השיתוף וליקני להו מר רביעתא דחלא בחביתא התניא אין משתתפין באוצר ואסיקנא דהא דתניא אין משתתפין באוצר לבית שמאי דלית להו ברירה אבל לב"ה דאית להו ברירה משתתפין באוצר:

ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה אמר רבא לשיילוה לאימיה אי צריכא ליחים ליה נכרי אגב אימיה והא קא אכלה תמרי ההוא תונבא הוא דנקיט לה:

ההוא ינוקא דאשתפוך חמימיה אמר רבא ליפנו לי מאני מבי גברי לבי נשי דאיזיל ואיתיב התם ואיבטיל ליה רשותא בהאי חצר דידי א"ל רבינא לרבא והאמר שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר אמר ליה אנא כרבי יוחנן סבירא לי דאמר יש ביטול רשות מחצר לחצר אי כשמואל לא ס"ל למר נינח מר אדוכתי' ליבטיל מר מדוכתיה לדידהו וליהדרו אינהו וליבטלו ליה למר דהאמר רב מבטלין וחוזרין ומבטלין בההיא בשמואל סבירא לי דאמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין והיינו טעמא דאין חוזרין ומבטלין כי היכא דלא ליהוו מילי דרבנן כי חוכא וטלולא ואע"ג דאמר רבא אנא כשמואל סבירא לי דאמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין קיימא לן כרב דהא רב אשי דהוא בתרא אסקה להא דרב ושמואל דבפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קמיפלגי דרב כרבנן ושמואל כרבי אליעזר ושמעינן מינה דהלכתא כרב דאמר מבטלין וחוזרין ומבטלין וכן הלכה:

מתני' אמר ר"ג מעשה בצדוקי א' שהיה דר עמנו במבוי בירושלים אמר לנו אבא מהרו והוציאו כל הכלים למבוי עד שלא יוציא (דף רי"ף כא.) ויאסור עליכם ר' יהודה אומר בלשון אחרת מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם פירו' צדוקי זה נתן רשות לבני מבוי וצריכין הן בני מבוי להוציא כליהם להחזיק במבוי קודם שיוצי' הצדוקי כליו למבוי ויבטל נתינתו כדתנן מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר עליו דברי ר"מ וכו' לפיכך אמר להם אביו של רבן גמליאל מהרו והוציאו כל הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם:

גמ' תניא ישראל מומר משמר שבתו בשוק מבטל רשות פירוש אף על פי שהוא מחלל את השבת בסתר ושאינו משמר שבתו בשוק אינו מבטל רשות דהוה לי' כעכו"ם מפני שאמרו ישראל נותן רשות ומבטל רשות ובעכו"ם עד שישכור כיצד אומר לו רשותי קנויה לך ורשותי מבוטל' לך קנה וא"צ לזכות:

מתני' אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב ביתו אסור מלהכני' ומלהוציא לו ולהם ושלהם מותרין לו ולהם נתנו לו רשותן הוא מותר והם אסורין היו שנים אוסרין זה על זה שאחד נותן רשות ונוטל רשות ושנים נותנין רשות ואין נוטלין רשות:

גמ' ביתו הוא דאסור אבל חצרו שרי ה"ד אי דלא בטיל חצרו אמאי שרי ואי בטיל ביתו אמאי אסור לא צריכא דבטיל רשות חצרו וקסברי רבנן המבטל רשות חצרו אין מבטל רשות ביתו:

ושלהן מותרין לו ולהם מאי טעמא משו' דהוי אורח לגבייהו:

נתנו לו רשותן הוא מותר והם אסורין:

ואמאי ניהוי אורחי' לגבי' חד לגבי חמשה הוי אורח חמשה לגבי חד לא הוו אורחים:

היו שנים אוסרין זה על זה וכו':

פירוש היו שנים ששכחו ולא עירבו עם בני החצר אע"פ שנתנו להם בני חצר רשותן אינן מותרין להכניס ולהוציא דכיון ששניהם לא עירבו אוסרין זה על זה פשיטא לא צריכא דהדר הד מינייהו ובטיל ליה לחבריה מהו דתימא לישתרי קמ"ל כיון דבעידנא דבטיל ליה לההוא לא הוה ליה שריותא בחצר לא מישתרי :

(דף רי"ף כא:) תניא אחד שלא עירב נותן רשותו לא' שעירב ושנים שעירבו נותנין רשותן לא' שלא עירב ושנים שלא עירבו נותנין רשותן לשני' שעירבו או לא' שלא עירב אבל אין אחד שעירב נותן רשותו לא' שלא עירב ואין שני' שעירבו נותנין רשותן לשני' שלא עירבו (כ"ה בס"י וגמרא) בעא מיניה אביי מרבה ה' ששרויין בחצר אחת ושכח א' מהן ולא עירב כשהוא מבטל רשות צריך לבטל לכל א' וא' או לא אמר ליה צריך לבטל לכל א' וא' איתיביה א' שלא עירב נותן רשותו לא' שעירב היכי דמי אילימא דליכא אחרינא (בגמרא וברא"ש איתא בהדיה בהדי מאן ) בהדי מאן עירב אלא פשיטא דאיכא אחרינא בהדיה וקתני לאחד שעירב ורבה הכא במאי עסקינן כגון דהוה אחרינא בהדי' ומת והלכת' כרבה:

מתני' מאימתי נותנין רשות ב"ש אומרים מבעוד יום ובית הלל אומרים משתחשך:

מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר במזיד אוסר בשוגג אינו אוסר:

גמ' במאי קא מיפלגי ב"ש סברי ביטול רשות מקנא רשותא הוא ומקנא רשותא בשבתא אסור וב"ה סברי ביטול רשות אסתלוקי רשותא הוא ואסתלוקי רשותא בשבתא שפיר דמי:

מתני' בעל הבית שהיה שותף לשכיניו לזה ביין ולזה ביין אין צריכים לערב לזה ביין ולזה בשמן צריך לערב רבי שמעון אומר אחד זה ואחד זה אין צריך לערב:

גמ' אמר רב ובכלי אחד:

תניא מערבין בחצרות בפת ואם רצו לערב ביין אין מערבין ומשתתפין במבוי ביין ואם רצו להשתתף בפת משתתפין מערבין בחצרות ומשתתפין במבוי כדי שלא תשתכח תורת העירוב מן התינוקות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מערבין או משתתפין:

אמר רב יהודה אמר רב הלכה כר"מ ורב הונא אמר מנהג כר"מ ור' יוחנן אמר נהגו העם כר"מ:

(דף רי"ף כב.) מתני' חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד בית שמאי אומרים עירוב לכל חבורה וחבורה וב"ה אומרים עירוב א' לכולן ומודים בשמקצתן שרויין בחדרים או בעליות שצריכי' עירוב לכל חבורה וחבורה:

גמ' אמר רב נחמן מחלוקת במסיפס אבל במחיצה עשרה דברי הכל עירוב לכל חבורה וחבורה איכא דאמרי א"ר נחמן אף במסיפס מחלוקת מיתיבי א"ר יהודה הסבך פירוש גדיל סבכה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מחיצות שמגיעות לתקרה שצריכין עירוב לכל חבורה וחבורה על מה נחלקו על מחיצות שאין מגיעו' לתקרה שבית שמאי אומרים צריך עירוב לכל חבורה וחבורה וב"ה אומרים עירוב אחד לכולן להך לישנא דאמר רב נחמן מחלוקת במסיפס תיובתא להך לישנא דאמר רב נחמן אף במסיפס לימא תיהוי תיובתא אמר רב נחמן בר יצחק פליגי במחיצות והוא הדין למסיפס והא דקא מיפלגי במחיצות עשרה להודיעך כחן דב"ה אמר רב נחמן אמר רב הלכה כר' יהודה הסבך:

מתני' האחין שאוכלין על שלחן אביהם וישנים בבתיהן צריכין עירוב לכל אחד ואחד לפיכך אם שכח אחד מהן ולא עירב מבטל רשותו אימתי בזמן שמוליכין עירובן למקום אחר אבל אם היה עירוב בא אצלן או שאין עמהן דיורין בחצר אין צריכין לערב:

(דף רי"ף כב:) גמ' האחין שאוכלין וכו' ש"מ מקום לינה גורם אמר רב יהודה אמר רב במקבלי פרס מאביהם שנו:

ת"ר מי שהיה לו בית שער אכסדרה ומרפסת בחצר חבירו אינו אוסר עליו בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות הרי זה אוסר עליו רבי יהודה אומר לא (ברא"ש איתא אמרו) אסרו אלא בית דירה בלבד.א"ר יהודה מעשה בבן נפחא שהיו לו חמש אוצרות באושא ובא מעשה לפני חכמים ולא אסרו אלא בית דירה בלבד בית דירה ס"ד אלא אימא מקום בית דירה מאי מקום בית דירה רב אמר מקום פיתא ושמואל אמר מקום לינה והלכתא כרב ושמעינן דהלכתא כרבי יהודה:

בעא מיניה אביי מרבה חמשה שגבו עירובן כשהן מוליכין את עירובן למקום אחר עירוב אחד לכולן או צריכין עירוב לכל אחד ואחד א"ל עירוב אחד לכולן והא אחין כמי שגבו דמי וקתני צריכין עירוב לכל אחד ואחד התם כגון דאיכא אחרים בהדייהו מיגו דהני (בגמ' וברא"ש איתא אסרי) אסירי הני נמי אסירי והכי נמי מסתברא מדקתני סיפא אימתי בזמן שמוליכין עירובן למקום אחר אבל אם היה עירוב בא אצלן או שאין עמהן דיורין בחצר אין צריכין לערב שמע מינה:

בעא מיניה ר' חייא בר אבין מרב ששת הני בני בי רב דכריכי ריפתא בבאגא ואתו ונייחי בבי רב כי משחינן להו מהיכא דכריכי משחינן או דילמא מבי רב משחינן להו א"ל מבי רב משחינן דאנן סהדי אי איכא דמייתי להו ריפתא להכא ניחא להו טפי:

בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא האב ובנו הרב ותלמידו ברבים דמו או כיחידים דמו צריכין לערב או לא מבוי שלהן ניתר בלחי וקורה או לא אמר ליה תניתוה האב ובנו הרב ותלמידו בזמן שאין עמהן דיורין הרי הם כיחידים ואין צריכין לערב ומבוי שלהן ניתר בלחי וקורה:

מתני' חמש חצרות שפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי ערבו בחצרות (דף רי"ף כג.) ולא נשתתפו במבוי מותרין בחצרות ואסורין במבוי נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן עירבו בחצרות ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני חצר ולא עירב מותרין כאן וכאן שכח אחד מבני מבוי ולא נשתתף עמהן מותרין בחצרות ואסורים במבוי שהמבוי לחצרות בחצר לבתים:

גמ' מתניתין כולה רבי מאיר היא דאמר בעינן עירוב ובעינן שיתוף וטעמא מאי אמר רבי מאיר דבעינן עירוב ובעינן שיתוף כדי שלא תשתכח תורת עירוב מן התינוקות והכא כיון דרובה עירבו לא אתי לאשתכוחי עירוב מיניהו:

אמר רב יהודה רב לא תני פתוחות זו לזו מאי טעמא דסבר רב אין המבוי ניתר בלחי וקורה אלא עד שיהיו בתים וחצרות פתוחות לתוכו וכיון שפתוחות זו לזו נעשו כחצר אחת:

גופא אמר רב אין המבוי ניתר בלחי וקורה אלא עד שיהיו בתים וחצרות פתוחות לתוכו ושמואל אמר אפילו בית א' וחצר אחת ורבי יוחנן אמר אפי' חורבה.וקי"ל כרב חדא דהא שמואל הדר ביה לגבי דרב בענין ההוא מבואה דהוה דייר ביה אבין בר איהי והוה ליה רבי יוחנן חד לגבי תרי ומתני' נמי מסייעא ליה שהמבוי לחצרות כחצר לבתים ועוד הא אמר רב נחמן בפ"ק (דף ה.) אין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהא ארכו יתר על רחבו ועד שיהו בתים וחצרות פתוחות לתוכו:

אמר רב יהודה אמר רב מבוי שצדו אחד נכרי וצדו אחד ישראל אין מערבין אותו דרך חלונות להתירו דרך פתחים משום דאסור לעשות רשות יחיד במקום נכרי:

מתני' שתי חצרות זו לפנים מזו (דף רי"ף כג:) עירבה הפנימית ולא עירבה החיצונה פנימית מותרת חיצונה אסורה חיצונה ולא פנימית שתיהן אסורות עירבה זו לעצמה וזו לעצמה זו מותרת בפני עצמה וזו מותרת בפני עצמה רבי עקיבא אוסר את החיצונה שדריסת הרגל אוסרתה וחכמים אומרים אין דריסת הרגל אוסרתה שכח אחד מן החיצונה ולא עירב הפנימית מותרת והחיצונה אסורה שכח א' מן הפנימית ולא עירב שתיהן אסורות נתנו את עירובן כמקום אחד ושכח אחד ולא עירב בין מן החיצונה בין מן הפנימית שתיהן אסורות ואם היו של יחידים אינן צריכין לערב:

גמ' אמר רבי אבין אמר רבי ינאי שלש מחלוקות בדבר רבי עקיבא סבר אפילו רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה ורבנן סברי אפילו רגל האסורה במקומה אינה אוסרת שלא במקומה ותנא דמתניתין דקתני עירבה חיצונה ולא פנימית שתיהן אסורות קסבר רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה ורגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה:

נתנו את עירובן במקום אחד:

מאי מקום אחר אמר רב יהודה אמר רב חיצונה ואמאי קרי ליה מקום אחר מקום המיוחד לשתיהן:

ואם היו של יחידים וכו':

אמר רב ביבי משמיה דרב אדא בר אהבה שלשה אסורין:

פירוש אין נקראין יחידים אלא בזמן שהן שתי חצרות ובכל חצר וחצר דר אחד שנמצאו כולן שנים אבל אם היו כולן שלשה חצרות וככל חצר וחצר דר אחד שנמצאו כולן שלשה אסורין מאי טעמא הואיל ואני קורא רבים בחיצונה דכל שלשה רבים הם וכיון ששלשה דורסין בחיצונה הרי הן רבים ואסורין ושמואל אמר מותרין לעולם עד שיהו שנים בפנימית ולא עירבו לפיכך אסורין בחיצונה:

א"ר אלעזר נכרי הרי הוא כרבים ואוסר ומאי שנא ישראל דיחיד לא אסר (דף רי"ף כד.) דכל מאן דחזי ליה דמטלטל אי ידע דיחיד הוא הא ידע דכל יחיד שרי ליה לטלטולי ואי לא ידע אמר בדעתיה לא מטלטל אלא משום דעירבו בהדי הדדי א"ה נכרי נמי נימא אי ידע דיחיד הוא הא ידע דכל יחיד שרי לטלטולי ואי לא ידע אמר בדעתיה האי דמטלטל משום דאגד מיניה הוא סתם נכרי אם איתא דאגר מיפעא פעי וכיון דלא פעי אמרי מטלטל במקום נכרי הוא ולפיכך אסור:

סליקו להו הדר