רי"ף על הש"ס/עירובין/פרק ד

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ד עריכה

מי שהוציאוהו נכרים או רוח רעה אין לו אלא ד' אמות החזירוהו כאילו לא יצא הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר או בסהר רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים מהלך את כולה (וחוצה לה) ר' יהושע ור' עקיבא אומרים אין לו אלא ד' אמות ומעשה שבאו מפרנדסין והפליגה ספינתם בים ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה ורבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מד' אמות שרצו להחמיר על עצמן:

גמ' אמר רב נחמן אמר שמואל יצא לדעת אע"פ שהחזירוהו נכרים אין לו אלא ארבע אמות וכל שכן אם יצא (דף רי"ף יא.) לדעת וחזר לדעת שאין לו אלא ד' אמות:

בעו מיניה מרבה הוצרך לנקביו מהו אמר להן גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה אמרי נהרדעי אם פקח הוא עייל לתחומא וכיון דעל על אמר רב פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפילו במזיד לא הפסידו מקומן מאי טעמא אנוסין נינהו:

אמר רב נחמן אמר שמואל היה מהלך בדרך ואינו יודע תחום שבת מהלך אלפים פסיעות בינוניות וזהו תחום שבת ואמר רב נחמן אמר שמואל שבת בבקעה והקיפוה נכרים מחיצה בשבת מהלך אלפים אמה ומטלטל בכולה ע"י זריקה ורב הונא אמר מהלך אלפים אמה ומטלטל בארבע אמות אבל בכולה ע"י זריקה לא גזרינן שמא ימשך אחרי חפצו באלפים אמה מיהת ליטלטל כי אורחיה משום דהואי כמחיצה שנפרצה במלואה למקום האסור לה:

(דף מב:) תניא כוותיה דשמואל היה מודד והולך וכלתה מדתו בחצי העיר מותר לטלטל בכל העיר כולה ובלבד שלא יעבור התחום ברגליו ובמאי מטלטל לאו על ידי זריקה פירוש כיון שאין לו לעבור התחום ברגליו שהיא חצי העיר היאך יטלטל בכל העיר כולה אלא על ידי זריקה:

הוליכוהו לעיר אחרת וכו':

אמר רב הלכה כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה ושמואל אמר הלכה כרבן גמליאל בספינה אבל לא בדיר וסהר דכולי עלמא מיהת הלכה כרבן גמליאל בספינה (דף רי"ף יא:) מאי טעמא רבה אמר הואיל ושבת באויר מחיצות מבעוד יום רבי זירא אמר הואיל וספינתו נוטלתו מתחלת ד"א ומניחתו בסוף ארבע מאי בינייהו איכא בינייהו שנפחתו דופני הספינה אי נמי בקופץ מספינה לספינה לרבה דאמר הואיל ושבת באויר מחיצות הכא אסור דהא לא שבת באויר מחיצות לרבי זירא מותר הואיל וספינה נוטלתו מתחלת ארבע ומניחתו לסוף ארבע רבי זירא מ"ט לא אמר כרבה מחיצות להבריח מים הן עשויות ורבה מ"ט לא אמר כרבי זירא במהלכת כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי בשעמדה ודייקא במתני' כוותיה דרבה דקתני ספינה דומיא דדיר וסהר מה דיר וסהר דקביעי אף ספינה נמי דקביעא וקא פסקי רבואתא הלכתא כשמואל אע"ג דקי"ל הלכה כרב באיסורי הכא הלכתא כשמואל דתניא כוותיה דתניא חנניא אומר כל אותו היום ישבו ודנו בדבר הלכה לאמש הכריע אחי אבא ביניהם ואמר נראין דברי ר"ג בספינה ודברי ר"ע בדיר וסהר ואנן לא סבירא לן הכי דהאי תנא לא גמרינן מיניה אלא דר"ג ור"ע פליגי אבל סיוע לחד מינייהו לא גמרינן מיניה דקיימא לן (בב"ב קל:) אין למדין הלכה מפי משנה ולא מפי תלמוד וכי תימא האי מכריע הוא וקי"ל כל מקום ששנים חולקים ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע הא אמרינן עלה דהא מימרא בפרק כירה (דף מ.) דילמא ה"מ במתני' אבל בברייתא לא ועוד אחי אביו של חנניא היינו ר' יהושע והיאך יהא הוא החולק והוא המכריע הלכך קא הדרין לכללא דהלכתא כרב באיסורי ובשמואל בדיני ועוד הא אמרינן לקמן בענין נחמיה בריה דרב הונא בר חנילאי ואי סלקא דעתך בדמלאי גברי עסקינן הא אמר רב הלכה כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה דאלמא הלכתא כרב:

מתני' פעם אחת לא נכנסו לנמל עד חשיכה אמרו לו לרבן גמליאל מה אנו לירד אמר להם מותר שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא חשכה:

גמ' תניא שפופרת היתה לו לרבן גמליאל שהיה מסתכל בה אלפים אמה ביבשה וכנגדן אלפים אמה בים והרוצה לידע עומקו של גיא מביא שפופרת ומביט בה ביבשה וידע כמה עומקו של גיא נחמיה בריה דרב הונא בר חנילאי משכתיה שמעתא ונפק חוץ לתחום אמר ליה רב חסדא לרב נחמן נחמיה (דף רי"ף יב.) תלמידך שרוי בצער א"ל לך עשה לו מחיצה של בני אדם שנמצא כאילו הוא בתוך דיר או סהר שמותר לילך כולו ויכנס ודוקא שיצא שלא מדעת אבל יצא מדעת לא והנהו דעבדי מחיצה נמי בעינן דעבדי שלא מדעת אבל מחיצה דמיעבד לדעת אסור ואם תאמר הא רב חסדא דעבד מחיצה לדעת הוה דאמר ליה רב נחמן זיל עשה לו מחיצה של בני אדם ויכנס רב חסדא שלא מן המנין הוה ההיא בי גננא דאעילו מיא במחיצה של בני אדם נגדינהו שמואל אמר אם אמרו שלא מדעת יאמרו לדעת:

הנהו זיקי דהוו שדיין בריסתקא דמחוזא בהדי דאתא רבא מפרקיה אעלינהו ניהלייהו לשבתא אחרינא בעו למיעבד הכי אסר להו דהוה ליה כלדעת ואסור:

מתני' מי שיצא ברשות ואמרו לו כבר נעשה מעשה יש לו אלפים אמה לכל רוח ואם היה בתוך התחום שלו כאילו לא יצא שכל היוצאין להציל חוזרין למקומן:

גמ' מאי קאמר אמר רבה הכי קאמר אם בתוך התחום שלו כאילו לא יצא מביתו דמי פשיטא מהו דתימא הואיל ועקר עקר קמ"ל רב שימי בר חייא אמר ה"ק אם התחומין שקבעו לו חכמים מובלעין בתוך התחום שלו כאילו לא יצא מתוך התחום דמי ובהא קמיפלגי מר סבר הבלעת תחומין לאו מילתא היא ומר סבר הבלעת תחומין מילתא היא ואע"ג דלא שבת באויר מחיצות ואותביה אביי לרבה מהא דתנן ר"א אומר שתים יכנס שלש לא יכנס מאי לאו ר"א לטעמיה דאמר הוא באמצען וד' אמות דיהבו ליה רבנן כמאן דמבלען בתוך תחומי' דאמי וקאמר יכנס אלמא הבלעת תחומין מילתא היא ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דר"א אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מודו ליה וקם רבה ולא פריק ולא מידי הלכך הלכתא כרב שימי בר חייא דסבר הבלעת תחומין מילתא היא.פירוש ברשות ברשות ב"ד:

שכל היוצאין להציל חוזרין למקומן אוקימנא חוזרין בכלי זיינן למקומן דתנן בראשונה היו מניחין כלי זיינן בבית הסמוך לחומה פעם אחת הכירו בהם אויבים (דף רי"ף יב:) ורדפו אחריהם נכנסו ליטול זיינן נכנסו אחריהם ודחקו זה את זה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהם אויבים באותה שעה התקינו שיהו חוזרין בכלי זינן למקומן:

אמר רב יהודה אמר רב נכרים שצרו על עיירות של ישראל אין יוצאין עליהן בכלי זיינן ואין מחללין עליהן את השבת תניא נמי הכי נכרים שצרו על עיירות של ישראל אין יוצאין עליהן בכלי זיין ואין מחללין עליהן את השבת במה דברים אמורים כשבאו על עסקי ממון אבל אם באו על עסקי נפשות יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת:

מתני' מי שישב בדרך ועמד והרי הוא סמוך לעיר הואיל ולא היתה כוונתו לכך לא יכנס דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר יכנס אמר רבי יהודה מעשה היה ונכנס רבי טרפון בלא מתכוין:

גמ' יש מי שפירש ואמר הואיל והיה בדעתו לילך לזו העיד אע"פ שעכשיו לא הזכיר כלום אמר רבי יהודה הרי הוא כמי שיצא לילך לעיר שמערבין בה שמותר לו לילך עד אותה העיר אם היא בתוך ארבעת אלפים אמה שנמצא כאילו עירב ברגליו לכך נכנס רבי טרפון בלא מתכוין שני תחומי שבת כאילו עירב ברגליו ויש מי שאומר שמשנתנו במי ששבת בתוך התחום היא דר"מ סבר כיון שלא היה יודע שהעיר קרובה אליו בתוך תחומו ונתכוין לשבות בתחומו אין לו ממקומו אלא אלפים אמה ואם היתה העיר בסוף אלפים אמה הרי זה לא יכנס ואם היתה במקצת אלפים אמה יכנס בה עד תשלום אלפים אמה בלבד ור' יהודה סבר כיון שאילו היה יודע שהעיר קרובה לא היה קונה שביתה אלא עם בני העיר הרי הוא כמי שקנה שביתה עמהן ומותר ליכנס עמהן לעיר והולך את כולה וחוצה לה אלפים אמה והאי פירושא דמסתבר הוא וכן כתב רב אחא משבחא (בפ' בשלח) וקיי"ל הלכה כרבי יהודה דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה ועוד גרסינן בהדיא בפרק חלון (דף פא:) אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה ולא עוד אלא כל מקום ששנה רבי יהודה בעירובין הלכה כמותו:

מתני' מי שישן בדרך ולא ידע עד שחשכה יש לו אלפים אמה לכל רוח דברי ר' יוחנן בן נורי וחכ"א אין לו אלא ד' אמות בלבד ורבי אליעזר אומר והוא באמצען ור' יהודה אומר לכל רוח שירצה ומודה ר' יהודה שאם ברר לו שאינו יכול לחזור בו:

גמ' אמר ר' יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי הלכה כר' יוחנן בן נורי וא"ר יהושע בן לוי הלכה כדברי המיקל בעירוב ותרתי למה לי א"ר זירא צריכי דאי אמרינן הלכה כר' יוחנן בן נורי הוה אמינא בין לקולא בין לחומרא קמ"ל דהלכה כדברי המיקל בעירוב פירוש לקולא דישן קונה שביתה כמו הניעור ופי' לחומרא דחפצי הפקר לרבי יוחנן בן נורי קונין שביתה והיינו לחומרא קמ"ל הלכה כדברי המיקל דחפצי הפקר לא קנו שביתה כרבנן והרי הן כרגלי כל אדם ולימא הלכה כדברי המיקל בעירוב ולא בעי למימר הלכה כרבי יוחנן בן נורי א"ר אצטריך סד"א ה"מ יחיד במקום יחיד ורבים במקום רבים אבל יחיד במקום רבים אימא לא קמ"ל רב פפא אמר אצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי בעירובי חצרות אבל בעירובי תחומין אימא לא קמ"ל דהלכה כרבי יוחנן בן נורי אפילו בעירובי תחומין רב אשי אמר אצטריך סלקא דעתך אמינא ה"מ (דף רי"ף יג.) בסוף עירוב אבל בתחלת עירוב אימא לא קמ"ל דהלכה כר"י בן נורי ואפילו בתחלת עירוב דדברי רבי יוחנן בן נורי כתחלת עירוב דמי:

רבי יעקב ורבי זריקא אמרו הל' כר"ע מחבירו כר' יוסי (בגמ' וברא"ש איתא מחבריו) מחבירו כרבי מחבירו למאי הלכתא רבי אסי אמר הלכה רבי חייא בר אבא אמר מטין רבי יוסי בר חנינא אמר נראין אמר רבי יעקב בר אידי א"ר יוחנן (בן נורי) ר"מ ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ואצ"ל שר"מ ורבי יוסי הלכה כר' יוסי.א"ר אשי אף אנו נאמר רבי יוסי ור' שמעון הלכה כרבי יוסי דא"ר (בגמ' חייא בר אינו) חייא בר אבא א"ר יוחנן רבי יהודה ור"ש הלכה כרבי יהודה השתא במקום רבי יהודה ליתא במקום ר' יוסי מיבעיא.איבעיא להו ר"מ ור"ש מאי תיקו אע"ג דרב פליג עליה דרבי יוחנן בהני כללי קי"ל כרבי יוחנן ואפילו בברייתא:

אמר רב יהודה אמר שמואל חפצי הנכרי אין קונין שביתה ורב חייא בר אבין א"ר יוחנן חפצי הנכרי קונין שביתה גזירה בעלים דנכרי אטו בעלים דישראל הנהו דיכרי דאתו למברכתא ביומא טבא שרא להו רבא לבני מחוזא דאתו להו למברכתא ע"י עירוב למזבן מינייהו ולמיזל בהו למחוזא א"ל רבינא לרבא מאי דעתיך דאמר רב יהודה אמר שמואל חפצי הנכרי אין קונין שביתה והאמר רב חייא בר אבין א"ר יוחנן חפצי הנכרי קונין שביתה גזירה בעלים דנכרי אטו בעלים דישראל ושמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן הדר אמר רבא לזבונינהו בני מברכתא דלדידהו כולה מברכתא כד' אמות דמיא:

תני ר' חייא חרס שבין תחומי שבת פירוש חרס כמו חריץ מלא מים והוא בין שני תחומי שבת צריכה מחיצה של ברזל להפסיקו להתיר חציו לתחום זה וחציו לתחום זה מחיך עליה ר' יוסי בר חנינא מ"ט מחיך עליה משום דקל הוא שהקלו חכמים במים כדבעא רבי טבלא מרב מחיצה תלויה מהו שתתיר בחורבה א"ל אין מחיצה תלויה מתרת אלא במים דקל הוא שהקלו חכמים במים הלכך אפילו מחיצה של קנים מתרת:

וחכמים אומרים אין לו אלא ד' אמות בלבד:

הני ד' אמות היכן כתיבן כדתניא (שמות, טז) שבו איש תחתיו כתחתיו וכמה תחתיו גופו שלש אמות ואמה כדי לפשט ידיו ורגליו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר גופו שלש אמות ואמה כדי ליטול חפץ מתחת מראשותיו ומניח תחת מרגלותיו ומתחת מרגלותיו ומניח תחת מראשותיו מאי בינייהו איכא בינייהו ד' אמות מצומצמות דרבי מאיר סבר מצומצמות ורבי יהודה סבר מרווחות (דף רי"ף יג:) והני ארבע אמות באמה דידיה יהבינן ליה ואי קשיא לך אמאי לא תני לה גבי יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם משום דלא אפסיק ליה דאיכא ננס באיבריו דלא הוי ד' אמות דידיה כתחתיו ובעינן למיתן ליה ארבע אמות כארבע דעלמא:

מתני' היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה ומקצת אמותיו של זה כקצת אמותיו של זה מביאין ואוכלים באמצע ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו ואם היו שלשה ואמצעי מובלע בנתים הוא מותר עמהן והן מותרין עמו ושנים החיצונים אסורין זה עם זה א"ר שמעון למה הדבר דומה לשלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרה"ר עירבו שתים האמצעית היא מותרת עמהן והן מותרות עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו:

גמ' אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"ש אבל חכמים אומרים רשות אחת משתמשת עם שתי רשויות ואין ב' רשויות משתמשות עם רשות אחת כלומר האמצעית משתמשת עם החיצונות ואין החיצונות משתמשות עם האמצעית ושמואל אמר לדברי חכמים שלשתן אסורות:

אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כר"ש:

מתני' מי שהיה בא בדרך וחשכה לו והיה מכיר אילן או גדר ואמר תהא שביתתי תחתיו לא אמר כלום שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו עד עיקרו אלפים אמה ומעיקרו עד ביתו אלפים אמה נמצא מהלך משחשכה ארבעת אלפים אמה ואם אינו מכיר או אינו יודע בהלכה ואמר שביתתי במקומי זכה לו מקומו ויש לו אלפים אמה לכל רוח עגולות דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס וחכמים אומרים מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות:

(דף רי"ף יד.)

גמ' מאי לא אמר כלום אמר רב לא אמר כלום כל עיקר דאפילו לתחתיו של אילן לא מצי אזיל ושמואל אמר לא אמר כלום לביתו אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל ונעשה תחתיו של אילן חמר גמל בא למדוד מן הצפון מודדין לו מן הדרום בא למדוד מן הדרום מודדין לו מן הצפון אמר רבא מאי טעמא דרב משום דלא סיים אתריה איכא דאמרי אמר רבא מאי טעמא דרב דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו פירוש בשם שאין לו לאדם לקנות ד' אמות מקום שביתה אחרי שכבר קנה במקום אחד כך אין לו לקנות שיעור שתי מקומות בבת אחת אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא שנו אלא באילן שיש תחתיו ח' אמות אבל אילן שאין תחתיו שמונה אמות אלא ז' הרי מקצת ביתו ניכר כלומר שאין בחציין אלא שלש אמות ומחצה ומכל מקום שאתה מודד לא תמצא ארבע אמות אלא עד שתמדוד חצי אמה מן החצי האחר נמצאת אותה חצי אמה כמסוימת וניכרת והיא מקצת בית שביתתו:

תניא כותיה דרב מי שהיה בא בדרך והיה ירא שמא תחשך והיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום שביתתי במקום פלוני מהלך עד מקום פלוני הגיע למקום פלוני מהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה בד"א במקום המסוים כגון ששבת בתל שהוא גבוה עשרה והוא מארבע אמות עד בית סאתים וכן בבקעה שעמוקה עשרה והיא מארבע אמות עד בית סאתים אבל מקום שאינו מסויים אין לו אלא ד"א היו שנים אחד מכיר ואחד שאינו מכיר זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר ומכיר (דף רי"ף יד:) אומר תהא שביתתנו במקום פלוני בד"א שסיים לו ד"א שקבע לו אבל לא סיים לו ארבע אמות שקבע לא יזוז ממקומו תניא כותיה דשמואל טעה ועירב לשני רוחות כמדומה הוא שמערבין לב' רוחות או שאמר לעבדיו צאו ועירבו עלי אחד עירב לצפון וא' עירב לדרום מהלך לצפון בעירובו לדרום ולדרום בעירובו לצפון ואם מיצעו עליו את התחום הרי זה לא יזוז ממקומו ואע"ג דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי בהא הלכתא כשמואל דהא דתניא כותיה דשמואל שייכא בהא דת"ר (דף לז:) שנים ששאלו חלוק זה לילך בו שחרית לבהמ"ד וזה לילך בו ערבית לבהכ"נ וכו' מיצעו עליו את התחום ה"ז לא יזוז ממקומו וקי"ל דהלכתא היא הלכך הלכתא נמי כהאי דתניא כותיה דשמואל דתרוייהו חד טעמא נינהו:

מהלך ממקום רגליו עד עיקרו אלפים אמה:

אמר רבא והוא דכי רהיט מטי ליה א"ל אביי והא חשכה לו קתני חשכה לו לביתו אבל לעיקרו של אילן אזיל איכא דאמרי חשכה לו כי מסגי קליל קליל אבל כי רהיט מטי:

מתני' זהו שאמרו העני מערב ברגליו ר"מ אומר אנו אין לנו אלא עני ר' יהודה אומר א' עני וא' עשיר ולא אמרו מערבין בפת אלא כדי להקל על העשיר שלא יצא ויערב ברגליו:

גמ' אמר רב נחמן מחלוקת במקומו דר' מאיר סבר עני אין עשיר לא ור' יהודה סבר אחד עני ואחד עשיר אבל במקום פלוני עני אין עשיר לא לדברי הכל אלמא קסבר ר' מאיר עיקר עירוב בפת ולא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר רבי יהודה קתני לה תניא כותיה דר"נ אחד עני וא' עשיר מערבין בפת ולא יצא עשיר חוץ לתחום ויאמר שביתתי (במקום פלוני) שלא אמרו לערב ברגל אלא לבא בדרך וחשכה לו דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר אחד עני ואחד עשיר מערבין ברגל ויוצא עשיר חוץ לתחום ויאמר תהא שביתתי במקומי וזהו עיקרו של עירוב והתירו חכמים לבעל הבית לשלוח עירובו ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו להקל עליו והלכתא כרב נחמן מדתני ליה רבי חמא לחייא בר רב קמיה דרב אחד עני ואחד עשיר אמר ליה אתנייה נמי הלכתא כרבי יהודה :

מתני' מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה והחזירו חבירו הוא מותר לילך וכל בני (דף רי"ף טו.) העיר אסורין דברי רבי יהודה ורבי מאיר אומר כל שהוא יכול לערב ולא עירב הרי זה חמר גמל:

גמ' מאי שנא איהו ומאי שנא אינהו אמר רב יהודה הכא במאי עסקינן כגון שיש לו שני בתים וביניהן שני תחומי שבת איהו כיון דנפיק ליה לאורחא הוה ליה עני בני העיר דאמרו ליה ערב עלן עשירי נינהו תניא נמי הכי מי שיש לו שני בתים וביניהן שני תחומי שבת כיון שהחזיק בדרך קנה בעירוב דברי רבי יהודה יתר על כן אמר רבי יוסי בר' יהודה אפילו מצאו חבירו ואמר לו לין פה עת חמה הוא עת צנה הוא למחר משכים והולך:

אמר רבה לומר שביתתי במקום פלוני (מהר"ם מ"ז) (אע"פ שהחזיק) כולי עלמא לא פליגי דצריך כי פליגי להחזיק ורב יוסף אמר להחזיק כולי עלמא לא פליגי דצריך כי פליגי לומר דרבי יהודה סבר צריך להחזיק בדרך וצריך שיאמר שביתתי במקום פלוני ורבי יוסי ברבי יהודה סבר אינו צריך אלא להחזיק בדרך אבל לומר אינו צריך כיון שגמר בלבו לשבות במקום פלוני והחזיק בדרך קנה שביתה באותו מקום והלכתא כרב יוסף ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה דקאמרי' רב יהודה איש ברתותא אייתי ליה כלכלה דפירי לרב נתן בר אושעיא כי הוה קא אזיל שבקיה עד דנחית דרגא אמר ליה בית הכא למחר קדים ואזיל כרב יוסף ואליבא דרבי יוסי בר' יהודה:

מתני' מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס ר"א אומר שתים יכנס שלש לא יכנס מי שהחשיך לו חוץ לתחום אפי' אמה אחת לא יכנס רבי שמעון אומר אפילו חמש עשרה אמות יכנס שאין המשוחות ממצין את המדות מפני הטועין:

(דף רי"ף טו:)

גמ' תנא מפני טועי המדה והלכתא כתנא קמא אמר רבי חנינא רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ מן התחום יכנס דכתיב ישעיה נח אם תשיב משבת רגלך רגליך קרינן:

סליקו להו מי שהוציאוהו