רי"ף על הש"ס/עבודה זרה/פרק ה


(דף סב.)

(ל א) השוכר את הפועל לעשות עמו ביי"נ שכרו אסור שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת אע"פ שאמר לו העביר לי חביות של יין נסך ממקום למקום שכרו מותר השוכר את החמור להביא עליה יי"נ שכרו אסור שכרה לישב עליה אע"פ שהניח לגינו עליה שכרה מותר:

גמ' איבעיא להו שכרו לסתם יינן מהו כיון דאיסורו (ל ב) חמור כיין נסך שכרו נמי אסור או דלמא הואיל וטומאתו קלה שכרו מותר תא שמע דההוא גברא דאגר ארביה לסתם יינן יהבו ליה חיטי באגריה אתא לקמיה דרב חסדא א"ל זיל קלינהו וקברינהו בקיברי איבעיא להו דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מהו מי תפסה דמיה או לא תא שמע דתניא ישראל שהוא נושה בעובד כוכבים מנה (לא א) מכר עבודת כוכבים והביא לו יין נסך והביא לו מותר ואם אמר לו המתן עד שאמכור עבודת כוכבים ואביא לך יין נסך ואביא לך אסור מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא סיפא משום דרוצה בקיומו וכל הרוצה בקיומו אסור:

שכרו לעשות עמו במלאכה אחרת וכו'.

אוקמה רבא דא"ל העבר לי חבית חבית בפרוטה דתניא השוכר את הפועל ואמר לו העבר לי מאה חביות במאה פרוטות ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן שכרו אסור חבית חבית בפרוטה ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן שכרו מותר:

(לא ב) מתני' יי"נ שנפל על גבי ענבים ידיחם והם מותרות ואם היו מבוקעות אסורות מעשה בביתוס בן זונין שהיה מביא גרוגרות בספינה ונשתברו חביות של יי"נ על גביהן ובא מעשה לפני חכמים והתירום:

גמ' מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ואם נותן טעם לפגם הוא מותר ומעשה בביתוס בן זונין וכו' ההיא (בגמ' כרי) ביתא דחיטי דנפל עליה חביתא דיין נסך שרא רבה למיטחניה ולמיפייה ולזבוניה לעובד כוכבים שלא בפני ישראל כי היכי דלא ליתו ישראל למיזבן מיניה ואקשינן עליה (בד"ס הגי' דרבא) דרבה ממתני' דתנן יין נסך שנפל על נבי ענבים ידיחם והם מותרות ואם היו מבוקעות אסורות ופריק רב פפא שאני חיטי הואיל ואגב צירייהו כמבוקעות דמיין חמרא עתיקא כעינבי דברי הכל בנותן טעם חמרא חדתא בעינבי אביי אמר במשהו ורבא אמר בנותן טעם אביי אמר במשהו בתר טעמא אזלינן ואידי ואידי חד טעמא הוא והוה ליה מין במינו ומין במינו במשהו רבא אמר בנותן טעם בתר שמא אזלינן והאי שמא לחוד והאי שמא לחוד והוה ליה מין ושאינו מינו ומין בשאינו מינו בנותן טעם חלא דחמרא וחלא דשכרא חמירא דחיטי וחמירי דשערי אביי אמר בנותן טעם בתר טעמא אזלינן והאי טעמא לחוד והאי טעמא לחוד והוה ליה מין ושאינו מינו ומין בשאינו מינו בנותן טעם ורבא אמר במשהו בתר שמא אזלי' והאי חלא מיקרי והאי חלא מיקרי והאי חמירא מיקרי והאי חמירא מיקרי והוה ליה מין במינו ומין במינו במשהו חלא לגו חמרא דברי הכל בנותן טעם חמרא בגו חלא אביי אמר במשהו ורבא אמר בנותן טעם אביי אמר במשהו ריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא בתר ריחיה אזלינן והוה ליה מין במינו ומין במינו במשהו רבא אמר בנותן טעם (לב א) ריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא בתר טעמא אזלינן והוה ליה מין בשאינו מינו ומין בשאינו מינו בנותן טעם האי בת תיוהא עובד כוכבים לישראל שפיר דמי ישראל לעובד כוכבים אביי אמר אסור ורבא אמר מותר אביי אמר אסור ריחא מילתא היא ורבא אמר מותר ריחא לאו מילתא היא והילכתא בכולהו כרבא דקי"ל כל היכא דפליגי אביי ורבא הילכתא כרבא בר מיע"ל קג"ם:

מתני' זה הכלל כל שבהנאתו בנותן טעם אסור וכל שאין בהנאתו בנותן טעם מותר כגון חומץ שנפל לתוך גריסין:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל הכי הילכתא ואמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא שנפל לתוך גריסין רותחין אבל נפל לתוך גריסין צוננין והרתיחן נעשה כהשביח ולבסוף פגם ואסור אמר ריש לקיש נותן טעם לפגם שאמרו לא שיאמרו קדירה זו חסירה מלח או יתירה מלח חסירה תבלין או יתירה תבלין אלא כל שאין חסירה כלום ואינה נאכלת מפני זה איכא דאמרי אמר ר"ל נותן טעם שאמרו לא שיאמרו קדירה זו חסירה מלח יתירה מלח חסירה תבלין יתירה תבלין אלא השתא מיהא הא פגמה אמר רבי אבהו א"ר יוחנן (לב ב) כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו וזהו כזית בכדי אכילת פרס טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו ואם רוב הטעם לפגם מותר ולימא נותן טעם לפגם מותר הא קמ"ל דאע"ג דאיכא מילי אחרניתא דפגמה בהדיה והילכתא כלישנא בתרא דרשב"ל ההוא עכברא דנפל לחביתא דשיכרא אסריה רב לההוא שיכרא אמרוה רבנן קמיה דרב ששת לימא קסבר רב נותן טעם לפגם אסור אמר להו רב ששת בעלמא סבר רב נותן טעם לפגם מותר והאי חידוש הוא דהאי מימאס מאיס ובדילי אינשי מיניה ואפי' הכי אסריה רחמנא הילכך בטעמא לפגם נמי אסור אמר רבא הילכתא נותן טעם לפגם מותר ועכברא בשיכרא לא ידענא מאי טעמיה דרב אי משום דקסבר נותן טעם לפגם אסור ולית הילכתא כוותיה אי משום דקסבר עכברא בשיכרא אשבוחי משבח איבעיא להו נפל לגו חלא מאי א"ל רב הלל ורב אשי הוה עובדא בי רב כהנא ואסר רב כהנא א"ל ההוא אימרטוטי אימרטט רב אחא שיער בחלא בחמשין רב שמואל בריה דרב איקא שיער בשיכרא בשיתין והילכתא אידי ואידי בשיתין דחיישינן דילמא אשבוחי משבח בחלא ובשיכרא ((ד"ת מ"ז) וכן כל איסורים שבתורה):

(לג א) מתני' עובד כוכבים שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אם היה בחזקת משתמר מותר ואם מודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב רשב"ג אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגוב:

גמ' היכי דמי בחזקת המשתמר כדתנן חמריו ופועליו טעונין טהרות אפילו הפליגו כדי מיל טהרותיו טהורות ואם אמר להם לכו ואני בא אחריכם כיון שנתעלמו עיניו מהן טהרותיו טמאות:

מתני' המניח עובד כוכבים בחנותו אע"פ שהוא יוצא ונכנס מותר ואם מודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב רשב"ג אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגוב המניח יין בקרון או בספינה והלך לו בקפנדדא ונכנס למדינה ורחץ מותר ואם הודעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב רשב"ג אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגוב היה אוכל עמו על השולחן והניח לפניו לגין על השולחן ולגין על הדלפקי והניחו ויצא מה שעל השולחן אסור ומה שעל הדלפקי מותר ואם אמר לו הוי מוזג ושותה אף מה שעל הדלפקי אסור חביות פתוחות אסורות וסתומות כדי שיפתח ויגוף ותיגוב:

גמ' אמר רבא הלכה כרבי שמעון בן גמליאל הואיל סתמא כוותיה דתנן חביית פתוחות אסורות וסתומות כדי שיפתח ויגוף ותיגוב וכי מאחר דקיימא לן כרבי שמעון בן גמליאל דלא חייש לסיתומא וכוותיה דר"א דלא חייש לזיופא האידנא מאי טעמא לא מותבינן חמרא גבי עובדי כוכבים חיישינן לשיכי פירוש מנקת

(לג ב) ההוא ביתא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל ועובד כוכבים עאל עובד כוכבים אחדיה לדשא באפיה והוה ביזעא בדשא אמר רבא כל דבהדי ביזעא שרי דהאי גיסא ודהאי גיסא אסור ההוא אושפיזא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל ועובר כוכבים אישתכח עובד כוכבים דהוה קאים בי דני אמר רבא אם נתפס עליו כגנב שרי ואם לאו אסור ההוא ביתא דהוה ביה חמרא דישראל אישתכח עובד כוכבים דהוה קאי התם אמר רבא אי אית ליה לאישתמוטי חמרא אסור ואי לא שרי ((ד"ת מ"ז) והא דתניא ננעל הפונדק או שאמר שמור אסור בדאית ליה לאישתמוטי ההוא חמרא דהוה בספינתא שמע ישראל קל שיפורא דבי שמשי ואזל אמר רבא חמרא שרי מימר אמר עובד כוכבים השתא אתי השתא אתי ואי משום שבת הא אמר לי איסור גיורא בכותאי אמינא יהודאי לא מנטרי שבתא דאי מנטרא כמה כיסי משתכחן בשוקא) ההוא ישראל ועובד כובבים דהוו יתבו וקא שתו חמרא שמע ישראל קל צלויי בכי כנישתא קם נפק אמר רבא חמרא שרי מימר אמר השתא מידכר ליה לחמריה והדר אתי ההיא רביתא דאישתכחת בי דני דהוה נקיטה אופיא בידה אמר רבא חמרא שרי אימור מגבא דחביתא שקלתא ואע"ג דליכא השתא אופיא אגבה אימור איתרמויי איתרמי לה ההיא מסוביתא דמסרה מפתחה לעובדת כוכבים אמר רב יצחק בן אלעזר עגבדא הוה בי מדרשא ואמרי לא מסרה לה אלא שמירת מפתח בלבד:

(לד א) מתני' בלשת שנכנסה לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות וסתומות מותרות בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות לפי שאין פנאי לנסך אומנין ישראל ששלח להן עובד כוכבים חבית של יין נסך מותר שיאמרו לו תן לנו את דמיה ואם משנכנסה לרשותן אסור המוכר יינו לעובד כוכבים פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין:

נטל משפך ומדד ונתן לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים ונטלו ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל אם יש בו עכבת יין אסור (לד ב) המערה מכלי לכלי המערה ממנו מותר ואת שעירה לתוכו אסור:

גמ' אמר רב הונא נצוק לטומאה ולטהרה לא הוי חבור לענין יי"נ הוי חבור ואי קשיא לך הא דתנן המערה מכלי לכלי המערה ממנו מותר ואת שעירה לתוכו אסור התם דקא מקטיף קיטופי כדאמר להו רב חסדא להנהו סבואתא כי כייליתו חמרא לעובדי כוכבים אי קיטפי קטופי אי נפיצו נפוצי כדאמר להו רבא להנהו שפוכאי כי שפכיתו חמרא לעובד כוכבים לא ליקרב עובד כוכבים לסייע בהדייכו דילמא מישתליתו ושדיתו ליה עליה וקא אתי מכחו ואסיר ההוא גברא דאסיק חמרא בגישתא ובת גישתא אתי עובד כוכבים אנח ידיה אגישתא אסריה רבא לכוליה חמרא שמעת מינה נצוק חבור שאני התם דכוליה אגישתא ובת גישתא גריר אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן קנישקנין שריא והני מילי דקדים ופסק ישראל אבל קדים ופסק עובד כוכבים לא:

(לה א) מתני' יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא יין ביין ומים במים כל שהן יין במים ומים ביין בנותן טעם זה הכלל (לה ב) מין במינו במשהו ושלא במינו בנותן טעם:

(לו א) (לו ב) גמ' רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה במינן במשהו ושלא במינן בנותן טעם ור' יוחנן ור"ש בן לקיש דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך במינן במשהו ושלא במינן בנותן טעם איכא מרבואתא מאן דפסק הילכתא כרבי יוחנן וריש לקיש דקי"ל דכל היכא דפליגי רב ור' יוחנן ושמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ואיכא מ"ד אע"ג דכל רב ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן הכא קי"ל כרב ושמואל ומיסתברא כותייהו דהא פלוגתא דאביי ורבא בחמירא דחיטי וחמירא דשערי ברב ושמואל שייכא:

מתני' ואלו אסורין ואוסרין כל שהן (לז א) יין נסך ועבודת כוכבים ועורות לבובין ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפורי מצורע ושער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהן:

וליתיה להאי כללא דקי"ל דחמץ בפסח אסור (לז ב) ואוסר בכל שהוא:

מתני' יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רבן שמעון בן גמליאל אומר ימכר כולו לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו:

גמ' אמר רב הלכה כרבן שמעון בן גמליאל חבית בחבית אבל לא יין ביין ושמואל אמר אפילו יין ביין אמר רב נחמן הלכה למעשה יין ביין אסור חבית בחבית מותר סתם יינם אפי' יין ביין מותר בהנאה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר ימכר כולו לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו וגרסינן נמי בפרק כל הצלמים (דף מט:) ההוא גברא דאיערבא ליה חבית דסתם יינם בחמריה אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה זיל שקול ארבעה זוזי מדמי חביתא ושדי בנהרא ואידך תשתרי לך בהנאה:

מתני' גת של אבן שזפתה עובד כוכבים מנגבה והיא טהורה ושל עץ רבי יהודה אומר ינגב וחכמים אומרים יקלוף את הזפת (לח א) ושל חרס אע"פ שקילף את הזפת הרי זו אסורה:

גמ' אמר רבא דוקא זפתה עובד כוכבים אבל דרך בה לא סגי לה בניגוב אלא בעיא קילוף תנו רבנן הגת והמחץ והמשפך של עובד כוכבים רבי מתיר בנינוב וחכמים אוסרין ומודה רבי בקנקנים של עובד כוכבים שהן אסורין ומה הפרש בין זל"ז זה מכניסו לקיום וזה אין מכניסו לקיום של עץ ושל אבן ינגב ואם היו מזופתין אסורין והא אנן תנן גת של אבן שזפתה עובד כוכבים מנגבה ישראל והיא טהורה מתני' דלא דרך בה ברייתא דדרך בה (לח ב) רבא כי משדר גולפי להרפניא סחיף להו אפומיהו וחתים להו אבירצייהו קסבר כל דבר שמכניסו לקיום אפילו לפי שעה גזרו בהו רבנן (לט א) במה מנגבן רב אמר במים ובאפר רבה בר בר חנה אמר באפר ובמים ולא פליגי הא ברטיבתא והא ביבישתא איתמר בי רב משמיה דרב אמרי תרתי ותלת ושמואל אמר תלת וארבע בסורא מתנו הכי (ס"א בפומדית') בנהרדעא מתנו בי רב משמיה דרב אמרי תלת וארבע ושמואל אמר ארבע וחמש ולא פליגי מר חשיב מיא בתראה ומר לא חשיב מיא בתראה אמר רב יהודה הני רוקי דארמאי דמזיא מדיחן דעמרא מנגבן דכיתנא מישנן י"ב חדש ואי אית בהו קיטרי שרי להו והני דיקולי וחלתא דארמאי דצרי בחבלי מדיחן ובצבתא מנגבן בכיתנא מישנן ואי אית בהו קיטרי שרי להו:

מתני' הלוקח כלי תשמיש מן העובד כוכבים את שדרכו להטביל יטביל להגעיל יגעיל ללבן באור ילבן השפוד והאסכלה (לט ב) מלבנן באור והסכין שפה והיא טהורה:

גמ' תנא וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה מנא הני מילי אמר רבא אמר קרא במדבר לא תעבירו באש וטהר הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפילו כלים חדשים דהא ישנים כי מלבנן באור כחדשים דמו ואפי' הכי בעו טבילה מתקיף לה רב ששת אי הכי אפי זוגא דסרבלא נמי אמר רבא כלי סעודה אמורין בפרשה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בלקוחין וכמעשה שהיה אבל שאולין לא רב יצחק בר יוסף זבן מאני דמרמרא חדתא מעובד כוכבים סבר לאטבולה אמר ליה ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה לדידי מיפרשא ליה מיניה דרבי יוחנן כלי מתכות אמורין בפרשה אמר רב אשי הני כלי זכוכית הואיל וכי נשברו יש להן תקנה ככלי מתכות דמו קוניא פליגי בה רב אחאי ורבינא חד אמר כתחלתו וחד אמר כסופו והילכתא כסופו פירוש תחילתו כלי חרס ובסוף מחפו ליה במיני מתכות כגון בדיל ועופרת הילכך ככלי מתכות דמו וצריכי טבילה משכנתא בעיא ולא איפשיטא תנו רבנן הלוקח כלי תשמיש מן העובד כוכבים דברים שלא נשתמש בהן (מ א) כל עיקר מטבילן והם טהורים דברים שנשתמש בהן על ידי צונן כגון כוסות וצלוחיות וקתוניות מדיחן ומטבילן והם טהורין דברים שנשתמש בהן על ידי חמין כגון היורות והקומקומוסין והמחמי חמין מגעילן ומטבילן והן טהורין דברים שנשתמש בהן על ידי האור כגון השפודים והאסכלאות מלבנן ומטבילן והן טהורין וכולן שנשתמש בהן עד שלא יטביל עד שלא יגעיל ועד שלא ילבן מותר דקיימא לן נותן טעם לפגם מותר שלא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא ועד כמה מלבנן אמר ר' מני עד שתשיר קליפתן וכיצד מגעילן אמר רב הונא יורה קטנה לתוך יורה גדולה ויורה גדולה מהדר לה לישה אפומה וממלייה מיא ומרתיח לה שכבולעו כך פולטו מה בולעו בניצוצות אף פולטו בניצוצות:

והסכין שפה והיא טהורה אמר רב הונא נועצה עשר פעמים בקרקע אמר רבא במקום קשה אמר רב כהנא ובסכין יפה שאין בה גומות תניא נמי הכי סכין יפה שאין בה גומות נועצה עשרה פעמים בקרקע אמר רב הונא בריה דרב יהושע לאכול בה צונן:

הדרן עלך השוכר את הפועל וסליקא לה מסכת ע"ז