רי"ף על הש"ס/עבודה זרה/דף לג עמוד ב

הלכות רב אלפס

ההוא ביתא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל ועובד כוכבים עאל עובד כוכבים אחדיה לדשא באפיה והוה ביזעא בדשא אמר רבא כל דבהדי ביזעא שרי דהאי גיסא ודהאי גיסא אסור ההוא אושפיזא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל ועובר כוכבים אישתכח עובד כוכבים דהוה קאים בי דני אמר רבא אם נתפס עליו כגנב שרי ואם לאו אסור ההוא ביתא דהוה ביה חמרא דישראל אישתכח עובד כוכבים דהוה קאי התם אמר רבא אי אית ליה לאישתמוטי חמרא אסור ואי לא שרי ((ד"ת מ"ז) והא דתניא ננעל הפונדק או שאמר שמור אסור בדאית ליה לאישתמוטי ההוא חמרא דהוה בספינתא שמע ישראל קל שיפורא דבי שמשי ואזל אמר רבא חמרא שרי מימר אמר עובד כוכבים השתא אתי השתא אתי ואי משום שבת הא אמר לי איסור גיורא בכותאי אמינא יהודאי לא מנטרי שבתא דאי מנטרא כמה כיסי משתכחן בשוקא) ההוא ישראל ועובד כובבים דהוו יתבו וקא שתו חמרא שמע ישראל קל צלויי בכי כנישתא קם נפק אמר רבא חמרא שרי מימר אמר השתא מידכר ליה לחמריה והדר אתי ההיא רביתא דאישתכחת בי דני דהוה נקיטה אופיא בידה אמר רבא חמרא שרי אימור מגבא דחביתא שקלתא ואע"ג דליכא השתא אופיא אגבה אימור איתרמויי איתרמי לה ההיא מסוביתא דמסרה מפתחה לעובדת כוכבים אמר רב יצחק בן אלעזר עגבדא הוה בי מדרשא ואמרי לא מסרה לה אלא שמירת מפתח בלבד:

רבנו ניסים (הר"ן)

רבא זונה עובדת כוכבים וישראל מסובין חמרא שרי נהי דתקיף להו יצרא דעברה [יצרא] [דף ע א] דיין נסך לא תקיף להו. כלומר דלא שבקי לה לנסוכי:

זונה ישראלית ועובדי כוכבים מסובין חמרא אסור: דכיון דזילא באפיהו בתרייהו גררא. כלומר ושבקה להו לנסוכי:

ההוא ביתא וכו' דלהדי בזעא שרי: אף בשתיה דמירתת ולא נגע:

דהאי גיסא והאי גיסא אסור: פירש רש"י אף בהנאה ומיירי בשאינו נתפס כגנב על נעילת הדלת שאילו היה כן מירתת ולא נגע כדאמרי' לקמן בסמוך דכל היכא דנתפס כגנב על הכניסה חמרא שרי וכמו שכתבתי למעלה אלא ודאי בשאינו נתפס כגנב על הנעילה עסקינן ואי לאו דאחדא לדשא הוה שרי מפני שהוא בחזקת המשתמר לפי שישראל היה יוצא ונכנס אבל כיון דאחדי לדשא חמרא אסור לפי שמעשיו מוכיחים עליו דאי לאו לנסוכי למה ליה לאחודי לדשא:

גרסינן בגמרא [שם] ההוא חמרא דהוה בביתא דהוה דאיר ישראל בעלייתה ועובד כוכבים בתחתיתה: כלומר והיין בתחתונה: שמעו קל תיגרא נפקו קדים אתא עובד כוכבים אחדא לדשא באפיה אמר רבא חמרא שרי מימר אמר כי היכי דקדים [אנא] ואתאי קדים ואתא נמי ישראל בעליונה וחזי לי:

ההוא אושפיזא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל ועובד כוכבים: כלומר והיה בחזקת המשתמר:

אי לית ליה לאשתמוטי חמרא שרי: פי' רש"י ז"ל אי לית ליה לאשתמוטי על הכניסה שרי שכיון שאין לו רשות ליכנס שם מירתת ולא נגע דה"ל כבולשת דאמרי' [דף ע ב] שאין פנאי לנסך:

ואי [אית ליה לאישתמוטי: אכניסה ואע"ג דבמגע היין לית] ליה לאישתמוטי חמרא אסור ולא דמי למניח עובד כוכבים בחנותו דאע"ג דלא מתפיס כגנב [על הכניסה] שרי משום דהתם לא עביד מידי דליתחזי דלנסוכי קא מיכוון אבל הכא שנכנס שם שלא ברשות רגלים לדבר דלנסך נתכוון דאי לא למה ליה דעל התם הלכך כיון דאית ליה לאישתמוטי על הכניסה אסור ובגמרא פרכינן [ד' ע א] אעובדא דעובד כוכבים מדתניא ננעל הפונדק או שאמר לו שמור אסור בשלמא אמר לו שמור אסור דכיון דאמר לו שמור הוה ליה כהודיעו שהוא מפליג וסמכא דעתיה שהוא מפליג ולא מירתת ונגע אלא ננעל הפונדק מ"ט דאמרינן למה ליה דנעל ודאי לנסוכי עבד ואע"ג דלית ליה לאישתמוטי אסיר ופריק לא בדאית ליה לאישתמוטי על אותה נעילה וכאן נמי דוקא בדאיתא לאישתמוטי על הכניסה הוא דאסור הא לאו הכי שרי:

ההוא ישראל ועובד כוכבים [וכו'] שמע ישראל קל צלויי בי כנישתא קם נפק: פירוש והיה הפקק על פי הכלי ואילו היה העובד כוכבים סבור שישהה שם שעור תפלה ה"ל כהודיעו שהוא מפליג ואסור אלא דתלינן דאמר עובד כוכבים השתא מדכר לחמריה והדר אתי:

גרסי' בגמ' ההוא ישראל ועובד כוכבים דהוו יתבי בארבא וקא שתו חמרא שמע ישראל קל שיפורא דבי שמשי: כלומר של ע"ש שהיו תוקעין שלש להבדיל בין קדש לחול:

קא סליק אמר רבא חמרא שרי מימר אמר השתא מידכר ליה לחמריה [ואתי] ואי משום שביתה: כלומר ואם תאמר סמכה דעתו דעובד כוכבים משום דלא אתי ישראל בשבתא:

אמר רבא אמר לי איסור גיורא כי הוינן עובד כוכבים אמרינן יהודאי לא מנטרי שבתא דאי מנטרי שבתא כמה כיסי משתכחי בשוקא ואינהו לא ידעי דסבירא לן כר' יצחק דאמר מוליכן פחות מארבע אמות: כלומר שעומד לפוש וליכא עקירה מתחלת ד' לסוף ד':

וגרסינן תו בגמרא ההוא אריא דנהים במעצרתא אשתכח עובד כוכבים דהוה קאי ביני דני אמר רבא חמרא שרי מימר אמר היכי דטשאי אנא: כלומר שנתחבאתי: טשא נמי ישראל אחורי וקא חזי לי: וגרסינן תו הנהו גנבי דסלוק ואזול לנהרדעא ופתחו חביות טובא אמר רבא חמרא שרי רובא דשוראי ישראל נינהו. הלכך כל מקום שרוב הגנבים ישראל כהאי גונא שרי:

ההוא רביתא: תינוקת עובדת כוכבים:

אופיא: אישקומא של יין:

אימור מגבה דחביתא שקלתא: ודוקא רביתא שאינה יודעת בטיב נסוך ולא מסרה נפשה למגע אבל גדולה מכי חזינן אופיא לא תלינן לקולא: אע"ג דליכא תו שאין שם אופיא עוד ואיכא למימר הא ודאי מגו חביתא שקלתה:

אימור איתרמויי איתרמי דהך אופיא הואי התם כך פירש רש"י ז"ל ואחרים פירשו דנערה גדולה היתה ויודעת בטיב נסוך ומיירי שהיתה בחזקת המשתמר שהיה ישראל יוצא ונכנס ואי לאו משום אופיא פשיטא [דליכא למיחש] אבל משום אופיא חששו לה ואעפ"כ אמר רבא דליכא למיחש דאימר מגבה דחביתה שקלתה והאי אימר לקולא הוא דכותיה בתלמודא:

ההיא מסוביתא: מוכרת יין בחנות כמו זולל וסובא [תרגם אונקלוס] וסבי חמר. סבאך מהול במים:

שלא מסר לה אלא שמירת מפתח ולא סמכה דעתה ליכנס דנתפסת כגנב וא"ת אפילו מסר לה שמירת הבית למה יאסר דהא [דף סט א] מעביר כדי יין ממקום למקום כשומר ואפ"ה כל שלא הודיעו שהוא מפליג תנן במתני' דמותר י"ל דשאני הכא כיון שהאמינו והפקידו אצלו ואמר לו שמור ה"ל כהודיעו שהוא מפליג דמימר אמר כיון דמהימנא ליה לשמרה לא אתי לעיוני ביה הלכך אפילו לא נמצא בצד היין אסור אבל כשלא מסר לו אלא שמירת מפתח אינו נאמן אצלו שהרי לא מסר לו אלא שמירת מפתח בלבד מימר אמר השתא אתא ושקיל ליה מינאי ומדברי רבותינו הצרפתים ז"ל נראה דמפרשי לה בשהודיעו שהוא מפליג ואפ"ה כיון שלא מסר לו אלא שמירת מפתח בלבד והבית הוא ידוע שהוא של ישראל מותר דמירתת על הכניסה שמא יראו אחרים ויגידו לבעלים וכן כתבו משמו של ר"ת ז"ל שמכאן התיר הוא ז"ל לישראלים שהניחו יינם והלכו לעיר אחרת בי"ט ונתנו המפתח לשפחה נראה שדעתם ז"ל לפרש זו ששנינו בפרק ר' ישמעאל [דף סא א] המטהר יינו של עובד כוכבים ונתנו ברשותו והלה כותב התקבלתי ממך המעות מותר דאפי' בעיר שאין ישראל דרים בה שרי ואפי' בשהודיעו שהוא מפליג כל שיש בו פתח פתוח למבוי אבל אחרים מחמירין לומר דדוקא בעיר שישראל ועובדי כוכבים דרין בה הא לאו הכי כל שהודיעו שהוא מפליג אסור: כללא דנקיטינן בספק מגע עובדי כוכבים מההיא שמעתתא ומהנהו דסוף פרק ר' ישמעאל דכל היכא דאין לו שייכות לא בבית ולא ביין אע"פ שחביות פתוחות ונמצא עומד בצד היין אפי' בתוך פשוט ידים מותר דכיון דלית ליה לאישתמוטי ונתפס כגנב על הכניסה אין לו פנאי לנסך והיינו מתני' [ד' ס ב] דאין לו עליו מלוה מותר והיינו עובדא [ד' ע א] דההוא אושפיזא ויש מי שאומר [דה"ה] בשוכר ביתו של עובד כוכבים ומלאהו יין שלו ואין העובד כוכבים דר באותה חצר אע"פ שאין הישראל דר שם שאפי' נמצא העובד כוכבים עומד בצד היין מותר שכיון ששכרו הרי הוא כמוכרו לו לזמן שכירתו ונתפס הוא עליו כגנב ומותר אבל הראב"ד ז"ל החמיר ואמר דכל שנמצא הכותי עומד בצידו אסור שכיון שהבית שלו אינו נתפס עליו כגנב לפי שהאדם עשוי לבא ולראות מה השכיר ואין השוכר מקפיד בכך ואפי' בזמן שמכרה לו לחלוטין מחמיר בו הוא ז"ל היכא דנמצא עומד שם מטעם זה שאדם עשוי לעמוד על ממכרו לראות מה מכר ואין הלוקח מקפיד בכך. יש לו שייכות ביין ולא בבית אם נמצא עומד שם הרי זה אסור ואע"פ שישראל דר באותה חצר והיינו מתני' דתנן [דף ס ב] עובד כוכבים שנמצא עומד בצד הבור אם יש לו מלוה עליו אסור אבל אם לא נמצא עומד שם מותר. יש לו שייכות בבית ולא ביין כגון [דף סא ב] [שוכר בית בחבירו של עובד כוכבים ועובד כוכבים דר באותה חצר ואין ישראל דר שם וכגון המניח עובד כוכבים בחנותו [ד' סט א] והמניח יינו

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט