רי"ף על הש"ס/עבודה זרה/דף לד עמוד א

הלכות רב אלפס

מתני' בלשת שנכנסה לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות וסתומות מותרות בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות לפי שאין פנאי לנסך אומנין ישראל ששלח להן עובד כוכבים חבית של יין נסך מותר שיאמרו לו תן לנו את דמיה ואם משנכנסה לרשותן אסור המוכר יינו לעובד כוכבים פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין:

נטל משפך ומדד ונתן לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים ונטלו ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל אם יש בו עכבת יין אסור

רבנו ניסים (הר"ן)

בקרון אע"פ שלא נמצא העובד כוכבים עומד בצד היין אסור כיון שיש לו רשות להכניס ולעמוד אצל היין אבל אם הניחו בחזקת המשתמר א"נ בחותם אחד לדברי ר"א [ד' לא א] מותר. יש לו שייכות בבית וביין כגון] המטהר יינו של עובד כוכבים [ד' סא א] ולא כתב לו התקבלתי ונתנו באוצר מיוחד שהוא של עובד כוכבים ואע"פ שאין העובד כוכבים דר באותו חצר ולא נראה שם מעולם אם אין ישראל דר באותו חצר אע"פ שהמפתח וחותם בידו אסור עד שיהא יושב ומשמר והיינו ברייתא דקתני לעיל בסוף פרק ר' ישמעאל [ד' סא ב] יינו של עובד כוכבים ברשותו וישראל דר בחצר אחרת אע"פ שמפתח וחותם בידו אסור עד שיהא יושב ומשמר וכבר כתבתי למעלה דאיכא מ"ד דחותם בתוך חותם כשומר דמי ומיהו אם היה פתח האוצר פתוח לרה"ר וישראל ועובדי כוכבים דרים באותה העיר א"נ בעיר שהרוכלין מחזירין בה מותר לדברי ר"ת ז"ל במפתח או חותם ולדברי שאר המפרשים ז"ל [בין הוא בין ישראל אחר מותר] אפי' בלא מפתח וחותם והיינו מתני' [דף סא א] דהמטהר יינו של עובד כוכבים ומה שנאמר עליה בגמרא ואם היה בחצר שישראל ועובדי כוכבים דרין בה בין אותו ישראל בין ישראל אחר מותר ואפילו בלא מפתח וחותם וכדא"ל ר' יוחנן לתנא [דף סא ב] תני אע"פ שאין מפתח וחותם בידו ומיהו אומר הראב"ד ז"ל דדוקא כגון שמונח בבית [סגי להו ביוצא ונכנס] אבל בחצר לא עד שיושיב שומר דכיון שיש לו רשות ביין ובכל החצר נגע ולא מירתת ומדמי ליה אמתניתין [דף סט א] דהיה אוכל עמו על השולחן דמה שעל השולחן אסור ואינה ראיה דהתם בחזקת שהוא נוגע הוא כיון שהיין קבוע לפניו והוא שותה ממנו שזימנו ישראל אבל הכא שאינו בחזקת נוגע ביין שישראל יוצא ונכנס כשומר דמי וראיה לדבר מדגרסינן בריש חולין [דף ג א] גבי כותי ויוצא ונכנס לכתחלה [לא] והא תנן וכו' אלמא אין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אע"פ שיוצא ונכנס מותר אלא אמר רבא הכי קתני הכל שוחטין ואפי' כותי בד"א בישראל יוצא ונכנס אלמא דאפי' בכותי דשחיט בהמה דידיה נכנס ויוצא מותר אע"ג דמצי דריס ושהי בכל שהוא וכ"ש הכא ביוצא ונכנס בחצר שהוא דר בה מותר ומ"מ ראוי להחמיר כדברי הראב"ד ז"ל וה"מ במטהר יינו של עובד כוכבים אבל ביין של ישראל אין חוששין דהכי מוכח עובדא [דף ע א] דבזעא דדשא וכתב הראב"ד ז"ל דכל אסור דאמרינן בהנך עובדי דגמרא הכא אין איסורין אסור הנאה שאין אוסרין בהנאה משום ספק מגע עובד כוכבים אלא בשהפקידו אצל העובד כוכבים לשמרו ואין עליו שום חותם כדתנן [דף לא א] אצל עובד כוכבים כפירותיו אבל רש"י ז"ל כתב בכל הנך עובדי כל שרי דהכא שרי בשתיה דהא לא נגע קאמרינן וכל אסור דהכא אף בהנאה:

מתני' בלשת: חיל על שם שמחפשים וחותרים קרי לה בלשת כדמתרגמינן ויחפש ובלש:

סתומות מותרות: שכיון שהן סתומות הרי זו ראיה שלא פתחו שאם פתחום לא חזרו לסותמן שאין אימת אדם עליהם וכל שכן דשרו לר' אליעזר [דף לא א] דלא חייש לזיופא וסגי ליה בחותם אחד ומיהו בין לדידיה בין לרבנן דוקא סתומות במגופה של טיט אבל בפקק של עץ כפתוחות דמו דכי מהדר ליה לפקק לאו משום אימתא אלא אורחא דמלתא ובשעת מלחמה אלו ואלו מותרות לפי שאין פנאי לנסך בין בכרכום של אותה מלכות בין של מלכות אחרת וכן מוכח בפ' האשה שנתארמלה (דף כז א) ומיהו דוקא בפתוחות מתחלתן אבל סתומות שנפתחו חיישינן להו:

אומנין ישראל וכו' מותר שיאמרו לו תן לנו את דמיה: דהא לא קנו לה והוא אינו חייב להם אלא מעות ותניא לעיל [ד' סד א] ישראל שנושה בעובד כוכבים מנה מכר עבודת כוכבים והביא לו יי"נ והביא לו מותר ומיהו לאו דוקא דמיה דהוה ליה רוצה בקיומו דאסור כדאמרינן לעיל (שם) באומר המתן עד שאמכור יין נסך ואביא לך אלא כך הוא מותר שיאמרו לו עד שאתה שולח לנו חבית זו תהא שלך ותן לנו דמיה כנגדה ובכי האי גונא אין רוצין בקיומו כלל ואם משנכנסה לרשותן אסור דכיון דזכו בה כי שקיל דמיה דמי יי"נ קא שקלי:

גרסינן בגמ' [דף עא א] אמר רב יהודה אמר רב מותר לאדם לומר לעובד כוכבים צא והפיס עלי מנת המלך: כלומר שהיו נותנין מתבואותיהן ויינן עשור למלך וישראל זה שהוא חייב יין למלך מותר לומר לעובד כוכבים הפיס עלי ואע"ג דקא יהיב ליה האי עובד כוכבים יין נסך והאי פרע ליה דמים כיון דמצי לסלוקי לשליחא דמלכא בזוזי כי יהיב ליה עובד כוכבים יין נסך לאו שלוחו דישראל הוא. ואותבינן עליה מדתניא לא יאמר אדם לעובד כוכבים עול תחתי לאוצר. כלומר הכנס במקומי להפיס את האוצר שממונה על אוצרות יין ושמן של מלך לגבות ולאצורי. ודחינן. עול תחתי קאמרת הא לא דמיא אלא להא אבל אומר לו מלטני מן האוצר. כלומר דעול תחתי משמע היה במקומי וכל מאי דיהיב עובד כוכבים הוי כאילו יהביה ישראל דהא במקומו הוא והא דרב יהודה לא דמיא אלא לסיפא דאבל אומר לו מלטני מן האוצר דכיון דאפשר לסלוקי בזוזי אי בעי למיתב ליה חמרא לאו שליחותיה קא עביד. ואיכא למידק עול תחתי לאוצר אמאי מיתסר דהא אמרינן בריש פרקין בגמרא [דף סג א] דאומר אדם לחמריו ופועליו צאו ושתו ואני פורע ואינו חושש משום יי"נ אלא בשנשא ונתן ביד א"נ [שם ע"ב] בשהקדים לבעל היין דינר ואע"ג דהתם עול תחתי הוא דהא חייב הוא ליתן להם יין לשתות והוא אומר לחנוני עובד כוכבים תן להם לאכול ולשתות י"ל דהכא נמי בשהקדים לו בעל היין דינר ואמר לו עול תחתי לאוצר ודכותה במלטני מן האוצר שרי ויש לזה הוכחה בירושלמי בפרק ששי דדמאי. א"נ יש לומר דהתם גבי פועלים למלטני מן האוצר דמיא שאם רצה נותן להם מעות כדי מזונות והן לוקחין לעצמן שכן דרך בעה"ב עם פועלים ומש"ה שרי למימר לחנוני עול תחתי כדי שאפטר מהם ולא מיתסר אלא בשהקדים לו דינר א"נ בשנשא ונתן ביד אבל גבי מנת המלך כיון דעיקר חיובא ביין הוא אע"פ שלפעמים נפטר בדמים אם אמר לו עול תחתי נעשה כפורע חובו ביין נסך אע"פ שלא משך. ולא ניחא לי בהכי. דברייתא לעיל הכי תניא [דף סג ב] צאו ושתו ואני פורע ואי כי האי לישנא אמר ליה לחנוני כלומר תן להם יין ואני פורע אף על גב דמצי לסלוקינהו בזוזי ודאי מיתסר ואי אמרת דלא אמר ליה לחנוני האי לישנא אין מקום לקושיתם כלל דדלמא מלטני מהם א"ל והר"ם במז"ל כתב בפ' [שלשה עשר] מה' מאכלות אסורות מלך שהיה מחלק יינו לעם ולוקח מהם דמיו כפי מה שירצה אל יאמר אדם לעובד כוכבים הא לך מאתים זוז והכנס תחתי לאוצר המלך כדי שיקח העובד כוכבים היין שכתבו בשם ישראל ויתן העובד כוכבים דמים למלך אבל אומר לו הא לך מאתים זוז ומלטני מן האוצר עד כאן ולפי זה הדבר ברור שאינה דומה לאותה של חמרים ופועלים כלל דהכא כיון שכתבו עליו של בית המלך שיקבל כך וכך כורים וזה אומר עול תחתי כלומר קבלם אתה בשבילי נמצא שהוא כאילו מוכר לו יין נסך:

מתני' המוכר יינו לעובד כוכבים פסק: עמו דמי המכר:

עד שלא מדד דמיו מותרין: מפרשינן טעמא בגמרא משום דמשיכה בעובד כוכבים קונה הלכך כשמודד קנה העובד כוכבים במשיכה והוי ליה לישראל זוזי גבי עובד כוכבים בהלואה ויין נסך לא הוי עד דנגע ביה:

מדד עד שלא פסק דמיו אסורין (דעובד כוכבים לא קני במשיכה דכיון דלא פסק דמיו אסורין) דעובד כוכבים לא קניא במשיכה דכיון דלא פסק דמיו לא סמכא אדעתיה למקנייה במשיכה שמא ירבה לו דמים הלכך כי נגע ביה עובד כוכבים הוי יין נסך ברשותיה דישראל ואי שקיל מיניה מעות הוה ליה דמי יין נסך וקיי"ל דמשיכה בעובד כוכבים קונה כאמימר דאמר הכי בגמ' והלכך לא קיי"ל כרב [דף עא א] דאמר להו להנהו סבואתה כי מזבניתו חמרא לעובדי כוכבים קדימו ושקילו זוזי מינייהו והדר כיילי להו דאי לא עבדיתו הכי כי קא הוי יין נסך ברשותייכו קא הוי וכי שקליתו דמי יין נסך קא שקליתו דליתא דכיון דקיי"ל דמשיכה בעובד כוכבים קונה כיון דמשיכה קניא ויין נסך לא הוי למיסר בהנאה עד דנגע ביה ואפילו אי כיילי ורמי למנא דעובד כוכבים דאיכא עכבת יין אפומא דמנא שרי דהא קיי"ל כרבן שמעון בן גמליאל דאמר [דף עד א] ימכר כולו חוץ מדמי יי"נ שבו ובסתם יינן אפי' יין ביין הלכך לא קיי"ל כרב ולפיכך השמיטה הרב אלפסי ז"ל אבל הגאון ז"ל בס' המקח בשער י"א פסקה:

נטל את המשפך אמבו"ט בלעז:

אם יש בשולי המשפך עכבת יין כלו' מקום שמתעכב שם טפת יין:

אסור: לפי שנשאר שם מן היין שמדד לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים ובגמרא מפרש. דההיא עכבת יין מיתסרא למאן דס"ל ליה נצוק חבור משום נצוק לפי שעכבת יין זו שבשולי המשפך מחוברת על ידי נצוק ליין שבצלוחיתו של עובד כוכבים ולמאן דלית ליה נצוק חבור מוקמי' לה בשפחסתו צלוחיתו. כלומר שנתמלאה צלוחית העובד כוכבים עד שפחסה היין בשולי המשפך ונתחבר ממש היין שבמשפך ליין נסך שבצלוחית ויש גורסין עקבת יין בקו"ף ופירוש לכלוך יין והכי מוכח בירושלמי דאמרינן כמה דתימר עקובה מדם והאי אסור בהנאה קאמר דאי לאסרו בשתיה למה לי עכבת יין אפילו אין בו עכבת יין נמי אסור בשתיה שכיון שמשפך זה היה צריך הדחה ולא הדיחו ודאי שאוסר היין בשתיה אלא לענין אסור הנאה קאמרי' ומשום הכי דוקא כי אית ביה עכבת יין הא לאו הכי לא עדיף מנודות העובדי כוכבים וקנקניהם שאין אוסרין יין הכנוס בהן בהנאה כדתנן בפ' אין מעמידין [דף כט ב] לדברי חכמים ולפי זה אנן דקיימא לן כרשב"ג בתערובת סתם יינם דימכר כלו לעובדי כוכבים חוץ מדמי איסור שבו לא קיימא לן כי הך מתני' דכיון דאינו נהנה מאותו עכבת יין כלל אמאי מיתסר בהנאה ולפיכך יש לתמוה על הרב אלפסי ז"ל שכתבה אלא [שאפשר] שאפילו לרבן שמעון בן גמליאל דשרי בימכר כולו חוץ מדמי

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט