רי"ף על הש"ס/ברכות/דף ד עמוד א

Hebrewbooks-LOGO.png צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר {{דף רי"ף}} ותגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

 

תלמידי רבנו יונה

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר תגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

רש"י (ליקוטים)

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר תגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

המאור הקטן

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר תגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

השגות הראב"ד

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר תגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

מלחמות ה'

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר תגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

שלטי הגיבורים

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר תגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.




שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).

יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו.


רי"ף מפוסק

כנישתא אחריתי. אבל איכא חד מינייהו, לית לן בה.

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: כל הקובע מקום לתורתו, אויביו נופלין תחתיו, שנאמר: "ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו" וגו' (דברי הימים א יז).

אבא בנימין אומר: אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסתא, שנאמר: "לשמוע אל הרינה ואל התפילה" (מלכים א ח), במקום שיש רינה שם תהא תפילה. ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא: אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר: "ואני תפילתי לך ה' עת רצון" (תהלים סט); אימתי עת רצון? בשעה שהציבור מתפלליןב. רבי יוסי בר חנינא אמר מהכא: "בעת רצון עניתיך" (ישעיהו מט). רב נחמן אמר מהכא: "הן אל כביר ולא ימאס" (איוב לו). תניא נמי הכי: מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילתן של רבים? שנאמר: "הן אל כביר ולא ימאס", וכתיב: "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי" (תהלים נו). אמר הקדוש ברוך הוא: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומצוי בבית הכנסת, מעלה אני עליו כאלו פדאם לבני מבין האומות עד סוף כל הדורות.

אמר ריש לקיש: כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל, נקרא שכן רע, שנאמר: "כה אמר ה' על כל שכני הרעים" וגו' (ירמיהו יב), ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו, שנאמר: "הנני נותשם מעל אדמתם" (שם). אמרו ליה לרבי יוחנן: איכא סבי בבבל. תמה. אמר, מכדי כתיב: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם – על האדמה" (דברים יא) הוא דכתיב, אבל בחוצה לארץ לא. כיוון דאמרי ליה דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר: היינו דקא מהניא להו, כדאמר להו רבי יהושע בן לוי לבנוהי: קדימו וחשיכו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי. אמר רב אחא בר חנינא, מאי קרא? "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי" (משלי ח), וכתיב: "כי מוצאי מצא חיים" (שם).

גרסינן בפרק שלושה שאכלו כאחת, אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שיימנה מעשרה ראשונים, שאפילו מאה באין אחריו, נוטל שכר כולם. שכר כולם סלקא דעתך?! אלא אימא נוטל שכר כנגד כולם.

אמר רב חסדא: לעולם ייכנס אדם שיעור שני פתחיםג ואחר כך יתפלל, שנאמר: "לשמור מזוזות פתחי" (משלי ח לד).

אמר ליה רבא לרפרם בר פפא: לימא לן מר מהנך מילי מעליותא דאמרת לן משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא. אמר ליה, הכי אמר רב חסדא: מאי דכתיב, "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב" (תהלים פז)? אוהב ה' שערים המצויינין בהלכה יותר מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבעולם. והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: מיום שחרב בית המקדש, אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. רב אמי ורב אסי, אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא - לא הוו מצלי אלא ביני עמודי היכא דיתבי וגרסיד. אמר אביי: מריש הואי גריסנא בגו ביתאי ומצלינא בבי כנישתא. כיוון דשמעיתא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא, לא הוי מצלינא אלא היכא דהוי גריסנא.

ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: מאי דכתיב, "ועוזבי ה' יכלו" (ישעיהו א)? זה המניח ספר תורה כשהוא פתוח ויוצא. רבי אבהו נפיק בין גברא לגברא. בעי רבא: בין פסוקא לפסוקא מאי? תיקו.

רב ששת הוה מהדר אפיה וגריסה. אמר: אנן בדידן ואינהו בדידהו. ואמרו רבנן: דווקא רב ששתו, דתורתו אומנתו; אבל להורות לאדם ששואל לפי שעה או לפרש דבר, אסור, דהא אמר רבה בר רב הונא: כיוון שנפתח ספר תורה, אסור לספר אפילו בדבר הלכה.

אמר רב

שיטת ריב"ב

הן אל כביר לא ימאס — הרבים וכו'.

על כל שכני הרעים — והיאך אפשר שכן רע להקב"ה? אלא זה שאינו בא להתראות בבית שכינתו.

הנני נותשם — סיפיה דקרא הוא.

מקדמי — שחרית.

מחשכי' — ערבית.

מהדר אפיה וגריס — כשקורין בספר תורה.

וקאמרי רבנן דווקא רב ששת דתורתו אומנותו — ויש לפרש דרב ששת מאור עיניים הוה, וכיוון שאי אפשר לו לקרות בתורה שבכתב, דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, לא היה רוצה לבטל תלמודו מפני שמיעתן.

והא דקאמר: אנן בדידן ואינהו בדידהו — דווקא רב ששת דמאור עיניים הוה ולא שייך בקריאת דברים שבכתב, אבל אינש אחרינא לא.