רי"ף על הש"ס/בבא קמא/פרק ד


(דף רי"ף י"ז ע"ב)

שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים זה אחר זה ישלם לאחרון שבהן אם יש בו מותר יחזיר לשלפניו ואם יש בו מותר יחזיר לשלפני פניו והאחרון האחרון נשכר דברי רבי מאיר רבי שמעון אומר שור שוה מאתים שנגח לשור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום זה נוטל מנה וזה נוטל מנה חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו זה נוטל חמשים זוז וזה נוטל חמשים זוז חזר ונגח שור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה ושלפניו חמשים זוז ושנים הראשונים דינרי זהב:

גמ' והלכתא כרבי שמעון דהא אוקימנא למתניתין (דף לו:) רישא רבי ישמעאל דאמר בעלי חובות נינהו וסיפא ר' עקיבא דאמר שותפי נינהו וקי"ל הלכה כרבי עקיבא מחבירו וכיון דקאי רבי שמעון כוותיה הלכתא כוותיה:

והיכא דתפסו ניזק לגבות ממנו נעשה עליו שומר שכר לנזקיו ומחייב בניזקיה והיינו דקתני אם יש בו מותר יחזיר לשלפניו פרישנא הכי אם יש בו מותר בנזקיו יחזיר לשלפניו ובהא אפילו רבי שמעון מודה:

(יח א) תנן התם התוקע לחבירו נותן לו סלע ההוא גברא דתקע ליה לחבריה שלחיה רב טוביא בר מתנה לקמיה דרב אסי סלע צורי תנן או סלע מדינה תנן ופשטה מהא דאמרינן רב יהודה אומר כל כסף קצוב האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה אמר ליה ההוא גברא הואיל ופלגא דזוזא הוא לא בעינא ניתבוה לעניי הדר אמר להו ניתבוה ניהלי דאיזיל אברי ביה נפשאי א"ל רב יוסף כבר זכו ביה עניי' ואע"ג דליכא עניי' הכא דליזכו ביה אנן ידי עניים אנן גיטין דף לז.

דאמר רב יהודה אמר שמואל יתומים אין צריכין פרוזבול

(יח ב) וכן תני רמי בר חמא היתומים אינן צריכין פרוזבול רבן גמליאל ובית דינו אביהן של יתומים:

איכא מאן דפשט מהא דמאן דיהיב מידי לעניי' באמירה ובעא למהדר ביה מצי הדר ביה ואמר הכי א מדאמר רב יוסף ואע"ג דליכא עניי' הכא דליזכו ביה אנן ידי עניים אנן שמעינן מינה דדינא דעניים כדינא דהדיוט דמי דבהדיוט אי אמר ליה חד לחבריה (גיטין דף יג.) מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ואי לא לא קנה ה"נ דינא דעניים ומש"ה אמר רב יוסף ואע"ג דליכא עניי' הכא דליזכו ביה בדינא דמעמד שלשתן אנן ידי עניים אנן ואנן אמרינן ליכא למשמע מינה הכי דבהדיא אמרי' (דף ו.) (דברים כג) מהבפיך זו צדקה אלמא בדיבור מיחייב והאי דאיצטריך רב יוסף הכא למימר ואע"ג דליכא עניי' הכא דליזכו ביה אנן ידי עניים אנן דאלמא אי לאו הכי הוה מצי למיהדר ביה לאו משום דדין עניים כדין הדיוט דמי אלא משום דההוא פלגא דזוזא לאו ברשותיה הוה קאי דהא לא אתא לידיה כדאמרינן (ב"מ דף ז. ושם איתא אמר רב נחמן כל ממון שא"י להוציא כו' אך האלפס גרס גם התם בב"מ סי' רמ"א דאמר רב כל ממון וכו') אמר רב כל ממון שאינו יכול להוציאו בדיינים והקדישו אינו קדוש ואקשינן הא יכול להוציאו בדיינים והקדישו קדוש והא"ר יוחנן גזל ולא נתייאשו ממנו הבעלים שניהן אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו ואוקימנא להא דרב במקרקעי דכי יכול להוציאו בדיינין ברשותיה קאי ושמעינן מינה דבמטלטלי אפילו ממון שהוא יכול להוציאו בדיינין והקדישו אינו קדוש ומשום הכי א"ל רב יוסף אנן ידי עניים אנן דלא גרע מדינא דהדיוט דקני במעמד שלשתן אבל מידי דאיתיה ברשותיה ואמר הרי הוא לעניים כבר זכו ביה עניי ולא מצי למהדר ביה בדאמר בפיך זו צדקה ואמר רבא צדקה מיחייב עלה לאלתר דהא קיימי עניים אבל ודאי אי בעי לשנויי ההוא מידי דיהב לעניים עד דלא אמטייה ליד גבאי במידי אחרינא דכוותיה מצי לשנויה כדגרסי' בערכין (דף ו.) אר"נ אמר רבה בר אבוה אמר רב סלע זו לצדקה מותר לשנותו בין לעצמו בין לאחר ל"ש אמר זו ול"ש אמר עלי ות"ר האומר סלע זו לצדקהעד שלא באת ליד גבאי מותר לשנותה משבאת ליד גבאי אסור לשנותה:

מתני' (דף לז.) שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו מועד לאדם ואינו מועד לבהמה מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים למין שהוא מועד לו משלם נ"ש ולמין שאינו מועד לו משלם ח"נ:

אמרו לפני ר' יהודה הרי שהיה מועד לשבתות ואינו מועד לימות החול אמר להם לשבתות משלם נ"ש ולימות החול משלם ח"נ מאימתי יהי תם משיחזור בו ג' ימי שבתות:

גמ' אתמר רב זביד אמר ואינו מועד תנן ר"פ אמר אינו מועד תנן רב זביד אמר ואינו מועד תנן הא סתמיה הוי מועד ורב פפא אמר אינו מועד תנן סתמיה לא הוי מועד וסוגיין כרב פפא ואת"ל איתא לרב פפא נגח שור חמור וגמל נעשה מועד לכל:

ת"ר ראה שור נגח שור לא נגח שור נגח שור לא נגח שור נגח שור לא נגח נעשה מועד לסירוגים לשוורים:

(יט א) ת"ר ראה שור נגח חמור לא נגח סוס נגח גמל לא נגח פרד נגח ערוד לא נגח נעשה מועד לסירוגין לכל:

מתני' (דף לז:)

שור של ישראל שנגח לשור של הקדש ושל הקדש שנגח לשור של ישראל פטור שנאמר (שמות כא לה) שור רעהו ולא שור של הקדש שור של ישראל שנגח לשור של כנעני פטור ושל כנעני שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם:

גמ' (דף לח.) מה נפשך אי רעהו דוקא דכנעני כי נגח דישראל נמי פטור ואי רעהו לאו דוקא אפילו דישראל כי נגח דכנעני ליחייב אמר רבי אבהו אמר קרא (חבקוק ג ו) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים מה ראה ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום עמד והתיר ממונן לישראל:

(דף לט.) מתני' שור של פקח שנגח שור של חרש שוטה וקטן חייב שור של חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח פטור שור של חרש שוטה וקטן שנגחו (ב"ד מעמידין)מעמידין להן אפוטרופין ומעידין להן בפני אפוטרופין:

נתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן חזר לתמותו דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר הרי הוא בחזקתו:

שור האצטדין אינו חייב מיתה שנאמר (שמות כא) כי יגח ולא שיגיחוהו:

(דף מא.) שור שנגח את האדם ומת מועד משלם את הכופר ותם אינו משלם את הכופר (יט ב) וזה וזה חייב מיתה וכן בבן וכן בבת נגח עבד או אמה משלם שלשים סלע בין שהוא יפה מאה מנה בין שאינו יפה אלא דינר זהב:

(דף מד.)

שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם ומת נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם לכנעני והרג את ישראל לנפלים והרג בן של קיימא פטור:

(דף מד:)

שור האשה שור היתומים שור האפוטרופין שור המדבר שור ההקדש שור גר שמת ואין לו יורשין הרי אלו חייבין מיתה רבי יהודה אומר שור המדבר שור ההקדש שור גר שמת ואין לו יורשין פטורין מן המיתה לפי שאין להן בעלים:

שור היוצא ליסקל והקדישו בעליו אינו מוקדש שחטו בשרו אסור אם עד שלא נגמר דינו הקדישו בעליו מוקדש שחטו בשרו מותר מסרו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר נכנסו תחת הבעלים (כ א) יצא והזיק מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק:

(דף מה:) קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו בראוי ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד חייב דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר תם חייב ומועד פטור שנאמר (שמות כא)ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה רבי אליעזר אומר אין לו שמירה אלא סכין. כלומר שאינו נפטר מדין שמים אלא בשחיטתו:

גמ' (דף מו.) מאי טעמיה דרבי אליעזר אמר אביי כדתניא רבי נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו ת"ל (דברים כב)ולא תשים דמים בביתך אע"ג דקי"ל כר' נתן לית הלכתא כר' אליעזר דאמר אין לו שמירה אלא סכין:

סליקו להו שור שנגח ד' וה'