רד"ק על הושע ב יד
<< | רד"ק על הושע • פרק ב' • פסוק י"ד | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַהֲשִׁמֹּתִ֗י גַּפְנָהּ֙ וּתְאֵ֣נָתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר אָמְרָ֗ה אֶתְנָ֥ה הֵ֙מָּה֙ לִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתְנוּ־לִ֖י מְאַהֲבָ֑י וְשַׂמְתִּ֣ים לְיַ֔עַר וַאֲכָלָ֖תַם חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃
והשימותי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי: בעבור שאמרה כי מיד מאהביה הדגן והתירוש והיצהר וכל הטוב, אני אשים אותה לשממה ותדע אם היה לה הטוב ההוא מאתי או מאתם:
אתנה: לפי שהמשילה לזונה קרא הטוב ההוא "אתנה" כמו אתנן זונה, וענינם כמו תנאי ושרשה תנה והאל"ף נוספת. ויונתן תירגם "אתנה" - "יקר", וזכר הגפן והתאנה כי הענבים והתאנים מיטב מאכל האדם אחר התבואה וכבר זכר "ולקחתי דגני בעתו":
ושמתים ליער: שיבואו בו חיות השדה, לפיכך "ואכלתם חית השדה" וזהו מפני חורבן הארץ. או המשיל האויבים לחית השדה: