רד"ק על הושע ב ז
<< | רד"ק על הושע • פרק ב' • פסוק ז' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּ֤י זָֽנְתָה֙ אִמָּ֔ם הֹבִ֖ישָׁה הוֹרָתָ֑ם כִּ֣י אָמְרָ֗ה אֵלְכָ֞ה אַחֲרֵ֤י מְאַֽהֲבַי֙ נֹתְנֵ֤י לַחְמִי֙ וּמֵימַ֔י צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י שַׁמְנִ֖י וְשִׁקּוּיָֽי׃
כי זנתה אמם הובישה הורתם: ת"י תירגם יונתן "ארי תעו כנישתהון בתר נביאי שקרא בהיתו מלפיהון" (תרגום יונתן הושע, ב):
אחרי מאהבי: אשור ומצרים שהיו לישראל ברית עמהם ומצילים אותם מאויביהם והיו הולכים בטח בשוחד אשר היו נותנים להם, וכיון שהיו בשלום בבריתם עמהם כאלו הם מספיקים צרכם כי בעזרתם היו עובדים את אדמתם והולכים מארץ אל ארץ בשלום, וזהו "לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי", ומה שאמר "הובישה" יש לה להכלם ממעשיה וממאהביה שבטחה בהם, כי לא יועילו לה בעת צרתה.
ואדוני אבי ז"ל פירש "אחרי מאהבי" - השמש והירח והכוכבים שהיו עובדים להם, וכוונתם היתה כי הם היו נותנים מזונם וסיפוקם, כמו שאמרו (ירמיהו מד, יח): "ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו":
ושקויי: היין ושאר משקים: