רד"ק על הושע ב
<< · רד"ק על הושע · ב · >>
פסוק א
והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם: תחת אשר נאמר להם בזמן הזה לא עמי אתם לפי מעשיהם הרעים:
יאמר להם: בזמן ההוא:
בני אל חי: כי ישובו אל ה' והוא ישיב שבותם וירחמם:
וטעם בני אל חי: כי בזמן הזה עושין עצמן בנים לאלהים אחרים שאינם חיים ואפילו החיים שבהם שהם המזלות אינם חיים אלא בעילת המחיה אותם, אבל הוא יתברך חי מבלי סבה ועילה. ויונתן תרגם במקום כמשמעו "ויהא באתרא דאתגליאו לביני עממיא כד עברו על אורייתא ואתאמר להון לא עמי, אתון יתיבין ויתרבון ויתאמר להון עמיה דאלהא קיימא" (תרגום יונתן הושע, ב):פסוק ב
ושמו להם ראש אחד: זהו מלך המשיח, וכן ת"י תירגם יונתן "וימנון להון רישא חד מדבית דוד" (תרגום יונתן הושע, ב):
ועלו מן הארץ: מארץ גלותם יעלו לארצם, והמפרשים זה הענין על הגלות איננו נכון, כי מה ענין "ושמו להם ראש אחד" למי שילך בגלות, וגם ועלו מן הארץ כי היה לו לומר וירדו או ויצאו, כי ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות והבא אליה יעלה ומי שיצא ממנה ירד.
וי"ו "ועלו מן הארץ" פירשו בו אחר שעלו מן הארץ, כוי"ו (ישעיהו סד, ג): "הן אתה קצפת ונחטא", (ויקרא ט, כב): "וירד מעשות החטאת והעולה", (שמות טז, כ): "וירם תולעים ויבאש" והדומים להם; כי המשיח לא יהיה להם לראש עד שיהיו בירושלם. ויש מפרשים "ראש אחד" - אליהו הנביא שיעלה אותם מן הגלות:
פסוק ג
פסוק ד
כי היא לא אשתי: כיון שזנתה תחתי:
ותסר זנוניה מפניה: כיון שהמשילה לזונה כתב עליה דרכי זונות, כי דרך הזונה לקשט פניה במיני צבעונים שתראה יפה בעיני הזונים:
ונאפופיה מבין שדיה: היא מעיכת השדים שזכר יחזקאל שמה מעכו שדיהן כי גם זה מדרכי הזונות, והפנים הוא משל לנביאים שהיו העם מחליפים נביאי ה' בנביאי השקר ואלה הם הזונים, ושדים הוא משל לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה כמו שפירש בספר יחזקאל והיו מחליפים אותם בחוקי עכו"ם ואלה הם הנאפופים:פסוק ה
והצגתיה כיום הולדה: אעמידנה ערומה כיום שנולדה כמו שאמר (איוב א, כא): "ערום יצאתי מבטן אמי", והענין כפול במלות שונות והוא על דרך משל כמו שאמר יחזקאל (יחזקאל טז, ד): "ביום הולדת אותך" ואמר (יחזקאל טז, ז): "ואת ערום ועריה" ואמר (יחזקאל טז, י): "ואלבישך רקמה" וכל הענין כמו שהוא, ומשל הלידה היא כשהיו במצרים עבדים כמו שפירשנו שם:
ושמתיה כמדבר: שהוא הפקר לכל, ועוד שלא ימצא בו שום מחיה ושום צורך האדם כן אסיר כל טובי מהם ויהיו מופקרים לכל כמו שאמר (דברים לא, יז): "והסתרתי פני מהם והיה לאכול", גם מורה על חורבן הארץ כמו שאמר (ירמיהו ט, יא): "נצתה כמדבר":
ושתיה כארץ ציה: הענין כפול במלות שונות, וכן "והמתיה בצמא", כי המדבר הוא צמאון אשר אין בו מים. ואפשר שיהיה בצמא משל לבטול התורה והנבואה כמו שאמר (איכה ב, ט): "מלכה שריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה'", והצמא הוא משל לבטול התורה והמצות והנבואה כמו שאמר (עמוס ח, יא): "לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'":פסוק ו
פסוק ז
אחרי מאהבי: אשור ומצרים שהיו לישראל ברית עמהם ומצילים אותם מאויביהם והיו הולכים בטח בשוחד אשר היו נותנים להם, וכיון שהיו בשלום בבריתם עמהם כאלו הם מספיקים צרכם כי בעזרתם היו עובדים את אדמתם והולכים מארץ אל ארץ בשלום, וזהו "לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי", ומה שאמר "הובישה" יש לה להכלם ממעשיה וממאהביה שבטחה בהם, כי לא יועילו לה בעת צרתה.
ואדוני אבי ז"ל פירש "אחרי מאהבי" - השמש והירח והכוכבים שהיו עובדים להם, וכוונתם היתה כי הם היו נותנים מזונם וסיפוקם, כמו שאמרו (ירמיהו מד, יח): "ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו":
פסוק ח
או לפירוש אדוני אבי זכרונו לברכה - המזלות, והנה דרכה כאלו יש בה מסוכת חדק וקוצים שלא תוכל לעבור בה וכאלו גדורה בגזית שלא תוכל לעבור ו"לא תמצא" נתיבותיה שהיתה הולכת בהם, ועל הדרך הזה נאמר (איכה ג, ט): "גדר דרכי בגזית נתיבותי עוה":
שך: כמו (איוב א, י): "אתה שכת בעדו" מנחי העי"ן ולפי שעושין גדר הכרמים והשדות משכים, נאמר הפעולה ממנו שך שכת ו"שכים" ידוע שהם כמו קוצים, וכן סירים וכן צנינים כולם מיני קוצים הם ולא באה הפעולה כי אם משכים:פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
לעיני מאהביה: שלא יצילוה. ולפירוש אדוני אבי ז"ל, לעיני השמש:
ואיש לא יצילנה מידי: איש מכל מאהביה. ובדרש, אף תמה זכות אבות:פסוק יג
וכל מועדה: אמר "מועדה" אחר שאמר "חגה" והמועדים הם חגים, וכן אמר יחזקאל (יחזקאל מו, יא): "בחגים ובמועדים" לפי שיש חג שאינו מועד אלא שמחה שישמח אדם ויאכל וישתה ויקרא חג כמו (מלכים א ח, סה): "ויעש שלמה בעת ההיא את החג וגו', שבעת ימים ושבעת ימים" הנה קרא שבעת ימי חנוכת הבית חג, וכן אוכלים ושותים וחוגגים. ויש מועד ג"כ שאינו חג כמו (בראשית א, יד): "לאותות ולמועדים", (בראשית יח, יד): "למועד אשוב אליך", וכן כל זמן שיתן אדם לחבירו, כמו ל(שמואל ב כ, ה): "מועד אשר יעדו".
פסוק יד
אתנה: לפי שהמשילה לזונה קרא הטוב ההוא "אתנה" כמו אתנן זונה, וענינם כמו תנאי ושרשה תנה והאל"ף נוספת. ויונתן תירגם "אתנה" - "יקר", וזכר הגפן והתאנה כי הענבים והתאנים מיטב מאכל האדם אחר התבואה וכבר זכר "ולקחתי דגני בעתו":
ושמתים ליער: שיבואו בו חיות השדה, לפיכך "ואכלתם חית השדה" וזהו מפני חורבן הארץ. או המשיל האויבים לחית השדה:פסוק טו
ותעד נזמה וחליתה: לפי שהמשילה לזונה אמר עליה מעשי הזונה שמתקשטת בתכשיטים נאים כדי שתראה יפה בעיני מאהביה:
וחליתה: מן וחלי כתם, ות"י ובחליטת אחד מתוקנים העדיים לכן תירגם יונתן ובתי הנפש והלחשים וקדשיא וחליטתא:פסוק טז
והולכתיה המדבר: זהו שאמר יחזקאל הנביא (יחזקאל כ, לה): "והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים":
ודברתי על לבה: אנחם אותה מצער הגלות שסבלה:פסוק יז
ואת עמק עכור לפתח תקוה: לפי שבתחילת בואם לארץ בימי יהושע קרה להם העון הזה והוא דבר עכן, הבטיחם שלא יפחדו בהכנסם לארץ ושלא יקרם שום עון, כי כולם יהיו מצורפים וטהורים כי במדבר העמים יצרפו, ואותו "עמק עכור" לא יקרא עוד כן כי שמו הוא לגנאי אלא יקרא לו שם לשבח והוא "פתח תקוה". ומה שאמר "פתח" ולא אמר עמק כמו שהיה, לפי שיהיה להם כ"פתח", כי משם יכנסו לארץ כמו שעשו בתחילה ויהיה להם תקוה ואחרית טוב לפיכך יקראו לו פתח תקוה.
והחכם ר"א פירש, "עמק עכור" - עמק יזרעאל שעכרתיה שם ישוב ל"פתח תקוה".
ורש"י ז"ל פירש, עומק הגלות שהיו שם עכורים אתן ל"פתח תקוה" ותוחלת, שמתוך אותם הצרות אתן להם לב לשוב אלי.
ורבינו סעדיה גאון פירש, יעשה האל יתברך נפלאות בעמק שנהרג בו עכן באותו הזמן ויקראו לו "פתח תקוה" וישירו לאל יתברך על הנפלאות.
וזהו שאמר "וענתה שמה" מן (שמות טו, כא): "ותען להן מרים":
כימי נעוריה: כמו הנס שעשה האל יתברך לישראל בימי סיסרא, שנאמר (שופטים ה, א): "ותשר דבורה", וכן בדוד ע"ה אמר (שמואל ב כב, א): "וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת":
וכיום עלותה מארץ מצרים: שירת משה על ים סוף (שמות ט"ו, א'):פסוק יח
ורבותינו ז"ל פירשו: ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה (כתובות עא:):
פסוק יט
פסוק כ
ועם עוף השמים: כמו ארבה וזולתו, שלא יאכלו פירותיהם ותבואתם:
ורמש האדמה: כמו נחשים ועקרבים:
וקשת וחרב: כמו שאמר (ישעיהו ב, ד): "וכתתו חרבותם לאתים":
ומלחמה: כתרגומו "ועבדי קרבא". או פירושו, שאר כל כלי מלחמה זולתי קשת וחרב שזכר:פסוק כא
- וכל זמן צאתם מן הגלות היה האל יתברך כאלו מארס אותם הארוסים הראשונים כשהוציאם ממצרים לא היו לעולם שהרי גלו לפיכך אמר כנגדו "וארשתיך לי לעולם".
- והארוסים השניים כשהוציאם מבבל לא היו בצדק ובמשפט שהם היו עושים הרע שהרי כתוב שהיו בהם מחללי שבתות ונושאים נשים נכריות והיו כובשים אחיהם לעבדים ושדותיהם הנה כי לא היה בהם צדק ומשפט חסד ורחמים לפיכך אמר כנגדו "וארשתיך לי בצדק ובמשפט" שיהיו הם עושים שהרי ישובו בתשובה כמו שכתוב ושבת עד ה' אלהיך:
פסוק כב
פסוק כג
פסוק כד
פסוק כה
"אמר רבי אלעזר לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר "וזרעתיה לי בארץ" כלום אדם זורע סאה חטין אלא כדי להכניס כמה כורין" (פסחים פז:):
<< · רד"ק על הושע · ב · >>