ויקיטקסט

רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/נדרים/פרק ט

< רבינו אשר על הש"ס‏ | פסקי הרא"ש/נדרים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א עריכה

רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו וחכמים אוסרין אמר רבי צדוק עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום אמר ליה אם כן אין נדרים ומודים חכמים לרבי אליעזר בדבר שבינו לבין אביו ואמו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו: גמ' מאי אין נדרים אמר אביי א"כ אין נדרים ניתרין יפה ורבא אמר א"כ אין נדרים נשאלין לחכם: ירושלמי ה"א הכל מודים בכבוד רבו שאינו מעמיד דתנינן ומורא רבך כמורא שמים הלכך אין פותחין: גרסינן לעיל בפרק ד' נדרים דף כב. בר ברתיה דרבי ינאי סבא נדר אתא לקמיה דר' ינאי אמר ליה אילו ידעית דהוו פתחין פנקסך וממשמשין בעובדך מי נדרת א"ל לא ושריא א"ר אבא מאי קראה ואחר נדרים לבקר ואע"ג דפתח רבי ינאי ליה אנן לא פתחינן ליה בהא ולא פתחינן בהדא אוחרניתא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי פתח ליה רשב"ג לההוא גברא יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא ולא פתחינן בהדא אוחרינתא דתניא ר' נתן אומר כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקריב עליו קרבן בסיפא לא פתחינן ברישא אביי אמר פתחינן רבא אמר לא פתחינן והלכתא לא פתחינן לא ברישא ולא בסיפא ולא פתחינן בהא דאמר שמואל כל הנודר אפי' מקיימו נקרא רשע: ירושלמי שם רבי ירמיה בעי את אומר פותחין לו בכבוד אביו ואמו דברים שבין אביו ואמו ודכותיה יפתחו לו בכבוד דברים שבינו לבין המקום איזהו כבוד המקום כגון סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפילין שאני נותן והיינו כבוד המקום משמע ליה דלנפשיה הוא דמהני כהדא אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח כי ירבו פשעיך מה תעשה לו: מתני' ועוד אמר רבי אליעזר פותחין בנולד וחכמים אוסרין כיצד אמר קונם שאני נהנה לאיש פלוני ונעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב ואמר אילו הייתי יודע שנעשה סופר או שיהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר קונם לבית זה שאני נכנס ונעשה בית הכנסת ואמר אילו הייתי יודע שנעשה בית הכנסת לא הייתי נודר רבי אליעזר מאיר וחכמים אוסרין: גמ' מאי טעמא דר' אליעזר אמר רב חסדא אמר קרא כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך והא מיתה נולד היא מכאן שפותחין בנולד ורבנן מאי טעמייהו הנהו מי מתו והאמר רבי יוחנן משמיה דר' שמעון בן יהוצדק כל מקום שנאמר נצים ונצבים אינו אלא דתן ואבירם אלא שירדו מנכסיהם ועני חשוב כמת. ירושלמי ה"ד ולאו נולד הוא א"ר זעירא העניות מצויה ועוד שואל שם ה"א ותהות לאו נולד הוא א"ר זעירא התהות מצויה: לעיל דף כג. רבי שמעון בר' הוה ליה נדרא למישרי אתא לקמיה דרבנן אמרו ליה כמה זימנין אדעתא דהכי מי נדרת אמר להו אין הוו קא מצטערי רבנן מן שמשא לטולא ומן טולא לשמשא אמר ליה בטנית בריה דאבא שאול בן בטנית מי נדרת אדעתא דמיצטערין רבנן אמר ליה לא ושריוה רבנן ר' ישמעאל בר' יוסי הוה ליה נדרא למישרי אתא לקמיה דרבנן אמרו ליה כמה זימנין מי נדרת אדעתא דהכי אמר להו אין כיון דחזא ההוא קצרא דהוי קא מצטערין רבנן מחייה אמר להו אדעתא דמחיין קצרא לא נדרי ושרו ליה רבנן אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא והא הוה ליה נולד ותנן אין פותחין בנולד אמר ליה לאו נולד הוא שכיחי אפקורא דמצערי רבנן: גרסינן בפרק השולח דף לה: איבעיא להו צריך לפרט את הנדר או לא רב פפא אמר צריך ר"נ בר רב יצחק אמר אין צריך דאי אמרת צריך זימנין דגייז ליה לדיבוריה וחכם מאי דשמע מיפר ורב פפא אמר צריך משום איסורא והלכתא כרב פפא: ירושלמי פ' השותפין ה"ד חד בר נש נדר דלא מרווח אתא לגבי דרבי יודן בר שלום אמר ליה מאי אישתבעית אמר ליה דלא מרווחנא אמר ליה וכן בר נש עבד אמר ליה קוביוסטוס אנא אמר ברוך שבחר בהם שאמרו צריך לפרט את הנדר:

סימן ב עריכה

תניא המודר מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו מנהני מילי אמר רב נחמן ואיתימא רבי יוחנן דכתיב ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרימה אמר לו במדין נדרת לך והתר נדרך במדין דכתיב ויואל משה לשבת את האיש ואין אלה אלא שבועה דכתיב ויבא אותו באלה וכתיב וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים ומאי מרדותיה דאתשיל אשבועתיה שלא בפניו המודר הנאה מחבירו פי' הרב ר' אליעזר ממי"ץ שנדר לדעת חבירו אין מתירין לו אלא בפניו פירוש מדעתו כמו אין חבין לו לאדם אלא בפניו דהיינו מדעתו דכיון דלדעתו נדר איך להתיר לו אלא מדעתו מיהו אם התירו שלא מדעתם הויא התרה כדחזינא בצדקיהו שהיה צדיק גמור והתיר נדרו שלא בפני נבוכדנצר ואסור לחכם להתירו והם הוצרכו לעשות מפני אימת מלכות ומקשינן מהא דאמרינן בפ' השולח דף לה: גבי אלמנה שנמנעו מלהשביעה והתקינו שתהא נודרת ליתומים ופריך עלה בגמ' וליחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה והא אין מתירין אלא בפניו והיא נדרה ליתומים ושלא מדעתם לא הויא התרה ומתרצינן דבדיעבד הויא התרה כדפרישית ועוד היה אומר רבינו תם ז"ל דאין צריך בפניו היכא שהנודר עשה מדעתו ולא מחמת טובה שעשה לו אלא דוקא דומיא דמשה דמחמת הנדר נתן לו יתרו בתו וכן צדקיהו היה מסור ביד נבוכדנצר להורגו כדי שלא יתגלה קלונו ועל ידי השבועה הניחו ודוקא כי האי גוונא בעי בפניו. וכן מוכיח בסוטה פרק ואלו נאמרים דף לו: דאמר ליה יוסף לפרעה אבי השביעני ואמר ליה זיל איתשיל אשבועתך אלמא היה יכול להתיר שלא בפני יעקב ואי לאו הלכתא לא הוה קבע ליה בהש"ס ולישנא דהמודר הנאה מחבירו לא משמע כפירוש זה מיהו צריך לפרש כן מדמייתי עלה ההיא דצדקיהו ובירושלמי פ' השותפין ה"ד נמי איכא המודר הנאה מחבירו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו מפני החשד מפני הבושה ולמעלה בפ"ז סימן ד כתבתי וההיא משמע כפשטיה שנדר הנאה ממנו בפניו:

סימן ג עריכה

מתני' ר"מ אומר יש דברים שהן כנולד ואינן כנולד ואין חכמים מודים לו ויש נוסחאות וחכמים מודים לו כיצד אמר קונם שאני נושא את פלונית שאביה רע אמרו לו מת או שעשה תשובה קונם שאני נכנס לבית זה שכלב רע בתוכו או שנחש רע בתוכו אמרו לו מת הכלב או נהרג הנחש הרי הן כנולד ואינו כנולד וחכמים מודים לו: גמ' מיתה נולד הוא אמר רב הונא נעשה כתולה נדרו בדבר ר' יוחנן אמר כבר מת וכבר עשה תשובה קאמרי ליה ואיתותב ר' יוחנן. ירושלמי ה"ג מפני שהוא כתולה נדרו בדבר כאומר קונם שאני נהנה לאיש פלוני כל זמן שהוא לבוש שחורים לבש לבנים מותר ר' זעירא בשם רבי יוחנן אף הוא אינו צריך היתר חכם וסוגיא דהש"ס משמע כאותה הגירסא וחכמים מודים לו וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ח הל"ב (פ"ח מהל' נדרים ה"ב) כר"מ: מתני' ועוד אמר רבי מאיר פותחין לו לאדם מן הכתוב בתורה ואומרים לו אילו היית יודע שאתה עובר על לא תקום ולא תטור ולא תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך וחי אחיך עמך שמא יעני הוא ואין אתה יכול לפרנסו ואמר אילו הייתי יודע כן לא הייתי נודר הרי זה מותר: גמ' א"ל רב חנא בר רב קטינא לרבה ולימא כל דמיעני לאו עלי נפיל מאי דמטי ליה לפרנסו בהדי כולי עלמא מפרניסנא ליה אמר ליה כי תני מתני' בקרובים שאני אומר כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה:

סימן ד עריכה

מתני' פותחין לו לאדם בכתובת אשתו מעשה באחד שנדר מאשתו הנייה והיתה כתובתה ארבע מאות זוז ובאת לפני ר' עקיבא וחייבו ליתן לה כתובתה אמר ליה רבי שמנה מאות דינרים הניח אבא נטל אחי ארבע מאות ואני ארבע מאות לא דיה שתטול היא מאתים ואני מאתים אמר לו רבי עקיבא אפילו אתה מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה אמר אילו הייתי יודע לא הייתי נודר והתירו רבי עקיבא: גמ' אפילו אתה מוכר שער ראשך וכו'. שמעת מינה אין מסדרין לב"ח אר"נ בר יצחק לומר שאין מקרעין שטר כתובה מדפריך הכא סתמא דהש"ס שמע מינה אין מסדרין ומשני רב נחמן בר יצחק דהוא בתראה לומר שאין מקרעין וכו' משמע דהלכתא דמסדרין ודלא כרבינו תם שפוסק דאין מסדרין בפרק המקבל סי' טז:

סימן ה עריכה

פותחין בשבתות ובימים טובים בראשונה היו אומרים אותם הימים מותרין ושאר כל הימים אסורים עד שבא ר' עקיבא ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו כיצד אמר קונם שאני נהנה לכולכם הותר אחד מהן הותרו כולן שאני נהנה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן הותר אחרון האחרון מותר וכולן אסורין שאני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן צריכין פתח לכל אחד ואחד. הא דקתני במתני' הותר הראשון הותרו כולם אוקימנא בפרק ארבעה נדרים דף כו: כגון שתלאן זה בזה דאמר פלוני ופלוני ופלוני ופלוני דיקא נמי דקתני עלה בברייתא הותר האמצעי הימנו ולמטה מותר הימנו ולמעלה אסור: גמ' צריכין פתח לכל אחד ואחד אמר רבא הא מני ר' שמעון היא דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד כתב הרמב"ן ז"ל אע"ג דקי"ל רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כר' יהודה בהא כיון דסתם לן כרבי שמעון הלכה כוותיה ואע"ג דאין סדר למשנה ודלמא סתם ואח"כ מחלוקת הוא הא אשכחן סתמא אחרינא כוותיה בפרק שני דקידושין דף מו. התקדשי לי בזו התקדשי לי בזו ואוקימנא כר"ש דהתם אזלא סוגיא כוותיה ושקלי וטרי אמוראי אליביה: גרסינן בפ"ק דתענית דף יב. יחיד שקיבל עליו תענית כל השנה כולה ופגעו בו ימים טובים הכתובים במגילת תענית אם נדרו קודם לגזירתינו תדחה את גזירתינו מפני נדרו ואם גזירתינו קדמה לנדרו ידחה נדרו מפני גזירתינו י"מ אע"ג דנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות וימים טובים ושבתות נמי צריכין פתח אפ"ה בימים אלו של דבריהם עשו בהם חזוק יותר משל תורה ויש מפרשים ידחה נדרו שילך אצל חכם ופותח לו בכך כשם שפותחין בשבתות ובימים טובים וכתב הרמב"ן ז"ל האי פירושא בתרא פירושא דמסתבר הוא אלא מיהו חזינן למקצת רבוותא דאמרי דהאי ידחה נדרו דקתני לאו נדר ממש הוא דאפקיה בלשון הרי עלי נדר אלא קבלת תענית בעלמא הוא וקבלת תענית לא חמירא כנדרים ממש למיעקר ימים טובים ואפילו דמגילת תענית כדאמרי' התם בפ"ק דתענית שם: גבי לוה אדם תעניתו ופורע וכי נדר הוא דלא סגי דלא משלם וכו' ולאידך לישנא דקאמר לא יהא אלא נדר משמע דמכל מקום נדר גמור לא הוי הלכך תדחה קבלתו מפני גזרתינו: בירושלמי פ' קונם יין ה"ב נדר להתענות ונמצאו ימים טובים של מגילת תענית רבי חזקיה ור' יודן תרוייהו אמרין ור' ירמיה בשם רב חייא בר אבא ח"א מתענה ואינו משלים וח"א לוקה וא"צ היתר חכם פירוש לוקה מכת מרדות מדרבנן:

סימן ו עריכה

פותחין לו לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו ואומרים לו אילו היית יודע שלמחר יהו מדתו של פלוני כך הוא אומרים עליך כך הוא ווסתו של פלוני מגרש את נשיו ועל בנותיך יהו אומרים בנות גרושה הן ומה ראתה אמן של אלו להתגרש ואמר אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר ה"ז מותר:

סימן ז עריכה

קונם שאני נושא לפלונית כעורה והרי היא נאה שחורה והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה מותר בה ולא מפני שהיא כעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה קצרה ונעשית ארוכה אלא שהנדר טעות ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה והכניסוה לבית ר' ישמעאל וייפוה ואמר לו רבי ישמעאל ברי מזו נדרת אמר לו לאו והתירו ר' ישמעאל: גמ' מעשה לסתור חסורי מיחסרא והכי קתני רבי ישמעאל אומר אפילו כעורה ונעשית נאה ומעשה בא לפני רבי ישמעאל כו':

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=רבינו_אשר_על_הש%22ס/פסקי_הרא%22ש/נדרים/פרק_ט&oldid=998542"