פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה גמ' למה ליה למימר ואין צ"ל שקיים אחד מהם השתא יש לומר הפר זה בלא זה ולא כלום קיים אחד מהם צריכא למימר כי איצטריך כגון שהפר אחד וקיים אחד וחזר המקיים ונשאל על הקמתו מהו דתימא מאי דאוקי הא עקריה קא משמע לן עד דמפירין שניהם בבת אחת כלומר שלא יהא הפסק ושעה בין שתי ההפרות שלא יהיה האחרון ראוי להפר כגון הכא שקודם שנשאל לא היה ראוי להפר הלכך נתבטלה הפרתו ואפילו אם יפר הראשון עמו פעם שנית אינו מועיל ויש מפרשים דיש תקנה שיפר הראשון עמו פעם שנית וראשון עיקר. וכן משמע לישנא דמתניתין דמדמי קיים אחד מהם להפר ולא הפר השני ביום שמועתו דשוב אין תקנה. ונערה המאורסה דאביה ובעלה מפירים נדריה מנלן אמר רבה דאמר קרא ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה ואף נדרים שנדרה קודם שנתארסה האב והארוס מפירים אותן דהכי משמע לישנא דקרא ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה דארוס מיפר בקודמין משום שותפותיה דאב אבל נשאת אין הבעל מיפר נדרים שהיו עליה דאין הבעל מיפר בקודמין דכתיב אם בית אישה נדרה:

סימן בעריכה

איבעיא להו בעל מיגז גייז או מיקלש קליש היכי קא מיבעיא ליה כגון דנדרה מתרין זיתים ושמע ארוס והפר לה ואכלתינון אי אמרינן מיגז גייז לקיא אי אמרי' מיקלש קליש איסורא בעלמא הוא דאיכא תא שמע אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב בזמן שלא שמע הבעל קודם שמת או ששמע והפר או שמע ושתק ומת בו ביום זו היא ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב ומיפר האב ביום שמועה ואינו צריך שיפר ביום ששמע הבעל דכיון שמת הבעל ביום שמועתו ירש האב זכותו ומיפר ביום שמועתו ולא נתקיים הנדר בשמיעת הבעל כיון שמת ביום שמועתו שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת חוזר האב ומיפר חלקו של בעל אמר רבי נתן הן הן דברי בית שמאי אבל בית הלל אומרים אין יכול להפר שמע מינה לבית שמאי מיגז גייז לבית הלל מיקלש קליש שמע מינה:

סימן געריכה

אמר רבי יוחנן נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר בעי רבא קיים ליכי קיים ליכי ונשאל על ההקם ראשון מהו ת"ש דאמר רבה אם נשאל על הראשונה שניה חלה עליו:

סימן דעריכה

בעי רבא קיים ליכי ומופר ליכי ולא תחול הקמה אא"כ חלה הפרה מהו ת"ש פלוגתא דר' מאיר ור' יוסי דתנן הרי זה תמורת עולה תמורת שלמים הרי זה תמורת עולה דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר אם לכך נתכוין תחלה הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת דבריו קיימין ואפילו ר"מ לא קאמר אלא דלא אמר לא תחול זה אלא א"כ תחול זה אבל הכא דאמר לא תחול הקמה אלא אם כן תחול הפרה ר"מ נמי מודה דהפרה חלה פירש ה"ר אליעזר ז"ל ממי"ץ וההקמה לאו כלום הוא ויש מפרשים כיון דחלו שניהם לא ידעינן אם הוקם או מופר. בעי רבא קיים ומופר ליכי בבת אחת מהו תא שמע דאמר רבה דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו הלכך הכא נמי ליתא לא הקמה ולא הפרה: בעי רבא קיים ליכי היום מהו מי אמרינן כמאן דאמר מופר ליכי למחר או דלמא הא לא אמר לה ואם תמצא לומר הא לא אמר לה מופר ליכי למחר מהו מי אמרינן למחר לא מצי מיפר דהא קיימיה לנדריה היום או דלמא כיון דלא אמר קיים ליכי היום כי אמר מופר ליכי למחר מהיום קאמר לה את"ל כיון דמקיימיה היום למחר כמאן דאיתיה דמי קיים ליכי שעה מהו מי אמרינן כמ"ד מיפר ליכי לאחר שעה או דלמא הא לא אמר ואת"ל הא לא אמר קיים ליכי שעה מופר ליכי לאחר שעה מאי מי אמרי' כיון דקיימו קיימו או דלמא כיון דכולי יומא בר הקמה ובר הפרה הוא כי אמר מופר ליכי לאחר שעה מהני ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא: מתני' מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל מת הבעל נתרוקנה רשות לאב בזה יפה כח האב מכח הבעל בדבר אחר יפה כח הבעל מכח האב שהבעל מיפר בבגר והאב אינו מיפר בבגר: גמ' מת הבעל נתרוקנה רשות לאב מנלן אמר רבה דאמר קרא ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה מקיש קודמי הוויה שניה לקודמי הוייה ראשונה מה קודמי הוייה ראשונה אב מיפר לחודיה אף קודמי הוייה שניה אב מיפר לחודיה ואימא ה"מ נדרים שלא נראו לארוס אבל: בנדרים שנראו לארוס לא מצי אב מיפר לחודיה אי בנדרים שלא נראו לארוס מבנעוריה בית אביה נפקא: מתני' נדרה והיא ארוסה ונתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום אפי' למאה אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה זה הכלל כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה: גמ' מנהני מילי דארוס אחרון מיפר נדרים שנראו לארוס ראשון אמר שמואל דאמר קרא ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה נדרים שהיו עליה כבר ודלמא ה"מ בנדרים שלא נראו לארוס הראשון אבל נדרים שנראו לארוס הראשון לא מצי מיפר ארוס אחרון עליה קרא יתירא הוא: איבעיא להו גירושין כשתיקה דמו או כהקמה דמו. למאי נפקא מיניה כגון דנדרה ושמע בעלה וגירשה ואהדרה ביומיה אי כשתיקה דמי מצי מיפר לה אי כהקמה דמי לא מצי מיפר לה ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא: מתני' דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנס לרשותי הרי הם מופרין שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר:

סימן העריכה

גמ' בעי רמא בר חמא בעל מהו שיפר בלא שמיעה ושמע אישה דוקא או לאו דוקא ולא איפשיטא: בעי רמי בר חמא חרש מהו שיפר לאשתו את"ל בעל מיפר בלא שמיעה דבר מישמע הוא אבל חרש דלאו בר מישמע הוא היינו דר' זירא דאמר ר' זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו או דלמא ושמע אישה לא מעכבא אמר רבא תא שמע ושמע אישה פרט לאשת חרש והאי דלא מייתי הך ברייתא למיפשט בעיא קמייתא דוקא חרש דלאו בר מישמע הוא אבל איניש דעלמא דבר מישמע הוא לא מעכבא שמיעה. משום דאיכא למימר לתנא גופיה מספקא ליה באיניש דעלמא ותנא חרש דפשיטא ליה. איבעיא להו בעל מהו שיפר לשתי נשיו כאחת אותה דוקא או לאו דוקא אמר רבינא תא שמע אין משקין שתי סוטות כאחת מפני שלבה גס בחבירתה רבי יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא משום שנאמר והשקה אותה לבדה ופשט רבינא מר' יהודה דאותה דוקא משמע ותנא קמא נמי לא פליג אדיוקא דאותה אלא טעמא דקרא קא מפרש ואמרינן בפ"ק דסוטה דף ח. דתנא קמא רבי שמעון הוא דדריש טעמא דקרא ומה טעם אמר קרא אותה לבדה שלא יהא לבה גס בחבירתה הלכך לכולי עלמא דוקא ואין אדם מיפר לשתי נשיו כאחת הרמב"ם ז"ל:

סימן ועריכה

מתני' בוגרת ששהתה שנים עשר חדש ואלמנה שלשים יום ר"א אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר וחכמים אומרים אין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו. שומרת יבם בין ליבם אחד בין לשני יבמין ר' אליעזר אומר יפר ר' יהושע אומר לאחד ולא לשנים ור' עקיבא אומר לא לאחד ולא לשנים והלכתא כר' עקיבא דבן עזאי סבר כוותיה ורבנן דמתניתין נמי אמרי אין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו אע"ג דהגיע זמן ואוכלת משלו:

סימן זעריכה

האומר לאשתו כל נדרים שתדור מכאן ועד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין לא אמר כלום הרי הן מופרין רבי אליעזר אומר מופר וחכמים אומרים אינו מופר וכו' לעיל דף עב: תניא האומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדור אשתי עד שאבא ממקום פלוני הפר לה והיפר לה יכול יהו מופרין תלמוד לומר אישה יקימנו ואישה יפירנו דברי ר' יאשיה אמר לו ר' יונתן מצינו בכל התורה כולה ששלוחו של אדם כמותו והלכתא כר' יאשיה ובנזיר יב: פריך ומי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ומשוי שליח ומוקי לה כרבי אליעזר אבל לרבנן כיון דאיהו לא מצי להפר כל זמן שלא נדרה גם שליח לא מצי משוי הלכך בנדרים העתידה לידור פשיטא דלא מצי לשוויי שליח ואפילו בנדרים שנדרה כבר קאמר רבי יאשיה דלא מצי משוי שליח דקרא קדריש אישה יקימנו ואישה יפירנו והא דנקט שתדור ואליבא דרבי אליעזר ולא נקט שנדרה ואליבא דרבנן דאורחא דמילתא נקט אי נמי להודיעך כח דהיתירא אליבא דרבי יונתן וקיימא לן כרבי יאשיה דבשל תורה הלך אחר המחמיר הרמב"ם ז"ל וכן כתב ה"ר אלפסי ז"ל בפ' השואל סי' תקיב דאינן מופרין: הפרת נדרים כל היום ויש בדבר להקל ולהחמיר כיצד נדרה בליל שבת מיפר בליל שבת וביום השבת עד שתחשך נדרה עם חשיכה מיפר עד שלא תחשך שאם לא היפר וחשכה אינו יכול להפר: גמ' תניא הפרת נדרים כל היום ר' יוסי ברבי יהודה ור' אלעזר בר' שמעון אומרים מעת לעת אמר רבי שמעון בן פזי אומר ר' יהושע בן לוי אין הלכה כאותו הזוג לוי סבר למיעבד עובדא כהני תנאי אמר ליה רב הכי אמר חביבי אין הלכה כאותו הזוג ואית ספרים דגרסי דהלכה כאותו הזוג משום דבשילהי מסכת שבת דף קנז. גרסינן והלכתא הפרת נדרים מעת לעת. ומפרשי סבר למיעבד כי הני תנאי כלומר תנא דמתניתין ותנא קמא דברייתא דאמרי כל היום אמר ליה רב הכי אמר חביבי הלכה כאותו הזוג ואפילו אי גרסינן אין הלכה כאותו הזוג מצינו למימר דסתמא דהש"ס פליג אדר' יהושע בן לוי ובכל ספרים גרסינן הכא חייא בר רב שדי גירא ובדיק רבה בר רב הונא הוה יתיב וקאים ולפי הספרים דגרסינן הלכה יש לפרש חייא בר רב כשהיתה אשתו נודרת לא היה מתיר לה מיד אלא היה שותק כדי לקנטרה כאילו היה רוצה לקיים נדרה והיה זורק חץ בכותל לכוין בצל שיתיר לה למחרת קודם שתגיע חמה לאותו מקום ורבה בר רב הונא הוה יתיב וקאים כדי לידע מדת צילו שיכוין בו אבל לספרים דגרסינן אין הלכה כאותו הזוג אין מקומו כאן אלא לקמן בשמעתין ורבינו חננאל ז"ל לא גריס במסכת שבת הלכתא הפרת נדרים מעת לעת וכן הרב אלפסי ז"ל לא גריס ליה ופסיק התם דהפרת נדרים כל היום וראוי להחמיר כמותם: תנן התם מפירין נדרים בשבת ונשאלין נדרים שהן לצורך השבת בשבת איבעיא להו מפירין נדרים בשבת לצורך השבת או דלמא אפילו שלא לצורך השבת ופשטינן תנאי היא למתן דאמר הפרת נדרים כל היום טפי לא אפילו שלא לצורך השבת למאן דאמר מעת לעת לצורך השבת אין שלא לצורך השבת לא ואם נדרה בערב השבת מפר לה בשבת אפי' שלא לצורך השבת דהא מסיקנא דנשאלין נדרים בשבת אפילו כשהיה להם אפשר לשאול מבע"י והא דתניא אין מפירין נדרים אלא לצורך השבת כשנדרה בשבת ולמאי דפסקי' הפרת נדרים כל היום מפירין אפילו שלא לצורך השבת והיכא דנדרה שלא בפני בעלה ושמע בעלה והיפר לה והיא לא ידעה שהפר הפרתו הפרה דתניא אישה הפרם וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר וכו' ותנן נמי נזיר כג: האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה יין ומטמאה למתים הרי זו סופגת את הארבעים הפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה והיתה שותה יין ומטמאה למתים אינה סופגת את הארבעים אלא תספוג מכות מרדות: ונשאלין נדרים שהן לצורך השבת איבעיא להו בשלא היה להם איפשר מבעו"י או אפילו כשהיה להן איפשר ת"ש דאיזדקיקו ליה רבנן לבריה דרב זוטרא בריה דר' זירא אפי' בנדרים שהיה להם איפשר מבעוד יום סבר רב יוסף למימר נשאלין נדרים בשבת ביחיד מומחה אין ובשלשה הדיוטות לא מ"ט דמיתחזי כדינא א"ל אביי כיון דסבירא לן אפי' מעומד ואפילו בקרובים ואפי' בלילה לא מיתחזי כדינא:

סימן חעריכה

אמר רבא אמר רב נחמן הלכה נשאלין נדרים עומד יחידי ובלילה ובקרובים ובשבת ואפילו היה להם איפשר מבעוד יום ורב נחמן לטעמיה דאמר לעיל דף כב: פותחין בחרטה ולא בעי ישוב הדעת הלכך אפילו מעומד ורבן גמליאל דירד מן החמור סבר אין פותחין בחרטה ובעי ישוב הדעת למצוא לו פתח לנדרו ואליבא דהלכתא נמי מי שאינו מתחרט מעיקרא וצריך למצוא לו פתח צריך לישב כי צריך עיונא יתירא דמה שאינו מתחרט מעיקרא היינו לפי שהיה לו תועלת בנדר כגון שרצו אוהביו להעבירו על דעתו לאכול עמהם או להשיא בנו או בתו לפי דעתם וכיוצא בזה ובשביל הנדר נמלט מידם ולא היה רוצה עדיין שלא נדר הלכך צריך למצוא לו פתח שאילו היה יודע שיבא לידי כך היה נמנע מלידור אע"פ שהיה צריך לשמוע לקול אוהביו ולעבור על דעתו ואם הוא משקר לחכם אין התרת חכם כלום:

סימן טעריכה

האומר לאשתו כל נדרים שתדורי אי איפשי שתדורי אין כאן נדר לא אמר כלום יפה עשית אין כמותך ואם לא נדרת מדירך אני דבריו קיימין לא דקדק התנא יפה בלשונו בהא דקאמר שתדורי אלא שנדרת הוא דבעי למיתני דקי"ל כרבנן דאי אפשר להפר קודם שנדרה ואף אחר שנדרה שיזכיר הפרה אבל בקיום מועיל בלשון כל דהו שהרי אף אם שתק ביום שמעו הוי מקויים ולהכי בעינן דוקא מופר ליכי כדי ליתן חילוק בין הפרת הבעל להתרת חכם דהפרת בעל מכאן ולהבא ובלא טעם כמו את בריתי הפר והכי איתא בירושלמי דפירקין ה"י ר' אבהו בשם רבי יוחנן הבעל שאמר אין כאן שבועה אין כאן נדר לא אמר כלום הזקן שאמר מופר לך בטל לך לא אמר כלום אלא זה כהילכתו וזה כהילכתו הבעל אומר מופר לך בטל לך הזקן אומר אין כאן נדר אין כאן שבועה לא יאמר אדם לאשתו בשבת מופר ליכי בטל ליכי כדרך שאומר לה בחול אלא אומר לה טלי אכלי טלי שתי והנדר בטל מאליו א"ר יוחנן צריך שיבטל בלבו תניא ב"ש אומרים מבטל בלבו בשבת ובחול מוציא בשפתיו ובה"א אחד זה ואחד זה מבטל בלבו ואין צריך להוציא בשפתיו י"מ דפלוגתא דב"ש ובית הלל קאי אהיכא דאמר לה טלי ואכלי אבל היכא דלא אמר לה טלי ואכלי לא מהניא הפרה בלב אלא עם טלי ואכלי מועלת הפרה בלב לב"ש בשבת ולב"ה אפי' בחול ומלתא דר' יוחנן אתיא ככולי עלמא וה"ר אליעזר ממי"ץ ז"ל פי' דטלי ואכלי לאו הפרה היא אלא להודיעך שהפר בלבו דאי הויא הפרה אמאי קאמר ר' יוחנן וצריך שיבטל בלבו כיון דאמר לה טלי ואכלי בודאי חשב בלבו שיהא מופר שאינו רוצה להאכיל דבר האסור לה אלא ודאי בכי האי גוונא לא הוי הפרה ולכך אמר ר' יוחנן וצריך שיבטל בלבו כלומר שיאמר בלבו מופר ליכי אבל בשפתיו לא יוציא בקול רם כי ההיא דפ' היה קורא דף טו: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא דהיינו שבירך ולא השמיע לאזנו:

סימן יעריכה

מתני' בנזיר דף סא. נשים ועבדים יש להם נזירות חומר בנשים מבעבדים שהוא כופה את עבדו ואינו כופה את אשתו חומר בעבדים מבנשים שהוא מפר את נדרי אשתו ואינו מפר נדרי עבדו הפר לאשתו הפר עולמית הפר לעבדו ויצא לחירות משלים את נזירותו עבר מכנגד פניו ר"מ אומר לא ישתה ר' יוסי אומר ישתה ות"ר למה רבו כופהו לנזירות אבל לא לנדרים ולא לשבועות והוינן בה מ"ש גבי נזירות ומאי שנא גבי נדרים ותירץ אביי דהכי קתני גבי נזירות למה צריך לכפותו לנזירות דכתיב ואמרת אליהם לרבות העבדים ואינו צריך לכפותו לנדרים וא"צ לכפותו לשבועות מאי טעמא אמר קרא להרע או להיטב מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא להרע לאחרים שאין הרשות בידו פי' אם נדר העבד או נשבע על דבר שיש בו עינוי נפש ואצ"ל בנדרים שיש בהן ביטול מלאכה לרבו דאין הנדר והשבועה חלין כלל אלא אוכל ושותה ועושה מלאכה דהרעת אחרים היא כי היכי דלא ליכחוש חיליה והיינו דקאמר א"צ לכפותו לנדרים ולשבועות דלא חל הנדר כלל אבל נזירות חלה עליו דכתיב ואמרת אליהם לרבות העבדים ואע"ג דחל עליו נזירות רבו כופהו לשתות יין דדרשינן לאסור איסר על נפשו מי שנפשו קנויה לו הוא בלא יחל דברו יצא עבד שאין נפשו קנוייה לו שאינו בבל יחל דברו ואם אינו ענין לנדרים שאין הנדר חל כלל תנהו ענין לנזירות דאע"פ שהנזירות חל רבו כופהו לשתות יין ואינו עובר בבל יחל אבל אם נשתחרר משלים נזירותו אבל האשה אינו כופה אותה ואם נדרה שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ואמר לה צאי אכלי ושתי אינו הפרה ואפי' אם כפה אותה עד שיפר לה בלבו כמו שפי' ה"ר אליעזר ממיץ:

סימן יאעריכה

אמר רבי יוחנן חכם שאמר בלשון בעל ובעל שאמר בלשון חכם לא אמר כלום דתניא זה הדבר חכם מתיר ואין בעל מתיר בעל מיפר ואין חכם מיפר נזיר כב. ואשה שנדרה והתפיס אחר בנדרה כגון שאמר ואני הפר לה אב או הבעל היא מותרת והמתפיס אסור משא"כ בחכם לפי שהחכם עוקר את הנדר מעיקרא ונתבטלה גם ההתפסה אבל בעל מכאן ולהבא הוא עוקר הנדר וכן אם עברה על נדר ואח"כ הפר לה הבעל לוקה מה שאין כן בחכם שם כ: ואם התפיס בעלה בנדרה תו לא מצי מיפר דכמאן דקיים לה דמי. אמר רבי חנינא השותק ע"מ למיקט מיפר אפילו מכאן ועד עשרה ימים ולית הלכתא כר' חנינא דמותבינן ממתני' ואסיקנא בכולהו תיובתא: