רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/סנהדרין/פרק ט
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רבינו חננאל |
מאירי |
ריטב"א |
רמב"ן |
ר"ן |
יד רמ"ה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | מהר"ם | רש"ש | בן יהוידע
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן א
עריכהאלו הן הנשרפין. תניא אל תחלל את בתך להזנותה רבי אליעזר אומר זה המשיא בתו לזקן רבי עקיבא אומר איזה עני ורשע ערום זה המשהה בתו בוגרת ואמר רב כהנא משום ר"ע הוי זהיר ממי שמייעצך לפי דרכו:
סימן ב
עריכהאמר רב יהודה אמר רב המשיא בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן והמחזיר אבידה לכותי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה וכתיב לא יאבה ה' סלוח לו: ת"ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך וגו': ת"ר האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו והמלוה סלע לעני בשעת דוחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה. ההוא גברא דצמצמיה לחיותא דחבריה בשימשא ומתה רבינא מחייב רב אחא בר רבא פוטר רבינא מחייב ק"ו ומה רוצח שלא עשה בו שוגג כמזיד ואונם כרצון חייב בו את המצמצם מזיד נזקין לכ"ש אמר רב משרשיא מ"ט דפוטר דאמר קרא מות יומת הרוצח רוצח הוא דחייב מצמצם בנזקין לא חייב מצמצם: יש שפוסקין כרבינא דבתראה הוא ונ"ל דרבינא דהכא לאו היינו רבינא שהיה בימי רב אשי ורב אחא דהכא אין רב אחא בר פלוגתי' דרבינא בכל דוכתא אלא קדמון היה בנו של רב אבי אביו של רב משרשיא שהוא תלמידו של רבא היה ושניהם היו מן האמוראים הקדמונים. אלא נ"ל דהלכתא כרבינא דמחייב משום דדמי לדינא דגרמי ולא לגרמא בניזקין. לפי הטעמים שפירש התם בפרק לא יחפור דף כב: וחילקו בין דינא דגרמי לגרמא בניזקין. כי הוא עצמו עושה ההיזק לממון חבירו שהוא מצמצם בהמתו וברי היזיקא כי ודאי תמות. וההיזק מתחיל מיד והולך וחזק:
סימן ג
עריכהדרש רב אחא בר חנינא מאי דכתיב אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבות. ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל שלא הלך בקומה זקופה. ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חבירו. ואל אשה נדה לא קרב שלא נהנה מקופה של צדקה. וכתיב צדיק הוא חיה יחיה:
סימן ד
עריכההבועל כותית קנאין פוגעים בו. והבא לימלך אין מורין לו. אלא אם ירצה לעשות מעצמו בלא הוראה הרשות בידו. ודוקא בשעת מעשה ובפרהסיא כמעשה שהיה. ואם פירש זמרי והרגו פינחס נהרג עליו. ואם נהפך זמרי והרג לפינחס לא היה נהרג עליו שהרי רודף גמור הוא. לפי שאין מצוה להורגו אלא רשות בעלמא. אבל אינש אחרינא נהרג עליו דלאו רודף גמור הוא כיון דברשות קעביד. ולזמרי דוקא ניתן להציל עצמו בנפשו של פינחס אבל לא לאיניש דעלמא. דלכל איניש איתיהיב רשותא להרוג את זמרי הלכך לית ליה רשות להצילו בנפשו של פינחס:
סימן ה
עריכהכי אתא רב דימי אמר בית דינו של חשמונאי גזרו הבא על הנכרית חייב עליה משום ה נדה שפחה אשת איש וסימן נש"א. כי אתא רבין אמר חייב עליה משום נשג"ז ומוסיף עליה משום זונה אם הוא כהן: