פתיחת התפריט הראשי

<< · סמ"ג · עשה · קיד · >>


מצות עשה קיד - למנות מלך מישראל

גרסינן בפ׳ כהן גדול [דף כ׳] תניא רבי אומר שלש מצות עשה נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ישראל: להעמיד להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך, ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק, ולבנות להם בית הבחירה שנאמר והיה המקום אשר יבחר וגו׳. ואיני יודע איזה מהם תחילה.

כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה׳ בעמלק, ואין כס אלא מלך שנאמר וישב שלמה על כסא ה׳ למלך, הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה. ועדיין איני יודע אם להכרית זרעו של עמלק תחילה או לבנות להם בית הבחירה תחילה. כשהוא אומר בפרשת ראה והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח, ואחר כך כתוב והיה המקום אשר יבחר וגו׳, הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחילה. ומאחר שנצטיו להעמיד מלך, למה אמר שמואל הרמתי לישראל שחטאו לשאול להם מלך? תניא [שם] אמר רבי אליעזר ברבי צדוק: זקנים שבדור כהוגן שאלו שנאמר תנה לנו מלך לשפטינו, אבל עמי הארץ קלקלו שנאמר והיינו גם אנחנו ככל הגוים ויצא מלכנו בראשנו ונלחם מלחמותינו, ולא תלו בטחונם בהקב״ה.

כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה שנאמר ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו וזכה על ידי כך למלוכה לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. לפיכך אומרים בפ׳ קמא [דף ה׳] ובהוריות [דף י״א כל הסוגיא מו״ס].שאין צריך למשוח כן המלך ומה שמשחו שלמה המלך מפני מחלוקת אדוניה ויואש מפני עתליהו ויהואחז מפני יהויקים לסלק את המחלוקת שהיה יהויקים אחיו גדול ממנו שתי שנים ומקשה בירושלמי [פ״ג דהוריות וכן בגמ׳ דידן שם דף י״ב] והלא יאשיהו גנזו הדא אמרה באפרסמון משחו. [מהמיימוני פ״א דהלכות מלכים ומלחמות] כתר מלכות זכה בו דוד בן ישי לו ולזרעו אחריו שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם אחיה השלוני העמיד ירבע׳ מפני שחטא שלמה והתנה הקב״ה לדוד אם ישמרו בניך את בריתי אעפ״כ אמר אחיה השילוני ולבנו אתן שבט אחד למען היות ניר לדוד עבדי כל הימים לפני בירושלם למלכי בית דוד הבטיח הקב״ה שלא תכרת המלוכה מזרעם שנאמר אם יעזבו בניו את בריתי ובמשפטי לא ילכון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם וחסדי לא אסור מאתו. אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסיק המלוכה שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים. ואין מושחין בשמן המשחה אלא מלכות בית דוד בלבד וכשמושחין אותם מושחין אותם על המעיין אבל מלכי ישראל מושחין אותם באפרסמון. [בפרק חלק ד׳ ק״א] ואין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה׳.

מעלות המלוכה שנויות בפ׳ כהן גדול [דף י״ח] שהמלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו. ומפרש שם [בדף י״ט ומביאו לעיל במ״ע צ״ז] דבר זה במלכי ישראל בלבד מפני מעשה שהיה אבל לא במלכי בית דוד. [בדף י״ח] לא חולץ ולא חולצין את אשתו, לא מייבם ולא מייבמין את אשתו. רבי יהודא אומר אם רצה לחלוץ ולייבם זכור לטוב אמר לו אם רצה אין שומעים לו ואין נושאים אלמנותו. [בדף י״ט] ומה שכתוב ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקיך פירושו נשים הראויות לו מבית שאול המלך מי הן מירב ומיכל [בדף כ׳]. מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטין שלו. רבי יהודא אומר אם רצה לצאת אחר המטה יוצא שכן מצינו בדוד מלך ישראל שיצא אחר מטתו של אבנר שנאמר והמלך דוד הולך אחר המטה. אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס העם ונתפייסו שהרי דוד היה יוצא מבין האנשים לנשים ומבין נשים לאנשים עד שידעו כל העם כי לא הייתה מאת המלך להמית את אבנר. [שם] וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על גבי הדרגש, הוא מטה נאה וקרויה בלשון תלמוד ערסא דסנ׳. [שם] ופורץ גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידו. דרך המלך אין לו שיעור, [שם] ואוצרות מלכים למלך ושאר ביזה שבוזזין, מחצה למלך ומחצה לעם. ותניא [בדף כ״א] וכתב לו את משנה התורה הזאת, כותב לשמו שני ספרי תורות, אחת נכנסת ויוצאה עמו ואחת מונחת לו בבית גנזיו. אותה שנכנסה ויוצאה עמו עושה אותה כמין קמיע ותולה אותה בזרועו, שנאמר שויתי ה׳ לנגדי תמיד. ואין רשאי ליכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא, שנאמר והיה עמו וקרא בו כל ימי חייו, במקום שקורא בו. עוד שנינו [שם דף כ״ב] אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו, ואין רואין אותו ערום ולא כשהוא מסתפר ולא בבית המרחץ, משום שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. ותניא בגמרא [שם] מלך מסתפר בכל יום שנאמר מלך ביופיו תחזינה עיניך. [מהמיימוני פ״ב דמלכים ומלחמות]

כבוד גדול נוהגין במלך שאפילו הנביא כורע לו, שנאמר הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישתחוו למלך אפים ארצה. ואפילו כהן גדול מצוה עליו לכבד המלך שכן מצינו בכהנים גדולים שהיו כפופים למלכים וקוראין אותן אדוני המלך. ואעפ״כ מצוה למלך לעמוד בפני כהן גדול בשעה שישאל לו במשפט האורים, שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו וגו׳. [בפרק הלוקין דף כ״ד] מצוה למלך לעמוד מפני חכמי ישראל ולכבדם, שנאמר ואת יראי ה׳ יכבד. [שם] אמרו עליו על יהושפט מלך יהודא, כשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי ומורי. ומפרש בפ׳ הנושא [דף ק״ג] שאין זה אלא בצנעא בזמן שהמלך ועבדיו לבדם בבית, אבל בפני המון עם לא יעמוד בפני אדם ולא ידבר רכות ולא יקרא לאדם אלא בשמו כדי שתהא אימתו על הבריות. וצוה רב את בנו נהוג נשיאותך ברמהם וזרוק מרה בתלמידים. [במיימוני דלעיל]

כשם שהכל חייבין בכבודו כך הוא חייב לסבול טרחם ומשאם וריבם של ישראל כאשר ישא האומן את היונק, ולהיות לבו בקרבו שפל שנאמר לבלתי רום לבבו מאחיו, ועוזר לקטניהם ולגדוליהם מכל אויב כמו שעשה שאול וילחם בכל אויביו מסביב. [בפ׳ נגמר הדין דף מ״ט ובכמה מקומות]

כל המורד במלך יש למלך רשות להרגו בסייף. [בקידושין דף מ״ג בגמרא ותוס׳] אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך, כגון אוריה שאמר לו המלך לילך לביתו. או שלא יצא מעירו ויצא, כגון שמעי בן גרא שאמר לו שלמה שלא יצא מירושלים, חייב מיתה. [בדף מ״ט דלעיל] אא״כ ביטל גזירת המלך מפני שנתעסק במצוה שנאמר כל אשר ימרה את פיך וגו׳ יומת רק חזק ואמץ וגו׳. אין למלך רשות להרוג אלא בסייף והרוגי מלכות נכסיהם למלך [שם דף מ״ח] וגם אין לו רשות להפקיר ממון אבל יש לו רשות ליתן מס על העם ולקבוע מכסים שנאמר ואתם תהיו לו לעבדים ולהלן הוא אומר יהיו לך למס ועבדוך. ותניא [בפ׳ כ״ג דף כ׳] רבי יוסי אומר כל האמור בפרשת מלך בענין שאול מלך מותר בו ומה שנענש אחאב בשדה נבות אומר רבינו יעקב [בתוס׳ שם] מפני שכתוב ונתן לעבדיו ולא לעצמו.