פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | הריטב"א | הרשב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

עשרה יוחסין עלו מבבל כהני לויי וישראלי חללי גירי וחרורי ממזרי ונתיני שתוקי ואסופי. כהני לויי וישראלי מותרים לבא זה בזה לויי ישראלי וחללי גירי וחרורי מותרים לבא זה בזה גירי וחרורי ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה:

גמ' א"ר אבין בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו. פירוש שיש בה פסול קהל כשהקב"ה מעיד על השבטים אינו מעיד עליו שנאמר ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל אמר רבי חמא בר' חנינא כשהקב"ה משרה שכינתו אינו משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל שנאמר בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלהים לכל משפחות בית ישראל: ת"ר ממזרי ונתיני טהורים לעתיד לבא דברי ר' יוסי אמר רב יהודה אמר שמואל הל' כר' יוסי ובפסול מטומע שאינו ידוע איירי כדאמרינן לעיל דף עא. משפחה שנטמעה נטמעה:

סימן בעריכה

תניא כל הפוסל פסול ואמר שמואל ובמומו פוסל: אמר רב שתיקותא דבבל היינו יחסותא כי האי דבמערבא כי הוו מנצי בי תרי בהדי הדדי הי מינייהו דקדים ושתיק אמרי האי מיוחס טפי:

סימן געריכה

אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור לעשות מלאכה בפני שלשה:

סימן דעריכה

ואמר שמואל אין משתמשין באשה בין גדולה בין קטנה ואמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל ואפילו ע"י שליח ורש"י פירש ואפי' ע"י בעלה אסור והא דקאמר בפ' השוכר את הפועלים דף פז. דע"י בעלה שואלין היינו לשאול לבעלה היאך שלומה וניהוגה כי הא דקאמר התם למה נקוד על אי"ו שבאליו למדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו כמו ששאלו המלאכים לאברהם איו שלום שרה אבל כי הך עובדא דהכא שאמר רב נחמן לרב יהודה שישלח לה דברי שלומים על ידו כי האי גוונא אסור אפי' ע"י בעלה: אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר"מ אבל חכ"א כל הארצות בחזקת כשרות הן עומדות אמימר שרא ליה להונא בר נתן למינסב מהני מחוזייתא אמר ליה רב אשי לאמימר מאי דעתך דאמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים כל הארצות בחזקת כשרות הן עומדות הא רב הונא לא מתני הכי ואפילו הכי לא קבלה מיניה משום דשמיע ליה מרב זביד מנהרדעא. לכאורה נראה דאע"ג דעבד אמימר עובדא לקולא דלית הילכתא כוותיה דרב אשי דהוא בתראה פליג עליה ועוד דכולהו אמוראי דלעיל איירי בפסול יוחסין דשאר ארצות ואפי' בארץ ישראל להשיאו אשה צריך בדיקה וכן פרש"י בפ"ב דכתובות דף כד. ואינו נאמן להשיאו אשה דמשום מעלה דיוחסין צריך לבדוק אחר כל אדם קודם שישיאוהו אשה והקשה עליו רבינו תם מהא דאמרינן בפירקין לקמן במתני' דף עו. דקתני הנושא אשה צריך שיבדוק בד' אמהות דדוקא כהן בודק אבל אשה אינה בודקת דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים ופר"ת להשיאו אשה דהתם היינו אשה בדוקה מד' אמהות כדתנן לקמן הנושא אשה צריך וכו' ואז אין צריך לבדוק אחר בתו ומותרת לכהן המשמש על גבי המזבח ובנו משמש על גבי המזבח בלא בדיקה והכי קאמר אינו נאמן להשיאו אשה בדוקה להתיר בנו ובתו אבל ליוחסין שאין בו צד כהונה לא בעי בדיקה והביא ראיה מהא דאמרינן בפ' החולץ דף מה. זיל גלי או נסיב בת מינך ואי ליוחסין בעי בדיקה מה יועיל לו הגלות והלא לא יתנו לו אשה עד שיבדקו אחריו ועוד קאמר התם דף מו. נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך אלמא דבנים ממילא כשירים ולא בעי ראיה:

סימן העריכה

ת"ר גר נושא ממזרת והולד ממזר דברי ר' יוסי רבי יהודה אומר גר לא ישא ממזרת אחד גר ואחד עבד משוחרר וחלל מותר בכהנת והלכתא גר מותר בכהנת ומותר בממזרת מותר בכהנת שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ומותר בממזרת כר' יוסי ודווקא עד עשרה דורות אבל מכאן ואילך אסור משום דנשתקע שם גירות ממנו ואמרי' ישראל הוא דנסיב ממזרת כדתניא גר עד עשרה דורות מותר בממזרת מכאן ואילך אסור בממזרת:

סימן ועריכה

מתני' איזהו שתוקי כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו אסופי כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי:

גמ' אמר רבה בר רב הונא מצאו מהול אין בו משום אסופי אמר אביי משלטי הדמיה אין בו משום אסופי בכנישתא דשכיחי בה רבים אין בו משום אסופי לא שכיחי בה רבים יש בו משום אסופי שייף מישחא מלא כוחלא רמי חומרא תלי קמיעא אין בו משום אסופי תלי בדיקלא ומטא ביה חיותא יש בו משום אסופי לא מטא ביה חיותא אין בו משום אסופי כללו של דבר כל מקום שלא לדעת מיתה נשלך אין בו משום אסופי צידי רשות הרבים אין בו משום אסופי רשות הרבים יש בו משום אסופי אמר רב יהודה אמר רב אסופי כל זמן שהוא בשוק אביו ואמו נאמנין עליו נאסף מן השוק אין נאמנים עליו אמר רב ובשני רעבון אע"פ שנאסף מן השוק נאמנין:

סימן זעריכה

כתב בעל ההלכות בסוף הלכות גיטין אהא דקאמר בפרק המגרש דף פט. אין חוששין לממזרות היכי דמי כגון אשה שהלך בעלה למדינת הים וילדה דלא חיישינן לממזר דאמרינן דילמא אתא בעלה בצינעא ושימש כי ההיא עובדא דאבוה דשמואל דאתא בשם ושימש כדאיתא בירושלמי ומקשה עלה מהך דשמעתין דקאמר דאיכא מיעוט שהלכו בעליהן למדינת הים משמע דאי ליכא למיתלי אלא באותן שהלכו בעליהן למדינת הים הוי ממזר ודאי ולא ספק ויש לומר דשאני הכא דאי אתא בעלה ושימש לא היתה משליכתו דאינה חוששת שמא יחשבוהו ממזר מאחר שיאמינו לה שבא בעלה ואינו מקובל לי זה התירוץ דנשי לאו דינא גמירי ואפילו גברי לא בקיאי בגמ' דבני מערבא ואין דין זה ידוע שיאמינוה שבא בעלה עליה והשליכתה מפני הבושה ולא נעשנו ממזר ודאי אם יש לתלות שבא בעלה בצינעא ועוד מקשינן עליה מההיא דפרק הערל דף פ: דקאמר התם דרבה תוספאה אכשר לההוא ולד בתר שנים עשר חודש דאמרינן אשתהויי אשתהי ולמה ליה טעמא דאשתהי לימא דלמא אתא בעלה בצינעא ושמש ויש לומר דהתם מיירי שהבעל ואשה מודים שלא בא:

סימן חעריכה

ת"ר נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי זה נתין וזה ממזר בד"א כשלא קרא עליו ערעור אבל קרא עליו ערעור אפי' חד אינה נאמנת דאע"ג דאמר ר' יוחנן אין ערעור פחות משנים ה"מ היכא דאית ליה חזקה דכשרות אבל היכא דלית ליה חזקה דכשרות חד נמי מהימן:

סימן טעריכה

נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי בד"א בזמן שהמקח בידו אבל אין מקחו בידו אינו נאמן וניחזי זוזי ממאן נקיט לא צריכא דנקט מתרוייהו ואמר חד מדעתיה וחד בעל כרחיה. בארתי זה יפה בפ' קמא דמציעא סי' ב:

סימן יעריכה

נאמן הדיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי בד"א בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו אבל אין בעלי דינין עומדין לפניו אין נאמן וליחזי זכותא מאן נקיט לא צריכא דקרעינן לזכותא וליהדר ונידייניה בשודא דדייני:

סימן יאעריכה

אמר ר"נ ג' נאמנין על הבכור ואלו הן חיה ואביו ואמו חיה לאלתר אמו כל שבעה ואביו לעולם:

סימן יבעריכה

אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי מאי בדוקי שבודקים את אמו דאי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת אע"ג דאיכא רוב פסולין אצלה אמר רבא הלכה כאבא שאול:

סימן יגעריכה

מתני' כל האסורין לבוא בקהל מותרין לבא זה בזה ור' יהודה אוסר ר' אליעזר אומר ודאן בודאן מותר ודאן בספיקן וספיקן בודאן וספיקן בספיקן אסור ואלו הן הספיקות שתוקי אסופי וכותי:

גמ' אמר רב יהודה אמר רב הלכה כרבי אלעזר:

סימן ידעריכה

מתני' בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהונה חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה מן הכהונה ר' יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר:

גמ' מאי לעולם מהו דתימא מידי דהוה אמצרי ואדומי מה להלן אחר ג' דורות אף כאן אחר ג' דורות קמ"ל לעולם: ישראל שנשא חללה בתו כשירה לכהונה וכו' מה"מ א"ר יוחנן משום ר' ישמעאל נאמר כאן לא יחלל זרעו בעמיו ונאמר להלן לא יטמא בעל בעמיו מה להלן זכרים ולא נקבות אף כאן זכרים ולא נקבות אלא מעתה בת כהן גדול תשתרי מי כתיב לא יחלל בנו לא יחלל זרעו כתיב בת בנו תשתרי לא יחלל זרעו בעמיו כתיב מקיש זרעו לו מה הוא כל זרעו פסול אף בנו כל זרעו פסול בת בתו תיתסר א"כ גזירה שוה מאי אהני: ת"ר לא יחלל זרעו בעמיו אין לי אלא זרעו היא עצמה מנין אמר קרא לא יחלל זו שהיתה כשירה ונתחללה: ת"ר איזו היא חללה כל שנולדה מן הפסולין מאי פסולין אילימא פסולה לו והרי מחזיר גרושתו דפסולה לו ובניה כשירין דכתיב כי תועבה היא היא תועבה ואין בניה תועבין אמר רב יהודה הכי קאמר כל שנולדה מפסולי כהונה נולדה אין לא נולדה לא והרי אלמנה וגרושה דלא נולדה וקא הויא חללה א"ר יצחק בר אבין הכי קאמר איזו היא חללה שעיקרה מד"ת ואין צריך לפרש מדברי סופרים כל שנולדה מפסולי כהונה א"ל רב פפא לאביי ישראל שבא על אחותו זונה משוי לה חללה משוי לה או לא מי אמרי' ק"ו השתא מחייבי לאוין הויא חללה מחייבי כריתות לכ"ש א"ד אין חללה אלא מאיסורי כהונה א"ל אין חללה אלא מאיסורי כהונה אמר רבא מנא הא מילתא דאין חללה אלא מאיסורי כהונה דתניא לא יאמר גרושה בכהן גדול ותיתי בק"ו מכהן הדיוט שאני אומר מה לכהן הדיוט אסורה לכהן גדול לכ"ש אלא כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט כך חלוקה אלמנה מגרושה זונה וחללה בכה"ג חללה אין חללה אלא מאיסור כהונה זונה נאמר כאן זונה ונאמר להלן זונה מה להלן זרעו חולין אף כאן זרעו חולין אמר רב אשי הלכך כהן הבא על אחותו בביאה ראשונה עשאה זונה חזר ובא עליה עשאה חללה:

סימן טועריכה

מתני' רבי אליעזר בן יעקב אומר ישראל שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה וגר שנשא בת ישראל בתו כשירה לכהונה אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה אחד גרים ואחד עבדים משוחררים אפי' עד י' דורות עד שתהא אמן מישראל ר' יוסי אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה:

גמ' אמר רב המנונא משמיה דעולא הלכה כר' יוסי וכן אמר רבה בר בר חנה הלכה כר' יוסי ומיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים סלסול בעצמן כראב"י נשא אין מוציאין אותה ממנו כר' יוסי אמר רב נחמן אמר לי הונא בא להמלך מורים לו כר' אליעזר בן יעקב נשא אין מוציאין ממנו כר' יוסי:

סימן טזעריכה

מתני' האומר בני זה ממזר הוא אין נאמן אפילו שניהם אומרים על העובר שבמעיה ממזר הוא אין נאמנין רבי יהודה אומר נאמנין:

גמ' מאי טעמא דרבי יהודה דתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר רבי יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר בני זה בן גרושה ובן חלוצה וחכמים אומרים אינו נאמן אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב יכיר אלא לרבנן יכיר למה לי בצריך הכרה למאי הלכתא למיתב ליה פי שנים אילו בעי למיתב ליה מתנה מי לא יהיב ליה בנכסים שנפלו לו לאחר מיכן ולר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכיר למה לי בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס פרש"י שאם אמר נכסים שיבאו לו כשהוא גוסס נתונים לפלוני לא אמר כלום שהרי שבשעה שבאו לעולם לאו בר מתנה הוא וכן פי' ר"ח ז"ל דקיימא לן דרוב גוססים למיתה וכמת הוא חשוב ואינו יכול להקנות עכשיו נכסים שיפלו לו כשהוא גוסס ואם אמר קודם לכן בני זה בכור נוטל פי שנים באלו הנכסים דאע"ג דלגבי הקנאה לא יכול לאקנויי גבי ירושת בנו הבכור חשיבי מוחזקים ולא ראויין ומתוך זה דקדק רבינו יואל ז"ל מבונ"א דגוסס אינו מגרש את אשתו אע"פ שהוא מיושב בדעתו כיון שאינו יכול ליתן מתנה דונתן בידה כתיב ובעינן דחזי לנתינה והא דתנן בתוספתא אהלות[1] ובמסכת שמחות פ"א הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו נוחל ומנחיל וזוקק ליבום ופוטר מן היבום היינו מידי דממילא ולא שיעשה מעשה כמו נתינת הגט ומתנה דלענין זה הוי כמת גמור והא דאמרינן בפ' כל הגט דף כח. המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים וקאמר עלה בגמ' לא שנו אלא בזקן שלא הגיע לגבורות וחולה שרוב חולים לחיים אבל הגיע לגבורות וגוסס שרוב גוססים למיתה לא. מיירי כשקבל השליח הגט קודם שהיה גוסס וכשהלך השליח נעשה גוסס אבל בשעה שהוא גוסס לא היה יכול לעשות שליח לגרשה והוא עצמו הקשה לדבריו מהא דאמר בפ"ק דערכין דף ו. דגוסס נודר ומקדיש ומעריך ותירץ דשמא התם משום חומרא דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ורשב"ם פירש בבבא בתרא דף קכז: בנכסים שנפלו כשהוא גוסס ואין יכול לדבר ואין לו כח ליתן ומתוך פירושו משמע הא אם יש בו כח לדבר יש בו כח ליתן והקשה רבינו יואל ז"ל על זה א"כ אמאי נקט גוסס אפילו חולה בעלמא שאינו יכול לדבר כדאמר גיטין דף סז: נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו וכו' ותניא דף עא. כשם שבודקין לגיטין כך בודקין למשאות ומתנות אלא מדנקט גוסס ש"מ דאפי' יכול לדבר אין מתנתו מתנה ור"י אומר שהוא כחי לכל דבריו וגיטו גט ומתנתו מתנה כדברי רשב"ם דאין לך גוסס ועומד למות יותר משחט בו שנים או רוב שנים ורמז כתבו גט לאשתי דאמרינן בפרק מי שאחזו דף ע: דכותבין ונותנין וכן אמרינן בפרק בתרא דיבמות דף קכ. ותניא גיטין דף ע: מי שהיה מגויד או צלוב וחיה אוכלת בו ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו וכ"ש בדיבור גמור הוא מיושב בדעתו והא דכל הגט ראיה גדולה היא דדוקא בגוסס חיישינן שמא מת משום דרוב גוססים למיתה אבל אם יודע שהוא עדיין כמו שהניחו היה נותנו אע"פ שהוא גוסס ואם לאו בר נתינה הוא משום דחשיב כמת אפילו שלוחו נמי לא מצי יהיב ליה ומשמע נמי דוקא משום דשלח הגט למקום אחר אבל אם נתן מידו ליד האשה הוי גט דומיא דזקן דתניא בהדיה ומה שדחה ההיא דערכין משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט לאו כלום היא שהרי לדבריו אין להדיוט כלום דחשיב כמת ומה שהקשה על פירוש רשב"ם לוקמא בנשתתק לאו קושיא היא דקרא דיכיר לא מצי לאוקומא הכי דאם אינו יכול לדבר עתה וליתנם יתנם כשיתרפא להכי נקט גוסס שהוא קרוב למיתה ואינו יכול לדבר. ועוד דנקט גוסס דשכיח מחמת מיתה בסתם בני אדם אבל נשתטה ונשתתק לא שכיחי כולי האי ובפ' יש נוחלין דף קכח: אפסיקא הלכתא כר' יהודה ובפ' החולץ דף מז. נמי אמרינן מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי אמר לו יש לך עדים אמר לו לאו יש לך בנים אמר לו הן אמר לו נאמן אתה לפסול עצמך ואין אתה נאמן לפסול בניך ומקשה ואבנים לא מהימן והתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר רבי יהודה וכו' אמר רב נחמן בר רב יצחק הכי קאמר לדבריך עובד כוכבים אתה ואין עדות לעובד כוכבים והלכתא כוותיה דרב נחמן בר יצחק דאמר משום דעובד כוכבים הוא ואין עדות לעובד כוכבים. אבל ישראל מהימן וה"מ אבנו אבל אבן בנו לא מהימן כדתניא שם ר' יהודה אומר נאמן הוא על בנו קטן ואינו נאמן על בנו גדול ואמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא קטן ויש לו בנים זהו גדול גדול ואין לו בנים זהו קטן וכן הלכתא:

סימן יזעריכה

מתני' מי שנתן רשות לשליח לקדש את בתו והלך הוא וקדשה אם שלו קדמו קידושיו קידושין ואם של שלוחו קדמו קידושיו קידושין ואם אין ידוע שניהם נותנין גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס וכן האשה שנתנה רשות לשליח לקדשה והלכה היא וקדשה את עצמה אם שלה קדמו קידושיה קידושין ואם של שלוחה קדמו קידושיו קידושין ואם אין ידוע שניהם נותנין גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס:

סימן יחעריכה

גמ' אתמר קדשה אביה בדרך וקדשה את עצמה בעיר והרי היא בוגרת לפנינו רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חוששין לקידושי שניהן אימת אילימא בתוך ששה בהא לימא רב הרי היא בוגרת לפנינו השתא הוא דבגרה אלא לאחר ששה בהא לימא שמואל חוששין לקידושי שניהם והאמר שמואל אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד וכי תימא בציר הוא דליכא הא טפי איכא והא בלבד קאמר לא צריכא בההוא יומא דמישלם ששה רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו דמדהשתא בוגרת בצפרא נמי הוי בוגרת ושמואל אמר השתא הוא דאתיא סימנין ואסקינן דפליגי בשאין מכחישתו והלכתא כרב:

סימן יטעריכה

מתני' מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשתי שיצאת עמי למדינת הים הרי היא זו ואלו בניה אינו צריך להביא ראיה לא על האשה ולא על הבנים מתה ואלו בניה מביא ראיה על הבנים ואינו מביא ראיה על האשה אשה נשאתי במדינת הים הרי היא זו ואלו בניה מביא ראיה על האשה ואינו מביא ראיה על הבנים מתה ואלו בניה מביא ראיה על האשה ועל הבנים:

גמ' אמר רבה בר רב הונא מתני' דקתני אינו מביא ראיה על הבנים בכרוכין אחריה:

סימן כעריכה

ת"ר אשה נשאתי במדינת הים והרי היא זו מביא ראיה על האשה ואין צריך להביא ראיה על הבנים ומביא ראיה על הגדולים ואין צריך להביא ראיה על הקטנים בד"א באשה אחת אבל בשתי נשים מביא ראיה על האשה ומביא ראיה על הבנים מביא ראיה על הגדולים ומביא ראיה על הקטנים: אמר ריש לקיש לא שנו אלא בקדשי הגבול אבל לא ליוחסין ורבי יוחנן אמר אפילו ליוחסין ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דאמר ר' יוחנן מלקין על החזקות וסוקלין ושורפין על החזקות מלקין על החזקות כדרב יהודה דאמר רב יהודה הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה סוקלין ושורפין על החזקות כדרבה בר רב הונא דאמר רבה בר רב הונא איש ואשה תינוקת ותינוק שהגדילו בתוך הבית נסקלין זה על זה ונשרפין זה על זה אמר ר"ש בן פזי אמר ריב"ל משום בר קפרא מעשה באשה אחת שבאה לירושלים ותינוק מורכב לה על כתיפה והגדילתו ובא עליה והביאום לב"ד וסקלום לא מפני שבנה ודאי היה אלא מפני שכרוך אחריה:

סימן כאעריכה

מתני' לא יתייחד אדם אחד עם שתי נשים אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים ר"ש אומר אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים:

גמ' עם שתי נשים מ"ט לא תנא דבי אליהו הואיל ונשים דעתן קלה עליהן מנהני מילי אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק רמז לייחוד מן התורה מנין שנאמר כי יסיתך אחיך בן אמך וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא לומר לך בן מתייחד עם אמו ואין מתייחד עם כל העריות שבתורה ויחוד דפנויה נמי אסור מבית דינו של דוד דגרסי' סנהדרין דף כא: אמר רב יהודה אמר רב באותה שעה גזרו על היחוד של פנויה ויחוד דעבודת כוככים נמי אסור מגזרת שמאי והלל דאמר באלי אמר אבימי שתאה משמיה דרב פתן ויינן ושמנן ובנותיהן כולן מי"ח דבר הן ע"ז לו: והיינו יחוד דעבודת כוכבים דאילו בא עליה בית דינו של חשמונאי גזרו: אבל אשה אחת מתייחדת וכו' אמר רב יהודה לא שנו אלא בכשרים אבל בפרוצים אפילו בעשרה נמי לא מעשה היה והוציאוה עשרה במטה אמר רב יוסף תדע דמיכנפי בי עשרה וגנבי כשורא ולא מיכספי מהדדי: אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא בעיר אבל בדרך עד שיהו שלשה שמא יצטרך אחד מהן להשתין מים ונמצא אחד מהם מתייחד עם הערוה:

סימן כבעריכה

אמר רב מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד אמר רב אשי לא שנו אלא יחוד דפנויה אבל יחוד דאשת איש לא לפי שאתה מוציא לעז על בניה:

סימן כגעריכה

אמר רב מלקין על לא טובה השמועה שנאמר אל בני כי לא טובה השמועה:

סימן כדעריכה

אמר רבה בעלה בעיר אין חוששין לה משום יחוד אמר רב יוסף פתח פתוח לרה"ר אין חוששין לה משום יחוד אמר רב כהנא אנשים מבחוץ ונשים בפנים אין חוששין להם משום יחוד אנשים בפנים ונשים מבחוץ חוששין להם משום יחוד במתניתא תניא איפכא אמר אביי השתא דאמר רב הכי ותנא במתני' איפכא אנן נעביד לחומרא:

מתני' בזמן שאשתו עמו ישן עמהן בפונדקי מפני שאשתו משמרתו מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וישן בקירוב בשר עמהן הגדילו זה ישן בכסותו וזו ישנה בכסותה:

גמ' אמר רב יהודה אמר רב אסי מתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו ועם בתו כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה ואפילו עם בהמה: פסקו התוספות דהלכתא כרב אסי לפי שנראה שהיה גדול משמואל כדאמרינן ב"ק דף פ: שמואל לא עייל קמיה דרב אסי ולא היה זה מחמת זקנה דהא שמואל בימי רבי היה כדאיתא בבבא מציעא דף פו. ואסיא דרבי על ידיה מתעביד ורב כהנא חברו של רב אסי אמר בירושלמי דהוה עלם סגי פירוש ילד מאוד כשעלה לארץ ישראל בעובדא דרבי יוחנן בהגוזל בתרא דף קיז. וכל שכן רב אסי שהיה יותר ילד ממנו שבכל מקום מזכיר רב כהנא לפני רב אסי ואע"ג דכל הני אמוראי דבסמוך מחמרי אפילו בבהמה איכא למימר דמחמירין על עצמן היו והמחמיר תבוא עליו ברכה: אמר רבא מתייחד אדם עם שתי יבמות ועם שתי צרות ועם אשה ויבמתה ועם אשה ובת בעלה ועם אשה ותינוקת היודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה:

סימן כהעריכה

הגדילו זה ישן וכו' וכמה אמר רב אחא בר אבא אמר רב תינוקת בת ט' שנים ויום אחד תינוק בן י"ב שנה ויום אחד איכא דאמרי תינוקת בת י"ב שנה ויום אחד תינוק בן י"ג שנה ויום אחד זה וזה עד דאיכא שדים נכונו ושערך צמח זו היא גירסת הספרים וקשה דלא מצינו בשום מקום גבי תינוקת בת ט' שנים ונראה דגרסא משובשת היא ובפ' מי שמתו דף כד. גבי ק"ש קתני אם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר פי' לקרות ק"ש אם ישן עמהן בקירוב בשר ועד כמה תינוקת בת ג' שנים ויום אחד תינוק בן ט' שנים ויום אחד א"ד תינוקת בת י"א שנה ויום אחד ותינוק בן י"ב שנה ויום אחד וזה וזה כדי שיהיו שדים נכונו וכו' פי' זה וזה קרובים לשדים נכונו וכו' שהיא שנה הסמוכה לגדלות אמר רפרם בר פפא א"ר חסדא לא שנו אלא שאין בושה לעמוד לפניו ערומה אבל בושה לעמוד לפניו ערומה לא כתוב בהלכות רב אלפס ז"ל א"ר אבא לא אמרן אלא דמיקדשא אבל לא מיקדשא לית לן בה ומשמע דקאי אבושה לעמוד בפניו ערומה. ולא ראיתי גירסא זו בספרים וגם מעובדא דרב אחא בר אבא דשקל לבת ברתיה בכנפיה וא"ל רב חסדא חתניה לא ידע מר דמיקדשא משמע דכי מיקדשא בכל ענין אסור:

סימן כועריכה

מתני' לא ילמד אדם רווק סופרים ולא תלמד אשה סופרים ר"א אומר אף מי שאין עמו אשה לא ילמד סופרים ר"י אומר לא ירעה רווק בהמה ולא יישנו שני רווקים בטלית אחד וחכמים מתירין:

סימן כזעריכה

וכל מי שעסקיו עם הנשים לא יתיחד עם הנשים פרש"י אפילו עם נשים הרבה ואדם אחר עם שתים אסור עם שלש או ארבע מותר וס"ל לרש"י כיון דאיכא טובא אי אפשר דלא מגלו אהדדי ועוד אי אפשר לו לבעול כולם ולעיל דף פא. דקאמר נשים מבפנים ואנשים מבחוץ יש בהן משום יחוד משמע דאפילו עם נשים הרבה אסור להתייחד והא דתנן במתני' דף פ: לא יתייחד אדם עם שתי נשים איכא למימר דה"ה עם טפי אסור אלא משום דבעי למיתני סיפא אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים נקט נמי ברישא עם שתי נשים ור"ח ז"ל פי' כל שעסקיו עם הנשים אע"פ שנושא ונותן תמיד עמהן לא יתייחד עמהם. משמע שרוצה לומר אע"פ שהיה ראוי להתיר לו יותר משום דבעבידתיה טריד או משום דאינו יכול ליזהר אפ"ה אסור וקצת קשה לפי' זה דה"ל למיתני לעיל לא יתייחד איש עם שתי נשים ואפילו עסקו עמהן ור"ת ז"ל פי' ואפילו אשתו עמו הואיל ועסקו עם הנשים לבו גס בם ואינו בוש מאשתו:

סימן כחעריכה

ולא ילמד את בנו אומנות נשים ולא ילמד את בנו חמר גמל ספן חעני רועה מפני שאומנותן אומנות ליסטין הן:

גמ' מ"ט אילימא משום חשדא דינוקי והתניא אמרו לו לרבי יהודה לא נחשדו ישראל לא על משכב זכור ולא על הבהמה אלא רווק משום אמהתא דינוקי: ר' יהודה אומר וכו'. תניא אמרו לו לר' יהודה לא נחשדו ישראל על הזכור ועל הבהמה: תניא רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שכל אומניות שבעולם עומדות לו לאדם לעת ילדותו ולעת זקנתו מת מוטל ברעב אבל התורה עומדת לו לאדם בילדותו ובזקנתו בילדותו מהו אומר וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ובזקנתו מהו אומר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו:

  1. ^ לא מצאתי - ויקיעורך