קטגוריה:שמות א טו
נוסח המקרא
ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה.
וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃
וַ/יֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽ/מְיַלְּדֹ֖ת הָֽ/עִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽ/אַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְ/שֵׁ֥ם הַ/שֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר מַלְכָּא דְּמִצְרַיִם לְחָיָתָא יְהוּדַיָתָא דְּשׁוֹם חֲדָא שִׁפְרָה וְשׁוֹם תִּנְיֵיתָא פּוּעָה׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר פַּרְעה דָמָךְ הֲוָה חָמֵי בְּחֵילְמֵיהּ וְהָא כָּל אַרְעָא דְמִצְרַיִם קַיְימָא בְּכַף מוֹדָנָא חֲדָא וְטַלְיָא בַּר אִימְרָתָא בְּכַף מוֹדָנָא חֲדָא וַהֲוַת כַּרְעָא כַּף מוֹדָנָא מְטַלְיָא בְּגַוָה מִן יַד שָׁדַר וּקְרָא כָּל חַרְשֵׁי מִצְרַיִם וְתָנֵי לְהוֹן יַת חוּלְמֵיהּ מִן יַד פַּתְחִין פּוּמְהוֹן יֵינִיס וְיִמְבְּרֵס רֵישֵׁי חַרְשַׁיָא וְאָמְרִין לְפַרְעה בִּיר חַד עָתִיד לְמֶהֱוֵי מִתְיְלִיד בִּכְנִישַׁתְהוֹן דְיִשְרָאֵל דְעַל יְדוֹ עֲתִידָא לִמְחַרְבָא כָּל אַרְעָא דְמִצְרַיִם וּבְגִין כֵּן אִתְיַעַט פַּרְעה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְחַיָיתָא יְהוֹדַיְיתָא דִשְׁמָא דְחָדָא שִׁפְרָה הִיא יוֹכֶבֶד וּשְׁמָא דְתִּנְיֵיתָא פּוּעָה הִיא מִרְיָם בְּרַתָּה: |
| ירושלמי (קטעים): | וַאֲמַר מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְיוֹלַדְתָּא עִיבְרַיְיתָא דִשְׁמָא דַחֲדָא שִׁפְרָה וְהִיא הֲוַת יוֹכֶבֶד וּשְׁמָא דְתִנְיֵיתָא פּוּעָה הִיא הֲוַת מִרְיָם: |
רש"י
"שפרה" - זו יוכבד על שם שמשפרת את הולד.
"פועה" - זו מרים על שם שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה.
"פועה" - לשון צעקה כמו (ישעיהו מב יד): "כיולדה אפעה".
מפרשי רש"י
[יז] שיש לשון קל. בלא דגש כמו 'מולידות':
[יח] ויש לשון כבד. בדגש כמו "המידות" (פסוק יז), שדגש יש בלמ"ד אות אמצעי מן השורש, וכן 'משר' יש דגש גם כן באמצע אות מן אותיות השורש:
[יט] שפרה זו יוכבד. יש לפרש מדכתיב בסוף הפרשה (פסוק כא) "ויעש להם בתים" והיינו בתי כהונה ולויה ומלכות כמו שפירש רש"י (שם), ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש (רש"י בראשית י, כה), ולא מצאנו זאת לשפרה ולפועה, אלא ש'שפרה היא יוכבד וכו. ועוד נראה לי שכתב "שם האחת שפרה ושם השנית פועה", מדכתיב "אחת" ו"שנית" - למה למכתב "שנית" לה, אלא על כרחך שהיו אמה ובתה, שנקראת הבת "שנית" לאם, ולא בא הכתוב לסתום רק לפרש, דאם לא כן לא ידעינן מי האם ומי הבת ומה מגיד הכתוב, ולא מצאנו אם ובת בכתוב רק יוכבד ומרים. וכן משמע הלשון שדרשו רז"ל (סוטה דף יא:) "שם האחת שפרה ושם השנית פועה" חד אמר זו אשה ובתה. ומדאמרו 'זו אשה ובתה' שמע מינה דמקרא מוכח שהוא אשה ובתה. וכן למאן דאמר 'זו כלה וחמותה' יוכבד ואלישבע, יש לדקדק גם כן מלשון "שם האחת ושם השנית". ואם תאמר למה לא הזכיר את שם יוכבד ושם מרים בפירוש, ויראה שאין הכתוב מזכיר שם יוכבד ומרים ואהרן עד אחר לידת משה (להלן ב, א), שהרי בפרשה שאחריה כתיב (להלן ב, א) "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" - לא רצה להזכיר שם האב ושם האם של משה עד לידת משה, לומר לך כי משה היה מתוקן לגאולה מו' ימי בראשית, ומאחר שמשה מתוקן לגאולה מששת ימי בראשית - לא היו אבותיו עיקר אצלו, ואילו נתן שם לאביו קודם לידת משה היה משמעות הענין שהעיקר היה האב, ובשביל עצמו ושמו המיוחד לו נתן לו הקב"ה משה, כמו כל אב שהוא בפרט סבה לבן, לכך לא הזכיר שמו, כי אצל לידת משה לא היה האב סבה מיוחדת רק כאשר הוא כסדר עולם וכמנהג שכל אדם מוליד בן, אבל סבה פרטית לא היה כאן. וכל שאר בנים - אם לא היה זה האב לא בא הבן לעולם, וזה אינו במשה, כי אף שהיה עמרם מוכן יותר למשה, על כל פנים מוכרח משה לבא לעולם, ולפיכך אינו מזכיר שם הפרטי קודם לידת משה, שלא תאמר כי נולד מעמרם בפרט, ואם לא היה עמרם לא היה נולד משה, שזה אינו, רק הוא כמו שאר אדם, ואם לא היה עמרם היה אחר, כי משה מתוקן מששת ימי בראשית. והבן עוד יותר מזה כי הוא ענין נפלא. ובספר גבורות ה' (פט"ז) הארכנו גם בזה, ודבר זה נכון:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
שִׁפְרָה – זוֹ יוֹכֶבֶד, עַל שֵׁם שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד.
פּוּעָה – זוֹ מִרְיָם, עַל שֵׁם שֶׁפּוֹעָה וּמְדַבֶּרֶת וְהוֹגָה לַוָּלָד, כְּדֶרֶךְ הַנָּשִׁים הַמְּפַיְּסוֹת תִּינוֹק הַבּוֹכֶה. פּוּעָה לְשׁוֹן צְעָקָה, כְּמוֹ (ישעיהו מב,יד): "כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה" (שמות רבה א,יג; סוטה י"א ע"א).
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
שהיתה עוסקת עם הנולד לכרות טבורו ולעשות צרכו, האחת נקראת שפרה והשנית פועה, ואין פירושו שלא היו רק שתי מילדות דהא היו עם רב ורק ר"ל שני מיני מילדות, או כראב"ע ששתים היו שרות על כולם וכן פירש הרי"א, ומ"ש ויאמר מלך מצרים ולא פירש מה אמר, מבואר שמוסב למעלה שאמר תחלה ויאמר אל עמו הנה עם ב"י רב ועצום
והתייעץ עמהם, ועתה אמר זאת אל המילדות והתייעץ גם עמהם מה לעשות פן ירבה, ואחר שהציע לפניהם דאגתו ויראתו, אז:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
למילדות העבריות וגו'. צריך לדעת מה אמר להם באמירה זו.
ואולי כי האמירה היא שקרא ואמר העבריות אשר שם האחת וגו' כי להיות שבאו לפניו הרבה ולא היה מכיר אלו המילדות לזה קרא בשמותם ליחד להם הדיבור לצד שהיו גדולות של כל המילדות ורצה להטיל הדבר עליהן כי כן דרך השררה.
עוד ירצה שהוא עשה אותן גדולות ושרות בקריאה זו על כל המילדות ואשר על כן פרט את שמותן, ולזה חזר לומר פעם אחרת: ויאמר: בילדכן וגו', פירוש, שהציווי לא לשתיהן לבד אלא לכל המילדות אלא שאלו יהיו עליהם שרות.
עוד ירמוז הכתוב לשון גדולה ורוממות על דרך (דברים, כו): "את ה' האמרת וה' האמירך", והכונה בזה להגיד שבאמצעות ענין זה גרם להם פרעה מעלה והתרוממות ל-ב' המילדות ועלו במעלה, כאמור בסמוך (פסוק כ'): "וייטב אלהים וגו' ויעש להם בתים" - בתי כהונה, בתי לויה, בתי מלכות, בתי נביאות[2] (סוטה דף יא:):בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות א טו.
לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם
חז"ל לא כל כך האמינו שפרעה, המלך האדיר שהיה אל במצרים, ידבר עם שתי נשים מילדות, ואפילו אם הוא התכוון להתחכם (ביאור:שמות א י) ולהפעיל תוכנית סודית לחיסול עם ישראל.
לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת
לא ברור אם הנשים האלה היו עבריות - ככתוב: "מְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת" - מילדות מצריות שילדו את בני ישראל העבריים.
- סביר שהן היו נשים מצריות, אחרת מה הגבורה הגדולה שהן סרבו להרוג ילדים עבריים?
- מצד שני סביר שהן עבריות כי הם יראו וידעו על קייומו של אלוהי ישראל.
אבן עזרא מסביר שאלו היו שרות של המילדות, ממונות על כחמש מאות מילדות, כי עם ישראל היה גדול ושתי מילדות לא הספיקו לו.
אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה
עורך התורה העניק כבוד גדול מאוד למילדות האלה ומזכיר אותן בשמן - שפרה ופועה.
רש"י הציע ששפרה היא יוכבד אם משה, ופועה היא מרים אחותו של משה, אם ובת. לפי זה רש"י טוען שהן היו עבריות עם שם עברי.
- חבל שנוצרה דעה כזאת כדי להוריד מערכם של המילדות העבריות שפרה ופועה, ואפילו אם הן היו מצריות, ולהוסיף לכבוד הגדול של יוכבד ומרים גם את סיפור המילדות.
- עדיף היה להלל את המצריות האלה, שיראו את אלוהים והצילו את בני ישראל ממוות וכליה, וכך ירבו חסידי אומות העולם שיעזרו לנו בצרותינו, וגם אנו נעזור לאחרים בצרותיהם.
המילדות האלה סיכנו את נפשן, והצילו את כל עם ישראל מכליה, כי אם כל הזכרים יומתו והנקבות תתחתנה עם מצריים, אז בדור אחד לא ישאר זכר לעם ישראל. ניתן להבין מתוך זה שאלוהים עשה "לָהֶם בָּתִּים" (ביאור:שמות א כא) במשמעות: רכוש של אדמה ובית, וגם משפחה וילדים, שלפני כן לא היה למילדות משפחה ובית.
לפי הסיפור נראה ששפרה ופועה לא היו אם ובת, כי אלוהים עשה להם "בָּתִּים" ברבים, ואם לשפרה היתה בת, פועה, אז היתה לה משפחה עוד לפני שאלוהים עשה לה משפחה ובית.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
- ^ 'ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים', רב ושמואל: חד אמר - בתי כהונה ולויה, וחד אמר - בתי מלכות. מאן דאמר בתי כהונה ולויה ; אהרן ומשה ומאן דאמר בתי מלכות - דוד, נמי ממרים קאתי דכתיב (דברי הימים א ב, יט): "ותמת עזובה (אשת כלב) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור", וכתיב (שמואל א יז, יב) "ודוד בן איש אפרתי" וגו':
- ^ 'ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים', רב ושמואל: חד אמר - בתי כהונה ולויה, וחד אמר - בתי מלכות. מאן דאמר בתי כהונה ולויה ; אהרן ומשה ומאן דאמר בתי מלכות - דוד, נמי ממרים קאתי דכתיב (דברי הימים א ב, יט): "ותמת עזובה (אשת כלב) ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור", וכתיב (שמואל א יז, יב) "ודוד בן איש אפרתי" וגו':
דפים בקטגוריה "שמות א טו"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.