רשב"ם על שמות א

רשב"ם על שמות · א · >>

(א). ואלה שמות: מפני שרוצה לפרש ולומר ובני ישראל פרו וישרצו וגו', הוצרך לכפול ולומר בביאתם למצרים לא היו אלא שבעים, ואחר מות הדור ההוא פרו וישרצו ויקם מלך חדש ונתחכם עליהם למעטם ולא הועיל לו:

(ו). וכל הדור ההוא: שבעים נפש:

(ז). פרו: בהריון:
וישרצו: לידה, שלא שיכלה הרחם, שבכל מקום קטנים קרויים שרץ על הארץ:
וירבו: גדלו ונעשו הקטנים גדולים, שלא מתו בקטנותם:
ויעצמו: שלא מתו אנשים, אלא חיו הרבה ועצמו במאד מאד עד שנתמלאה הארץ אותם, וכן והחצר מלאה את נגה כבור ה' כמו מילאה, וכן ושוליו מלאים את ההיכל כמו ממלאים את ההיכל:

(י). נתחכמה לו: שלא ירבה שאם ירבה והיה כי תקראנה מלחמה משנאינו, כמו ידה ליתד תשלחנה, מצינו לשון יחיד אצל רבים:
כי תקראנה: כי תארענה, כמו מקראי קודש מערע קודשא לשון מאורע:
ונלחם בנו ועלה מן הארץ: לשוב אל ארץ אבותיהם ולא טוב לנו לאבד עבדינו וקרו לי מלכתא קטיעא:

(יא). מיסים: מם הכפולים הוא מן מסס, כמו פתות אותה פתים מן פתת:
מסכנות: אוצרות, כמו אל הסוכן הלז לשבנא אשר על הבית:

(יב) כי ירבה: כמו כן הרבו כמלפנים:
ויקוצו: בחייהם כמו קצתי בחיי, וכן אשר את קץ מפני שני מלכיה:

(יג). בפרך: לשון שברון הוא, בתלמוד, מפרכין באגוזים:

(יד). ובכל עבודה בשדה: חריש וקציר:
את כל עבודתם: עם כל עבודתם, אשר עבדו בהם בתוך העיר בפרך:

(טו). למיילדות העבריות: למיילדות שהם עבריות:

(טז). על האבנים: על המשבר, כדאמר באו בנים עד משבר, גם בכלי יוצר כתב בירמיה עושה מלאכה על האבנים:
וחייה: טעמו למעלה, כמו מן שב שבה, מן ארפכשד חי יאמר לנקבה חייה, אבל אילו חייה אלף שנים פעמיים, טמעו למטה ולשון זכר מגזרת עשה עלה ראה:

(יז). ותיראנה: לשון ירא, אבל ותראנה בלא יו"ד לשון ראייה, שהרי יאמר ותראהו:
ותחיין: אין חילוק בין פעלו לפעלתם:

(יט). כי חיות הנה: בריאות ופקחות וממהרות לילד:

(כא-כב). ויעש להם בתים: לשמרם פן ילכו לעבריות היולדות, וגם ויצו פרעה לכל עמו לאמר: וכן אמר להם, שכן כל לאמר שבתורה כפל לשון של ויצו או של ויקרא או של וידבר או של ויאמר, כמו שפירשתי באלה תולדות נח: