רש"י על שמות א


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ואלה שמות בני ישראל" - אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן, להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים - שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר: (ישעיהו מ כו): "המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא" (שמות רבה).

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויוסף היה במצרים" - והלא הוא ובניו היו בכלל שבעים, ומה בא ללמדנו, וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים? אלא להודיעך צדקתו של יוסף - הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועומד בצדקו.

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וישרצו" - שהיו יולדות ששה בכרס אחד

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויקם מלך חדש" - רב ושמואל - חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזרותיו (בבלי סוטה יא.). "אשר לא ידע" - עשה עצמו כאלו לא ידע (כ"ג רא"ם).

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"הבה נתחכמה לו" - כל "הבה" לשון הכנה והזמנה לדבר הוא, כלומר הזמינו עצמכם לכך.

"נתחכמה לו" - לעם. נתחכמה מה לעשות לו (שמות רבה). ורבותינו דרשו: נתחכם למושיען של ישראל, לדונם במים, שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם (והם לא הבינו שעל כל העולם אינו מביא, אבל הוא מביא על אומה אחת. ברש"י ישן).

"ועלה מן הארץ" - על כרחנו. ורבותינו דרשו: כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים. והרי הוא כאלו כתב 'ועלינו מן הארץ והם יירשוה'.

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עליו" - על העם.

"מסים" - לשון מס - שרים שגובין מהם המס. ומהו המס? שיבנו ערי מסכנות לפרעה.

"למען ענותו בסבלותם" - של מצרים.

"ערי מסכנות" - כתרגומו. וכן (ישעיהו כב טו): "לך בא אל הסוכן הזה" - גזבר הממונה על האוצרות (שמות רבה).

"את פתום ואת רעמסס" - שלא היו ראויות מתחלה לכך, ועשאום חזקות ובצורות לאוצר.

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וכאשר יענו אותו" - בכל מה שהם נותנין לב לענות - כן לב הקב"ה להרבות ולהפריץ.

"כן ירבה" - כן רבה וכן פרץ. ומדרשו - רוח הקודש אומרת כן: "אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה".

"ויקוצו" - קצו בחייהם (ויש מפרשים המצרים בעיני עצמם וקשה לי). ורבותינו דרשו - כקוצים היו בעיניהם.

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בפרך" - בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"למילדות" - הוא לשון "מולידות". אלא שיש לשון קל ויש לשון כבד - כמו "שובר" ו"משבר", "דובר" ו"מדבר, כך "מוליד" ו"מילד".

"שפרה" - זו יוכבד על שם שמשפרת את הולד.

"פועה" - זו מרים על שם שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה.

"פועה" - לשון צעקה כמו (ישעיהו מב יד): "כיולדה אפעה".

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בילדכן" - כמו "בהולידכן".

"על האבנים" - מושב האשה היולדת, ובמקום אחר קוראו "משבר". וכמוהו (ירמיהו יח ג): "עושה מלאכה על האבנים" - מושב כלי אומנות יוצר חרס.

"אם בן הוא וגו'" - לא היה מקפיד אלא על הזכרים - שאמרו לו אצטגניניו שעתיד להוולד בן המושיע אותם.

"וחיה" - ותחיה.

פסוק יז

לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ותחיין את הילדים" - מספקות להם מים ומזון (בבלי סוטה יא:).
תרגום הראשון "וקיימא" והשני "וקיימתון" - לפי שלשון עבר לנקבות רבות תיבה זו, וכיוצא בה משמשת לשון "פעלו" ולשון "פעלתם",
  • כגון (שמות ב יט): "ותאמרנה איש מצרי" - לשון עבר,
  • כמו (ירמיהו מד): "ותדברנה בפיכם" - לשון "דברתם", כמו "ותדברו" לזכרים,
  • וכן (יחזקאל יג יט): "ותחללנה אותי אל עמי" - לשון עבר, "חללתם" כמו "ותחללו" לזכרים.

פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"כי חיות הנה" - בקיאות כמילדות, תרגום מילדות - "חייתא". ורבותינו דרשו (שמות רבה) - הרי הן משולות לחיות השדה שאינן צריכות מילדות, והיכן משולות לחיות? "גור אריה", "זאב יטרף", "בכור שורו", "אילה שלוחה" ומי שלא נכתב בו - הרי הכתוב כללן "ויברך אותם", ועוד כתיב (יחזקאל יט ב): "מה אמך לביא".

פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וייטב" - הטיב להן.
וזה חלוק בתיבה שיסודה ב' אותיות ונתן לה וי"ו יו"ד בראשה כשהיא באה לדבר בלשון "ויפעיל" הוא נקוד היו"ד בציר"י שהוא קמ"ץ קטן (או בסגו"ל שהוא פת"ח קטן)
  • כגון "וייטב אלהים למילדות",
  • (איכה ב ה): "וירב בבת יהודה" - הרבה תאניה,
  • וכן (דברי הימים ב לו): "ויגל השארית" - דנבוזראדן הגלה את השארית,
  • (שופטים טו ד): "ויפן זנב אל זנב" - הפנה הזנבות זו לזו.,
כל אלו לשון הפעיל את אחרים. וכשהוא מדבר בלשון ויפעל הוא נקוד היו"ד בחיר"ק
ואל תשיבני, "וילך", "וישב", "וירד", "ויצא"- לפי שאינן מגזרתן של אלו שהרי היו"ד יסוד בהן "ירד" "יצא" "ישב" "ילך" יו"ד אות שלישית בו.
"וייטב אלהים למילדות" - מהו הטובה.

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויעש להם בתים" - בתי כהונה, ולויה ומלכות. שקרויין "בתים" - (מלכים א ט א): "לבנות את בית ה' ואת בית המלך". כהונה ולויה - מיוכבד, ומלכות - ממרים כדאיתא במסכת סוטה (בבלי סוטה יא:).

פסוק כב

לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לכל עמו" - אף עליהם גזר. יום שנולד משה - אמרו לו אצטגניניו: היום נולד מושיען, ואין אנו יודעין אם ממצרים אם מישראל, ורואין אנו שסופו ללקות במים. לפיכך גזר אותו היום אף על המצרים שנאמר "כל הבן הילוד" ולא נאמר "הילוד לעברים", והם לא היו יודעים שסופו ללקות על מי מריבה.