קטגוריה:שיר השירים ב יג
נוסח המקרא
התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי [לך] רעיתי יפתי ולכי לך
הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לכי [לָךְ] רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ.
הַתְּאֵנָה֙ חָנְטָ֣ה פַגֶּ֔יהָ וְהַגְּפָנִ֥ים ׀ סְמָדַ֖ר נָ֣תְנוּ רֵ֑יחַ ק֥וּמִי לכי לָ֛ךְ רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃
הַ/תְּאֵנָה֙ חָֽנְטָ֣ה פַגֶּ֔י/הָ וְ/הַ/גְּפָנִ֥ים׀ סְמָדַ֖ר נָ֣תְנוּ רֵ֑יחַ ק֥וּמִי לכי [לָ֛/ךְ] רַעְיָתִ֥/י יָפָתִ֖/י וּ/לְכִי־לָֽ/ךְ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום (כל הפרק)
רש"י
"והגפנים סמדר" - כשנופל הפרח והענבים מובדלים זה מזה ונכרים כל ענבה לעצמה קרויה סמדר כל הענין הזה פשוטו לשון חבת פתוי שבחור מרצה את ארוסתו לילך אחריו כן עשה לי דודי
"ענה דודי" - על ידי משה
"ואמר לי" - על ידי אהרן
"קומי לך" - זרזי עצמך (שמות יא) וישאלו איש מאת רעהו
"כי הנה הסתיו עבר" - אלו ארבע מאות שנה דלגתים למנותם משנולד יצחק
"הגשם" - שהוא טרחותו של סתיו חלף והלך לו כלומר שמנים ושש שנה של קושי השעבוד נגזרו עליכם והלכו להם משנולדה מרים הקשו המצריים שעבוד על ישראל ולכך נקראת מרים על שמררום
"הנצנים נראו בארץ" - הרי משה ואהרן מוכנים לכם לכל צרכיכם
"עת הזמיר הגיע" - שאתם עתידי' לומר שירה על הים
"וקול התור" - קול התייר הגדול דבר אחר קול התור קול שהגיע זמן יציאתכם ממצרים
"התאנה חנטה פגיה" - הגיע זמן של בכורים לקרב שתכנסו לארץ
"והגפנים סמדר" - קרב זמן נסכי היין דבר אחר כשרים שבכם חנטו והנצו לפני מעשים טובים והריחו ריח טוב
"קומי לכי" - כתיב יוד יתירה קומי לך לקבל עשרת הדברות דבר אחר התאנה חנטה פגיה אלו פושעי ישראל שכלו בשלשת ימי אפילה
"והגפנים סמדר נתנו ריח" - אלו הנשארים מהם עשו תשובה ונתקבלו כך נדרש בפסיקתאאבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
פגיה - הוא הפרי טרם שיתבשל וכן הוא בלשון ישמעאל:
סמדר - כשיצא ציץ הגפן; הפעם השנית; אין את נמשלת לשושנת העמק שהיא קרובה לקחתה כי אם כשושנה בין החוחים, אמרה כתפוח אלו הפסוקים דבקום עם מלת חמדתי שהייתי חומדת שאשב בצילו ויביאני אל בית היין וישים דגלו עלי והענין בפרהסיא ויראה אהבתו וישים שמאלו תחת לראשי ואשביע בנות ירושלם שלא יעירוני עד שיגיע עת חפץ האהבה וזו השבועה בעבור שידמה חשוקתו לצביה וכן אילת אהבים ויעלת חן בעבור יפיה ונקיותה ושחרות עיניה כאילו אמרה השבעתי אתכם בדומות לכם ביופי:
נשלמה זאת הפרשה - והיא הלכה אל ביתה כמו שאמרה לו קורות בתינו והנה הוא בא אחריה בעת צאת בני אדם להתענג לחוץ לראות הנצני':
קול דודי - אמרה כי דודה מרוב דלוגו ומרוצתו שמעה קול רגליו:
דומה דודי לצבי - במהירות:
ענה דודי - כל הפרשה:
הפעם השלישית
השבעתי אתכם - זה שאמרו רז"ל כי בני אפרים יצאו ממצרים קודם שהגיע הקץ וזה ענין שתחפץ ונהרגו ועליהם כתוב ויתאבל אפרים אביהם וענין בצבאות כמו שדמיהם מותרים לשפוך כך יהיו דמיכם אם תתעוררו קודם הקץ:
קול דודי - זהו שנראה המקום בסנה:
מדלג על ההרים - על הר סיני:
מן החלונות - כמו ממכון שבתו השגיח מחלוני הרקיע כמו ראה ראיתי את עני עמי:
ענה דודי - שאמר לישראל ואומר אעלה אתכם:
כי הנה הסתיו עבר - משל לגלות וענין הגשם כמו יום המעונן והיא הצרה שהיו בה והעינוי כמו יום ענן וערפל:
הנצנים - הם הצדיקים של ישראל:
עת הזמיר - שתאמר שירה:
קול התור - שהגיע תור ישראל:
התאנה חנטה פגיה - בארץ ישראל ועת להביא ממנה בכורים:
והגפנים - ליין הנסכים, או ידמה אותה לתאנה שחנטה פגיה, ולגפן כשהיא סמדר כמו שכתוב כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בראשיתה:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(יג) "התאנה". מוסיף כי גם התאנה חנטה פגיה, וגם הגפנים כי כבר הגיע ירח זיו שבו זיו לאילנות. וא"כ קומי לך רעיתי, ור"ל שתחלה אמר קומי לך שאין יראת נזק מפני הסתיו שכבר עבר, ועתה מוסיף קומי מפני התועלת שתקבל מן האביב והקיץ:
מליצה:
(יג) "התאנה". ר"ל כי הזרועים הקדושים הצפונים בנשמת האדם יש בהם שני מדרגות, יש שהם בה בכח ולא בפועל והם דומים לזרעים שבימי הסתיו יתעלמו לגמרי ולא נשאר מהם רק זרעם הטמון באדמה ומוכן לצאת אל הפועל עת יזרח שמש וכן יתעלמו הכחות האלה בעת תרדמת הנפש בהחלט. ויש שהם בה בפועל ונעשו לה קנין והם דומים לעצים נושאי פרי שגם בימי הסתיו לא יתעלמו בהחלט רק יעמדו מלדת ולשאת פרי אבל בכ"ז מצבת בם. וכן הכחות האלה לא יתעלמו גם בעת תרדמת הנפש רק לא ישאו אז פרי ותנובה והם ישנים שנת החורף ובכ"ז זרע קדש מצבתה. ובזה הוסיף במליצתו כי גם הכחות האלה שהם בנפש בפועל אשר עד עתה לא עשו פרי קדש הלולים עתה ישאו פרים. והנה התאנה משל אל כחות השכל והבינה צורף דבש אמרי נועם והגפן משל אל הכח המוכן אל הנבואה ורוה"ק שכבר בארנו שהיין המוזכר בספר הזה רומז אל הנבואה. אומר כי הכוחות האלה הוציאו ציצים ופרחים ומוכנים לשאת פרים וא"כ קומי לכי רעיתי וצאי מן הגויה להדבק בעליון. ותחילה אמר קומי לכי כי אין עוד יראת נזק כי הסתיו עבר ואין מעכב בפני הנפש ועתה הוסיף שצריך שתצא אחר שהכל פורח ונושא פריו והיא מוכנת אל התועלת הגדול שישפוך ה' את רוחו עליה. והמשורר לקח מליצותיו מן הזמן שאז היה הדבור הזה שהיה בחדש זיו בשנה הרביעית לשלמה (כמ"ש מ"א ו') ולקח משל מן השנויים שיעשה הירח הזה בתולדות האדמה אל השנויים שיעשה הגלות זיו ה' והדרו על הנפש ותולדותיה:מדרש רבה
התאנה חנטה פגיה אלו פושעי ישראל, שמתו בשלשה ימי אפילה. שנאמר: (שמות י') ויהי חושך וגו' לא ראו איש את אחיו. והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנשארים, שעשו תשובה ונגאלו. אתא משה לגבן אמר לון: כל הדין ריחא טבא אית גביכון, ואתון יתיבין הכא?! קומי לך רעיתי יפתי.
דבר אחר: ענה דודי ואמר לי אמר ר' עזריה: לא היא עניה ולא היא אמירה, אלא ענה על ידי משה ואמר לי, על ידי אהרן. מה אמר לי? קומי לך רעיתי יפתי כי הנה הסתו עבר אלו מ' שנה, שעשו ישראל במדבר. הגשם חלף הלך לו אלו ל"ח שנה שהיו ישראל כמנודין במדבר ולא היה הדבור מדבר עם משה עד שתמו כל אותו הדור, הדא הוא דכתיב: (דברים ב') והימים אשר הלכנו מקדש ברנע וגו'. (שם) וגם יד ה' הייתה בם. ויהי כאשר תמו, מיד ויאמר ה' אלי לאמר: הנצנים נראו בארץ הנצוחות נראו בארץ, אלו הנשיאים. שנאמר: (במדבר לד) ונשיא אחד נשיא אחד. עת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה שתזמר. הגיע זמנן של כנענים שיזמרו. הגיע זמנה של ארץ ישראל להחלק לישראל. שנאמר: (במדבר כ"ו) לאלה תחלק הארץ. וקול התור נשמע בארצנו. אמר רבי יוחנן: קול תייר טב נשמע בארצנו, זה קולו של יהושע, בשעה שאמר עברו בקרב המחנה. התאנה חנטה פגיה אלו סלי הבכורים. והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנסכים.
דבר אחר: ענה דודי ואמר לי ענה לי, על ידי דניאל ואמר לי, על ידי עזרא. מה אמר לי? קומי לך רעיתי יפתי כי הנה הסתו עבר אלו שבעים שנה, שעשו ישראל בגולה. הגשם חלף הלך לו אלו חמישים ושתים שנה, משחרב הבית עד שנעקרה מלכות כשדים. ולא שבעים שנה הן?! אמר רבי לוי: צא מהן שמונה עשרה שנה, שהיתה בת קול מפוצצת ואומרת לנבוכדנצר: עבדא בישא סוק חרוב ביתא דמרך, דבנוי דמרך לא שמעון ליה! הנצנים נראו בארץ כגון מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו. עת הזמיר הגיע הגיע זמן של ערלה שתזמר, הגיע זמן של רשעים שישברו. שנאמר: (ישעיה י"ד) שבר ה' מטה רשעים. הגיע זמן של בבליים להשמד, הגיע זמן בית המקדש שיבנה. שנאמר: (עובדיה א') ועלו מושיעים בהר ציון. וכתיב: (חגי ב') גדול יהיה כבוד הבית הזה. וקול התור נשמע בארצנו. אמר ר' יוחנן: קול תייר טב נשמע בארצנו. אי זה זה? זה קולו של כורש. הדא הוא דכתיב: (עזרא א') כה אמר כורש מלך פרס וגו'. כל ממלכות הארץ וגו' מי בכם מכל עמו. התאנה חנטה פגיה אלו הסלים של בכורים. והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנסכים.
דבר אחר: ענה דודי ואמר לי לי על ידי אליהו. ואמר לי על ידי מלך המשיח. מה אמר לי? קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך. אמר ר' עזריה: כי הנה הסתו עבר זו מלכות כותים, שמסיתה את העולם ומטעת אותו בכזביה. היך מה דאת אמר: (דברים י"ג) כי יסיתך אחיך בן אמך. הגשם חלף הלך לו זה השעבוד. הנצנים נראו בארץ הנצוחות נראו בארץ. מי הם? רבי ברכיה בשם ר' יצחק: כתיב: (זכריה ב') ויראני ה' ארבעה חרשים ואלו הן: אליהו. ומלך המשיח. ומלכי צדק. ומשוח מלחמה. עת הזמיר הגיע הגיע זמנן של ישראל להגאל. הגיע זמנה של ערלה להזמר. הגיע זמנה של מלכות כותים שתכלה. הגיע זמנה של מלכות שמים שתגלה. שנאמר: (שם י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ. וקול התור נשמע בארצנו איזה זה? זה קולו של מלך המשיח, המכריז ואומר: (ישעיה נ"ב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר. התאנה חנטה פגיה. אמר רבי חייא בר אבא: סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם והרשעים כלים. והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנשארים. ועליהם נאמר: (שם ד') והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם. אמר ר' יוחנן: שבוע שבן דוד בא: שנה ראשונה מתקיים מה שנאמר: (עמוס ד') והמטרתי על עיר אחת. בשניה חצי רעב משתלחין בה. בשלישית רעב גדול ומתים בו אנשים ונשים וטף. וחסידים ואנשי מעשה מתמעטים והתורה משתכחת מישראל. ברביעית רעב ולא רעב שובע ולא שובע. בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחים. והתורה חוזרת לחדושה ומתחדשת לישראל. בששית קולות. בשביעית מלחמות. במוצאי שביעית בן דוד בא. אמר אביי: כמה שבועין אתת כהדא ולא אתא! ולא אתי, אלא כההיא, דאמר ריש לקיש: דור שבן דוד בא: בית הוועד יהיה לזנות. והגליל יחרב. והגבלן ישום. ואנשי הגליל יסבבו מעיר לעיר ולא יחננו. וחכמת הסופרים תסרח. ויראי חטא ואנשי חסד נאספים. והאמת נעדרת. ופני הדור כפני הכלב. ומנין שאמת נעדרת? שנאמר: (ישעיה נ"ט) ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל. להיכן הולכת? דבי ר' ינאי אומר: הולכת ויושבת לה עדרים עדרים במדבר. ורבנן אמרי: דור שבן דוד בא: חכמי הדור מתים. והנותרים עיניהם כלות ביגון ואנחה. וצרות רבות ורעות רבות באות על הצבור. וגזרות קשות מתחדשות ומשתלחות. עד שהראשונה קיימת אחרת באה ונסמכה לה. אמר ר' נהוראי: דור שבן דוד בא: הנערים ילבינו לזקנים. ויעמדו הזקנים בפני הנערים. בת קמה באמה כלה בחמותה. אויבי איש אנשי ביתו. ובן אינו מתבייש מאביו. ר' נחמיה אומר: קודם ימות המשיח: עניות ירבה. ויוקר הווה. והגפן תתן פריה והיין יסריח. והמלכות כלה תהפך למינות. ואין תוכחות. אמר ר' אבא בר כהנא: אין בן דוד בא, אלא בדור שפניו דומין לכלב. אמר רבי לוי: אין בן דוד בא, אלא בדור שפניו חצופות וחייב כלייה. אמר ר' ינאי: אם תראה דור אחר דור, מחרף ומגדף, צפה לרגלי מלך המשיח. הדא הוא דכתיב: (תהילים פ"ט) אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך. מה כתיב בתריה? ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
- פרשנות מודרנית:
עת הזמיר הגיע
לכבוד החורף המתחיל בימים אלה, ניזכר בימי האביב הנזכרים בשיר השירים.
החתן רוצה לשכנע את הכלה לצאת מביתה ולבוא איתו לטיול בטבע, ולשם כך הוא מתאר לה את הטבע באביב ומשתמש כמעט בכל החושים:
שיר השירים ב יא: "כִּי הִנֵּה הסתו[הַסְּתָיו] עָבָר, הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" -
בלשון המקרא, סתו הוא עונת החורף . החתן מתייחס לחוש המישוש: "החורף עבר וכבר לא קר בחוץ; הגשם חלף וכבר לא רטוב בחוץ!".
(שיר השירים ב יב): "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ"
ניצנים הם פרחים קטנים, כמו (בראשית מ י): "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם, והוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ, הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים"(ראו דעת מקרא) . החתן מתייחס לחוש הראיה: אפשר לראות הרבה פרחים יפים בשדות!
הזמיר והתור הם שתי ציפורי שיר נודדות המגיעות לארץ ישראל באביב (ראו התור והזמיר / אלקנה ביליק ; נדידת ציפורים בתנ"ך ). החתן מתייחס לחוש השמיעה: הגיע העת שבו ציפורי השיר מגיעות לארץ, ואפשר לשמוע את שירתן העריבה!
שיר השירים ב יג: "הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ; קוּמִי לכי[לָךְ], רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ!" [קרי]
חנוט = עטוף ושמור היטב ; פגים = הפרחים הקטנים של עץ התאנה (דעת מקרא) , או פירותיה של התאנה כאשר הם קטנים וקשים; סמדר = אשכול הפרחים הלבן של הגפן , המפיץ ריח נעים בעונת האביב. החתן מתייחס לחוש הריח: "התאנה עוטפת את פירותיה הקטנים והקשים בעלים גדולים המפיצים ריח נעים; בגפנים כבר יש פריחה לבנה הנותנת ריח טוב" (ראו גם ריח ומשיכה בתנ"ך ).
לאחר שעורר בכלתו את הרצון לצאת לטבע, הוא חוזר ומשבח אותה על יופייה, וקורא לה שוב לצאת לטבע: "קומי לך, רעייתי יפתי, ולכי לך! ", כפי שקרא לה בפתיחת הקטע בפסוק י.
חז"ל פירשו את כל הפסוקים הללו כמשל לדבריו של ה' לעם ישראל, כשרצה להוציא אותם ממצרים (ראו למטה, פירושי רש"י ומלבי"ם). למרות שבני ישראל היו שקועים בשיעבוד, והיה אפשר לצפות שהם "יקפצו על המציאה" וישמחו לצאת ממצרים, ה' בכל-זאת השתדל לשכנע אותם שכדאי להם לצאת, כי האביב הגיע.
מכאן אפשר ללמוד, שגם כאשר אנחנו מעוניינים לשכנע אדם שיצא לחופשי (לדוגמה, אדם המכור ומשועבד לחומר כלשהו), אנחנו צריכים להשתמש בחושים המעוררים את החשק להשתחרר - לתאר לו כמה יפה העולם בחוץ, וכמה נעים יהיה לו כאשר ייצא לחופשי.
כך הדבר במיוחד בין בני זוג: כשרוצים לשכנע זה את זו לעשות שינוי בחיים, גם אם השינוי הוא לטובת הצד השני, צריך להשתמש בלשון הממחישה את היופי והנעימות של החיים אחרי השינוי, ורק אחר כך לבקש "קומי לך, רעייתי יפתי, ולכי לך".
מקורות ופירושים נוספים
" "כל הענין הזה, פשוטו לשון חיבת פיתוי, שבחור מרצה את ארוסתו לילך אחריו; כן עשה לי דודי: ענה דודי - על ידי משה, ואמר לי - על ידי אהרן, קומי לך - זרזי עצמך... כי הנה הסתיו עבר - אלו ארבע מאות שנה, דילגתים למנותם משנולד יצחק, הגשם - שהוא טרחותו של סתיו חלף והלך לו, כלומר שמנים ושש שנה של קושי השעבוד נגזרו עליכם והלכו להם, משנולדה מרים הקשו המצריים שעבוד על ישראל... הנצנים נראו בארץ - הרי משה ואהרן מוכנים לכם לכל צרכיכם, עת הזמיר הגיע - שאתם עתידים לומר שירה על הים, וקול התור - קול התייר הגדול. דבר אחר, קול התור: קול שהגיע זמן יציאתכם ממצרים. התאנה חנטה פגיה - הגיע זמן של בכורים לקרב, שתכנסו לארץ; והגפנים סמדר - קרב זמן נסכי היין. דבר אחר: כשרים שבכם חנטו והנצו לפני מעשים טובים והריחו ריח טוב. קומי לכי - כתיב יוד יתירה, קומי לך לקבל עשרת הדברות. דבר אחר: התאנה חנטה פגיה - אלו פושעי ישראל שכלו בשלשת ימי אפילה. והגפנים סמדר נתנו ריח - אלו הנשארים מהם, עשו תשובה ונתקבלו; כך נדרש בפסיקתא" " ( רש"י )
באדיבות פרוייקט השות :
" "ועתה. אחר שכבר הוסכם אצלי לגאלם הנה צעקת ב"י באה אלי, עיקר הצעקה הוא אלי שאמלא הבטחתי לגאלם ואני שומע כל צעקתם כי עת הזמיר הגיע, ובמדרש עד עתה לא באה צעקתם לפני שלא הגיע הקץ, וגם ראיתי את הלחץ ועי"כ נתחייבו מצרים להענש בעונש כבד, ויש הבדל בין נגישה ובין לחץ, הנוגש נוגש על המס והעבדות ובכ"ז יתן להם רחבת ידים למקניהם ולמסחרם ולשבת בכ"מ, אבל המצריים לחצו אותם לשבת בדחק בארץ גושן שהיה צר לפניהם לפי מה שרבו ופרו:" " (מלבי"ם על שמות ג ט)
" "(י) ענה דודי כו'. אחר אומרה כי ממהר האלהים את הקץ ודומה כצבי כו', גם שלאומות לא דימה הקיצין רק לצבאות ואילות נקבות, באה ותאמר הלא תאמרו אם כן איפה למה זה בדברו אלינו למה לא אמר בצבאים או באילי השדה, דעו איפה, כי הנה ענה דודי ואמר לי, אין העיכוב מצדי כי הנני בא, אך את המעכבת בשוכבך על מטת המשובה, כי קומי לך ושובה אלי, ולכי לך אל המקום אשר בחר ה', ולא תירא מהרודים בך כלום, ועל כן לא הזכרתי להן מהירות נמרץ, כי לא בטחתי בבחירתך תמהר תחיש לשוב אלי, ולא אמצא בדאי חלילה: או שיעור הענין והוא סמיכות יותר צודק, שאחר אמור כנסת ישראל שאלתה מה' ישקה מנשיקות פיהו, וסיפרה לאומות חיבתו יתברך אליה למהר לגאלה, ראתה כי הלא יאמרו לה, אם כן איפה מדוע לא עשה שאלתך, ולא השיב על תוכחתך בבקשך ממנו ישקך מנשיקות פיהו, הנה מה שענה דודי ואמר לי הוא קומי לך, כלומר כל ישעי וכל חפץ לגאלך, אך צריך יהיה ההתעוררות ממך תחלה שתבואי ליטהר, וזהו קומי לך מעצמך כו', ואחר כן אסייעך אנכי, כי בא ליטהר כו' (שבת קד א):"
"(יא) ואל תשית לב אל קץ הימין אם ארוך הוא, כי הנה הסתו עבר וכו', והוא, כי כאשר הסתו כולל ששה חדשים, ולא יהיה מטר בכולן רק לפעמים, כן קץ שם הוא יתברך וגבול לגלות החיל הזה, אשר לא בכל המשך הזמן ידחקו הצרות, רק לפעמים ולפרקים, על כן ידמה המשך הגלות לסתיו, ועתות הצרות שבו לגשם שוטף, ואמר, הנה אם תשוב ותקומי לך, העלה על לבך כאילו הגשם חלף הלך לו והסתו עבר, וגם שלא חלף בפועל הלא הלך לו, שהוא כאילו הוייתו נצב אלא שהלך לו, כי בשובך עד ה' לא יביט הוא יתברך אל הקצבה, רק יוליך הכל מלפניך כאילו עבר וחלף:"
"(יב) ולא יחשב כמו זר בעיניך דבר הגאולה, כי הלא אין כל חדש, על דרך מאמרם ז"ל במדרש קהלת (ג יח) כי הוא יתברך, לבל יהיה כמו זר נחשב ענין תחיית המתים, הראה הוא יתברך כן על ידי אליהו (מלכים א, יז) ואלישע (מלכים ב, ד) ויחזקאל (יחזקאל לז), כן על דרך זה יאמר, הנה הנצנים הם שני המשיחים כבר נראו בארץ, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, והוא מאמר תנא דבי אליהו (תד"א רבה יח), אותו הנער שהחייתי משיח בן אפרים הוא, ורמז רמזתי לעולם שאני אבא תחלה ואחר כן יבא הוא: ובזה יובן אצלי מאמר רבותינו ז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק י), שאמר יונה ללויתן, אני עתיד לחלקך לצדיקים לעתיד לבא, שהנה ראוי לדעת, למה זה יתחלק על ידו מעל יד זולתו, שיאמר על זה אשר נדרתי אשלמה (יונה ב י), אך הוא כי יונה הוא הנער שהחיה אליהו (פרקי דרבי אליעזר פרק לג), והוא משיח בן אפרים, וכבר נראה בארץ, וכן משיח בן דוד נראה בעת החרבן, כמאמרם ז"ל באיכה רבתי (א נז) שנולד בעת החורבן ואחר ימים שנראה נתכסה, וזהו נראו בארץ: הנה כי אין כל חדש, וגם אין צריך ליחל עד המלאה סאת אומות העולם, כי עת הזמיר הגיע שהוא לשון כריתה וזמור כפרש"י, ואין מעכב רק עונותיכם, וגם קול התור, הוא אליהו תייר מן התרים את הארץ בימי יהושע, הלא נשמע בארצנו על ידי הנביא, כדבר שנאמר (מלאכי ג כג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא: או שיעור הענין, ראו נא איך ממהר האלהים לעשות הדבר, כי הלא מאז טרם בא הקץ הקדים להצמיח הגאולה, כי הנצנים כבר נראו בארץ על דרך הכתוב לעיל:"
"(יג) התאנה חנטה וכו'. הלא אמרתי לך (לעיל פסוק י) קומי לך כו', והלא תתעצלי באמורך כי אחרי היותך משוללת עזר בלתי עם התשובה כאמור, כי הלא צריך תשובה יתירה ומי יעצר כח לעשותה, כי הלא הנה עמך שתי סמוכות גדולות, אשר יהיו לך מעיר לעזור עזר רב, אחת, שלשים צדיקים אשר לא יעדרו מכל דור ודור, כמאמרם ז"ל (שוחר טוב תהלים פא א) כמנין יהי"ה זרעך, שנית תינוקות של בית רבן, שגם הם לא יחסרון מכל דור ודור:" " (אלשיך)
" "(י) ענה. תחלה ענה מרחוק ואח"כ ואמר לי מקרוב אמירה פרטית כי כן יתעלה הדבור לפי ההכנה תחלה ענה מרחוק קומי לך והכיני עצמך אל הדבור האלהי ואח"כ אמר לי לכי לך וצאי מחדרי שלמה שהיא הגויה. רעיתי יפתי עד הנה קראה רעיתי ועתה הוסיף יפתי כי קשר הריעות הוא דבר בחיריי. אבל האהבה שמצד היופי הוא מפני עצמות הנאהב ומעלת יפיו כי אחר שכבר חל עליה הרוח פעם אחת ראה אותה כי יפה היא וטובה לשכון חצרותיו ולשבוע מטוב ביתו:"
"(יא) כי הנה כבר המשילו החכמים את הנפש לחלקת השדה אשר זרועיה תצמיח כי כמו שהשדה כחנית ומוכנת להוציא הזרע אשר יזרע בה. כן הנפש עת תעבד בעיון ובמעשה תוציא הזרעים האלהיים הצפונים בה ותעש פרי קדש הלולים וכבר דברנו בענין קרוב לזה בפירושנו לישעיה ס' כ"ח. וכבר באר במורה (פל"ב מ"א) שיקרה להשגות השכליות מפני שהם נתלות בחומר דבר ידמה להשגות החושיות, ר"ל כי מפני שהנפש נקשרה בחומר ישיגה משיגי החומר בהכרח וראינו שהכחות החומריות ישיגום העיפות והלאות, שלכן נתן ה' בטבע הבע"ח השינה והתרדמה למען ינוחו מפעולותיהם ירגיעו ויחליפו כח שע"י השינה והמנוחה יתחדש כחם כבראשונה. וטבע זו ניתן גם להצמחים שיש להם שינה קבועה להחליף כחם כידוע בחכמת הבאטאניק. והנה כן ראינו בטבע הכולל אל הארץ אשר גבל ה' בחכמתו גבולות קיץ וסתיו חום וקור, שזה דבר הכרחי לזרע הארץ וצאצאיה, כי אחר הקציר והבציר, אחר אשר הארץ תוציא צמחה והגנה זרועיה תצמיח, ילאו כחותיה וייעפו, ואם היה הקיץ מתמיד, והיתה הארץ מוציאה פירותיה בלא הפסק, היו פירותיה צנומות דקות ורזות מחולשת כח הצמיחה בההפך לשדה בחרבוני קיץ, לכן שם הבורא ית' חק לארץ שאחרי הקציר יתחילו ימי הסתיו והשלג, בו ירדמו כל כחות הטבע ויתקבצו אל תוכה, ישכבו ינוחו יגיעי כח תחת מעטפות השלג והקרח כמתעלפים, עד יגיע האביב, שאז יעורו משנתם וכחם חדש עמהם, ואז תוסיף תת כחה ביבול ובפירות שנית. וכן יהיה בכחות הנפש מצד התקשרה בחומר, שעת תוציא הנפש את פריה, והיא עת תפרח כשושנה ותוציא פרחיה האלהיים לחזות במראות האלהים, ואשכלותיה יבשילו ענבים להשיג בנבואה ורוה"ק. אז תתעלף ותרדם ימים. ותנוח בחיק הגויה, וזה נקרא לה ימי הסתיו שכחות הנפשיות עלימו יתעלם שלג, עד תחליף כח ויזרח עליה השמש האלהי שנית. והנה ראינו בטבע הארץ שאחר עבור הסתיו יתחילו ימי הגשם. כי אחר שהקודרים מני קרח יזורבו נצמתו בחום האויר, יתחילו האדים לעלות, והגשם המתהוה מהם יתחיל לרדת, ואז האויר בלתי נקי ומאפיל בעד אור השמש. וכן יהיה בטבע הנפש שגם אחר שהרגיעו הכחות הנפשיות ויחלו להתעורר משנתם, והקפיאה תמס תהלוך אז גם הכח הדמיון יתחיל לפעול פעולתו, וציורי הנפש עדיין מעורבים באדים והרהורים המאפילים בפני האור העליון הזך, עד שיטהרו העבים ויזכו המחשבות ואז גם הגשם חלף הלך לו, ועל מליצה זו אמר הדוד העליון לרעייתו, כי כבר עבר הסתיו וגם כבר חלף הגשם [וכבר כתב הרמב"ם בהקדמת המורה שיש מי שיברק לו הברק פעם אחר פעם במעט הפרש ביניהם, עד שהוא כאילו היא באור תדיר וזה מדרגת גדול הנביאים ע"ה, ויש מי שיהיה לו בין ברק וברק הפרש רב, והוא מדרגת רוב הנביאים וכו'. ושלמה ע"ה הבריק לו הברק בליל חייו ארבעה פעמים, שאז זרחה השמש האלהות עליו, (בד' פעמים שדבר ה' אליו), ובין כל דבור ודבור היו לו ימי הסתיו והשלג]:"
"(יב) הנצנים מוסיף עוד שגם החלו הזרעים האלהיים אשר נזרעו בנפש בעת חול עליה הרוח (שבימי הסתיו ותרדמת הנפש התעלמו והיו בה בכח) להתגלות ולצאת אל הפועל עד שנראו בארץ, מוסיף עוד שעת הזמיר הגיע ר"ל כי הנפש האלהית יש בה שתי מדרגות, א) נשמה אשר בגוף הבלתי נפרדת ממנו כל ימי חייו, ב) מדרגה גבוהה הנקראה חיה ויחידה הבאה אליו ממרום לפי מעשיו וקדושתו והיא נפרדת ממנו בעת הסתיו ותרדמת הנפש (כמ"ש זכה יתיר יהבין לי' נשמתא וכו'). והנה הנשמה במדרגה הראשונה דומה כצפור הזמיר שבעת הסתיו אינו מזמר ובכ"ז לא יתרחק ממדינתו רק תשכון כיונה בעברי פי פחת בחגוי הסלע כן בעת תרדמת הנפש והשכל תשכון בגויה והיא נאלמה ולא תשורר ואמר כי עתה כי הקיצה הנפש מתרדמתה עת הזמיר הגיע כי תשיר את שיר ה' ותתנשא בנעים זמירות הנבואה וההשכלה שהוא שיר הנפש. ומוסיף לאמר שגם קול התור שהיא מדרגת חיה ויחידה הנשפעת ממרום שעד עתה התרחקה מפני הסתיו לארץ צלצל כנפים ולמעוני שחקים עתה נשמע קולה בארצנו כי שבה לשכון כבוד ע"י התעורר הרוח הקדוש:"
"(יג) התאנה ר"ל כי הזרועים הקדושים הצפונים בנשמת האדם יש בהם שני מדרגות, יש שהם בה בכח ולא בפועל והם דומים לזרעים שבימי הסתיו יתעלמו לגמרי ולא נשאר מהם רק זרעם הטמון באדמה ומוכן לצאת אל הפועל עת יזרח שמש וכן יתעלמו הכחות האלה בעת תרדמת הנפש בהחלט. ויש שהם בה בפועל ונעשו לה קנין והם דומים לעצים נושאי פרי שגם בימי הסתיו לא יתעלמו בהחלט רק יעמדו מלדת ולשאת פרי אבל בכ"ז מצבת בם. וכן הכחות האלה לא יתעלמו גם בעת תרדמת הנפש רק לא ישאו אז פרי ותנובה והם ישנים שנת החורף ובכ"ז זרע קדש מצבתה. ובזה הוסיף במליצתו כי גם הכחות האלה שהם בנפש בפועל אשר עד עתה לא עשו פרי קדש הלולים עתה ישאו פרים. והנה התאנה משל אל כחות השכל והבינה צורף דבש אמרי נועם והגפן משל אל הכח המוכן אל הנבואה ורוה"ק שכבר בארנו שהיין המוזכר בספר הזה רומז אל הנבואה. אומר כי הכוחות האלה הוציאו ציצים ופרחים ומוכנים לשאת פרים וא"כ קומי לכי רעיתי וצאי מן הגויה להדבק בעליון. ותחילה אמר קומי לכי כי אין עוד יראת נזק כי הסתיו עבר ואין מעכב בפני הנפש ועתה הוסיף שצריך שתצא אחר שהכל פורח ונושא פריו והיא מוכנת אל התועלת הגדול שישפוך ה' את רוחו עליה."
"והמשורר לקח מליצותיו מן הזמן שאז היה הדבור הזה, שהיה בחדש זיו בשנה הרביעית לשלמה (כמ"ש מ"א ו'), ולקח משל מן השנויים שיעשה הירח הזה בתולדות האדמה, אל השנויים שיעשה הגלות זיו ה' והדרו על הנפש ותולדותיה:" " (מלבי"ם)
" "איתא בבראשית רבה, דהקב"ה הסתכל באורייתא וברא עלמא... ואמר הגר"ח זצ"ל, דהנה אנו רואים, שכל חוקי התורה מתאימים להנהגת העולם, כמו לא תרצח ולא תגנב, שרציחה וגניבה הם חורבן העולם, וכמו כן מאכלות אסורות, דאיתא ברמב"ם שהם מזיקים לבריאות האדם, ולכאורה הדבר הוא, שמכיון שרציחה וגניבה הם חורבן העולם וכדומה, לכן אסרה התורה לעשות כן, אבל האמת הוא להפך, שמצד הנהגת הועלם היה יכול להיות ההיפך, שרציחה וגניבה הם יהיו קיום העולם, ואך מפני שהקב"ה הסתכל בתורה, וחוק התורה הוא שדברים אלו אסורים המה, ברא את העולם באופן זה שהנהגתו היא שחורבן העולם יהיה אם ירצחו ויגנבו וכדומה."
"והגרי"ד זצ"ל הוסיף על פי זה, דהנה מצינו במצוות שהם לזכר יציאת מצרים, ולכאורה הדבר הוא שמפני שהיה יציאת מצרים לכן נצטווינו במצוות לזכר בהם את יציאת מצרים. אבל האמת היא להיפך, שמפני שמצוות אלו צריכות להיות זכר ליציאת מצרים, לכן הוא דהיה יציאת מצרים, והבן זאת. והנה, איתא בסנהדרין י"א ב: "תנו רבנן: על ג' דברים מעברים את השנה: על האביב, ועל פירות האילן, ועל התקופה":"
- "ובפירש"י דג' פעמים נינהו, דאביב היינו דלא בישלה התבואה ומעברין משום דכתיב בחדש האביב, ופירות האילן היינו אם מתאחר בישולם ומעברין משום ביכורים, ותקופה היינו דמתעכבת תקופת תמוז ומעברין משום דאין נופלת תקופת תשרי עד עבור החג, ע"ש."
- "אבל ברמב"ם, פרק ד מהלכות קידוש החודש הלכה א', מבואר דעיבור השנה הוא משום שנאמר שמור את החדש האביב שיהיה חודש זה בזמן האביב, ולולא תוספת החודש הזה הפסח בא פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים, ולכן לדעת זה יש ג' סימנים הנ"ל, אביב, פירות האילן ותקופה, שהם סימנים בחודש האביב, וכל שהסימנים האלו ישנם, הטעם דמעברין משום קרא דשמור את חדש האביב, עיין שם ודו"ק.
- "
"ולפי זה, הנה לכאורה היה אפשר לומר, דלמה צריכים שפסח יחול בחודש האביב, מפני שבחדש האביב יצאו ממצרים, אבל האמת הוא להיפך, מפני שדין הפסח לחול בחודש האביב, לכן סיבב הקדוש ברוך הוא דיצאו ממצרים בחדש האביב, וזהו דמבואר בפסוק הנ"ל ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך, וזה קאי על יציאת מצרים (כמבואר בפרש"י), כי הנה הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו, והיינו דסימן התקופה ישנו כבר, דחדש האביב הגיע, הנצנים נראו בארץ וגו' והיינו סימן האביב דישנו כבר וחדש האביב הגיע. התאנה חנטה פגיה, והגפנים סמדר נתנו ריח והיינו סימן השלישי דחדש האביב הגיע, דהוא פירות האילן, ומסיים קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך, דכיון דסימנים אלו מראים דחדש האביב כבר הגיע, הרי הגיע כבר זמנך לצאת ממצרים, משום דדין הפסח צריך להיות בחדש האביב, ועל כן עליך לקום ולצאת כבר" " (חידושי הגרי"ז סימן קצ) .
" "(י) ענה דודי ואמר - וכי לא זו היא עניה ולא זו היא אמירה?! אלא ענה ע"י משה ואמר על ידי אהרן, דבר אחר ענה ע"י דניאל ואמר ע"י עזרא, דבר אחר ענה ע"י אליהו ואמר על ידי מלך המשיח, ומה אמר? קומי לך רעיתי יפתי. קומי - זרוזי גרמיך. קומי לך וגו' - קומי לך בתו של אברהם דכתיב ביה לך לך, רעיתי יפתי - בתו של יצחק שרעה אותי ויפה אותי על גב המזבח, ולכי לך - בתו של יעקב דכתיב ביה וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם:"
"(יא) הסתו עבר - הסתו עבר, אלו ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר. דבר אחר, אלו שבעים שנה שעשו ישראל בגולה בימי עזרא. דבר אחר, אלו ארבע מאות שנה שנגזרו על אבותינו במצרים, דבר אחר, אלו מאתים ועשר שנים שנשתעבדו במצרים, דבר אחר, זו מלכות כותים שמסיתה את העולם ומטעת אותו בכזביה. הגשם חלף - אלו ל"ח שנים שהיו ישראל כמנודין במדבר. דבר אחר, אלו נ"ב שנה משנחרב הבית עד שנעקרה מלכות כשדים. דבר אחר, זה השעבוד [בימי מלך המשיח]."
"(יב) הנצנים נראו - אלו משה ואהרן, אלו הנשיאים, אלו מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו, אליהו ומלך המשיח ומלכי צדק ומשוח מלחמה."
"עת הזמיר הגיע - הגיע זמנם של כותים להזמר, של רשעים להשבר, של בבליים להשמד, של מלכות הרשעה להכלות. דבר אחר, עת הזמיר הגיע, הגיע זמנה של ערלה להזמר, הגיע זמנו של בית המקדש להיבנות בימי עזרא, הגיע זמנם של ישראל להגאל, הגיע זמנה של מלכות שמים להגלות, הגיע זמן של ים סוף להבקע, הגיע זמן שתעשו זמירות להקב"ה, שנאמר עזי וזמרת יה, הגיע זמנה של ארץ ישראל להחלק. וקול התור נשמע בארצנו - אמר רבי יוחנן, קול תייר נשמע בארצנו, זה קולו של משה, שאמר כה אמר ה' כחצות הלילה, זה קולו של יהושע בשעה שאמר עברו בקרב המחנה. דבר אחר, זה קולו של כורש בשעה שאמר מי בכם מכל עמו יהי ה' אלהיו עמו ויעל לירושלים אשר ביהודה. דבר אחר, זה קולו של מלך המשיח המכריז ואומר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר."
"(יג) התאנה חנטה פגיה - התינוקת קרויה פגה, על שם התאנה חנטה פגיה [נדה מ"ז א']: התאנה חנטה פגיה וגו' - התאנה חנטה פגיה אלו סלי הבכורים, והגפנים סמדר נתנו ריח - אלו הנסכים. התאנה חנטה פגיה וגו' - אמר רבי חייא בר אבא: סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם והרשעים כלים, והגפנים סמדר נתנו ריח - אלו הנשארים, ועליהם נאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים." " (תורה תמימה)
מאמרים מאתר ויקיטקסט
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-10-10.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שיר השירים ב יג"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.