קטגוריה:משלי כ ט

הדגש בפסוק הוא על לשון עבר: "מי יאמר 'זכיתי לבי, טהרתי מחטאתי'?". לשון עבר מציין פעולה שכבר הסתיימה. מי יכול לומר שהוא כבר סיים לזכך את ליבו ולטהר את עצמו מחטאיו?

רעיון זה הורחב מאד בתורת המוסר והחסידות. הוא נקרא "תשובה על התשובה". כך מסבירו ר' נחמן מברסלב:

"וצריך לאחז תמיד במדת התשובה, כי מי יאמר: זכיתי לבי, טהרתי מחטאתי? כי בשעה שאדם אומר: 'חטאתי, עויתי, פשעתי', אפלו זה אי אפשר לומר בבר לבב בלי פניה. (וזהו: מי יאמר: "זכיתי לבי, טהרתי מחטאתי", הינו מי יוכל לומר, שלבו זך וטהור מפניות, אפלו בשעה שאומר: חטאתי וכו'. וזהו: "מי יאמר וכו': טהרתי מחטאתי", הינו שיהיה טהור מן החטאתי, עויתי, פשעתי שאמר, כי גם אז אינו זך וטהור בלי פניות, כנ"ל). נמצא, שצריך לעשות תשובה על התשובה הראשונה, הינו על חטאתי, עויתי, פשעתי שאמר, כי עליו נאמר (ישעיהו כט ג): "בשפתיו כבדוני", כי על-ידי תשובה זוכה לכבוד ה', "ולבו רחק ממני".""ואפלו אם יודע אדם בעצמו, שעשה תשובה שלמה, אף על-פי-כן צריך לעשות תשובה על תשובה הראשונה. כי מתחלה כשעשה תשובה עשה לפי השגתו, ואחר-כך בודאי כשעושה תשובה, בודאי הוא מכיר ומשיג יותר את השם יתברך. נמצא לפי השגתו שמשיג עכשו, בודאי השגתו הראשונה הוא בבחינת גשמיות. נמצא, שצריך לעשות תשובה על השגתו הראשונה, על שהתגשם את רוממות אלקותו."

"וזה בחינת עולם הבא, שיהיה כלו שבת, הינו כלו תשובה, כמו שכתוב (דברים ל ב): "ושבת עד ה' אלקיך", כי עיקר עולם הבא הוא השגת אלקותו, כמו שכתוב (ירמיהו לא לג): "וידעו אותי למקטנם ועד גדולם". נמצא בכל עת שישיגו השגה יתרה, אזי יעשו תשובה על ההשגה הראשונה."

"וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: (שם בסנהדרין): 'כל הזובח את יצרו', הינו בחינת תשובה, בחינת: (תהלים קט כב) "ולבי חלל בקרבי", בחינת דם לה', בחינת אקי"ה, בחינת כתר, בחינת כבוד, כנ"ל, 'ומתודה עליו', הינו שמתודה על זביחת יצרו, הינו שעושה תשובה על תשובתו והשגתו הראשונה, 'כאלו כבדו להקדוש ברוך הוא בשני עולמות'. כי תשובה הראשונה, בחינת כבוד עולם הזה. ואחר התשובה שזוכה להשגה יתרה, ומכיר ביותר את רוממות אלקותו, ועושה תשובה על תשובתו, זאת התשובה הוא בחינת כבוד עולם הבא."

"וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים נ.): "אור יקרות וקפאון" (זכריה יד ו), 'אור שהוא יקר בעולם הזה, יהיה קפוי וקל לעולם הבא'. נמצא בעולם הבא, כשיזכו להשגה יתרה באלקותו, בודאי יתחרטו ויעשו תשובה על השגת עולם הזה, כי השגת עולם הזה בבחינת גשם נגד השגת עולם הבא. וזה כאלו כבדו להקדוש-ברוך-הוא בשני עולמות, כי זביחת היצר היא התשובה הראשונה, הוא בחינת כבוד עולם הזה, והודוי על זביחת היצר, הינו תשובה שניה, היא בחינת כבוד עולם הבא, שהכבוד הראשון נעשה קפוי וקל, נגד הכבוד השני" (לקוטי מוהר"ן ו).

1. טהרה מחטא נזכרת בשלושה ספרים:

- ספר תהלים מבקש מה', (תהלים נא ד): "הרבה[הֶרֶב] כַּבְּסֵנִי מעוני, וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי", (תהלים נא יב): "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי"*.

- ספר משלי שואל, מי יכול לטהר את עצמו מחטאיו בעצמו, בלי עזרת ה'?

- וספר קהלת עונה: אף אחד! (קהלת ז כ): "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא"*.

חכמי המדרש ראו בפסוקים אלה (בתהלים ובמשלי) ביטוי לענווה של דוד ושלמה - הם מכירים בכך שאינם יכולים להיטהר מחטאיהם בעצמם: "כיוון שראה שלמה שהשפיל דוד עצמו, אף הוא אמר מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי. מה שכר נטל על כך? (דה"א כט כג): "וישב שלמה על כסא ה' למלך." (מדרש משלי (בובר)).

2. לפי מפרשים רבים, הפסוק שלנו הוא המשך ישיר של הפסוק הקודם, (משלי כ ח): "מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין, מְזָרֶה בְעֵינָיו כָּל רָע"*: כאשר מלך (בשר ודם, או מלך מלכי המלכים), יושב בעצמו על כיסא המשפט, הוא מפקח ורואה בעיניו את כל הרע, ואז אף פושע לא יכול להתחזות לצדיק: "כשיש כל התנאים האלה, מי יאמר זיכיתי ליבי?, וכי ידמה לאיש, שאם הוא זכאי בליבו, כבר יטהר מחטאתו, הלא יגור ויפחד מן השופט הגדול הזה, אשר לו היכולת המוחלט, ואשר לא יטהו השוחד..." (מלבי"ם).