קטגוריה:דניאל ה ו
אדין מלכא זיוהי שנוהי ורעינהי יבהלונה וקטרי חרצה משתרין וארכבתה דא לדא נקשן
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
אֱדַיִן מַלְכָּא זִיוֹהִי שְׁנוֹהִי וְרַעיֹנֹהִי יְבַהֲלוּנֵּהּ וְקִטְרֵי חַרְצֵהּ מִשְׁתָּרַיִן וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
אֱדַ֤יִן מַלְכָּא֙ זִיוֺ֣הִי שְׁנ֔וֹהִי וְרַעְיֹנֹ֖הִי יְבַהֲלוּנֵּ֑הּ וְקִטְרֵ֤י חַרְצֵהּ֙ מִשְׁתָּרַ֔יִן וְאַ֨רְכֻבָּתֵ֔הּ דָּ֥א לְדָ֖א נָֽקְשָֽׁן׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
אֱדַ֤יִן מַלְכָּ/א֙ זִיוֹ֣/הִי שְׁנ֔וֹ/הִי וְ/רַעיֹנֹ֖/הִי יְבַהֲלוּנֵּ֑/הּ וְ/קִטְרֵ֤י חַרְצֵ/הּ֙ מִשְׁתָּרַ֔יִן וְ/אַ֨רְכֻבָּתֵ֔/הּ דָּ֥א לְ/דָ֖א נָֽקְשָֽׁן׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
"זיוהי שנוהי" - תאריו נשתנו עליו
"ורעיונוהי" - מחשבותיו
"וקטריה חרציה משתרין" - אזור חלציו נפתח שהיו מתניו מתרוקנין מחמת היראה וחגורו נפתח
"וקטרי חרציה משתרין" - נתרין
"וארכובתה" - וברכיו
"דא לדא נקשן" - מקישות ודופקותתרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - אֲזַי הַמֶּלֶךְ זִיווֹ נִשְׁתַּנֶּה לוֹ, וְרַעְיוֹנָיו יְבַהֲלוּהוּ, וְקִשְׁרֵי חֲלָצָיו נִתָּרִים, וּבִרְכָּיו זוֹ לְזוֹ נוֹקְשׁוֹת.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ה ו.
אֲזַי הַמֶּלֶךְ זִיווֹ נִשְׁתַּנֶּה לוֹ
המלך ערך משתה מפואר לאלפי שריו ונשותיו. הם שתו יין בכוסות זהב וכסף, ושרו שירי הלל לאלוהיהם.
לפתע הופיעה יד וכתבה על קיר ההיכל.
הקהל השתתק מפחד ותדהמה.
כולם חיכו שהמלך יורה להם איך להגיב.
והמלך הגיב בפחד גדול. לרוב בתנ"ך משתמשים במילה "פחד" או "פחד גדול" והקורא כבר מבין במה מדובר, מנסיון אישי.
כאן העורך מציג את הפחד ואת תגובות שפת-הגוף של המלך.
- פניו נפלו, החיוך נעלם והפך לבעתה.
- מכנסיו, שלא היו רכוסים, נפלו מהרתיעה לאחור.
- רגליו קיפצו.
המלך היה מוכן לקום ולברוח.
למזלו של המלך, אלוהים כתב רק ארבע מילים: "מְנֵה מְנֵה תְּקֵל וּפַרְסִין" (ביאור:דניאל ה כה), ולפני שהמלך הספיק לפול על הרצפה ולהתחבא מתחת לשולחן או לברוח, היד גמרה לכתוב ונעלמה.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "דניאל ה ו"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.