ערכי לשון הקודש - קש

ראה ערך: קשה.

מחברת מנחם

מתחלק לוי"ו מחלקות:

האחד: "כְּקַשׁ לפני רוח" (תהלים פג יד). "ואת קַשׁ יבש תרדף" (איוב יג כה). "לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לתבן" (שמות ה יב). "מְקֹשֵׁשׁ עצים ביום השבת" (במדבר טו לב). כמשמעו.
השני: "וַתְּקַשׁ בלדתה" (בראשית לה טז). "אם לא בכיתי לִקְשֵׁה יום" (איוב ל כה). "ויקש דבר איש יהודה" (שמואל ב יט מד). "וידבר אתם קָשׁוֹת" (בראשית מג ז).
השלישי: "יָקֹשְׁתִּי לך וגם נלכדת" (ירמיהו נ כד). "נוֹקַשְׁתָּ באמרי פיך" (משלי ו ב). "פן תִּנָּקֵשׁ אחריהם" (דברים יב ל). "כי מוֹקֵשׁ הוא לך" (דברים ז טז). "כהם יוּקָשִׁים בני אדם" (קהלת ט יב). "ישור כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים הציבו" (ירמיהו ה כו).
הרביעי: "את הַקִּשֻּׁאִים" (במדבר יא ה). "כמלונה בְמִקְשָׁה" (ישעיהו א ח).
החמישי: "ותחת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה" (ישעיהו ג כד). "מִקְשָׁה תיעשה המנורה" (שמות כה לא).
השישי: "וְאַרְכֻבָּתֵהּ דא לדא נָקְשָׁן" (דניאל ה ו). אין לו דמיון במקרא. ענין נענוע הוא.