קטגוריה:דניאל ה א

זה בלשאצר בנו של אֱוִיל מְרֹדַךְ נכדו של נְבוּכַדְנֶצַּר. באותה העת היו שני מלכים יחדיו בבבל, האחד שמו נבונאיד או אֱוִיל מְרֹדַךְ, שכעת הוא במלחמה רחוקה [ולכן לא מוזכר כלל בתנ"ך], והשני בנו בלשאצר, שהוא המלך כאשר אין אביו בבבל.

חכמינו לא הזכירו את כל שושלת בבל לשמותיה לשנותיה, כי הם לא עבדים של בבל ולא סופריה ולא גזבריה. כל מה שנחשב להם הוא חישוב 70 שנות הגלות והיתר טפל. לכן תמצא בדברי חוקרי דברי הימים מלכים רבים נוספים.

דברי הם על דרך פשט המקרא וסברת הלב, והשואל ילך בדרכים אחרות.

נראים דברי חכמינו שמרד בה' ולא סתם כי שיכור היה.

בעת הזאת תמו שבעים שנים למלכות בבל [אולי גם בעצם היום הזה], וה' אמר בפי ירמיה (כט י) כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. כלומר בשנה הזאת בני ישראל עתידים לשוב אל ארצם. ואכן באותה השנה הם שבו אל ארצם בעזרא כאשר דבר ה' ביד ירמיהו.

אולי אמר בלשאצר 'הנה הם עודם פה ואיה א-להיהם', או אולי שגה והבין את הכתוב שם כמדבר על בית המקדש ואמר 'איה מקדשם ואיה א-להיהם'.

א-להי ישראל ידוע היה בכל האומות ולכן לא העז אדם לגעת באוצרות מקדשו, אך עתה אומר בלשצאר 'עתה ידעתי כי שקר הוא ושקר דבריו' ולכן מוציא את כלי המקדש.

דברי הם על דרך פשט המקרא וסברת הלב, והשואל ילך בדרכים אחרות.

בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְאֶלֶף שָׂרָיו, וּלְעֻמַּת הָאֶלֶף יַיִן שָׁתָה. (פסוק א)

בֵּלְשַׁאצַּר צִוָּה בְּטַעַם הַיַּיִן לְהָבִיא כְלֵי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף, אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר אָבִיו מִן הַהֵיכָל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם, וְיִשְׁתּוּ בָהֶם הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו, נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו. (פסוק ב)

בחז"ל מגילה יא ב מבואר שבלשאצר עשה משתה והוציא את כלי בית המקדש כיון שחשב שכבר עברו 70 שנה לנבואה שבני ישראל יחזרו מהגלות וכיוון שהם עדיין לא חזרו, כנראה שבית המקדש לא יבנה יותר. וזהו החשבון.

חשבון שבעים שנות גלות בבל ע"פ מגילה יא ב וע"פ ספר ספר דורות הקצר לר' שלמה בניזירי.