קטגוריה:דברים כד כא
נוסח המקרא
כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה
כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה.
כִּ֤י תִבְצֹר֙ כַּרְמְךָ֔ לֹ֥א תְעוֹלֵ֖ל אַחֲרֶ֑יךָ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִהְיֶֽה׃
כִּ֤י תִבְצֹר֙ כַּרְמְ/ךָ֔ לֹ֥א תְעוֹלֵ֖ל אַחֲרֶ֑י/ךָ לַ/גֵּ֛ר לַ/יָּת֥וֹם וְ/לָ/אַלְמָנָ֖ה יִהְיֶֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי תִקְטוֹף כַּרְמָךְ לָא תְעָלֵיל בָּתְרָךְ לְגִיּוֹרָא לְיַתְמָא וּלְאַרְמַלְתָּא יְהֵי׃ |
ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם תַּקְפוּן כַּרְמֵיכוֹן לָא תְעָלֵיל מִן בַּתְרֵיכוֹן לְגִיּוֹרָא לְיַתְמָא וּלְאַרְמְלָא יֶהֱווֹן: |
ירושלמי (קטעים): | אֲרוּם תִּקְטְפוּן כַּרְמֵיכוֹן לָא תְבַעֲרוּ טוֹטְלָוַתְהוֹן מִבָּתַר כֵּן לְגִיּוֹרָא לְיַתְמָא וּלְאַרְמַלְתָּא יֶהֱווֹן: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
כי תבצור כרמך . מכאן היה ר' אליעזר אומר, כרם שכולו עוללות לבעל הבית. ר' עקיבא אומר, לעניים; [שנאמר וכרמך לא תעולל ].
לא תעולל . איזו היא עוללות? כל שאין לו לא כתף ולא נטף. יש לה כתף ואין לה נטף, נטף ואין לה כתף - הרי היא של בעל הבית; ואם לאו - הרי הם של עניים.
אחריך . מלמד שיש לו שכחה. אחריך . מלמד שיש לו פאה. מכאן אמרו, איזו היא שכחה בעריס (=גפן כסוכה) ? כל שאינו יכול לפשוט את ידו (לאחור) וליטלה. וברגליות (=סרוחה על הארץ) , משיעבור הימנה.
לגר ליתום . נאמר כאן "גר יתום", ונאמר להלן "גר יתום". מה "גר יתום" האמור להלן [פחות] מסאתים, אף "גר יתום" האמור כאן, (בעושה) [פחות] מסאתים.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קנא.
כי תבצור כרמך . כבר נאמר בסדר קדושים, " וכרמך לא תעולל ". לכן דעת ר"א שבא הכתוב ללמד, שרק אם יש בציר, שהם ענבים טובים, אז מוזהר בעל הכרם להניח העוללות. (שהם הענבים הקטנים, שהם כעולל לפני איש). אבל אם היה כולו עוללות - שאם יהיה לעניים, לא יהיה לבעל הכרם בציר כלל, אינו מוזהר.
ור"ע דורש מפ' קדושים, שנא' " וכרמך לא תעולל ", שלא ילקט העוללות, אפי' כולו עוללות. ומ"ש כאן " כי תבצור ", בא ללמד שיתן לעניים לבא, רק בעת הבציר, ולא קודם.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים כד כא.
דיני עוללות בכרם
(דברים כד כא): "כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ - לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה"
כשאתה בוצר את כרמך - אל תקטוף את העוללות (האשכולות הקטנים והצעירים), השאר אותם על הגפן ויהיו למאכל לגר ליתום ולאלמנה .
דקויות
עולל הוא ילד קטן שלא התפתח, ובכרם עולל הוא אשכול קטן ולא מפותח. חכמי המשנה נתנו הגדרה מדוייקת: "איזוהי עוללת? כל שאין לה לא כתף ולא נטף" ( משנה פאה ז ד , רש"י ) . לאשכול מפותח יש צורה דומה למשולש: בשני הצדדים יש לו שתי כתפיים רחבות ובהן ענבים מונחים זה על-גבי זה, ולמטה יש לו צרורות של ענבים נוטפים (ראו ויקיפדיה, עוללות ) . יש אשכולות שיש להם כתף בלי נטף (רחבים וקצרים), או נטף בלי כתף (ארוכים וצרים); כל אלה הם של בעל הבית. האשכולות המוגדרים כעוללות הם רק האשכולות שאין להם לא כתפיים ולא נטף - שהם גם קצרים וגם צרים: "אם יש לה כתף או נטף - של בעל הבית, אם ספק - לעניים." (משנה שם) .
מדוע יש להשאיר לעניים דווקא את העוללות? אולי משיקולי יעילות כלכלית: התועלת השולית של העוללות לבעל-השדה היא נמוכה, אבל התועלת שלהן לעניים גבוהה הרבה יותר.
הקבלות
המצוה נזכרת גם ב (ויקרא יט י): "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט, לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". בספר דברים המצוה מתייחסת רק לשעת הבציר - " כי תבצור כרמך - לא תעולל", ובספר ויקרא המצוה כללית יותר ומתייחסת לכל כרם. חכמי המשנה הסבירו את הפסוקים בדרכים שונות ( ספרי , משנה פאה ז ז, מלבי"ם ) :
1. לפי רבי אליעזר, הפסוק כי תבצור כרמך מלמד, שיש להשאיר עוללות רק אם יש גם אשכולות נוספים שבעל-הבית יכול לבצור; אבל "כרם שכולו עוללות - לבעל הבית". והפסוק כרמך לא תעולל מלמד, שאסור לבעל-הבית להסיר את העוללות מראש - לפני הבציר - למרות שהעניים עדיין לא זכו בהם.
2. אולם לפי רבי עקיבא, הפסוק כרמך לא תעולל מלמד, שיש להשאיר עוללות גם אם הכרם כולו עוללות: "כרם שכולו עוללות -... לעניים". והפסוק כי תבצור כרמך מלמד, שמותר לעניים לבוא ולקטוף את העוללות רק בזמן הבציר: "אין לעניים בעוללות קודם הבציר".
אחריך - חכמי המדרש למדו מכאן, שבכרם חלים גם דין שכחה דברים כד יט ודין פאה ויקרא יט ט: "אחריך - מלמד שיש לו שכחה. אחריך - מלמד שיש לו פאה. מכאן אמרו: איזו היא שכחה בעריס (=גפן מודלית)? כל שאינו יכול לפשוט את ידו (לאחור) וליטלה. וברגליות (=גפן סרוחה על הארץ)? משיעבור הימנה" ( ספרי , משנה פאה ז ח) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2019-09-01.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דברים כד כא"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.