מ"ג ויקרא יט י
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני יהוה אלהיכם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְכַרְמָךְ לָא תְעָלֵיל וְנִתְרָא דְּכַרְמָךְ לָא תְלַקֵּיט לְעַנְיֵי וּלְגִיּוֹרֵי תִּשְׁבּוֹק יָתְהוֹן אֲנָא יְיָ אֱלָהֲכוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּכְרָמֵיכוֹן לָא תְבַעֲרוּן טוֹטְלְוַתְהוֹן וְנִתְרָא דְכַרְמָךְ לָא תְלַקֵט לַעֲנִיֵי וּלְגִיוֹרֵי תִּשְׁבּוֹק יַתְהוֹן בְּחִבּוּרֵיהוֹן אֲנָא הוּא יְיָ אֳלָהָכוֹן: |
| ירושלמי (קטעים): | וְכַרְמֵיכוֹן לָא תְבַעֲרוּן טוֹטְלָוַתְהוֹן וּפֶרֶט כַּרְמֵיכוֹן לָאתִלְקוֹטוּן: |
רש"י
"ופרט כרמך" - גרגרי ענבים הנושרים בשעת בצירה
"אני ה' אלהיכם" - דיין להפרע ואיני גובה מכם אלא נפשות שנאמר (משלי כב) אל תגזל דל וגו' כי ה' יריב ריבם וגו'
[כב] גרגרי ענבים וכו'. לאפוקי אשכול לא הוי "פרט", מפני ש"פרט" משמע נשירה, ואין האשכול נושר, רק בוצרים אותו עצמו. ועוד, דלשון "פרט" משמע לשון פרט, ואין פרט אלא גרגרים, שהם פרטים:
[כג] ואיני גובה כו'. דאם לא כן, למה נזכר 'נאמן ליפרע' בכאן יותר מבמקום אחר:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּפֶרֶט כַּרְמְךָ – גַּרְגְּרֵי עֲנָבִים הַנּוֹשְׁרִים בִּשְׁעַת בְּצִירָה.
אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם – דַּיָּן לְהִפָּרַע, וְאֵינִי גּוֹבֶה מִכֶּם אֶלָּא נְפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תִּגְזֹל דָּל" וְגוֹמֵר "כִּי ה' יָרִיב רִיבָם" וְגוֹמֵר (משלי כב,כב-כג).
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרק ג (עריכה)
[א] "וכרמך לא תעולל"-- מיכן אמרו כרם שכולו עוללות: ר' אליעזר אומר לבעל הבית, ר' עקיבא אומר לעניים. אמר ר' אליעזר ו"כי תבצור...לא תעולל" (דברים כד, כא), ואם אין בציר מנין עוללות?! אמר לו ר' עקיבא "וכרמך לא תעולל"-- אפילו כולו עוללות. שיכול הואיל והתיר הכתוב את העוללות לעניים, יבואו עניים ויטלו אותם בכל שעה שירצו, אם כן למה נאמר "כי תבצור...לא תעולל"? --אין לעניים בעוללות קודם לבציר.
[ב] "ופרט כרמך"-- אין פרט אלא מחמת הבציר. מיכן אמרו: היה בוצר עקץ את האשכולות, הוסבך בעלים ונפל בארץ ונפרט-- הרי זה של בעל הבית. המניח כלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר "לא תשיג גבול עולם".
[ג] איזהו עוללות? כל שאין לה כתף ולא נטף. יש לו כתף אבל לא נטף, נטף אבל לא כתף-- לבעל הבית. אם ספק-- לעניים.
עוללות שבארכובה: אם נקצרת עם האשכול, הרי של בעל הבית. ואם לאו, הרי של עניים. גרגיר יחיד: ר' יהודה אומר אשכול וחכמים אומרים עוללות.
[ד] "לעני"-- יכול לעני מאחרים? תלמוד "לגר". אי "לגר" יכול לגר תושב? תלמוד לומר "ללוי". מה לוי בן ברית אף גר בן ברית. [ה] אי "ללוי ולגר" יכול בין חסרים בין שאינם מחוסרים? תלמוד לומר "לעני"-- מה עני מחוסר ובן ברית אף כולם מחוסרים ובני ברית.
"תעזוב"-- הנח לפניהם והם יבזבזו. אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבזבז --אפילו בריא, אפילו ידיו יפות-- לזה שומעים, שאמר כהלכה. יכול בדלית ובדקל כן? תלמוד לומר "אותם". אפילו תשעים ותשעה אומרים לבזבז ואחד אומר לחלק --אפילו זקן או חולה-- לזה שומעים, שאמר כהלכה. מה ראית לומר בדלית ובדקל לחלק ובשאר כל הפירות לבזבז? אחר שריבה הכתוב מיעט? תלמוד לומר "קציר"-- מה קציר מיוחד שהקטן מושל בו כגדול, יצאו הדלית והדקל שאין הקטן מושל בהם כגדול. ר' שמעון אומר חלוקי אגוזים כדלית וכדקל.
[ז] "תעזוב"-- לפניהם. הנח תבואה בקשה, תלתן בעמיריו, תמרים במכבדות. יכול אפילו השירה אותם הרוח? תלמוד לומר "אותם". הפרישם ואחר כך השירה אותם הרוח-- כשם שזכו בהם כך זכו בעציה.
מנין שספק לקט, לקט? ספק שכחה, שכחה? ספק פאה, פאה? תלמוד לומר "לעני ולגר תעזוב אותם"
"אני ה' אלקיכם"-- אני איני גובה מכם אלא נפשות שנאמר (משלי כב, כב) "אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער" וכן הוא אומר (משלי כב, כג) "כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש".