חולין קלא א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
דאתו לידיה בטבלייהו, וקסבר האי תנא: מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין.
תא שמע. הרי שאנסו בית המלך גרנו: אם בחובו - חייב לעשר, אם באנפרות - פטור מלעשר! - שאני התם, דקא משתרשי ליה.
תא שמע. אמר לו: מכור לי בני מעיה של פרה, והיה בהן מתנות כהונה - נותנן לכהן, ואינו מנכה לו מן הדמים. לקח הימנו במשקל - נותנן לכהן, ומנכה לו מן הדמים. אמאי? ליהוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן! - שאני התם, דאיתנהו בעיניהו.
תא שמע. תשעה נכסי כהן: תרומה, ותרומת מעשר, וחלה, ראשית הגז, ומתנות, והדמאי, והבכורים, והקרן, והחומש. למאי - לאו להוציאן בדיינין? לא, לכדתנן: למה אמרו נכסי כהן? שקונה בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה, ובעל חוב נוטלן בחובו ואשה בכתובתה, וספר תורה.
ההוא ליואה דהוה חטף מתנתא, אתו אמרו ליה לרב. אמר להו: לא מסתייה דלא שקלינן מיניה, אלא מיחטף נמי חטיף?! ורב, אי איקרו עם - משקל נמי לשקול מינייהו, אי לא איקרו עם - רחמנא פטרינהו! - מספקא ליה אי איקרו עם אי לא איקרו עם.
יתיב רב פפא וקאמר לה להא שמעתא. איתיביה רב אידי בר אבין לרב פפא: ארבע מתנות עניים שבכרם - הפרט והעוללות והשכחה והפאה, ושלש שבתבואה - הלקט והשכחה והפאה, שנים שבאילן - השכחה והפאה, כולן אין בהם טובת הנאה לבעלים, ואפילו עני שבישראל - מוציאין מידו. מעשר עני המתחלק בתוך ביתו - יש בו טובת הנאה לבעלים, ואפילו עני שבישראל - מוציאין אותו מידו. ושאר מתנות כהונה, כגון הזרוע והלחיים והקבה, אין מוציאין אותן (מידו) לא מכהן לכהן ולא מלוי ללוי.
ארבע מתנות שבכרם - הפרט והעוללות והשכחה והפאה - דכתיב (ויקרא יט י): "וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט", וכתיב (דברים כד כא): "כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך": אמר ר' לוי: 'אחריך' - זו שכחה, פאה - גמר 'אחריך' 'אחריך' מזית, דכתיב (דברים כד כ): "כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך", ותנא דבי ר' ישמעאל: שלא תטול תפארתו ממנו.
שלשה שבתבואה - הלקט
רש"י
עריכהדאתו לידיה - דכהן:
בטבלייהו - שהופקד הטבל אצלו:
כמי שהורמו דמיין - זכה בהם מן ההפקר שהרי קדם ל"א שמסר לו את הטבל לזכות בתרומה שבו:
אם בחובו - שהיה חייב לו דבר קצוב ממון:
חייב לעשר - ממקום אחר וליתן לכהן שהרי הוא כמוכר:
ואם באנפרות - בהפסד ועל חנם פטור מלעשר קתני מיהת אם בחובו חייב לעשר אלמא יש לו תובעין דאי לאו דינא הוא שישלם לו על כרחו מאי חיוב מצוה איכא הא לא פש גביה מידי:
שאני התם דקא משתרשי ליה - התם לאו בהוצאה בדיינין תנן בה אלא חיובא בעלמא כשאר חיובי מעשרות וחיובא ודאי איכא עליה דהא משתרשי ליה כלומר משתכר הוא בה שהרי היה צריך לפרוע מעות:
א"ל - לטבח:
מכור לי בני מעיה - בני מעיה של פרה זו:
והיו בהן מתנות - הקבה: נותנן: לוקח זה לכהן:
ואין - המוכר מנכה לו ללוקח מן הדמים שהרי היה יודע הלוקח שהמתנות שם וזה לא מכר לו הקבה:
לקח הימנו במשקל - הליטרא . כך וכך ושקל לו הקבה:
נותנן לו - לוקח לכהן שהרי הגזל אצלו וצריך להשיב:
והטבח ינכה לו מן הדמים - על כרחו שמכר דבר שאינו שלו:
ואמאי - נותנן לכהן ליהוי כמזיק כו':
תשעה נכסי כהן - לא ידעתי היכן שנויה ובספרים אינה כתובה בשוה ומוצא אני ט"ו מתנות כהונה שכולן נכסי כהן לעשות בהן כל צרכיו התרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי והחלה והבכורים וראשית הגז ומתנות של חולין ושל קדשים והקרן והחומש של גזל הגר ושדה אחוזה ושדה חרמים ובכור בעל מום ופדיון הבן ופדיון פטר חמור ונראה בעיני שכולן שנוים בה וחשיב תרומה ותרומת מעשר והדמאי וחלה כחדא דכולהו תרומה נינהו ובכור ופדיון הבן ופדיון פטר חמור כחדא וקרן וחומש דגזל הגר חדא וכולהו הנך מתנה לכהן הן ולקמן בפירקין (דף קלג:) חשיב כל כ"ד מתנות כהונה הגוזל את הגר ונשבע לו ומת הגר ואח"כ הודה. ונשבע לשקר דאמר רחמנא ואם אין לאיש גואל וגו' וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים אלא זהו גר שמת ואין לו יורשין וכתיב האשם המושב לה' לכהן ותניא בפרק הגוזל בב"ק (דף קי.) האשם זה קרן המושב זה חומש דגבי נשבע לשקר בפקדון או בגזל כתיב ביה חומש בין בגוזל חבירו בפרשת ויקרא בין בגזל הגר בפרשת נשא:
למה אמרו - למאי הלכתא:
וס"ת - אע"פ שאינו לאכילה ולא לדבר שיבא לידי אכילה ולבי . מגמגם למאי תנייה הואיל ותנא דאפי' בהמה טמאה לוקח מהן:
חטיף מתנתא - כשהיו התינוקות מוליכין הזרוע והלחיים והקבה לכהן חוטפם מידיהם:
לא מסתייה - לא די דכשהוא שוחט את בהמתו אין אנו כופין אותו לתת מתנות לכהן אחר:
אלא מיחטף נמי חטיף - בתמיה:
ורב - מאי דעתיה דאמר לא מסתייה דלא שקלינן מיניה דמשמע שהיינו יכולין לכופו לכך ונמנעין אנו:
אי איקרו עם לשקול מיניה - דהא מאת העם מאת זובחי הזבח כתיב (דברים יח) ואי לא איקרו עם רחמנא פטריה ומאי טיבותא עבדינן גבייהו:
מספקא ליה - לרב ומשום ספיקא פטר ליה דהמוציא מחבירו עליו הראיה.:
להא שמעתא - דרב דמספקא ליה:
ד' מתנות עניים - הנוהגות בכרם ואלו הן:
הפרט והעוללות - כדכתיב (ויקרא יט) וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט ובמס' פאה (פ"ז מ"ד) מפורש איזו היא עוללות כל שאין לה לא כתף ולא נטף:
תוספות
עריכהדאתו לידיה בטבלייהו וקסבר האי תנא מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. ומשעת הרמה ואילך היינו מכי אתו לידיה אפילו בטבלייהו וא"ת אמאי לא משני דפשטא דברייתא דקתני פטור מן התשלומין היינו דאתו ליד כהן בטבלייהו וקסבר האי תנא מתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין ומש"ה פטור דאין לו לכהן אלא משעת הרמה ממש והוה ניחא טפי דהוי לשון הרמה דוקא וי"ל דאי הוה מוקי לה הכי אז לא היה חדוש הדיוק כלל הא משעת הרמה ואילך משלם דהא פשיטא דמשלם כיון דאתו ליד כהן והורמו אבל השתא עיקר הברייתא משמיענו דמזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור ודיוקא קמ"ל דאע"ג דאתו לידיה בטבלייהו חייב דכמי שהורמו דמיין:
שאני התם דקא משתרשי ליה. דבמקום זה הניח לו המלך שאר ממון ואם תאמר מתנות כהונה כשאכלם משתרשי ליה שבמקום זה לא אכל דבר אחר ואמאי פטור וי"ל דלא דמי לאנסו בית המלך גרנו דתחתיהן לא לקח משלו אבל באכלו אפשר דלא משתרשי ליה שהיה מתענה:
הכי גרסי' בפי' ר"ח שבעה נכסי כהן. ולא חשיב הכא כל כ"ד מתנות כהונה דחשיב לקמן בפירקין (דף קלג:) דלא חשיב הכא אלא הנך דאסורים לזרים והם ממון כהן והא דחשיב מתנות אע"פ שמותרות לזרים משום דטבלי ודמו לתרומה כדאמר לקמן (קלב:) אע"ג דלית הלכתא הכי היינו דלא הוי כאוכל טבלים אבל מ"מ איסורא איכא לאכול מבהמה שלא הורמה מתנותיה א"נ לא חשיב אלא מידי דבר אכילה והא דלא חשיב בכור משום דאכתי לאו בר אכילה הוא שצריך שחיטה:
מעשר עני המתחלק בתוך הבית. דוקא נקט המתחלק בתוך הבית דשני דיני מעשר הם אחד מתחלק תוך הבית ואחד מתחלק בתוך הגרנות כדמשמע בפ"ב דנדרים (דף פד:) ואותו המתחלק תוך הגרנות אין לבעלים בו טובת הנאה אלא באותו המתחלק בתוך הבית ובספרי מפרש להו מקראי כתוב אחד אומר מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת אלמא צריך להניחו בגורן ובאין עניים ונוטלין אותו וכתוב אחד אומר כי תכלה לעשר וגו' ונתת ללוי וגו' אלמא בתוך הבית מחלקו מדכתיב והנחת הא כיצד עד הפסח שהוא זמן גשמים ואם מניחו בחוץ נפסד מחלקו בתוך ביתו וזה מעשר עני המתחלק בתוך הבית מכאן ואילך שהוא ימי הקיץ מניחו בחוץ בגרנות ועניים באים ונוטלין אותו:
יש בו טובת הנאה לבעלים. נראה דדבר שיש בו טובת הנאה לבעלים אפילו בא עני ולקחו מוציאין מידו ודבר שאין בו טובת הנאה לבעלים לקחו אין מוציאין מידו ומיהו אם לא לקחו ובא עני ושאלו ממנו אם ירצה לא יתן לו דקרי ליה לעיל ממון שאין לו תובעין ואם היה צריך ליתנו לתובעו א"כ הוי יש לו תובעין:
גמר אחריך אחריך מזית. ואע"ג דאצטריכו למכתב ולא הוי מופנה גלוי מילתא בעלמא הוא דכמו שיש בזה אחריך פאה ה"נ יש בזה אחריך פאה ולאו ג"ש ממש היא אי נמי מדכתיב שכחה בלשון אחריך ש"מ לג"ש אתא וצ"ע למה לא גמרינן בג"ש דאחריך דלהוי פרט בזית כמו בכרם ונהי דלענין עוללות לא אפשר למילף באילן דלא שייך ביה איזהו עוללות כל שאין לו לא כתף ולא נטף:
ראשונים נוספים
הכי גרסינן: שבעה נכסי כהן ואלו הן תרומה ותרומת מעשר והחלה והדמאי והבכורים והקרן והחומש: ואע"פ שיש אחרים שאין ממון כהן כגון המתנות וראשיתה גז ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וכיוצא בהן, הכא לא חשיב אלא אותן שיש בהן קדושה, אבל בהנך פשיטא דחולין גמורין נינהו, אבל בהני אשמעינן דאע"ג דיש בהן קדושה ממונו הן.
וקרן וחומש של אוכלי תרומה בשוגג קאמר, ולא בגזל הגר, כמו שפירש רש"י ז"ל. והא דקתני ספר תורה פירש הרמב"ן ז"ל דהא קמ"ל דאפילו ספר תורה שאין גופו ממון ואינו אלא לראיה שבו ומילי לא מיקנו בכספא, אע"פ כן לוקחין אותו בהן ע"כ הנחת"י למעל"ה.
מעשר עני המתחלק בתוך הבית טובת הנאה לבעלים: [פירש"י] דבידו לתתו לכל מי שירצה, ואינו מחוור דא"כ אפילו ממעשר ראשון נמי, ובתוספות פי' דה"ק ומעשר עני בזמן שמתחלק בתוך הבית, ולפי ששני זמנים יש במעשר עני כדתניא בספרי כתוב אחד אומר (דברים יד, כח) מקץ שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת בשעריך, וכתוב אחד אומר (שם כו, יב) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית ונתת, הא כיצד, עד הפסח מחלק בתוך הבית מכאן ואילך מניחו בחוץ, כלומר עד הפסח שהוא זמן גשמים אם מניחו בחוץ יתפסד בגשמי שנה, ולפיכך אמרה תורה שיכניסנו בביתו ונתנה לו בו טובת הנאה שיתננו למי שירצה דכתיב ונתתה, אבל מפסח ואילך שכבר כלו גשמי שנה מוציאו ומניחו בחוץ, וכל הרוצה ליטול יבא ויטול ואין לו בו מאותה שעה ואילך שום טובת הנאה, והכי מוכח נמי בנדרים (פד, ב) דמתניתין אוסר מעשר עני במודר הנאה וברייתא שרי, ומשני רבא כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב ביה נתינה כאן במעשר עני המתחלק בגורן דכתיב ביה הנחה.
ת"ש הרי שאנסו בית המלך את גורנו אם בתובו חייב לעשר אם באנפרות כלומר דרך גזל שלא בראיה וטענה פטור קתני מיהת אם בחובו חייב לעשר: ומשני שאני התם דמשתרשי ליה וכ"ת כשאכל מתנות כהונה נמי הא אשתרשי ליה ואפי' בטובת הנאה אינו משלם. ואיכא למימר דכל היכא דאיהו גופיה אכלינהו אי אזקינהו וכלו קרנא דידיה פטור אבל כל היכא דלא כלו' קרנא ופרע מהם חוב ואשתרשו ליה חייב מדרבנן. וכבר כתבתי במס' חולין וה"נ אמרינן באידך דכל היכא דאיתנהו בעינייהו מוציאם מידי שעבודם כנ"ל:
הכי גרסינן שבעה נכסי כהן ואלו הן תרומה ותרומת מעשר וחלה והדמאי והביכורים והקרן והחומש. ואע"ג דאיכא טובא אחריני דהוי נכסי כהן כגון שדה אחוזה ושדה חרמים ובכור בעל מום ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וכיוצא בהם: י"מ דהכא תרומות בלחוד מונה וחלה תרומה כתיב ביה וכן בדמאי איכא תרומות מעשר. וביכורים ג"כ נקראו תרומה דאמר מר תרומת ידך אלו הביכורים. וקרן וחומש של תרומה קאמר ולא של גזל כמו שכתב רש"י ז"ל. ולא נהירא דמאי שנא מהני דמני הכא הנך טפי מאידך וכי שמא גרים אבל הנכון כמו שפי' רבינו הגדול ז"ל שלא מנה כאן אלא אותן שיש בהם צד קדושה והוי ס"ד שאינם ממונו. אבל אידך דהמה חולין גמורים פשיטא שהם ממונו של כהן וקרן וחומש היינו ודאי שאוכל תרומה ולא של גזל הגר:
למה אמרו נכסי כהן וכו' עד וספר תורה קשיא לן מאי רבותא דס"ת כיון דהא קתני דלוקח בשם אפי' בהמה טמאה. ואיכא למימר דסד"א דבר שגופו ממון בעי קמ"ל שאפילו ס"ת שאין גופו ממון ואינה אלא לראיה שבו ומילי לא תקני בכספא קמ"ל דאפ"ה לוקחין אותו בהם רבינו הגדול ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה